לוס אנג'לס קליפרס: המפץ הגדול

על הנייר, העונה החולפת של הקליפרס לא הייתה שונה מהותית מהשתיים שקדמו לה. בשלוש העונות מאז שכריס פול חבר לבלייק גריפין בקליפרס מדובר בקבוצת דרג שני קלאסית, כזו שנאבקת על יתרון ביתיות ומסוגלת לעבור סיבוב אחד בפלייאוף, לא יותר. אך הפעם התחושה הייתה שונה. דוק ריברס שהגיע בקיץ הביא עימו רוח חדשה והחדיר באחד המועדונים הכושלים בספורט האמריקאי תחושת מסוגלות.

השינוי המקצועי המרכזי היה אצל שני שחקני הפנים. קודם כל גריפין, שנראה לראשונה בקריירה כמו פרנצ'ייז פלייר אמיתי. בעקבות פציעה של CP3 במהלך העונה הפאוור פורוורד הפך לשחקן המפתח והוכיח שהוא בנוי לכך, הוא תקף את השומרים שלו עם הפנים ועם הגב לסל וניצל את הסיומת הנהדרת שלו בצבע כדי לזרוק 8.1 זריקות באזור הטבעת ולקלוע אותן ב-70.9 אחוזים. גם הקליעה שלו מחצי מרחק, ואיתה אחוזי העונשין, השתפרה משמעותית בדרך ל-24.1 נקודות למשחק. לצידו פרץ דיאנדרה ג'ורדן שהפך לריבאונדר המוביל בליגה עם 13.6 למשחק ולחוסם השלישי בטיבו עם 2.5 למשחק. הסנטר האתלטי נראה לראשונה כמו שחקן שניתן לבנות סביבו הגנה טובה. השניים תוגמלו בנדיבות בפרסי סוף השנה: גריפין הגיע למקום השלישי בדירוג ה-MVP, דיאנדרה לשלישי בדירוג שחקן ההגנה.

עומרי כספי סוחט מחמאות בסקרמנטו ועוקץ את דווייט הווארד

כוכב נוסף של דירוגי סוף השנה היה ג'מאל קרופורד שזכה בתואר השחקן השישי בזכות 18.6 נקודות ו-2.3 שלשות למשחק מהספסל. הוא הוביל צוות מסייע איכותי שכלל גם את ג'יי ג'יי רדיק, דארן קוליסון ומאט בארנס ועזר להתקפת הקליפרס להיות הטובה בליגה עם 109.4 נקודות ל-100 פוזשנים. ביעילות הגנתית הקליפרס דורגו במקום השביעי למרות מחסור בסטופר לשחקני כנף בעקבות האכזבה מג'ארד דאדלי. ריברס בנה שיטה בה שחקני החוץ מקפידים בעיקר על מניעת זריקות נוחות מבחוץ, אך המחיר היה שפעמים רבות הצבע היה פנוי לחדירות ולריבאונד התקפה למרות הנוכחות של דיאנדרה.

הפלייאוף היה מרתק במיוחד וכלל שתי סדרות הפכפכות. בסיבוב הראשון חיכתה גולדן סטייט, שלמרות פציעה של אנדרו בוגוט נתנה פייט חזק מאוד בסדרה איכותית שהוכרעה במשחק שביעי נפלא. בסיבוב השני חיכתה אוקלהומה סיטי לסדרה שכללה תצוגות אישיות וקבוצתיות, מהפך לא הגיוני של הקליפרס ברבע האחרון של המשחק הרביעי, הפסד של הקליפרס בחמישי לאחר שאיבדו יתרון של 7 נקודות ב-49 השניות האחרונות בגלל סדרת טעויות של כריס פול (שעד אז היה כמעט מושלם בסדרה) ומהפך של הת'אנדר גם במשחק השישי. גמר המערב לא הגיע אך נראה בהישג יד לראשונה בעידן פול ובלייק.

באו: ספנסר הוז (חופשי, מקליבלנד), ג'ורדן פארמר (חופשי, מהלייקרס), ג'ו איגנלס (מאלופת אירופה), אקפה אודו (חופשי, ממילווקי), כריס דגלאס רוברטס (חופשי, משארלוט), סי ג'יי ווילקוקס (רוקי, בחירה 28), ג'ארד קאנינגהאם (חופשי, מסקרמנטו, חוזה לא מובטח).

עזבו: דארן קוליסון (חופשי, לסקרמנטו), דני גריינג'ר (חופשי, למיאמי), ג'ארד דאדלי (בטרייד למילווקי), ווילי גרין (חופשי, לאורלנדו), ראיין הולינס (חופשי, לסקרמנטו).

הבלגן התחיל עוד במהלך הפלייאוף וליווה את השחקנים כמעט לכל אורכו, אך הם הצליחו לשים אותו בצד ולספק הצגות כדורסל בזמן שסביבם מתרחשת רעידת אדמה. למי ששכח, בקיצור נמרץ: נחשפה הקלטה של דונלד סטרלינג שביקש מהחברה שלו לא לפרסם תמונות שלה באינסטגרם עם שחורים ולא להביא אותם למשחקים של הקליפרס. סטרלינג, שהיה הבעלים של הקליפרס 33 שנים, היה ידוע בליגה כגזען וסקסיסט, מה שתרם לתגובה עוצמתית במיוחד להקלטה. אדם סילבר, באקט המשמעותי הראשון שלו כקומישינר, מיהר להשעות את סטרלינג והודיע שיפעל לכפות עליו את מכירת הקבוצה. הוא גם גיבה את המילים במעשים, כאשר למרות התנגדויות רבות של סטרלינג השלים את תהליך המכירה מהר מהצפוי וכבר במהלך אוגוסט הוכרז הבעלים החדש - סטיב באלמר, מנכ"ל מיקרוסופט לשעבר. ניתן להכריז רשמית על ניצחון ראשון, חשוב ומרשים מאוד לקומישינר החדש.

וניצחון לא פחות גדול לקליפרס. סטרלינג נחשב, בין היתר, לבעלים הגרוע בספורט האמריקאי. הוא קיבל החלטות לא מקצועיות ולא היה מוכן לתת את האקסטרה בתקופות בהן היה סיכוי להצליח קצת. לקליפרס יש הזדמנות פז להשתלט על לוס אנג'לס, לנצל את הדעיכה של הלייקרס כדי לגדל דור שלא מכיר שואו טיים אלא רק לוב סיטי, לכל הדעות עדיף שההזדמנות הזו תיפול לידיים של מישהו אחר. זו גם הסיבה לכך שבאלמר היה מוכן לשלם סכום דמיוני של שני מיליארד דולר עבור הקבוצה, כמעט פי ארבעה מהסכום הגבוה ביותר ששולם על קבוצת NBA לפני כן. באלמר נראה נלהב במיוחד במפגש הראשון שלו עם השחקנים והאוהדים, מה שרק חיזק את התחושה שהמועדון הנלעג לשעבר יוצא לדרך חדשה ומבטיחה.

השינויים בסגל השחקנים נשארו בצל המפץ הגדול. לדוק ריברס, שפרט למאמן הוא גם הנשיא לענייני כדורסל, יש כנראה פטיש לשחקנים שיודעים בעיקר לקלוע שלשות ולמסור ולא ממש שומרים. מיודעינו ג'ורדן פארמר וג'ו איגנלס עונים להגדרה, גם הידו טורקוגלו שנשאר למרות שמזמן לא היה שחקן אפקטיבי. אך החשוב מבין השלשנים המוסרים הוא ספנסר הוז, שייכנס למשבצת החסרה של שחקן פנים מחליף. בעונה שעברה 13 החמישיות הנפוצות ביותר של ריברס כללו את בלייק ודיאנדרה, הוא פשוט לא מצא מחליף שהוא מסוגל לסמוך עליו לאורך זמן. הוז יקבל את מלוא ה-MLE (23 מיליון דולר ב-4 שנים) ואמור לקבל את מירב הדקות לצד שני הגבוהים הבכירים. ביג בייבי דיוויס שנשאר גם הוא, אקפה אודו ההגנתי ואופציית ההרכב הנמוך עם בארנס, טורקוגלו או אינגלס כסטרץ' 4 יוצרים מספיק עומק מאחורי השלושה. העזיבה המרכזית היא של קוליסון שיקבל תפקיד משמעותי יותר בסקרמנטו, פארמר ינסה להיכנס לנעליו. צוות האימון עבר מהפכה קטנה, כשבמקום אלווין ג'נטרי וטיירון לו הגיעו שמות לא פחות מרשימים: לורנס פרנק, מייק וודסון וסם קאסל.

חמישייה: כריס פול, ג'יי ג'יי רדיק, מאט בארנס, בלייק גריפין, דיאנדרה ג'ורדן.

ספסל: ג'ורדן פארמר, ג'מאל קרופורד, ג'ארד קנינגהאם, סי ג'יי ווילקוקס, כריס דגלאס רוברטס, רג'י בולוק, ג'ו אינגלס, הידו טורקוגלו, גלן דיוויס, ספנסר הוז, אקפה אודו.

מאמן: דוק ריברס (עונה 16 בליגה, שנייה בקליפרס).

מועמד לפריצה: דוק סתם את החור המרכזי בעמדת הגבוה המחליף, אך לא את המשני בעמדות הכנף. עדיין חסר לו שחקן 3-and-d (שלשות והגנה) קלאסי, כזה שיוכל להקשות על שחקן כמו קווין דוראנט ברגעי האמת (היחיד שהקשה על KD בפלייאוף היה דווקא כריס פול). בארנס עובד קשה אבל לא שומר גדול, CDR הפתיע לטובה בשארלוט אבל עוד לא אמין מספיק והרוקי ווילקוקס יהיה חייב להתחזק כדי לשחק. מה שמשאיר אותנו עם רג'י בולוק. מדובר בסמול פורוורד שבקולג' קלע שלשות באחוזים נהדרים ושמר על כוכבי היריבות, הוא נראה כמו סטופר בהתהוות. ריברס יקווה שעונת הרוקי המאכזבת סיימה את שלב שכר הלימוד ושעכשיו בולוק בשל לתרום באמת, כי מה שהוא מסוגל לתרום זה בדיוק מה שהוא צריך.

מועמד לדעיכה: את העונה שעברה ביג בייבי עוד פתח כשחקן חמישייה שקולע בספרות כפולות באורלנדו אך לא עושה הרבה מעבר לכך, בהמשך היה המחליף הראשון של ריברס לשחקני פנים בפלייאוף. היכולת שלו לא הספיקה כדי לשכנע קבוצות שהוא שחקן רוטציה ראוי, לכן הוא חתם על חוזה מינימום לעונה בקליפרס וישמש כאופציה רביעית ומטה ברוטציית הגבוהים. במקרה הטוב, ריברס יחזיר אותו לתפקיד מהשנים הראשונות בבוסטון של שחקן שמכניס אנרגיות בסיטואציות מאוד מסוימות. במקרה הרע, אולי בעונה הבאה הוא יעדיף ללכת להיות סופו באירופה.

אקס פקטור: מכיוון שששת השחקנים הבכירים מהעונה שעברה נשארו ולא אמורים להשתנות באופן דרמטי, את ההבדל יוכל לעשות המצטרף הבכיר ספנסר הוז. אין ספק לגבי היכולות ההתקפיות שלו: גבוה שקולע שלשות באחוזים מצוינים ורואה משחק זה נכס, הנוכחות שלו תהפוך את ההתקפה הטובה בליגה בעונה שעברה לכזו שעוד יותר קשה לעצור, השילוב שלו עם פול, בלייק ושני קלעים נוספים צריך להפחיד כל הגנה. השאלה היא ההגנה, תחום בו הוז נחשב לחלש מאוד, מה שיקשה על הציוות שלו עם בלייק. שחקן בגובה 2.16 מ' עם הבנת משחק גבוהה אמור להקשות על יריבות מעצם הנוכחות שלו בצבע, אם דוק יצליח לשדרג שחקן פנים נוסף לתפקוד מתקבל על הדעת בהגנה הוא יפתח לעצמו אופציות שיכולות לאפשר לקליפרס לעשות את הצעד הבא.

תסריט אופטימי: גריפין ממשיך להשתפר ומאיים ברצינות על ה-MVP, בולוק משתלב ברוטציה ונראה כמו שחקן 3-and-d מושלם, הוז צולף בהתקפה ומפגין נוכחות בצבע בהגנה, כל השאר פשוט עושים את שלהם. באלמר מטריף את הקהל שנהנה מכל רגע, תחושת ההתחלה החדשה מחלחלת גם לשחקנים ונותנת להם עודף מוטיבציה בדרך ל-62 ניצחונות ומקום ראשון במערב. לתסריט האופטימי של הקליפרס ניתן להוסיף נפילת מתח בסן אנטוניו וחבלי לידה בקליבלנד, כך שניצחון על OKC פותח את הדלת לאליפות היסטורית.

תסריט פסימי: השילוב של גריפין והוז בלתי אפשרי מבחינה הגנתית, אז ריברס מוצא את עצמו משתמש באקפה אודו הרבה יותר ממה שתכנן. הברכיים של CP3 ממשיכות לגרום לו להפסיד כמות דו ספרתית של משחקים. בכל תסריט שלא כולל פציעה משמעותית קשה לראות את הקליפרס נחלשים במיוחד, אבל הפעם גולדן סטייט המשופרת מנצחת בסיבוב הראשון ומבהירה לבאלמר שלא יהיה לו קל להפוך את הקבוצה החדשה שלו מטובה למצוינת.

תחזית: ספנסר הוז ושאר השלשנים ישדרגו את התקפת הקליפרס אפילו יותר ואולי יביאו את הקבוצה של דוק ל-60 ניצחונות. השאלה הגדולה היא אם השינוי, גם בסגל וגם באווירה, מספיק כדי לנצח קבוצה כמו OKC (או אחד הכוחות העולים במערב) ברגע האמת. התחושה שלי כרגע היא שלא, לא בלי שדרוג בהגנה, ושגם העונה הזאת תסתיים בסיבוב השני.