"ביק מק אחד לג'יניאק, ביג מק אחד לג'יניאק".
זה התחיל ב-8 באפריל 2012. מארסיי הגיעה לקלאסיקו בפארק דה פראנס, אנדרה פייר ג'יניאק נכנס כמחליף בדקה ה-74 ואוהדי היריבה פריס סן ז'רמן ליוו כל נגיעה שלו בכדור עם הקריאה הזו. הקנטה המכוונת למשקלו של החלוץ ולחיבתו הידועה לג'אנק פוד.
מאז התופעה התפשטה. ג'יניאק שמע את קריאת הביג מק כמעט בכל מגרש ולמד לחיות איתה. הוא אפילו הפגין הומור עצמי כשפרסם בטוויטר תמונה שלו אוכל ביג מק. הגאג רץ במשך שנתיים, כולל קטע בתכנית בידור בו דידייה דשאן (יותר נכון, בובה בדמותו) טוען ש"ג'יניאק אחראי למותו של פול התמנון, כי היה זקוק הפעם לטעם של מאכל ים". עד שרשת "בורגר קינג" לקחה את העניין צעד אחד רחוק מדי.
"וופר אחד לג'יניאק" - זו הייתה שורת המחץ של הקמפיין לפתיחת סניף חדש במארסיי. "אנחנו לא חזקים בחרוזים, המבורגרים זה הקטע שלנו", הסבירו ברשת את הבחירה המוזרה. שחקני מארסיי רצו לתלות את כרזות הפרסום בחדר ההלבשה כבדיחה, אך ג'יניאק כבר זעם. הוא כעס על השימוש בשם שלו, על החיבור הלא רצוי לרשת מזון מהיר ובעיקר על העיסוק המתמשך בסוגיית המשקל ולא ביכולתו המשופרת על כר הדשא.
ואז הגיע מרסלו ביילסה. ג'יניאק, שחקן הרכש השני הכי יקר בתולדות מארסיי והמשתכר הבכיר בקבוצה, הרוויח את האמון של מאמנו החדש והוביל את הקבוצה לפסגת הליגה הצרפתית. ג'יניאק מציג עד כה את פתיחת העונה הטובה בקריירה שלו, עם שמונה שערים בשבעה משחקים. דבר שלא היה במארסיי מאז ימי ז'אן פייר פאפן ב-1991/92. פתיחה עד כדי כך טובה, שאפילו הצ'ילבה דידייה דשאן עשוי להפתיע ולהחזירו לסגל נבחרת צרפת.
הסיפור של אנדרה פייר ג'יניאק ייחודי למדי. הוא לא למד את רזי המשחק באקדמיה המפוארת של קלרפונטן, גם לא במחלקות הנוער הנחשבות של אוקזר, לה האבר, סושו או ראן. את ילדותו העביר בכלל בשוק של מרטיג, שם עבד בדוכנים של בני משפחתו. הוא הגיע ממשפחה של צוענים ספרדים, אבל גדל יחד עם צוענים מקומיים מקהילת המאנוש, משם גם מגיעה רעייתו. "המשפחה שלי גרה בקרוונים ועובדת בשוק", סיפר ב-2009, לאחר שזומן לראשונה לנבחרת צרפת. "צוענים אוהבים מסיבות. מכינים אוכל ל-100 אנשים, גם אם רק 30 מגיעים. כולם אוהבים לאכול ולשתות הרבה". האוכל, כפי ששמתם לב, הוא מוטיב חוזר בסיפור.
הדרך של ג'יניאק מהקרוונים במרטיג לצמרת הכדורגל הצרפתי הייתה ארוכה. בגיל 17 הוא נזרק ממחלקת הנוער של הקבוצה המקומית, וכדי לתת סיכוי לקריירה מקצוענית הוא נאלץ לנדוד יותר מ-1,000 קילומטרים, לעבר לוריין. ב-2004 עלה לקבוצה הבוגרת של המועדון (אז בליגה השנייה), נכנס להופעת בכורה במשחק נגד שאטורו ותוך שניות הבקיע את שער הניצחון. למרות זאת, בעונה שלאחר מכן הוא נשלח לעונת התחשלות בקבוצת פו מהליגה השלישית, רק כדי לחזור ב-2006/07 מוכן יותר לליגה הבכירה.
כריסטיאן גורקוף ידע בדיוק כיצד לנהוג בג'יניאק. המאמן הוותיק, שהתמחה בהשבחת כישרונות מהליגות הנמוכות שאף אחד לא נתן להם סיכוי (לורן קוסיילני, קווין גמיירו, מורגן אמפליטנו ועוד), נתן לחלוץ הצעיר את המקום בהתקפה וקיבל ממנו בין היתר שלושער בדרבי נגד נאנט ושער ניצחון במארסיי. עונת הפריצה הזו הסתיימה במכירה לטולוז, ששילמה 4.5 מיליון יורו. השנה הראשונה הייתה מאכזבת. ג'יניאק התקשה ליד יוהאן אלמנדר, סבל מפציעות וכרגיל גם מעודף משקל. שני שערים בלבד היו לו. ב-2008/09 הגיע התיקון. אלמנדר נמכר וג'יניאק השתלט על המשבצת והפך למלך שערי הליגה עם 24 שערים. היכולת הזו זיכתה אותו בזימון ראשון לסגל הנבחרת ולמרות עונה שלישית עמוסת פציעות ואכזבות, הזניקה אותו למארסיי - הקבוצה אותה אהד מילדות.
18 מיליון יורו שילמה האלופה מארסיי באוגוסט 2010 כדי להנחית בסטאד ולודרום את אחד החלוצים הטובים בליגה, אז עוד לא בן 25. הבעיה שג'יניאק הגיע בדיוק אחרי טראומת המונדיאל בדרום אפריקה. הוא היה אחד מ-23 השחקנים שישבו באוטובוס הבושה ונזקק לזמן כדי להתאושש. רק שבמארסיי אין זמן. התקשורת חתכה, האוהדים לעגו ואגדות עבר של מארסיי לא הבינו מדוע המועדון בזבז כל כך הרבה כסף על פלופ שכזה. אם זה לא מספיק, ג'יניאק והמאמן דידייה דשאן לא שידרו על אותו גל. וזאת בלשון המעטה.
אחרי שכבש שמונה שערי ליגה בלבד בעונת הבכורה במארסיי, ג'יניאק חזר לאימוני טרום העונה השנייה בכושר לקוי ועם עודף משקל. דשאן החליט לנקוט בצעד חריג ושלח את החלוץ שלו למחנה הרזיה במראנו שבאיטליה. זה לא ממש עזר. במארסיי כבר התייאשו ועמדו לחתום על השאלתו של ג'יניאק לפולהאם, אך שעה לפני סגירת החלון ב-31 באוגוסט עצרו את המהלך מכיוון שלא מצאו מחליף. ג'יניאק נשאר, מיעט לשחק, כבש רק נגד לאנס בגביע הליגה והגדיש את הסאה בערב ההפסד הביתי בליגת האלופות לאולימפיאקוס בנובמבר 2011. לאחר שנכנס כמחליף ולא תרם דבר, ג'יניאק השליך בקבוק מים בזעם וקילל את דשאן לעיני השחקנים. המאמן דרש התנצלות, ג'יניאק סירב ואף הוסיף קריאות נוספות לעבר מאמנו.
בצרפת היו משוכנעים שזו הייתה ההופעה האחרונה של ג'יניאק במארסיי. השחקן נשלח לקבוצת המילואים וכבר חיפש דרך מילוט בינואר, אך דשאן זימן אותו שוב לסגל ואחרי חמישה חודשים גם נתן לו הזדמנות נדירה בהרכב. במאי 2012 הסכסוך קיבל תפנית מפתיעה. אנשי מארסיי השתתפו בערב צדקה, במהלכו הוצעו למכירה פריטים של ספורטאים, ובין היתר החולצה אותה לבש דשאן בניצחון 0:2 של צרפת בוומבלי ב-1999. "תקנה אותה, לפחות תישן עם החולצה של המאמן שאתה כל כך אוהב", זרק דשאן לג'יניאק, שלא התבלבל: "בסדר, אבל אם אני קונה אז אתה נותן לי לפתוח נגד סושו, כקפטן". ג'יניאק רכש את החולצה ב-17.5 אלף יורו ומאמנו עמד בהסכם והעניק לו לראשונה בקריירה את סרט הקפטן, במחזור הסיום של העונה המאכזבת. היה זה משחק הפרידה של דשאן, אך גם האירוע שמנע ממארסיי להיפרד מג'יניאק.
13 שערי ליגה לפני שנתיים ו-16 אשתקד לא הפכו את ג'יניאק ליקיר האוהדים. מארסיי נראתה איום ונורא בקמפיינים שלה בליגת האלופות, ובעונה הקודמת כלל לא הצליחה להשיג כרטיס לאירופה ונכשלה גם בגביעים. לכן נקרא מרסלו ביילסה להציל את המצב. המחסור במזומנים והצירוף של החלוץ המבטיח מישי בטשואי, גרמו לאנשים לחשוב שהמאמן הארגנטינאי ימהר להיפטר מהחוזה הכבד של ג'יניאק. הרי תמיד היה נוח להפנות את האצבע המאשימה לעבר החלוץ גדל הגוף. הוא מסורבל לעתים, נוטה להשמנה ומאוד עצבני. אי אפשר לפספס אותו. רק שביילסה אף פעם לא עשה את מה שמצפים ממנו.
במקום להיפרד ממנו, ביילסה העמיס על ג'יניאק עוד דרישות, עוד אחריות ועוד ציפיות. למרות שבטשואי כבש יותר במשחקי ההכנה, ג'יניאק היה האיש שקיבל את המקום בהרכב בפתיחת העונה והחזיר עם שמונה כיבושים בשבעה מחזורים, כולל שלושה צמדים והגול המהיר של העונה, 21 שניות משריקת הפתיחה מול אוויאן. אחרי שעבד קשה במחנה האימונים ועמד גם בדיאטה הקפדנית, החלוץ ראה שכר לעמלו. "ההשפעה של ביילסה מכרעת במקרה הזה", קבע הפרשן דניאל ריולו. "ג'יניאק חד יותר מאי פעם כי הוא נדרש להתאמן כמו מקצוען. הציבו לו יעדים. עכשיו הוא רעב לשערים, לא לביג מק. והוא עוד יהיה טוב יותר".
ביילסה, שלא נוהג להחמיא לשחקנים, שיבח את ג'יניאק לאחר הצמד וההצלה מהקו ב-0:3 על ראן. "הוא ידע לערער את ההגנה היריבה, יצר מצבים וגם ניצל אותם", הסביר המאמן, שמיד לאחר השער השני עצר את החגיגות והעביר לג'יניאק הוראות טקטיות. "יש ניצחונות שמושגים בזכות ההשפעה של החלוץ המרכזי, זה היה אחד מהם. הוא מנהיג חשוב על המגרש". הסקורר עצמו מודה שהתחרות על חולצת ההרכב עשתה לו טוב: "השנה יש חלוץ מעולה שמתחרה איתי וגם לו מגיע לשחק, אפילו יותר מששיחק עד כה. אנחנו רואים באימונים עד כמה הוא קטלני מול השער. אני חייב להיות במיטבי כדי לשחק. התחרות הזו מפרה אותי ואני מודה למאמן על האמון. מלך שערים? אני לא משווה את עצמי לזלאטן וגם לא לפאפן שזכה בנעל הזהב. אני משחק למען מארסיי".
אם מוסיפים את התקופה הפוריה מסיום העונה שעברה, לג'יניאק יש כבר 21 שערים ב-28 משחקים בשנת 2014 - יותר מכל חלוץ צרפתי אחר באירופה. לאור היכולת שלו במדי מארסיי והפציעה של אוליבייה ז'ירו, עולה שוב לדיון שאלת זימונו של ג'יניאק לנבחרת. למרות הסכסוך הארוך, דשאן לא היסס להחזיר את החלוץ לנבחרת בספטמבר 2013, אחרי שלוש שנות היעדרות. ג'יניאק שותף כמחליף נגד גאורגיה וישב על הספסל בניצחון על בלארוס, אך מאז לא זומן שוב, על אף סיום העונה המצוין מבחינה אישית. "דשאן בן של ז***", צייצה נדין ג'יניאק בטוויטר לאחר שגילתה כי אחיה לא נכלל בסגל למונדיאל. היא טענה שהחשבון נפרץ ואחיה התנער מהאקט כמובן, אבל הדם הרע צף מחדש. אולי עכשיו, בעזרת ביילסה, השניים המחזיקים בכינוי הזהה DD - ראשי התיבות של דידייה דשאן, שם החיבה 'דדה' של אנדרה פייר ג'יניאק - ימצאו את המכנה המשותף.
