ניו אורלינס פליקנס: איש כבר לא ירים גבה

מאזן בעונה שעברה: 48:34

סיימה את העונה: מקום 12 במערב

אחרי קיץ רווי פעולות שהשאירו את הליגה והתקשורת חלוקים בדעתם אך לא בסקרנותם, הפליקנס התחילו את העונה עם פוטנציאל להתגנב לפלייאוף במערב הברוטלי. סביב אנתוני דייויס הנוסק לגדולה, קיבץ ה-GM דל דפמס את הגארדים הכישרוניים ג'רו הולידיי וטייריק אוונס שחברו לאריק גורדון והפורוורד ראיין אנדרסון, תוך ויתור על הרבה נכסים ומקום תחת תקרת השכר. צעדים אלו לוו בביקורות רבות מצד התקשורת ושאר הליגה, אבל אסור להתעלם מהאומץ והחזון שהפגין דמפס, בשנה שהייתה בסימן צניחה חופשית לעבר דראפט 2014 המשובח. דיוויס עצמו, הפרס מדראפט 2012, נכנס לעונתו השנייה וקפיצת המדרגה שעשה זיכתה אותו במקום באולסטאר, במושכות של נבחרת ארה"ב בקיץ האחרון, ובבאזז אינסופי ברחבי הרשת. דייויס וגבתו מיועדים להיות הפנים של הליגה ביום מן הימים, והפליקנס סימנו "וי" על החלק הכי חשוב בבניית קבוצה לאליפות. שאר החלקים בפאזל לא התחברו באותה קלות. לאחר פתיחה במאזן 15:16, מכת פציעות גומרות-עונה הונחתה על השקנאים, שלא התאוששו וסיימו במאזן ה-12 במערב. אם לא די בכך, מבעד לדמעות הם נאלצו לראות את בחירת הדראפט שלהם, העשירית, הולכת לצוללת של פילדלפיה 76' (ומשם לאורלנדו בתמורה לעוד ואקום בהווה ונכסים בעתיד). עם זאת, להאשים את הפציעות, או את כוחו של המערב יהווה שיפוץ לא הוגן של המציאות. ניו אורלינס נתקעה בהרבה מקומות שבהם שאפה להתקדם, ובמיוחד בהגנה, שעל אף המילים הרבות שנשפכו בנוגע לחשיבותה מצד המאמן מונטי וויליאמס, דורגה במקום ה-27 ביעילותה.

באו: עומר אשיק, ג'ימר פרדט, ראס סמית' (רוקי) ופטריק יאנג (רוקי).

עזבו: אל-פארוק אמינו, אנתוני מורו, בריאן רוברטס, ג'ייסון סמית', ג'יימס סאטרלאנד, מלווין איליי ופייר ג'קסון.

אם הקיץ של 2013 היה מהפכה בסגל בחסות ההחלטה של דמפס למשכן את העתיד עבור ההווה, קיץ 2014 היה כולו ליטושים של הסגל הקיים באותו קו-מחשבה. אשיק הגיע להסיר מדיוויס את העול הפיזי שבהגנה מול סנטרים עבי-בשר, מה שגם אמור לשחרר את הוד-גבתו במשחק המעבר. אמינו עזב לדאלאס ופתח חור בחמישייה. אוונס, גארד מאסיבי שיועד לגדולות עם כניסתו לליגה, אמור להשתחל במקומו לעמדת הסמול-פורוורד. המעבר לעמדה נכשל בתחילת השנה שעברה, ואוונס הפך לשחקן השישי עד לפציעה השנתית של גורדון, אחריה פרח בתפקיד הגארד הפותח. הסיפור עם טייריק מורכב, אבל אני חושב שאת מירב הזמן שלו על המגרש עדיף שיעביר כגארד המוביל ולא יחד עם גורדון או הולידיי. הוא צריך את הכדור בידיו כדי להיות אפקטיבי, והקליעה הבעייתית שלו פוגעת בריווח המשחק. בעונה שעברה, כשהכדור בידיו ודיוויס על המגרש, הלחץ שהשניים הפעילו על קבוצות היה עצום ויצר מצבי קליעה לכולם. ניו-אורלינס ויתרה גם על שני קלעים שקיבלו דקות רבות מהספסל – אנתוני מורו, ומיודענו בריאן רוברטס, הרכז הקשוח שבילה זמן רב גם בחמישייה, בהיעדרו של הולידיי. חזרתו של אנדרסון מהווה בשורות טובות לספסל של השקנאים, ובהנהלת הקבוצה מקווים ששחקנים כמו ריברס, באביט, ומילר מוכנים ליותר אחריות. הפאזל הייחודי שנוצר בניו-אורלינס מכריח חשיבה אחרת, אך הוא בהחלט אוצר בתוכו מספיק כישרון כדי לעשות רעש במערב הכוחני. השימוש ברוטציות וקצב המשחק יהיו המבחנים העיקריים של קואץ' וויליאמס, והלחץ יהיה עליו כבר השנה להוכיח שהוא מסוגל להוציא את המקסימום מהקבוצה המוכשרת והמשונה שתחתיו.

חמישייה: ג'רו הולידיי, אריק גורדון, טייריק אוונס, אנתוני דיוויס, עומר אשיק

ספסל: ראיין אנדרסון, אלכס אג'ינסה, אוסטין ריברס, דריוס מילר, ג'ימר פרדט, ג'ון סלמונס, ג'ף וויט'י, לוק באביט, ראס סמית', פטריק יאנג.

מאמן: מונטי וויליאמס, עונה חמישית בליגה, כולן בניו אורלינס, מאזן 128:184.

מועמד לפריצה: אנתוני דייויס. התשובה המתבקשת לשאלה, גם אם מדובר בליגה כולה, איך פורצים אחרי עונה של 10-20, ודירוג PER הרביעי בליגה? עולים לשלב האחרון בסולם – מאולסטאר לסופרסטאר. אין הרבה שחקנים שיכולים לחלום על התואר 'השחקן הטוב בעולם'. אחרי שכהונתו של המלך ג'יימס תסתיים, הקרב בין קווין דוראנט לדייויס אמור לספק תעסוקה רבה לכל מי שמכור למשחק. לאחר שתי עונות בליגה, דיוויס החל להראות ניצוצות של סקורר שיכול לסחוב התקפה של קונטנדרית. אבל אלה כל שאר האספקטים של המשחק שהופכים אותו למיוחד, ומושא לקנאת כל המנהלים ברחבי ה-NBA. קצב ההתפתחות שלו מטיל חלחלה על שאר הקבוצות, והקונצנזוס סביבו הוא שהצעד הבא הוא בלתי נמנע. מעטים השחקנים שלא תלויים בקונטקסט של הקבוצה שלהם, אלא מכתיבים אותו. בגיל 21, בשנה האחרונה בחוזה הרוקי שלו, דייויס הוא כנראה הנכס הכי יקר ב-NBA.

מועמד לדעיכה: בקבוצה שבה רק ג'ון סלמונס (34, ודעיכתו כבר מאחוריו) עבר את גיל 29, עם גיל ממוצע של 25, אין לשקנאים מועמד קלאסי לספק לקטגוריה הזו. יעלה ויבוא ג'ימר פרדט, בעבר הדארלינג של חובבי כדורסל המכללות, וקלעי בתיאוריה על ספסלי קבוצות NBA בהווה. העונה הזו יכולה להחזיר את ג'ימר לרלוונטיות, אך באותה מידה היא יכולה להיות המסמר האחרון בדרך לקבוצת אמצע טבלה בספרד (או מועמדת לאליפות בסין). לאחר ניסיונות כושלים בסקרמנטו ושיקגו, ולאחר שלוש עונות שלא הוכיחו שיש לו מקום עם המקצוענים, ג'ימר לא יודע אם זה הצ'אנס האחרון או האחרון חביב. פרדט ינסו לבטח לעצמו את נישת הקלעי האוטומטי, שמתי שהוא לא תופר שלשות, תפקידו להוציא מגן אחד מהמשוואה ולחכות אתו בפינה. 1.88 מ', וזקוק לסולם-גנבים כדי לגעת בטבעת, עד עתה הנחיתות הפיזית שלו האפילה על הידית המפורסמת. עם רוטציית הגארדים המוערכים (הולידיי, אוונס, גורדון) והרעבים (ריברס, סמית') שיתמודדו אתו על דקות משחק השנה, איש לא יופתע אם הג'ימר-מאניה תהפוך סופית לג'ימר-דיפרסיה.

אקס-פקטור: בשנה שחלפה, ראיין אנדרסון עבר עונה מהגיהינום, שנפתחה עם התאבדות החברה שלו, ונסתיימה בפציעה קשה. אלו אינן סיבות הקשורות לכדורסל שמנעו ממנו להשפיע על העונה של קבוצתו. אם יצליח לשים הכל מאחוריו, אנדרסון, שהבריא בינתיים, יכול להיות הפנים של עונה מפתיעה של הפליקנס. אם ניו אורלינס תצליח להשתלט על מקום בפלייאוף, זה יהיה הרבה בזכות האצת קצב המשחק מהעונה שעברה. לאנדרסון, הסטרץ'-פור האולטימטיבי לצד דייויס יש את הכלים לרווח את המשחק סביב האיש והגבה, ויכול לייצר שינוי קיצוני מהספסל במקום אשיק הכבד וההגנתי. אם לאנדרסון תהיה עונה נוספת שתזכיר כמה החוזה שלו נתפס כמציאה ברחבי הליגה, לשקנאים יש סיכוי אמתי לשחק גם במאי.

תסריט אופטימי: דייויס עונה על הציפיות הבלתי-אפשריות ממנו וגם מקבל חוזה אצל "מארבל" כגיבור-על. החבורה מתלכדת סביבו והופכת לקבוצת הליג-פאס הרשמית של האוהד המצוי, עם כדורסל מהיר והגנה יעילה בחסות אשיק. וויליאמס עושה את הצעד הבא כמאמן, ופתיחת עונה חזקה נרגעת רק אחרי שהמקום בפלייאוף מובטח. המאזן מתהפך משנה שעברה, 34:48, מקום 7 במערב והפסד מכובד ומועיל בסיבוב הראשון.

תסריט פסימי: עונה של פציעות, אוונס חוזר לספסל (ולא מרצון), הפאזל מסתמן כמורכב מדי עבור וויליאמס והוא מפוטר באמצע העונה. במערב, כל צעד במקום הוא כמו צעד אחורה. פציעות משמעותיות לשחקני מפתח הן התסריט הפסימי של כל קבוצה בליגה (סליחה על הספוילר), אבל בניו אורלינס כבר היו בסרט הזה בעונה שעברה, מה שהופך אותו לסביר ומלחיץ יותר העונה. כאמור, ג'רו הולידיי וראיין אנדרסון חוזרים מפציעה, התיק הרפואי של אריק גורדון עמוס יותר מהרזומה שלו, ואפילו הקמע שלהם עבר ניתוח במקור (קוסמטי, אבל עדיין), משום שגרם לסיוטים ומימים מצחיקים מאין כמוהם על חשבון הקבוצה. עם עלייתו המדוברת של דייויס, ורצון אמתי להתחרות עכשיו, ניו אורלינס תצטרך לעשות משהו לא נכון בקנה מידה היסטורי כדי לפספס את רף ה-30 ניצחונות. אבל יש תסריט שבו החששות לגבי וויליאמס מתאמתים, השחקנים לא מתחברים, ופתיחה רעה גוררת אחריה עונה של עצבים ותסכול ומקום בלוטורי בשביל קבוצה אחרת. מאזן 49:33, מקום 13.

תחזית: הכישרון והאופי של דייויס הם הדבר הכי בטוח שניתן לבקש משחקן בעונתו השלישית. הוא שחקן קבוצתי שמוחק טעויות בהגנה, ובהתקפה לומד כל משחק עד כמה בלתי-עציר הוא יכול להיות. עם זאת, וויליאמס לא שכנע אותי שיש בו את היצירתיות והאומץ שהסגל המיוחד שלו מצריך כדי להצליח. חייבים להניח שגם תהיה פציעה אחת לפחות שתשפיע. השעון של השקנאים מתקתק לאחור עם הגעת דייויס, ואני חושב שמה שקורה בניו אורלינס הוא ניסוי מאוד לא שגרתי עם הרבה פוטנציאל, אבל הם צריכים מאמן שמתאים לכדורסל שהם מנסים לשחק. הם עוד לא מוכנים לצעד הבא. מאזן 38:44, מקום 9, ועוד בחירת דראפט שאבדה.

לכתבות של אורן לוי באתר ה-NBA של כריס שרידן