וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

סן אנטוניו ספרס: תעשו לנו ריפיט בבקשה

אסף רביץ

25.9.2014 / 14:00

וואלה! ספורט גאה לפתוח את השנה החדשה עם פרויקט "מחממים את הפרקט" לעונת 2014/15. אחרי אליפות NBA חלומית ורומנטית, סן אנטוניו תילחם בשובע, בגיל ובפציעות, ותנסה לעשות היסטוריה נוספת מבחינתה: אליפות שנייה ברציפות. כמו תמיד, זה תלוי קודם כל בה

שחקני סן אנטוניו ספרס מאנו ג'ינובילי, טים דאנקן, טוני פארקר. GettyImages
איזה כיף שזאת האלופה/GettyImages

תקציר הפרקים הקודמים

מאזן בעונה שעברה: 20:62

סיימו את העונה: עם המאזן הטוב בליגה ועם אליפות. הדרך לטבעת: 3:4 על דאלאס בסיבוב הראשון, 1:4 על פורטלנד בשני, 2:4 על OKC בגמר המערב ו-1:4 על מיאמי בגמר.

האליפות הזאת תיזכר בזכות הסגנון, אבל אסור לשכוח את האופי. היא התחילה ברגע בו הקודמת הלכה לאיבוד, באותה שלשה של ריי אלן במשחק 6 האכזרי של גמר 2013. יש קבוצות שהיו נשברות ממה שקרה בגמר ההוא לסן אנטוניו, אולי רוב הקבוצות. בעיקר כשמדובר בקבוצה וותיקה שזקוקה להגיע לרמות עילאיות של ריכוז, קבלת החלטות, דיוק ויצירתיות כדי להביא לידי ביטוי את סגנון המשחק שובה העין שלה מול ההגנות האתלטיות שצריך לעבור בדרך לטבעת. אבל השחקנים של גרג פופוביץ' האמינו אמונה שלמה במערכת שהוא בנה, האמינו שכל מה שצריך לעשות זה כמה שדרוגים קטנים - עוד שיפור של שחקני המשנה, עוד קצת תיאום, עוד קצת מנוחה לוותיקים, עוד קצת התאמות ספציפיות ליריבות הגדולות OKC ומיאמי.

בעונה הרגילה, כפי שקרה לא מעט בעידן פופ, סן אנטוניו טיילה למאזן הטוב בליגה. משחק התנועה והמסירות בהתקפה תקתק בלי קשר לשחקנים שהיו על הפרקט (הפעם אף שחקן לא הגיע אפילו ל-30 דקות למשחק), ההגנה נמנעה מעבירות והדגישה את הצבע וקו השלוש כמיטב המסורת. הפלייאוף היה מרתק במיוחד: מהמותחן האיכותי בסיבוב הראשון מול דאלאס, דרך הפציעה והחזרה של סרז' איבקה בסדרה ההפכפכה מול OKC ושביקת המזגן במשחק הראשון של הגמר, ועד להשלמת הנקמה מול מיאמי.

גארד סן אנטוניו ספרס טוני פארקר. AP
הצגות התקפיות גדולות בכל סיבוב ונקמה מתוקה במיאמי. פארקר/AP

הרפרטואר המלא של המערכת המשומנת של פופ הוצג לראווה בפוסט סיזן: הצגות התקפיות גדולות בכל סיבוב; התאמות הגנתיות מרשימות לקווין דוראנט, ראסל ווסטברוק, לברון ג'יימס, דוויין וייד וכריס בוש; טיאגו ספליטר הבהיר למה הספרס התעקשו עליו בקיץ שעבר עם הגנה נפלאה על דירק נוביצקי ולמרקוס אולדרידג' בשני הסיבובים הראשונים; בוריס דיאו החליף אותו כשחקן הפנים המרכזי לצד טים דאנקן והיה נפלא מול הת'אנדר וההיט; דאנקן עצמו המשיך לעשות את כל הדברים הקטנים בשני הצדדים ולקחת את המשחק עליו בעת הצורך; טוני פארקר פירק כל הגנה שלא הביאה עזרה לפיק נ' רול שלו; מאנו ג'ינובילי היה חד ויציב הרבה יותר משנה לפני כן; דני גרין לא הפסיק לקלוע שלשות ולשמור נהדר; פטי מילס הלך והשתדרג עד שהפך לבלתי ניתן לעצירה בגמר וקאווי לאונרד שילב בין הגנה מושלמת לתצוגות התקפיות נדירות שסדרו לו את תואר ה-MVP של הגמר.

הניצחון על מיאמי דורש התייחסות נוספת. מעבר למימד הנקמה, סן אנטוניו פשוט פירקה את האלופה (עכשיו אנו כבר יודעים שהיא פירקה את מיאמי גם במובן המילולי). אותן 16 דקות מפורסמות בפתיחת המשחק השלישי, בהן הספרס קלעו 55 נקודות ב-19 מ-21 מהשדה, התבררו כנוק-אאוט. מיאמי עוד ניסתה לקום על הרגליים מדי פעם, בעיקר לברון, אבל חבורת פופ דאגה להחזיר את היריבה לקרשים עם עוד כמה מהלכי התקפה גדולים. עם הפרש מצטבר של 70 נקודות זה הפך לאחד הגמרים הכי חד צדדיים בהיסטוריה, מי זוכר עכשיו שלקראת משחק 3 מיאמי עוד נחשבה לפייבוריטית. סן אנטוניו סיימה את הגמר עם יעילות התקפית לא הגיונית של 118.5 נקודות ל-100 פוזשנים ועם 11 שלשות למשחק ב-46.6 אחוזים, רובן לאחר התקפות ארוכות של הנעת כדור, תנועה ויתור על זריקות פחות טובות. איזה כיף שזאת האלופה.

sheen-shitof

עוד בוואלה

קופת החולים המובילה מציגה: השירותים שיהפכו את החיים שלכם לקל

בשיתוף כללית

אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון

באו: קייל אנדרסון (רוקי, בחירה 30).

עזבו: אף אחד בינתיים (ארון ביינס שוקל).

ההפסד בגמר הקודם הוביל לחשש משבירה, הניצחון בגמר הנוכחי מוביל לחשש מקתרזיס, מהתחושה שעכשיו אפשר לשחרר. המשימה הרי הושלמה: דאנקן ופופוביץ' השיגו טבעת חמישית, פארקר ומאנו רביעית, זו הייתה אליפות ראשונה אחרי שבע שנים, אליפות שכיפרה על ההפסד ההוא והכניסה את הקבוצה הנוכחית והמלהיבה של הספרס לספרי ההיסטוריה. על מה נותר לחבורה הוותיקה הזאת להילחם? כדי לגייס מוטיבציה לעוד עונה גדולה, פופ הזכיר לאחרונה את מה שהוא והשחקנים שלו עדיין לא השיגו - ריפיט.

בגזרת השחקנים שרר שקט מופתי. המצטרף היחיד הוא הרוקי קייל אנדרסון, פורוורד מגוון ולא אתלטי עם יכולות לא קונבנציונליות שכוללות הולכת כדור ומסירה (6.5 אסיסטים למשחק בעונה שעברה ב-UCLA) שהגיע בדיוק לקבוצה הנכונה עבורו. הוא לא צפוי לתרום מיד אלא ללמוד את המערכת ולהכיר את האבטיפוס שלו - בוריס דיאו. מספר שחקנים יתחרו על המקום ה-15 ברוסטר במחנה האימונים, וגם זה רק בהנחה שארון ביינס, הסנטר האוסטרלי שהרשים באליפות העולם וכנראה מחפש קבוצה בה יוכל לשחק יותר, אכן יעזוב. במהלך הקיץ עלו כמה שמות מעניינים כמועמדים להצטרף, אבל בסוף לא יצא מזה כלום.

רוב העבודה של אר סי ביופורד הקיץ הייתה בשימור הקיים. דאנקן החליט להישאר לשנה נוספת, פופ חתם על הארכת חוזה ופארקר, דיאו, מילס ומאט בונר חתמו על חוזים נוחים במיטב המסורת של הספרס. הסיפור המעניין הוא של הארכת החוזה שעדיין לא התבצעה - זו של קאווי לאונרד. לספרס יש אפשרות להבטיח את ההישארות של ה-MVP של הגמר עד לסוף אוקטובר, אחרת יהפוך לשחקן חופשי מוגבל בקיץ הבא. יכול להיות שביופורד מעדיף לחכות לקיץ הבא כדי לשמור על מקום מתחת לתקרה להחתמה משמעותית למקרה של פרישה של דאנקן ומאנו ורק אז להחתים את קאווי. הוא יזדקק להסכמה של לאונרד לחכות לו ויש בכך סיכון, כשיוסטון ניסתה לעשות את זה הקיץ עם צ'נדלר פארסונס בסוף היא איבדה אותו. אבל לספרס דברים כאלה בדרך כלל מסתדרים, מה גם שביופורד ישווה בלי לחשוב פעמיים כל הצעה שלאונרד יקבל והוא היחיד שיכול להציע לו חוזה ל-5 שנים.

בעוד שהסגל נותר זהה ומבחינה מקצועית אין ממש מה לחדש, ניתן להרחיב על המצטרפים החדשים לצוות האימון - אטורה מסינה ובעיקר בקי האמון. האיטלקי, אם ישתלב בהצלחה יתרה, עוד יכול להיות מועמד מעניין לתפקיד היורש של פופוביץ'. האמון תהיה עוזרת המאמן הראשונה שמועסקת ב-NBA (ליסה בויר שלקחה חלק בצוות של קליבלנד לפני 13 שנה עבדה בהתנדבות). מדובר בשחקנית גדולה שעשתה קריירה מפוארת ב-WNBA למרות מגבלות פיזיות. בעונה שעברה, לאחר שנפצעה והביעה עניין בקריירת אימון, היא הוזמנה ע"י פופ למה שהפך לסוג של התמחות. פופ התרשם מההבנה ומההתנהלות שלה, מה שהוביל לכך שהקיץ היא קיבלה חוזה. אגב, בתקופה בה המילה אפריקאי משמשת ככינוי גנאי במקומות אחרים, ראוי לציין שבצוות של הספרס נמצא גם יליד אפריקה הראשון שקיבל תפקיד של עוזר מאמן - איימה יודוקה. איזה כיף שזאת האלופה.

מה מי מו

חמישייה: טוני פארקר, דני גרין, קאווי לאונרד, טים דאנקן, טיאגו ספליטר.

ספסל: פטי מילס, קורי ג'וזף, מרקו בלינלי, מאנו ג'ינובילי, קייל אנדרסון, אוסטין דיי, מאט בונר, בוריס דיאו, ג'ף איירס.

מאמן: גרג פופוביץ' (עונה 19).

מועמד לפריצה: לא צפויות פריצות יוצאות דופן, אבל בהנחה שביינס אכן יעזוב מי שעשוי להרוויח הוא ג'ף איירס (לשעבר פנדנגרף). מדובר בשחקן פנים עם יכולת מסירה טובה, חוש לריבאונד התקפה, הבנת משחק ופוטנציאל שעדיין לא מומש לקליעה אפקטיבית מחצי מרחק. אם הוא ילמד להשתלב גם בתוך תוכנית המשחק ההגנתית הוא יכול להפוך לגבוה הרביעי של פופ השנה, וזה אומר הרבה מאוד דקות בעונה הרגילה ואולי גם כמה בפלייאוף.

מועמד לדעיכה: מבין שני הוותיקים במיוחד, טים דאנקן נראה עמיד יותר. הוא שינה את המשחק שלו והפך משחקן פוסט לשחקן פיק נ' פופ, זה עוזר לו לשמור על טריות. מה שמביא אותנו למאנו ג'ינובילי. הארגנטינאי מופיע במשבצת הזאת כמעט כל שנה, וגם הפעם קשה מאוד להמר איך הוא ייראה ברגעי האמת. הנהלת הספרס די הכריחה אותו לוותר על אליפות העולם, אבל גם כך בכלל לא בטוח שהגוף שלו יחזיק מעמד פעם נוספת. לא בטוח שבלי ניצוצות הגאונות שלו סן אנטוניו תוכל לקחת את הריפיט, לא בטוח שהם יהיו שם כשהיא תזדקק להם.

אקס פקטור: אין אף שחקן בודד שהקבוצה הזאת תלויה בו, בטח לא בעונה הרגילה. המערכת תמשיך לתקתק בדיוק כפי שתקתקה בעונה שעברה למרות שרוב שחקני המפתח הפסידו לא מעט משחקים. אבל במבט אל העתיד הרחוק יותר, יהיה מעניין לבחון את היכולת של קאווי לאונרד להפוך לכוכב הקבוצה. למרות היכולת ההתקפית הנהדרת בשלושת המשחקים האחרונים של הגמר, הוא לא נראה כמו סקורר שיכול לסחוב קבוצה ערב אחרי ערב. בעונה שעברה הוא היה צריך כמה חודשים כדי להיכנס לעניינים, יום אחד יגיע השלב בו פופוביץ' יצטרך יכולת עקבית יותר שלו. הסיפור היה פשוט יותר אם הוא היה מתקבע כשומר ענק שיכול לשמש כאופציה שלישית ראויה בהתקפה, אבל שני הגמרים האחרונים הותירו תחושה שהוא מסוגל גם ליותר. השנה, עם הביטחון שייתן תואר ה-MVP של הגמר, תהיה הזדמנות לבחון אם הוא אכן מסוגל.

ולכדור הבדולח

תסריט אופטימי: העונה שעברה? אז עוד אחת כזאת. לא צריך שדרוג משום סוג, רק לא לדעוך.

תסריט פסימי: דאנקן וג'ינובילי לא מצליחים לגייס את הכוחות הנפשיים הנדרשים מהם להמשיך לככב בגילם, פארקר ודיאו מרגישים את הגיל, קאווי לא עושה את הצעד הנוסף קדימה. סן אנטוניו תישאר קבוצה נהדרת בזכות הסגנון, העומק והפופ, אבל כשתגיע יריבה חזקה, צעירה ורעבה בסיבוב השני יתברר שלא נותרו בוותיקים כוחות לעוד פלייאוף גדול. דאנקן ומאנו פורשים שנה אחת מאוחר מדי.

תחזית: זה תלוי קודם כל בהם. עם כל הכבוד לשדרוגים הקטנים בצמרת המערב ולקליבלנד, אם סן אנטוניו תמשיך ביכולת של העונה החולפת ותישאר בריאה שום דבר לא ימנע ממנה ריפיט. אך ניסיון העבר מלמד שקשה לקבוצות וותיקות להימנע מנפילת מתח אחרי אליפות מיוחלת. התסריט האופטימי בהחלט ריאלי, אבל אם צריך להמר כרגע אני מהמר שהספרס עשו את שלהם ויפנו את הבמה לדורות הבאים.

שחקני סן אנטוניו ספרס חוגגים אליפות. רויטרס
יצליחו לעשות היסטוריה עם ריפיט ראשון?/רויטרס

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully