רק לפני חמישה חודשים נכנסו יוגב אוחיון וגיא פניני לחדר ההלבשה הצוהל של מכבי תל אביב, והותקפו בחיבוקים ובנשיקות. היה זה הלילה שבו העפילו הצהובים לפיינל פור, לאחר שניצחו את מילאנו בסדרת ההצלבה. כעת, בתום פגרת הקיץ, מרשה לעצמו אוחיון להיזכר. החדר שקט, גביע אירופה ניצב דומם במרכזו, אך הזיכרונות רועשים וחיים. "חדר ההלבשה כאן הוא המקום שממנו הכול התחיל", הוא מתרפק בחיוך חולמני, "כאן התחלנו את הדרך, כאן הגיע הנס הראשון, פה נכתב הספר. ספר עם סוף קיטשי אבל מבחינתנו זה קיטש מתוק, חלום שהתגשם. אין יותר כיף מזה".
חודש אחרי מילאנו, המשיכה מכבי תל אביב לבעוט בתחזיות. היא ניצחה את צסק"א מוסקבה וריאל מדריד וזכתה בגביע אירופה שישי בתולדותיה, ראשון מאז 2005. הסוף ידוע: חגיגות ספונטניות-למחצה בכיכר רבין, פגישות עם ראש הממשלה ונשיא המדינה. "למילאנו הגיעו אלפי צהובים", אוחיון נפעם עד היום. "גם כשנחתנו בישראל היו אלפים סביבנו, החגיגות לא פסקו. מבחינתנו, התמורה הייתה תרומה למוראל ולחיוך של כל בן אדם בישראל".
אוחיון חש כי הגביע בעונה שעברה מיוחד יותר מקודמיו: "עשר שנים לא זכינו. הפעם מדובר בסיפור סינדרלה. לכן זה מתוק יותר מכל גביע אחר", הוא סבור, "הרי בעונה שעברה כולם מסביב רצו כבר שהשחקנים יעופו מהקבוצה. כולם כבר פיטרו את המאמן, הגענו לשפל בתחושות כלפינו. אבל מבחינתנו, תמיד האמנו בעצמנו. לטעמי, התחושות הרעות דווקא בנו לנו את האופי. ידענו שמכאן אנחנו יכולים רק לגדול ולשמוח. וכך היה".
עבורו, האקסטזה של העונה האחרונה היא הרבה יותר מסתם ריגוש - היא תכלית ייעודו. "בחצי הגמר כל הקבוצה הייתה בשוק עם דמעות בעיניים, והחלום המשיך לגמר. היו שם 1,001 חוויות שעוד לא נגמרו. לא כל אחד יכול לומר שיש לו את זה. זו גאווה גדולה, ואין יותר מאושר ממני. הייתה לי שנה עם המון חוויות מדהימות. אני מוכן שכל שנה תהיה לי ככה, כולל הפציעות הלא נעימות. קיבלתי תמורה לכל דקה שהקדשתי לכדורסל בחיי".
לתצלום רצה אוחיון לצרף את פניני, הקפטן, האיש שהניף את הגביע. "אנחנו חלק מהשחקנים הישראלים של הקבוצה וחברים מאוד טובים. לשנינו זה היה רגע חשוב בקריירה ואין כמו לחלוק את הצילום אתו", הסביר.הרכז את השמחה, שהוא מעוניין שתהיה שייכת לכולם, "אני מאחל רק בריאות וחיוכים, שתהיה למדינה שנה טובה. ולאוהדי מכבי תל אביב, אני מאחל שמחה וזכיות. שכולנו נעלה חיוך גם בסוף העונה הקרובה".
צילומים: ברני ארדוב
הפקה: חגית ברק
