דאון ראשון ו-10:
ג'רי יוז, האנד ההגנתי שהגיע לבפאלו מאינדיאנפוליס לפני שנה, היה בהלם: "בשבת בבוקר נסעתי לכיוון מתחם האימונים שלנו, לאימון האחרון לפני המשחק. בדרך, שניים או שלושה מיילים מהאצטדיון, כבר ראיתי קראוונים ומלא אנשים שהתמקמו לקראת המשחק". גם הסנטר אריק ווד, שמשחק בבילס מאז נכנס לליגה ב-2009 וחשב שראה הכול בעיר, הופתע: "היינו צריכים להיות באצטדיון ביום ראשון בתשע בבוקר, אבל נתקעתי בפקקים בדרך לשם כמו שבחיים לא ראיתי. זו הזדמנות טובה להתנצל בפני כל מי שחתכתי בדרך. עקפתי מהצד איזה 100 מכוניות ובסוף לא רצו לתת לי להיכנס, אז סקוט צ'נדלר, שהיה איתי באוטו, הבטיח לתת להם חתימות אם ירשו לנו לחתוך".
בסיומו של שבוע מושלם עבור בפאלו, אולי המושלם ביותר שלה מאז ימי הסופרבולים של תחילת שנות ה-90', הבילס ניצבים בודדים ומאושרים במקום הראשון ב-AFC מזרח. מאז 2011, אז פתחו את העונה עם 0:3 ו-2:5, זה לא קרה להם. העונה ההיא המשיכה עם שבעה הפסדים רצופים והסתיימה ב-10:6 ובעוד כישלון, הפעם הקבוצה המפתיעה של השבועיים הראשונים ב-NFL חולמת להמשיך לחלום.
השבוע של הבילס החל ברגל ימין. ביום שלישי שעבר, טרי וקים פגולה, הבעלים של קבוצת ההוקי המקומית, הסייברס, הגיעו להסכם על רכישת הקבוצה עם האנשים שמנהלים את עזבונו של ראלף ווילסון המנוח. המשמעות הבולטת: בניגוד לחששות הקהל המקומי, הבילס יישארו בעיר. שווי העסקה צפוי לעמוד על כ-1.4 מיליארד דולר.
מהרגע בו הוכרז שיש הסכם, החלה החגיגה. עוד לפני הניצחון המוחץ על מיאמי 10:29 ביום ראשון, עלתה אלמנתו של ווילסון אל כר הדשא, זכתה לתשואות אדירות ובמהלך טקס לזכר הבעלים שהקים את הקבוצה, שלט בה במשך 55 שנים והלך לעולמו לפני כחצי שנה בגיל 95, היא קיבלה בשמו אזור מיוחד על קיר התהילה של הבילס.
מיד לאחר מכן, כאילו שזה לא הספיק, ג'ים קלי עלה למגרש. בבפאלו ובארצות הברית כולה עקבו בדריכות בחודשים האחרונים אחר מצבו של קוורטרבק העבר הנפלא, שנאבק במחלת הסרטן וניצח אותה. "ראלף תמיד דאג שנעשה את הדבר הנכון", אמר קלי לקהל המתפקע, "בכל יום ראשון הוא הוביל אותנו לאצטדיון הזה ותמיד תמך, בכל מצב. הוא היה כמו אבא עבורנו ונתגעגע אליו לעד".
מאותו רגע, לדולפינס, שהגיעו אחרי ניצחון ענק על ניו אינגלנד, לא היה שום סיכוי. בפאלו הציגה הגנה אימתנית בכיכובו של מגן הפינה קורי גרהאם, כאשר גם חסרונו של קיקו אלונסו הפצוע לא מורגש וקיבלה חמישה שערי שדה מגיבור הניצחון שלה בשיקגו, דן קרפנטר, שכבש מול האקסית וחגג. יחד עם אי ג'יי מנואל שהולך ומתבגר בליגה, סמי ווטקינס המבטיח שהראה חלק מהפוטנציאל שלו עם תפיסה אחת אדירה במיוחד וסי ג'יי ספילר שחוזר לעצמו ותפר טאצ'דאון של 102 יארד בהחזרת בעיטה, לבפאלו יש הרבה תקווה לעתיד. השבוע סן דייגו, אחרי ניצחון מצוין על האלופה סיאטל, מגיעה לעיר והבילס יצטרכו לעמוד בפני עוד מבחן בגרות לא פשוט.
דאון שני ו-7:
ב-1989, ניו אורלינס הגיעה ללמבו פילד, הובילה 21:0 והפסידה 35:34. למה המשחק הזה מיוחד? כי השבוע הייתה הפעם השנייה בלבד בתולדות גרין ביי פאקרס בה היא רושמת באצטדיון הביתי שלה קאמבק מפיגור 14 נקודות ומעלה לניצחון.
אחרי שהפסידו ללא קרב אמיתי במשחק פתיחת העונה בסיאטל, הפאקרס נקלעו לצרה אמיתית כאשר הג'טס פתחו בסערה את המשחק בוויסקונסין ועלו ל-3:21 מהיר. ארון רוג'רס נראה אבוד. הוא פימבל את הכדור הראשון בו נגע במשחק, מה שהפך לטאצ'דאון של הסילונים אחרי שתי דקות. בדרייב הבא, הוא חטף שני סאקים ובדרייב שלאחר מכן, הסתפק בשער שדה למרות שכבר הגיע לרד-זון.
אלא שלאט לאט, רוג'רס יצא מההלם והזכיר למה הוא אחד מרביעיית הגדולים. שמונה שניות לסיום המחצית הוא מצא את רנדל קוב באנדזון והוריד את הפיגור לחמש בלבד ואחרי ההפסקה זה כבר היה המשחק שלו, כאשר השיא היה הטאצ'דאון ששבר שוויון, 80 יארד לג'ורדי נלסון לקראת סיום הרבע השלישי. את שאר העבודה כבר עשו הג'טס עם ה"טיים אאוט מהגיהנום" שלהם.
גרין ביי משחקת בבית צפוף, אבל לא יציב. דטרויט נוטה לפשל, שיקגו היא קבוצה שמפסידה בבית לבפאלו ואז מנצחת בסן פרנסיסקו ומינסוטה כנראה לא תחזיק מעמד במרוץ. בעונה שעברה, הפאקרס הסתדרו בלי ארון רוג'רס עד לרגע האחרון ואז הוא חזר והעלה את הקבוצה לפלייאוף, רק כדי לעוף משם במהרה. אם לגרין ביי יש שאיפות להחזיר אליה את האליפות, היא חייבת שיפור משמעותי בשלל גזרות ובעיקר בהגנת הריצה הגרועה, שסובלת קשות מחסרונו של בי ג'יי ראג'י הפצוע. מעטים הם המשחקים בליגה בהם אפשר לחזור מפיגור של 18 נקודות לניצחון וביום ראשון, למרות שהיא משחקת מול היריבה החביבה עליה, דטרויט, לגרין ביי ברור שאסור שזה יקרה שוב.
דאון שלישי ו-25:
אחרי תוצאות הבדיקה המעט מעודדות שהתפרסמו אתמול ובהן התגלה כי רוברט גריפין השלישי לא סובל מחבלה בקרסול, אלא "רק" מתזוזה שגרמה לקרע חלקי, בוושינגטון הביעו תקווה שהוא עוד יצליח לחזור לשחק העונה, אולי בעוד חודש וחצי או חודשיים. השאלה הראשונה שעולה היא האם זה לא יהיה מאוחר מדי. השאלה שבאה מיד אחריה היא לאן הקריירה של RG3 הולכת. והשאלה האחרונה, ואולי החשובה מכולן, היא האם הרדסקינס בכלל צריכים אותו.
ביום ראשון, אומנם היריבה הייתה רק ג'קסונוויל האיומה, אבל וושינגטון הוכיחה שגם עם קירק קאזינס מאחורי הסנטר היא מסתדרת לא רע והשיגה את הניצחון הגדול ביותר שלה מאז 2007, 10:41. קאזינס דייק בכל 12 המסירות הראשונות שלו במשחק וההגנה התעללה בצ'אד הני עם השוואת שיא מועדון של עשרה סאקים והמשיכה את היכולת הטובה שהפגינה גם בהפסד ליוסטון במחזור הפתיחה.
בעונתו השנייה בביילור, גריפין שיחק רק שלוש פעמים בשל קרע ברצועה וכעת הוא כבר ספג פציעה משמעותית שנייה בקריירת ה-NFL הקצרה שלו. הפציעה של פלייאוף 2012 השפיעה עליו מאוד בעונה שעברה והיכולת שלו, ומכאן גם של הרדסקינס, ירדה בצורה ניכרת. המוביליות של RG3 נפגעה ולא ברור איך הוא יצליח לחזור הפעם. כאמור, עם קאזינס ימשיך ככה, אולי בוושינגטון יתחילו לחשוב על מהפכה.
דף הסטטיסטיקה:
* במהלך האחרון של המחצית הראשונה במאנדיי נייט, ניק פולס זרק לחטיפה והרס את הנתון המדהים הבא: מלבד פילדלפיה, כל שאר 15 המנצחות של המחזור השני לא זרקו אפילו לחטיפה אחת. נאדה.
* פילדלפיה גם הפכה לקבוצה הראשונה בתולדות ה-NFL שנקלעת לפיגור 14 נקודות במחצית השנייה של כל אחד ממשחקי הפתיחה שלה, ומנצחת את שניהם.
* ההפסד הלילה היה הפעם הראשונה בקריירה המקצוענית שלו שאנדרו לאק מפסיד פעמיים ברציפות.
* לעומת זאת, כל מי שחשש מהפסד של ניו אינגלנד במינסוטה כנראה לא מכיר את הנתונים של טום בריידי. רק שמונה פעמים לאורך הקריירה, מתוך 42 מקרים, בריידי הפסיד פעמיים ברציפות באותה עונה.
* באותו משחק, ביל בליצ'יק גם רשם את ניצחונו ה-200 בקריירה וה-11 ברציפות על מאמן "רוקי".
* ברכות לקליבלנד, שניצחה את משחק הפתיחה הביתי שלה לראשונה מאז 2004.
* בפעם החמישית ברציפות, יוסטון פתחה את העונה במאזן 0:2. היא הקבוצה עם רצף השנים הכי ארוך בליגה.
* אה, ולג'יי ג'יי וואט יש טאצ'דאון. עכשיו הוא גם עושה התקפה. לכו תחיו עם זה.