בווידאו: תקציר משחק כדורגל בשווי 90 שקל
1. מהפכה. מחאת מחירי הכרטיסים מוצדקת, אבל החלטת המנהלת ייצרה קביעה משמעותית אחת ויחידה - נקבע רף מקסימאלי לניסיונות "סחיטת כספים" מצד בעלי קבוצות למשחקים ספציפיים כמו דרבי תל אביב למשל והעמידה אותו על 90 שקל. בכך היא מנעה או יותר נכון הגבילה לסכום מסוים נקמנות בין קבוצות על הגב של אוהדים. יש כאן אמירה חד משמעית - משחק כדורגל בישראל לא יעלה עוד לאוהד הממוצע יותר מ-90 שקל. לא יקום עוד בעלי קבוצה X וינצל סיטואציה (משחק אליפות למשל) כדי לנקוב במחיר אסטרונומי. עכשיו יש לימיט. זו לא החלטה שיש להקל בה ראש, זה שינוי, אבל בטח לא מהפכה.
2. מתמטיקה. על פי החלטת המנהלת, במחזור הראשון בליגת העל רק בשלושה משחקים - אשדוד-קרית שמונה, רעננה-הפועל פתח תקוה, הפועל עכו-הפועל חיפה, יש חובה לקבוע מחיר אחיד של 50 שקל לכרטיס. בשאר המשחקים המחיר יישאר ללא שינוי ניכר וכך יהיה ברוב המחזורים. צריך להסתכל למציאות בפנים. טענת המנהלת לפיה: "מחירי הכרטיסים לרוב משחקי הליגה יהיו במחיר אחיד של 50 שקל" פשוט אינה נכונה (ליתר דיוק 39.5 אחוז בלבד ממשחקי העונה הסדירה לא כוללים קבוצה גדולה). אין כאן שום הקלה משמעותית לכיסו של האוהד לאורך העונה.
מכאן שלא ברור מי בדיוק פה רואה את עצמו כמנצח. השינוי הוא מינורי בלבד. מחאת האוהדים לא הצליחה ולמעשה בעלי הקבוצות, באקט חכם מצדם, לא נתנו לה סיכוי להתפתח ולהצליח באמת. בעלי הקבוצות לא התקפלו, הם זיהו גיץ ודרכו עליו לפני שהוא מתפשט לשריפת ענק. אם היו מתעלמים ונותנים לאוהדים הזדמנות להחרים משחקים, אולי היה נכפה עליהם שינוי של ממש. במקום זה קיבלנו בסך הכול מעטפת יפה לשינוי קטן.
3. היררכיה. כשקוראים את ההחלטה בפעם הראשונה, עולה תחושת אי נוחות. אפליה בין אוהדי "הגדולות" ל"קטנות". אוהד קבוצה גדולה ישלם יותר לאורך רוב העונה. אוהדי "הגדולות" יכולים בצדק להרגיש מרומים, אבל מצד שני, הם לא יכולים להילחם בטבעו של עולם. גם כשריאל מדריד וברצלונה מגיעות לחטאפה ואלמריה המחיר עולה וזה נכון לכל מקום בעולם ולכל תחום. כשהאטרקטיביות של האירוע עולה, המחיר עולה בהתאם. הופעה של שלמה ארצי לא תעלה כמו הופעה של פליט כוכב נולד, משחק של מכבי תל אביב ביורוליג עולה יותר ממשחק של בני הרצליה, אז למה שדרבי תל אביבי יעלה כמו מפגש בין הפועל חיפה למכבי פתח תקוה? הנה עוד דוגמא, אפואל ניקוסיה למשל גובה פי ארבעה על משחקי הבית בליגת האלופות מאשר בליגה הקפריסאית. נסו לדמיין מה היה קורה אם מכבי תל אביב הייתה עולה לשלב הבתים ומבקשת 200 שקל למשחק, כן, גם נגד ברצלונה ומסי. בשתיקה זה לא היה עובר.
4. קהל. הקשר בין מחירי הכרטיסים לכמות הצופים במקרה הטוב טעון הוכחה. המשוואה מחיר כרטיס נמוך שווה יותר קהל לא בהכרח נכונה וזה בלשון המעטה. בני יהודה, קרית שמונה ואשדוד הורידו בשנים האחרונות מחירים באופן גורף ולא ראו שינוי. ג'קי בן זקן למשל טען בשיחות סגורות שאם אשדוד הייתה יורדת ליגה ב-15 השנים מאז האיחוד היה לה גרעין קהל חזק יותר שהיה מתאגד סביבה במהלך ההייפ והניצחונות של עונות העלייה. כי מה לעשות, אוהד הכדורגל לא אוהב רק את הזול, אלא מגיב כשהוא מרגיש שמתחשבים בו ומנסים לרצות אותו. וכן, הוא אוהב גם הצלחות.
קהל רוצה מתקן ראוי, תנאים, להרגיש שהוא בא להצגה וכמובן גם קבוצה ראויה ומצליחה להתגאות בה. כלומר, הורדת מחירים לא מספיקה ובעלי הקבוצות לא שיודעים את זה, הם גם חוו את זה. הנה עוד דוגמא. ללא קשר למחירים, בהפועל עכו מושכים יותר קהל מאז נפתח האצטדיון החדש ומאז תקעה הקבוצה יתד בליגת העל. מנגד, אם ברעננה יבקשו 10 שקלים למשחק, הם לא ימשכו קהל באופן אוטומטי. מתי התמונה עשויה להשתנות? אם תיבנה קבוצה חזקה בהשקעה גדולה או שיהיה מתקן ראוי בעיר. בשורה התחתונה, הורדת מחירים לא יכולה לבוא על חשבון ביצוע פעולות שיווקיות אקטיביות של קירוב הקבוצה לקהילה, בנייה וטיפוח קהל. יש מעט מדי קבוצות שמבינות את זה בארץ. השאר מזלזלות או חוסכות בפן השיווקי ובונות על האוטומטיות והאהבה העיוורת של האוהד. קבוצות כאלו בדרך כלל דורכות במקום.
5. חוויה. ואם כבר מדברים על החוויה הכללית, הרי שמחירי הכרטיסים הם ממש לא כל הבעיה ולא נכון להסתכל עליהם כמהות הבעיה. מה לגבי כבישי גישה, חנייה באצטדיונים ולמה לא לדבר על המחירים השערורייתיים והאיכות הנמוכה של האוכל והשתייה מחוץ ובתוך המגרש (10-15 שקל לכוס!!! קולה, 15-20 שקל לנקניקיה בלחמניה) או היעדר דוכני מרצ'נדייז ראויים. ולמה רוב הקבוצות שולחות את האוהד לקנות במשרד כרטיסים במכירה מוקדמת ולא מוכרות דרך האתר הרשמי שלהן? הרי זה חלק מהשירות. כל מי שהיה במשחק באירופה או בארה"ב יודע שחלק מחוויית המשחק היא ההסתובבות מחוץ לאצטדיון לפני השריקה. אוהדי הקבוצות בארץ מתפשרים מהר מדי על שירות רע. מחיר אחיד של 50 שקל בכל האצטדיונים לא יעלה את הסטנדרטים או יעזור לפתח כאן תרבות של אהדה, הוא רק ישווה בין עלות הכרטיס לתמורה הלא מספיק טובה שהוא מקבל.
6. קלאסיקו. השאלה האם משחק כדורגל בישראל שווה 80-90 שקל היא שאלה לכלכלנים שקשורה בשכר הממוצע במשק, בהיצע מול ביקוש, בעלויות שנופלות על בעלי קבוצות וגם בשירות שמקבל האוהד תמורת הכרטיס. אבל היא לא קשורה בשום צורה לרמת הכדורגל בארץ. הרמה בליגת העל היא רמה נתונה. זה הכדורגל שלנו. אפשר לאהוב אותו או לסלוד ממנו, אפשר להטיף על דרכים לשפר אותו, אבל צריך לקבל אותו. אמירות לפיהן "בגלל הרמה, אין משחק בארץ ששווה יותר מ-X שקלים", שקולות ל"בחיים לא נגיע לשום מקום". אלו אמירות שכל מטרתן להקטין או לזלזל בענף וליצור סביבו באזז שלילי. יש הבדל בין ביקורת לגיטימית לזלזול. בארץ לא תמיד מבינים אותו.
מכבי תל אביב בכדורסל היא אלופת אירופה שמנוהלת בסטנדרטים גבוהים ונותנת לאוהדיה שירות נהדר, האם זה מאפשר לה לקבוע כל סכום כמחיר כרטיס למשחקי הליגה והיורוליג? ברור שלא. הדברים נכונים גם לגבי הכדורגל. אפשר לדבר על הרמה, אבל אי אפשר להשתמש בה כעוגן לקביעת מחירי הכרטיס. אז נכון, אין כאן רמה יוצאת דופן ולא מספיק מתקנים מזמינים, אבל יש כאן ציבור שלם של אוהדים שחיים את הענף הפופולארי ביותר במדינה, שצורכים אותו חדשותית, שהוא הפך חלק בלתי נפרד מחייהם והם רוצים לקבל עליו שירות מלא. גם מפרנסי הענף, אבל גם מזכייני השידור בטלוויזיה וברדיו, מהכתבים והפרשנים. הצעקה של אותם אוהדים שאהבה שלהם גורמת לכאב בכיס היא זו שהציתה את המחאה והיא ראויה למענה.
הניסיון של מי שמשלם מאות ואלפי יורו (כולל עמלות) רק כדי לנסוע פעם אחת בעונה לברנבאו, אבל מתלונן על 10 שקלים במושבה לתפוס טרמפ על המחאה ושל הפרשנים שנוטים לזלזל בענף לנצל את המחאה כדי להוסיף שמן למדורה הוא במקרה הטוב צבוע ולא ראוי.
