במחזור השביעי של העונה שעברה, אחרי פתיחה לא קלה אבל כמעט חלקה של העונה ושל הקדנציה שלו בכלל בריאל מדריד, קרלו אנצ'לוטי נתקל לראשונה במציאות. ארבעה חודשים בלבד אחרי ההפסד הביתי לאתלטיקו מדריד בגמר גביע המלך, ריאל נכנעה ליריבה העירונית פעם נוספת, שוב במשחק ביתי, הפעם משער מהיר של דייגו קוסטה. התקשורת המדרידאית לא חיכתה הרבה והתנפלה על המאמן.
יומיים לאחר אותו משחק, ה"אס" מרח על הכותרת הראשית של העיתון אוסף של האשמות: "אנצ'לוטי עושה בלגן שלם בריאל. הוא מתעקש לשחק עם בנזמה כדי לשמח את פלורנטינו פרס, הוא שם את יראמנדי בהרכב למרות שמודריץ' טוב יותר, הוא עוד לא החליט מי השוער הפותח, הוא לא נותן צ'אנס לצעירים והכי גרוע, הוא שכח את מה שהבטיח רק לפני כמה חודשים, כאשר הגיע לקבוצה. אז הוא הצהיר שלא מספיק לנצח. מועדון כמו ריאל מדריד חייב לשחק כדורגל יפה".
חלפו כמה חודשים, וכולם נאלצו להתנצל בפני האיטלקי. עם כדורגל יפה, אבל גם תכליתי, ריאל הביאה סוף כל סוף את הדסימה. בגמר ליגת האלופות היא הביסה 1:4 את, איך לא, היריבה העירונית אתלטיקו. התקופה של אנצ'לוטי כמאמן הבלאנקוס נעה מדרבי לדרבי ועכשיו, אחרי ההפסד המדהים אצל סוסיאדד במחזור החולף וכשהבלגן במועדון לא עוצר לרגע, אנצ'לוטי וריאל ניצבים בפני עוד מפגש מול אתלטיקו שהתוצאה בו תכוון את העונה שלהם, קדימה או אחורה.
גבריאלה מרקוטי מ-ESPN כתב בשבוע שעבר: "ההתפרקות מול סוסיאדד לא הייתה הכי גרועה שאנצ'לוטי ראה בחייו. גמר האלופות באיסטנבול ילווה אותו לנצח. אבל זה לא היה רחוק מזה וההתפרקות הזו מתאימה לכל מה שקרה לריאל מדריד בקיץ האחרון, קיץ שהחל עם הבטחה גדולה ויצא לחלוטין משליטה. ביתרון 0:2, פלורנטינו פרס בטח חשב לעצמו שאם צ'אבי אלונסו הלך, טוני קרוס יכול לתת יותר ממנו ושחאמס רודריגס מסוגל למלא בקלות את מקומו של כריסטיאנו רונאלדו הפצוע, אבל הכול התהפך בבת אחת".
מרקוטי גם נגע בנקודה חשובה, שעלתה אצל רבים מהפרשנים בחודש האחרון, בעיקר לאחר שחאמס בן ה-23 בלבד נרכש ממונאקו תמורת 80 מיליון יורו - הדימיון לפרויקט הגלאקטיקוס הכושל, שהחל להתפרק ב-2003, שנה לאחר שריאל זכתה בליגת האלופות בפעם האחרונה, עד העונה שעברה. אז, אותו שער קסום של זידאן מול לברקוזן, בקבוצה שכללה גם את לואיס פיגו וראול, אבל עוד לא את רונאלדו ובקהאם ואואן וכל הכוכבים שריאל לא הפסיקה לרכוש בשנים הבאות. באותו קיץ של 2003 ריאל מכרה את מנהיג הקישור שלה, הצרפתי קלוד מקאללה לצ'לסי ומאותו רגע, היא נראתה אבודה והחלה רצף של ארבע שנים ללא שום תואר, הרצף הגרוע בתולדות המועדון.
בסיומו של המשבר ההוא, כאשר ריאל סופסוף זכתה באליפות ב-2007 ודייויד בקהאם עבר ללוס אנג'לס גלאקסי, כתב רוב סמית' מה"גארדיאן": "עידן הגלאקטיקוס בריאל הגיע רשמית לסיומו והוא ייזכר בעיקר בתור קרקס לא מכובד ומביש עבור המועדון. הכול אומנם יצא קצת מפרופורציות, אבל קשה להתווכח על כך שתקופת הגלאקטיקוס בכללותה הייתה אסון. השלטון של פלורנטינו פרס המגלומני משנת 2000 ועד 2006, הפך את ריאל למועדון העשיר בעולם ותכנית הגלאקטיקוס שלו הייתה ניסיון לשנות מהיסוד את המועדון העגמומי שנוצר שם. היום קל לשכוח, אבל בסוף המילניום הקודם ריאל הייתה בדיחה ולא הצליחה להתחרות על האליפות בספרד".
עם שינוי קל בתאריכים ובשנים, נראה כאילו הטקסט הזה עוד עשוי להיות רלוונטי לתקופה הקרובה. שוב פרס מוביל את המועדון, שוב הוא זורק שחקנים שמהווים נכס כדי להביא שחקנים שמוכרים חולצות ושוב, זה עלול להיגמר באסון עבור המועדון. אז קראו לזה "הזידאנים והפאבונים", על שם כוכב ההתקפה והשחקן האפור בהגנה. הפעם זה יכול להתגלות כ"ביילים והנאצ'ואים", או משהו בסגנון.
עדיין קשה לחזות מי יהיה על תקן "מקאללה" בקריסה הקרובה של ריאל, אם אחת כזו תתרחש בכלל, אבל מועמד טוב לתפקיד הוא אנחל די מריה. בשבועות הבודדים מאז עבר למנצ'סטר יונייטד תמורת סכום עתק של 59.7 מיליון ליש"ט בסוף אוגוסט, "אל פידאו" לא מפסיק להתנצח עם פלורנטינו פרס וראשי ריאל: "ב-11 בבוקר, ביום של גמר המונדיאל, קיבלתי מכתב מריאל מדריד עם דרישה לא לעלות למשחק", סיפר די מריה בשבוע שעבר, "רציתי לשחק, למרות שידעתי שיש 90 אחוז סיכוי שאפצע את עצמי שוב. כל כך זעמתי על המכתב הזה, שקרעתי אותו לגרזים מיד. סבלתי מאוד באותו בוקר. זה היה הדבר הכי גרוע שקרה לי בחיים".
בסופו של דבר, בנבחרת החליטו שדי מריה לא ישחק בגמר בכל זאת, אבל על פי דיווחים באנגליה, כאשר רדאמל פלקאו ניסה בכל כוחו להצטרף לריאל מדריד ברגע האחרון של חלון ההעברות, הוא נתקל בסיפור של די מריה והחליט לעשות פרסה ובמקום לנחות בבירת ספרד, הצטרף לארגנטינאי ביונייטד.
דקות ספורות לאחר שדי מריה השלים את המעבר לשדים האדומים, מכתב פתוח שלו לאוהדי ריאל התפרסם ב"מארקה". לקשר היה חשוב להסביר את הצד שלו: "מעולם לא רציתי לעזוב, אבל היו הרבה שקרים מצד ההנהלה", הוא כתב. פלורנטינו פרס מיד יצא למתקפת נגד ובמסיבת העיתונאים שכינס הוא סיפר שדי מריה דרש שכר דומה לזה של רונאלדו והקבוצה סירבה, מה שגרם לו לדרוש את מכירתו: "זה היה מסוכן כלכלית לעתיד המועדון", אמר פרס, שחטף ביקורת בספרד, שכן בהמשך אותה מסיבת עיתונאים הוא גם סיפר איך ריאל סיימה את השנה שעברה עם הרווח התפעולי הגדול בתולדות המועדון.
כסף יש, אמרו בתקשורת, השאלה מה עושים איתו ובמקרה של שלטון פרס בריאל מדריד, התשובה ברורה: קונים שחקנים שמייצרים עוד כסף. הבעיה כרגע, לפחות מבחינת המבקרים, היא שאחרי שגארת' בייל נרכש בסכום דמיוני, השתלב נהדר ועזר לקבוצה לזכות בדסימה, קשה להתווכח עם פרס. הביקורות ייאלצו לחכות לתקופות פחות טובות של ריאל ואולי ההפסד לסוסיאדד, שהגיע אחרי אובדן התואר הראשון של העונה, הסופרקופה (מול אתלטיקו, כמובן) סימל את תחילתה של תקופה כזו.
נכון לרגע זה, הצרה הגדולה ביותר של ריאל במאבק מול די מריה היא שהקשר שעזב עירב בכל הסיפור את כריסטיאנו רונאלדו והסופרסטאר מספר 1 של הקבוצה לא ממש טרח להתייצב לצד המועדון: "כריסטיאנו רצה שאשאר", אמר די מריה, "הוא תמך בי לכל אורך הדרך וגם המליץ על יונייטד. אני לא יודע כמה זמן הוא עוד יסבול את ריאל". הדברים האלה נאמרו בימים בהם רונאלדו עצמו זורק משפטים כמו: "אם אני הייתי אחראי על הקבוצה, הדברים היו נעשים אחרת. יש לי דעה ברורה, אבל אני לא יכול תמיד לומר את מה שאני חושב". כבר בקיץ שעבר נודע שרונאלדו זועם על מכירתו של מסוט אוזיל.
הפורטוגלי כבר הספיק להבהיר שהוא ופרס ביחסים טובים, אבל ברור שמתחת לפני השטח לא שקט בריאל. ההצגה של די מריה ב-2:4 של ארגנטינה על גרמניה, משחק בו הוא כבש שער יפה ובישל את שלושת האחרים, בטח לא עזרה לאינטרסים של ריאל ליצור שקט ולהרגיע את רונאלדו.
בממלכה כבר מיהרו לטעון שהמטרה הגדולה של יונייטד בקיץ הבא היא להחזיר את הכוכב הפורטוגלי, אותו מכרה לריאל ב-2009. אז, רונאלדו היה שחקן לקראת השיא שלו. הוא הוביל את יונייטד לזכייה בליגת האלופות, נשאר עוד עונה והגיע בה לגמר הצ'מפיונס ואז הרגיש שמיצה והפעיל לחץ עד שנמכר. התסריט בינתיים די חוזר על עצמו, עם הזכייה של ריאל באלופות בעונה שעברה. רונאלדו ייתן עוד עונה מלאת שערים עבור המועדון, אבל בפברואר הוא כבר יהיה בן 30 ויכול מאוד להיות שהוא רוצה לחזור "הביתה". בשבוע שעבר הוא גם אמר: "אני אוהב את מנצ'סטר יונייטד, כולם יודעים זאת והקבוצה נשארה בלב שלי. השארתי שם המון חברים טובים ואוהדים נפלאים ואני מקווה לחזור יום אחד". על פי השמועות, ריאל כבר מגששת בכיוונו של אדן הזאר בתור מחליף אפשרי.
הבעיות של ריאל ממש לא מסתיימות בגזרת די מריה ורונאלדו. בוקר אחד, כמעט משום מקום, צ'אבי אלונסו עזב לבאיירן מינכן אחרי חמש שנים במועדון הלבן. הוא טען שהוא צריך למצוא מוטיבציה חדשה. במשך השנים של פפ גווארדיולה בברצלונה, אלונסו ראה פעמים רבות איך החברים שלצדם הוא שיחק בקישור בנבחרת בהצלחה כבירה, צ'אבי, אינייסטה ובוסקטס, משחקים מולו טיקי טאקה בעוד הוא נותר קצת תקוע בשיטה של ריאל, שהתבססה על המהירות של רונאלדו ושאר שחקני ההתקפה. עכשיו, אלונסו הלך לשחק אצל גווארדיולה.
אנצ'לוטי, שלא ממש היה מוכן לנטישה הפתאומית בתחילת העונה ואחרי שאלונסו עשה עם ריאל את כל ההכנה, הודה שמדובר ב"הלם גדול" ועקץ: "אם אין לו מוטיבציה לשחק במועדון הגדול בעולם, שיילך". בתקשורת הספרדית צצו גם טענות, אותן אלונסו טרח להכחיש כמובן, לפיהן אשתו של השחקן הייתה זו שדרשה שיעזוב את ספרד לאחר שתפסה אותו בוגד בה.
חורחה ולדאנו, אחד שמכיר את ריאל היטב והיה שחקן, מאמן ומנהל ספורטיבי במועדון, אמר: "אלונסו הוא שחקן שריאל מדריד הייתה זקוקה לו עד מאוד, גם מבחינת העמדה שלו על המגרש וגם מבחינת ההקרבה לקבוצה. הוא שחקן חכם ויודע איך להנהיג את הקבוצה. הוא ודי מריה ייצגו יציבות, הם חשבו על הקבוצה והם יהיו מאוד חסרים". טוני קרוס עשוי להתגלות כמחליף מושלם עבור אלונסו, אבל ההשתלבות שלו תיקח זמן והוא בטח לא יכול להנהיג את הקבוצה כרגע.
גזרה נוספת שריאל צריכה להתמודד איתה היא עמדת השוער. בשנה וחצי האחרונות, דייגו לופס נאבק עם איקר קסיאס על העמדה. בעונתו הראשונה של אנצ'לוטי, הסידור בין השניים נמשך ולופס שיחק בליגה, בעוד קסיאס עמד בין הקורות בגביע ובליגת האלופות. בסופו של דבר, אלה היו גם שני התארים בהם ריאל זכתה ורבים היו משוכנעים שהקפטן הוותיק יסתפק בכך ויעזוב בקיץ. מי שהלך היה דווקא לופס, למילאן, אולם מיד צצה בעיה חדשה כאשר ריאל רכשה מלבנטה את קיילור נבאס.
השוער הקוסטה ריקני היה אדיר בעונה שעברה בליגה הספרדית, שני רק לטיבו קורטואה. בקיץ, בעוד קסיאס פישל בלי סוף, נכשל טוטאלית עם נבחרת ספרד ונראה שוער די גמור, נבאס והנבחרת שלו הדהימו את העולם והגיעו לרבע גמר המונדיאל. באימונים הבודדים שריאל קיימה כאשר כל שלושת השוערים המדוברים עדיין היו במועדון, המתיחות הייתה אדירה. הם לא הסתכלו זה על זה ובטח שלא דיברו אחד עם השני. מאז שלופס עזב, קסיאס בהרכב ונבאס על הספסל. בינתיים, הוא מנסה להיות הילד הטוב ואמר: "אני לומד המון מאיקר", אבל אם קסיאס ימשיך להפגין יכולת דלה, החילוף בשער הוא רק עניין של זמן ואז, אז אנצ'לוטי יצטרך להתמודד עם המשבר הגדול מכולם, המשבר שחיסל סופית את ז'וזה מוריניו.
קטעים כאלה בטח לא עוזרים לשקט: צפו בנבאס עושה צחוק מקסיאס באימון
בדצמבר 2012, רגע לפני משחק ליגה מול מלאגה, מוריניו הודיע לקסיאס שהוא מחוץ להרכב. את מקומו תפס אז אנטוניו אדן האלמוני, ריאל הפסידה 3:2 ומאותו רגע הבלגן חגג. העונה המשיכה בצורה מסויטת, ריאל איבדה את האליפות, הפסידה בחצי גמר הצ'מפיונס לדורטמונד ולבסוף, גם בגמר הגביע הביתי מול אתלטיקו (משחקי דרבי שמשנים הכול כבר אמרנו?). אחרי אותו משחק, שהיה האחרון של "המיוחד" כמאמן ריאל, הוא הכריז: "זו הייתה העונה הגרועה בקריירה שלי".
שבוע לאחר מכן, מוריניו כבר היה שוב מנג'ר צ'לסי ופיט ג'נסון מה"טלגרף" כתב: "הוא איבד את חדר ההלבשה במדריד ונכשל בחלון ההעברות. הוא לא הצליח להתמודד לאורך זמן עם ברצלונה ולא הצליח להביא לבלאנקוס את הדסימה". אנצ'לוטי אומנם כן הביא את הדסימה, אבל הוא חייב להיזהר מכל שאר הדברים שג'נסון ציין.
הבעיה הגדולה של מוריניו בריאל הייתה שהשחקנים החלו לצאת נגדו אחד-אחד, בטפטופים. לא הייתה לו שריפה אחת גדולה, שאפשר היה לכבות ולהמשיך הלאה. ספר שיצא השנה טוען שאחרי אחד המשחקים מול ברצלונה באותה סדרת קלאסיקוס פרועה של ארבעה משחקים ב-17 ימים באפריל-מאי 2011, מוריניו נכנס לחדר ההלבשה וצרח על השחקנים: "אתם הקבוצה הכי תככנית שראיתי בחיים. חבורה של בני זונות ולא יותר מזה. בגדתם בי". משם זה נמשך להאשמות קשות בין המאמן לבין קסיאס וראמוס לאחר הפסד חוץ לחטאפה, כאשר השוער מרים את הקול ואומר למוריניו לעיני כל השחקנים: "אל תבקר אותנו בפומבי יותר בחיים שלך" ואילו המאמן עונה: "אתה חושב שאתה אלוהים. אתה ממש לא". השיא הגיע חודש לאחר מכן, עם ה"אני מרגיש שאין לי קבוצה", שזרק מוריניו בתום הפסד לסביליה.
אנצ'לוטי הוא ממש לא מוריניו והיחס בינו לבין השחקנים הרבה יותר טוב, אבל בינתיים בדיוק אותם טפטופים מתחילים נגד הנהלת ריאל ואם ההפסדים ימשיכו להגיע, בעיקר כאלה מביכים כמו נגד סוסיאדד, גם אנצ'לוטי יעמוד בקו האש. מה הוא יכול לעשות כדי שזה לא יקרה? קשה לנהל מועדון כמו ריאל, עם כל כך הרבה כוכבים. קשה עוד יותר לנהל אותו אחרי זכייה בליגת האלופות, כאשר גם השחקנים שהיו עד היום אפורים או לפחות חצי אפורים, כאלה שהובאו כדי לעזור לכוכבים האמיתיים להשיג את המטרה, הפכו בעצמם, או לפחות בעיני עצמם, לכוכבים. בינתיים, ניצחון בדרבי, שוב הדרבי, בטח ייתן קצת שקט.