סיאטל, וושינגטון. העיר שהביאה לעולם את נירוונה ומהפיכת הגראנג' של שנות התשעים. יחד עם נירוונה, התוודענו להרכבים כמו פרל ג'אם, מאדהאני וכמובן סאונדגרדן, שהופיעו באצטדיון בלומפילד בקיץ החולף, ממש לפני שהרקטות התחילו לנחות. העיר שבה צמחה רשת סטארבאקס ושעד היום מתגאים בה בקפה הטוב ביותר באמריקה. העיר שנזנחה על ידי הסופרסוניקס, שהפכו לת'אנדר והשתקעו באוקלהומה סיטי. אחרי כל כך הרבה שנים של אכילת מרורים מקבוצת הבייסבול, המארינרס, והחוסר בקבוצת כדורסל, בשנה שעברה חגגו כאן בגדול עם זכיית סופרבול ראשונה בהיסטוריה.
אחרי שבעה חודשים של הפסקה, הליגה הפופולארית ביותר בארה"ב, ה-NFL, חוזרת למרכז הבמה. ואיזה משחק פתיחה: שניים מהקווטרבקים הטובים והנערצים בליגה, ראסל ווילסון מסיאטל מול ארון רוג'רס מגרין ביי. ההגנה הטובה בליגה נגד אחת ההתקפות הטובות ביותר. לפני שנתיים נכנס המשחק בין הקבוצות לפנתיאון של המשחקים הגדולים בהיסטוריה של הליגה. כששעון המשחק יורד לכיוון האפס, מסירה של ווילסון לאנד-זון ספק נחטפה על ידי הדפנסיב בק אם.די. ג'נינגס מגרין ביי וספק נתפסה על ידי גולדן טייט מסיאטל. השופטים המחליפים באותה עת (עקב שביתת השופטים הראשיים), לא היו סגורים על עצמם כששופט אחד מסמן טאצ'דאון והשני מסמן אינטרספשן. בסופו של דבר סיאטל קיבלה את הטאצ'דאון וניצחה את המשחק, והיריבות בין הקבוצות רק הלכה והאמירה. משחק ה-FAIL MARY נכנס להיסטוריה ולנו נותר לקוות רק להמשך המסורת של מפגשים גדולים בין הקבוצות.
כשיושבים בבית וצופים בטלוויזיה במשחקים מאצטדיון סנצ'ורי-לינק בסיאטל, קשה להבין את הטירוף. למרות שרמת הדציבלים במגרש תמיד מראה על רעש בלתי נתפס, כשנכנסים לאצטדיון הנהדר הזה בדאונטאון סיאטל, התחושה היא שהגענו לאתר של רעידת אדמה. האיש ה-12, כפי שנקרא הקהל הביתי בסיאטל, מתאסף במגרש כמה שעות לפני הפתיחה ומרעיש בלי הפסקה. בחדרי ההלבשה, השחקנים משחקים אותה קול ואיזה הבדל ששנתיים יכולות לעשות. כשראסל ווילסון הגיע לליגה בתור רוקי, הוא היה אמור להיות הקווטרבק המחליף של מאט פלין שהגיע מגרין ביי וקיבל חוזה ענק אחרי משחק אחד מרשים בסוף העונה שקדמה (שישה טאצ'דאונים למי שזוכר). עד שהעונה התחילה, מאמן הסיהוקס פיט קרול כבר קיבל החלטה ללכת עם ווילסון, בו זיהה תכונות מנהיגות מרשימות ויכולות פוטבול טובות לא פחות. כעבור שנתיים, ווילסון כבר הניף את גביע לומברדי. ופלין? חזר להיות מחליף של רוג'רס בגרין ביי, לא לפני שעשה עוד תחנה אחת בדרך, באוקלנד, כשגם שם לא קיבל הזדמנות לשחק.
הקבוצות עולות למגרש. האמריקאים אלופים בטקסיות. הדגל מתנופף לקול שירת ההמנון. הקהל משתולל, מריע בטירוף לקבוצה הביתית ושורק בוז אימתני לאורחים מגרין ביי. אני מסתכל על ווילסון ועל רוג'רס שאינם מתרגשים כלל. קטן עליהם. לשניהם כבר יש טבעת אחת וגם השנה נמצאות שתי הקבוצות גבוה ברשימת המועמדות לסופרבול מצד ה-NFC. בתא העיתונות, המשתרע על פני שלוש שורות ומאכלס למעלה מ-300 עיתונאים, הרעש מהיציעים נבלע מעט בחלונות הזכוכית אך עדיין מספק רעידות במושבים.
שתי הקבוצות מגיעות מוכנות למשחק ורמת האדרנלין בשמיים. עבור פרסי הרווין, אשר החמיץ יותר משחקים מכל שחקן אחר על המגרש אשתקד, מדובר בעונה חשובה מאוד. אחרי שבילה את העונה שעברה על הספסל עקב פציעות טורדניות, הרווין כיכב בסופרבול והחזיר בעיטת פתיחה לטאצ'דאון במשחק שהסתיים בנצחון מוחץ של הסיהוקס. העובדה שווילסון ולינץ' כבר טבעו את חותמם, ממקדת את מירב העניין לכיוונו של הרווין. האם הוא מסוגל לספק את הסחורה ולענות על הציפיות שתלו בו הסיהוקס כשקטפו אותו ממינסוטה לפני שנתיים?
בינתיים, במחצית הראשונה הרווין שמיש במגוון פוזיציות ומהלכים. פחות משלוש דקות לסיום המחצית ולפרסי יש כבר חמש תפיסות לחמישים יארד ושני מהלכי ריצה עם יותר מ-20 יארד. בהחלט פתיחה מצוינת לעונה. מרשון לינץ' כותש את הגנת הפקרס עד דק וכשהוא מתחיל להתגלגל במורד המגרש צריך חמישה מגנים כדי להוריד אותו לדשא. השם שבוודאי לא ציפיתם לקרוא עליו הוא זה של ריקרדו לוקט שתופס מסירה צדית מווילסון לטאצ'דאון של 33 יארד. אחרי פיגור 7:3 הסיהוקס חוזרים ומנחיתים שתי מכות על גרין ביי, אחת של לוקט ואחת בריצה של ה'ביסט' לינץ'. התוצאה היא 17:10 לסיהוקס אבל התחושה היא שסיאטל מחזיקה את רוג'רס קצר ומונעים ממנו מהלכים גדולים. ניסיון אחרון של רודג'רס להוביל מהלך של נקודות לפני שריקת המחצית נבלם בעוד סטופ מרשים של סיאטל ולמחצית יורדות הקבוצות לקול מצהלות הקהל המקומי.
המחצית השנייה נפתחת ודייב וויימן, ליינבקר עבר בסיהוקס ושדר רדיו מקומי בהווה, מבטיח לי שהמהלך הבא של רוג'רס הולך להסתיים באינטרספשן. שני מהלכים אחר כך זה בדיוק מה שקורה והקהל ביציעים מתפוצץ. דייב מבסוט, ולמרות שהמהלך מסתיים בשער שדה בלבד עבור סיאטל, החבר'ה לידי מרוצים. יחד איתנו בשורה יושב גם מאק סטרונג, פולבק עבר בסיהוקס, שמעולם לא לבש מדים אחרים. אנו מדסקסים יחד את העובדה שפעם זה היה נדיר ביותר להחליף קבוצות ושהימים של המסורת לפני עידן השוק החופשי כבר לא יחזרו לעולם כנראה. היום הכול ביזנס ומלבד פרנצ'ייס קווטרבקס כמו בריידי, רודג'רס ובריס, לדוגמה, אף אחד כבר לא חסין בימים אלו מלעבור לקבוצה אחרת. המנטליות השתנתה.
על המגרש, הסיהוקס משתמשים בסוס הריצה שלהם כדי להרוג את השעון וכדי למנוע מרוג'רס לעלות אל הדשא. ווילסון מנהל את המשחק ביעילות ולמרות שהמספרים לא מדהימים, הוא עושה מה שנדרש כדי להוביל את הסיהוקס לנצחון ראשון העונה. לקראת סיום הרבע השלישי גורמת הגנת הסיהוקס לסייפטי והתוצאה כבר 10:22 לקבוצה הביתית. מכאן קשה לראות את הפאקרס חוזרים, אבל כשרוג'רס הוא הקוורטרבק שלך, הכול אפשרי. סוף הרבע השלישי והסיכויים כבר יורדים לפחות מאחוז. סקרמבל הירואי של ווילסון וסלייד קרוב לקו השער ומשם אנחנו כבר יודעים מי יכניס את הכדור פנימה. הקבוצות עוברות לצד המגרש השני כדי לפתוח את הרבע הרביעי, ובמהלך הראשון של הרבע האחרון, לינץ' גולש פנימה כדי לרשום טאצ'דאון שני במשחק וקרוב למאה יארד. מי שחשב לוותר עליו בקבוצת הפנטזי שלו, שיאכל לקרדה. 10:29 לסיאטל.
מבט על רוג'רס והוא בהחלט לא נראה מרוצה. למרות זאת, אנחנו יודעים שהוא לא יוותר במהרה, וחמש דקות אחר כך הפקרס חוזרים עם טאצ'דאון ניחומים מרודג'רס לרנדל קוב, עוד שחקן שכדאי שיהיה בנבחרת הפנטזי שלכם. מהלך לשתי נקודות נכשל ועם תשע דקות לסיום, למרות ההתעוררות והנקודות הראשונות במחצית השניה עבור הפקרס, הסיכויים עדיין נראים קלושים. פיט קרול מאמן את המשחק בצורה נהדרת, וזה אולי ההבדל הגדול ביותר בין שתי הקבוצות כשבצד השני עומד על הקווים מייק מק'ארתי הבינוני. זה, וגם ההגנות כמובן. בעוד שהגנת הברזל של הסיהוקס מתישה את היריבות ונהדרת מול הריצה, ההגנה של גרין ביי בינונית במקרה הטוב ומול משחק הריצה היעיל של סיאטל, היא מתפרקת לגורמים. אדי לייסי, הרנינג בק המבטיח של סיהוקס לעונה זו, יורד מהמגרש עם חשש לזעזוע מוח והשמים הכחולים עבור הפאקרס מתחילים להשחיר לגמרי.
קצת יותר משתי דקות לסיום ומכת הפטיש האחרונה לערב נוחתת על הפקרס עם עוד מסירה של ווילסון לטאצ'דאון, הפעם לדריק קולמן. עכשיו זה חתום וגמור.
בחדרי ההלבשה אחרי המשחק, מקיפים את השחקנים עשרות עיתונאים ולקבל ראיון אחד על אחד קשה מאוד. הכוכבים שמרכזים את מירב העניין הם כמובן ריצ'רד שרמן, מרשון לינץ' ופרסי הרווין שחתום על משחק נהדר. אני מחליט לוותר על ההתקרצצות המטרידה ומעדיף לנסות את מזלי בשאלות אישיות מול הפודיום. פיט קרול עולה ראשון ועונה כמעט על אוטומט לכל השאלות. אני שואל אותו כמה הוא צופה השתפרות בהמשך העונה אחרי תצוגה כל כך משכנעת. קרול כבר מוכן מראש לשאלות שכאלה ועונה בקלישאה הידועה שבעברית היתה נשמעת משהו כמו 'אנחנו חיים משבת לשבת'.
אחרי עשרים דקות ראסל ווילסון עולה על הפודיום ועונה בסבלנות לכל השאלות כמו מקצוען אמיתי. אני שואל אותו כמה הוא רחוק מהחלום שלו בתור שחקן פוטבול והאם יש שחקן שהוא היה רוצה להיות כמותו. "הייתי שמח להשלים קריירה של עשרים שנה אבל אני אקח את זה שנה אחרי שנה. בסופו של דבר אני רוצה להיות ראסל ווילסון ולהשאיר את המורשת שלי אבל כמובן שהייתי שמח שיזכירו אותי עם שמות כמו מנינג, בריס, בריידי וגם רוג'רס שאני מעריך מאוד". אם הכוכבים ימשיכו לזהור בשמיו של ווילסון, אנחנו בדרך לאחת הקריירות הפוריות והמרתקות שידעה ה-NFL.
הלילה החל לרדת על סיאטל והאלפים שיצאו מסנצ'ורי-לינק חגגו את הניצחון (או הטבח) בפאבים שמסביב לאצטדיון. בגרין ביי לא צריכים לקחת את ההפסד קשה מדי, כי ניצחון בסיאטל, כולם יודעים, הוא אירוע די נדיר בשנתיים האחרונות (1:15 בבית). לסיכום ערב הפתיחה, סיאטל נראית ערוכה בהחלט לריצה נוספת לסופרבול. בגרין ביי, לעומת זאת, ימשיכו לחפש תשובות בהגנה ולקוות להופעות טובות יותר נגד הקבוצות האחרות ב-NFC.