העזרה: הבלוג של ענבל מנור על הגעת מיצ'ל למכבי חיפה

מיצ'ל, הזר החדש של מכבי חיפה, לא כל כך נהנה בשתי הקדנציות הקודמות שלו מחוץ לספרד. שתיהן יחד, אגב, ארכו שנה וחצי. זה הספיק לקשר כדי להגיע לתובנה חשובה. "הליגה האנגלית טובה, אינטנסיבית ותחרותית. זו אחת הליגות הטובות בעולם שלא צריכה לקנא בליגה הספרדית בשום דבר", אמר בקיץ 2009 במהלך המגעים להעברתו לבירמינגהאם. זמן לא רב לאחר מכן, כשחזר לחטאפה אחרי שהעביר גם חצי שנה ביוון, מיצ'ל כבר נשמע אחרת: "רציתי לחזור למדינה שלי וליהנות מהליגה הטובה העולם". מכבי חיפה תהיה התחנה השלישית מחוץ לספרד. כמו לא מעט שחקנים ספרדים במעמדו, גם הוא מבין שליגות כמו ישראל וקפריסין, למשל, מציעות כסף גדול יותר מקבוצות התחתית בספרד וגם אפשרות להיאבק על תארים. בגיל 28 הוא לא יוצא את ספרד עם חלומות לפרוץ ולהתקדם, אלא עם מחשבות לסדר את העתיד. כלכלית. להיות ראש לשועלים. מקצועית.

אביו של מיצ'ל נחשב בצעירותו לבלם מבטיח, אבל הקריירה לא התרוממה. אולי בשל כך, הוא דחף בחוזקה את שלושת בניו לענף. רק מיצ'ל, הצעיר ביניהם, החזיק מעמד. במשפחה סיפרו בעבר שהילד היה חוזר הביתה עם ברכיים חבולות ממשחק ברחוב. בהמשך הצטרף למחלקת הנוער של אוביידו ובגיל 18 שמה עליו השכנה ספורטינג חיחון את ידה, לאחר שנציגיה התרשמו מהקשר במהלך טורניר שהתקיים בעיר. מיצ'ל הצטרף לדור משובח של שחקנים שהוביל את חיחון לאליפות ספרד לנוער וגם זכה בתואר השחקן המצטיין בגמר. עם השנים, הפך מיצ'ל לשחקן מרכזי בחיחון, עלה עם הקבוצה ליגה ועזר לה לשרוד בשיניים.

בקיץ 2009, אחרי עונת הבכורה המוצלחת בלה ליגה, החלה ההתעניינות מבית ובעיקר מבירמינגהאם סיטי האנגלית. מיצ'ל רצה לפרמיירליג, אבל שני המועדונים לא הגיעו לסיכום לגבי פריסת התשלומים והעסקה נדחתה לינואר. שלושה מיליון ליש"ט שילמו הבלוז ולמנג'ר אלכס מקליש הספיקו מספר הופעות כדי לצאת מגדרו: "תנו לו זמן והוא יוכל להיות שחקן מפתח אצלנו. הוא מביא את הכישורים הספרדיים ואין סיבה שלא יצטיין באנגליה. הוא כישרון צעיר עם פוטנציאל ענק והמטרה שלנו לשפר אותו. הוא השתלב נהדר ושאר שחקני הסגל מעריכים את מה שהוא מביא לשולחן". זה לא קרה.

גם גיים בלאגה, העיתונאי המוערך ופרשן הכדורגל הספרדי של "סקיי ספורטס" שפע מחמאות לשחקן, אבל גם חזה את הנולד: "הוא בחור גדול עם יכולת מסירה טובה מאוד, במיוחד במסירות קצרות. שילוב נדיר של שחקן פיזי עם טכניקה ששחקנים ספרדים מביאים איתם. אז הוא לא מפחד מהצד הפיזי, הלחימה והתיקולים והוא גם יכול לשחק. הוא טוב טקטית, לא מאבד מיקום ומאוד יציב. לא הייתי אומר שהוא שחקן מהסוג של צ'אבי אלונסו, יותר כמו חאבייר מסצ'ראנו עם מסירה טובה. מיצ'ל יכול לשחק בשתיים או שלוש עמדות בקישור, אבל להשתמש בו בשיטה של כדורים ארוכים יהיה בזבוז זמן. הוא מבטיח החזקת כדור, מסירה ומשמעת".

בלאגה ראה את הנולד. מיצ'ל התקשה להתאים לסגנון של קבוצת תחתית בפרמיירליג ולכדורגל הבריטי הטיפוסי של מקליש. הוא גם לא ממש קיבל הזדמנות. 306 דקות ליגה היו לו בסך הכול בחצי העונה הראשונה ולאחר מכן, לא שיחק כלל למרות שהציג יכולת טובה באימונים ובמשחקי גביע הליגה. מיצ'ל הוא בחור רגוע ולא מוחצן, אבל מקליש הצליח להוציא אותו מכליו: "העונה לא התחילה כמו שציפיתי, אני מוכן, עובד קשה והמאמן לא סומך עליי. אנחנו לא צריכים לשחק על כדורים ארוכים כל הזמן", אמר בהתבטאות נדירה, חודש לפני שעזב בהשאלה לא.א.ק אתונה. משם, החלה הקריירה לדעוך לאיטה.

ביוון זוכרים למיצ'ל אירוע אחד, שער שכבש בבעיטה חופשית מחצי מגרש בתוספת הזמן שהעלה את קבוצתו לחצי גמר הגביע על חשבון פנאתינייקוס. "אוסטריס קרנזיס (שוער פאו) לא ראה מגרש אחר כך", נזכר שדר הרדיו היווני יאניס פרגקלופולוס. "מיצ'ל? לא הראה פה הרבה חוץ מזה. בחור שקט על המגרש ומחוצה לו". גם בלאגה תיאר את מיצ'ל כבחור סולידי: "מדובר בבחור עם רגליים על הקרקע, צנוע ומעולם לא שמעתי משהו רע עליו משחקנים ששיחקו איתו. כולם חושבים שמדובר בבחור רגיל. הוא אחד שאפשר לסמוך עליו ומנהיג על המגרש. לא אחד שצועק, אלא מנהיג באופן שבו הוא משחק".

אחרי ההרפתקה מעבר לים, מיצ'ל שב לספרד למדי חטאפה, שם בילה בשלוש העונות האחרונות. דקות המשחק ירדו בהדרגה מ-22 הופעות (1,604 דקות) בשנה הראשונה, ל-17 ו-1,066 בשנייה ו-15 ו-934 בשלישית. במהלך העונה השנייה, אישר המאמן דאז לואיס גרסיה למיצ'ל לצאת להשאלה בסראגוסה, העסקה סוכמה, אך השחקן התחרט ברגע האחרון ונשאר כדי למצוא עצמו נאבק על מקום בסגל. את כל ההכנה לעונה הנוכחית עשה עם חטאפה, אך יומיים לפני פתיחת העונה הוציא המועדון הודעה לאקונית שבישרה על הפרידה. במקביל, סוכן ספרדי הציע אותו לירוקים. מיצ'ל התלבט. תנאי השכר היו מקובלים על הירוקים שמיהרו להודיע על בואו (בין היתר כנראה כדי להשקיט את סערת האירוח בסמי עופר), אבל השחקן בחן הצעות נוספות כולל מראיו וייקאנו ואפואל ניקוסיה ומשך זמן בטענה שהוא חושש מהמצב. רק אחרי שחלון העברות האירופי נסגר והירוקים החליטו לא לשלם 450 אלף יורו על ניקולה דרינצ'יץ' בן ה-30 התחדש הקשר. הפעם מיצ'ל הפתיע והתייצב תוך שעות לבדיקות וחתימה.

לא מעט שחקנים ספרדים הגיעו בשנים האחרונות לישראל בחסות המשבר הכלכלי בספרד. מבחינת רזומה, מיצ'ל הוא מהבכירים שבהם עם 96 הופעות בלה ליגה. השם שלו בספרד גדול בהרבה מזה של קרלוס, ראיוס, פאס ואחרים, אבל דווקא הם הצליחו בארץ יותר משחקנים עם עבר משמעותי בלה ליגה כמו מאנה. מכבי חיפה משלימה את הסגל עם שחקן בסגנון שאלכסנדר סטנוייביץ' אוהב: פיזי ולוחמני, אבל גם כזה שיודע לטפל בכדור. במשחק האימון נגד נצרת עילית (2:4) הרבה הסרבי לגעור בשחקני הקישור האחורי: "אל תאבדו את המיקום", שאג לעברם. מיצ'ל יפתור לו את הבעיה הזו. השילוב שלו לצד קובי מויאל ייצור מרכז שדה אגרסיבי ויאפשר יותר חופש פעולה לשחקני החלק הקדמי. סטנוייביץ' יודע שעם ראיוס, בניון, עזרא ורד ואחרים הוא לא צריך קשר אחורי שינהל את המשחק אלא מישהו שישם גוף וייתן פס קצר. מיצ'ל (79.5 אחוזי דיוק במסירה אשתקד) אמור להיות האיש. אל תצפו ממנו להבקיע (0.2 איומים לשער בממוצע למשחק) או לבשל, אבל כן להרבה אגרסיביות (25 צהובים ושלושה אדומים בשלוש השנים האחרונות) ולתת את הבלאנס לקבוצה ההתקפית של סטנוייביץ' חובב המשמעת.

התחזית לשבת: הגעתם של מיצ'ל ואוהד לויטה תמנע את ההתעסקות בסוגיה המאוסה של שילוב איסמעיל ריאן ומוחמד גדיר נגד קבוצת האם.

שימו לב: שלמכבי חיפה צפויים בסך הכול ארבעה מפגשים רצופים מול בני סכנין. וכן, השיטה אשמה. אז עוד טיפ למנהלת: פורמט חדש לגביע הטוטו. כבר לשנה הבאה.

יעקב שחר הוא אחד הסחבקים הגדולים בכדורגל הישראלי והוא ממש לא דואג רק למכבי חיפה. לקבוצה יש בעיה? אל דאגה, יענקל'ה יסדר. חסר מזומנים? הבוס כבר יחשוב על עסקה שתיטיב עם כל הצדדים. כשבית"ר ירושלים עמדה על סף פירוק, שחר קנה את עידן ורד וחן עזריאל. בני סכנין והפועל עכו מקבלות מהירוקים מושאלים על בסיס קבוע ואחרי הסולחה עם המנג'ר ברקוביץ', אפילו הפועל תל אביב נהנתה מטוב ליבו וקיבלה אחלה דיל על גוזלן, פלאח ואזולאי. גם למכבי נתניה יש לשחר פינה חמה בלב. בשני מקרים בעבר (אבישי ז'אנו ואלן מסודי) קנה הנשיא שחקן מהצהובים והקדים את התשלום כדי לעזור כלכלית. בשנים האחרונות שילם כסף טוב כדי לצרף את דלה ימפולסקי ואוראל דגני, ובכך עזר לנתניה להתקיים בתקופה שהייתה ללא בעלים. השבוע, הפטרון של הליגה עשה זאת שוב. התייצב כדי לפתור בעיה.

הצירוף של אריאל הרוש הכניס את נתניה לפלונטר תדמיתי, מוסרי, כלכלי ומקצועי. במחי עסקת השאלה פשוטה, פתרה מכבי חיפה את כל התסבוכות. נתניה חסכה משכורת גבוהה על שוער שני, נמנעה מקרבות אגו בחדר הלבשה בין שני שוערים בכירים שלא ממש מתים אחד על השני והרוויחה לא מעט שקט. בלי אוהד לויטה בסגל, לאוהדים שתמכו בו לא תהיה עוד סיבה למחות והם ייאלצו לקבל את הרוש. וכשלויטה נמצא במכבי חיפה, כבר אינו נתפס כקוזאק נגזל. תחושת הגועל ממה שעשו לו חלפה. במקום לשבת בבית ממורמר, הוא יפתח כבר בשני משחקי רבע גמר הטוטו מול סכנין במדים הירוקים. הלו, הפי אנד כזה בו אפילו הרעים יוצאים מרוצים אין אפילו בהוליווד. אבל בעצם, שרשרת המזון לא מסתיימת בלויטה. יש עוד מתחתיו. מה יהיה עם אמיר אדרי, שחקן בית שפתאום מוצא עצמו שוער שלישי? ורון שושן ששמע בדיעבד שהוא מושאל לנצרת עילית? מי יצעק את צעקתם?