הולכים על עיוור: על המעבר של דיילי בלינד למנצ'סטר יונייטד

המסירה המפורסמת ביותר בתולדות נבחרת הולנד הייתה גרועה, לפחות לדעת המוסר עצמו. ארנולד מורן סיפר שהכדור שלו בגמר יורו 88' מול ברית המועצות היה ארוך מדי, ולכן נאלץ מרקו ואן באסטן לבעוט מזווית לא הגיונית מעל רינאט דסאייב.

כעבור 26 שנה הגיעה מסירה שעשויה להיזכר כמיתולוגית לא פחות, ודיילי בלינד דווקא התכוון לכל מילימטר בכדור הארוך המדהים שלו לראשו של רובין ואן פרסי, בשלהי המחצית הראשונה בקרב מול ספרד בפתיחת המונדיאל. חלוץ מנצ'סטר יונייטד התעופף, הכניע את איקר קסיאס, הישווה את התוצאה על סף ההפסקה, וההולנדים הביסו את אלופת העולם 1:5. ואן פרסי ואריאן רובן נתנו הצגה גדולה, אבל בלינד היה השחקן המצטיין בזכות הפעילות המופתית לאורך האגף. בעיני אוהדים ברחבי תבל, שלא עוקבים על בסיס שבועי אחרי הליגה ההולנדית, המסירה הזו היא שהגדירה אותו. לאורך רוב הטורניר בברזיל, תופקד בלינד כשחקן אגף שמאלי. המאמן היה לואי ואן חאל, ולכן לא כולם מבינים כי באולד טראפורד מייעד הבוס לחניכו תפקיד אחר לגמרי, שמתאים לו אפילו יותר. הרבה יותר.

פול סקולס הביע בימים האחרונים ספקות לגבי רכישתו של בלינד. "אני לא בדיוק יודע מה העמדה שלו, ומנצ'סטר יונייטד לא יכולה להרשות לעצמה לקחת סיכונים. היא זקוקה לקשר מרכזי אמיתי, ובינתיים לא הצלחנו להחתים אותו. בלינד הוא שחקן טוב, אבל האם הוא קשר מרכזי?" תהה סקולסי שהפך לפרשן. כאן המקום לציין כי בניגוד למוחלט לגארי נוויל אשר הפך לעילוי בעמדת הפרשן, הג'ינג'י רחוק מלהבריק. לפני המחזור הראשון, למשל, הוא הביע בטחון בנצחונה של יונייטד על סוונסי, אותה הגדיר כקבוצה חלשה.

הוא לא בקיא בלשון המעטה גם בכל הקשור לבלינד, שנבחר לשחקן העונה בליגה ההולנדית בזכות הופעותיו במרכז המגרש, בדיוק במשבצת שחסרה לשדים האדומים. אלא שזה המחיר שעלול לשלם לעתים שחקן רב כישרונות על יכולות מגוונות מדי. מיד עם נחיתתו באנגליה החל לרחף מעליו סימן שאלה גדול. לא נורא. בלינד רגיל להתמודד עם ביקורת קטלנית.

הביקורת הזו הופנתה אליו על ידי אוהדי איאקס עצמם. במשך השנים הראשונות לקריירה המקצוענית שלו, נתפס בלינד כשחקן בינוני מינוס שלא ראוי ללבוש את מדי ספינת הדגל של הכדורגל ההולנדי ומוחזק שם רק בגלל נפוטיזם. הרי מדובר בבנו של דני בלינד, אגדה במלוא מובן המילה, סגן שיאן ההופעות של איאקס בכל הזמנים. דיילי הקטן זכור מתרוצץ בשנות ה-90' לצד אבא על המגרש אחרי זכיה בתארים. הוא התחנך באקדמיה מגיל שבע, וב-2008 הוכתר לתואר "כשרון העתיד" המוענק לשחקן המבטיח ביותר במועדון. באותו קיץ חזר דני לאיאקס כעוזר מאמן של מרקו ואן באסטן, בעוד דיילי קודם לקבוצה הבוגרת. צירוף מקרים? ביציעים היו שסברו אחרת, במיוחד אחרי שהנער הוחתם מיד על חוזה ארוך טווח.

לרוע מזלו של בלינד, הקדנציה של ואן באסטן היתה קצרה, ומחליפו מרטין יול לא ממש ספר את דיילי. הוא נדחק מהסגל, ובינואר 2010 הושאל לכרונינגן לחצי שנה. רון יאנס, שאימן אז את הירוקים-לבנים מהצפון, סמך על הנער, העניק לו חופש פעולה לבטא את כשרונו וקיבל תצוגות נאות. "היתה לנו אווירה פתוחה, ובלינד הרגיש מצוין. ככל שהתקרבנו לסיום העונה, הרגשתי שהוא נהיה לחוץ יותר. נדמה היה שהוא ממש לא רוצה לחזור לאיאקס, למאמן שלא מאמין בו", נזכר יאנס. גם יול לא רצה לקבל את השחקן בחזרה, האוהדים היו שמחים לראות אותו עוזב, ורק התערבות של אבא מנעה את הפרידה. עכשיו לך תוכיח שאין כאן נפוטיזם.

לכן, אחרי שחגג בלינד את התפטרותו של יול בדצמבר 2010 ואת הגעתו של פרנק דה בור שסללה עבורו את הדרך להוכיח את עצמו על הדשא, הוא נחשף לעוינות לא מוסתרת של חלק ניכר מהאולטראס. בטחון עצמי של שחקן צעיר לא מתחזק אם ביציעים שורקים לו על כל טעות. בלינד אף פעם לא היה שחקן חזק פיזית או מהיר במיוחד, ולקח לו זמן להיפטר משגיאות טקטיות בבחירת מיקום. המחאה הגיעה לשיאה באוגוסט 2012, במשחק הפתיחה של העונה מול אלקמאר. איאקס פיגרה 2:1, בלינד הוחלף בדקה ה-81, והאוהדים פצחו במחיאות כפיים ציניות. הם גם קיבלו "פרס" כאשר קבוצתם השוותה מיד לאחר מכן.

מי יכול היה לדמיין שבסיום 2012/13 יוכתר דיילי לשחקן המצטיין של העונה מטעם האוהדים? דה בור ממש לא התרשם מהביקורת והמשיך לסמוך על הבן של חברו לשעבר. "אני יודע מה הוא מרגיש, כי גם לי שרקו בוז בברצלונה כשקראו לי הבן של ואן חאל. היתה גם עונה במהלכה אוהדי בארסה שרקו בוז לצ'אבי הצעיר", אמר המאמן ובא על שכרו. המהפך בתדמיתו של דיילי היה קיצוני בכל קנה מידה. זו היתה העונה הראשונה שלו כשחקן בטוח בהרכב, בעיקר כמגן שמאלי במקומו של ניקולאי בוילסן שנעדר בגלל פציעה, ולפתע הוא לא רק היה שחקן מצוין, אלא גם מנהיג. דיילי הצעיר הפך לדמות דומיננטית מאוד בחדר ההלבשה, כמעט כפי שהיה בזמנו אביו. אפילו בחגיגות האליפות הוא משך את כל תשומת הלב אחרי שהפיל בטעות את הצלחת לפני הענקתה.

חוזהו במועדון הוארך עד 2016, ובמקביל הוא זכה לזימון ראשון לנבחרת של ואן חאל. רק לפני שנה אפשר היה להנות מביצועיו בישראל באליפות אירופה לנבחרות צעירות, בה נעצרה הולנד בחצי הגמר, אבל בעונה שעברה הוא כבר היה חלק אינטגרלי מהסגל שבנה המאמן הלאומי לקראת גביע העולם. "הוא עבר תקופה קשה מאוד, יצא מחוזק, ואני מעריץ אותו על כך", אמר המגן ריקארדו ואן ריין.

בעונה שעברה קיבל דה בור החלטה אסטרטגית להחזיר את בלינד לקישור, ולא הסיט אותו שמאלה גם כאשר בוילסן לא היה כשיר. תרומתו במרכז המגרש היתה כה רבה, עד שהיו עיתנואים שהשוו אותו ליוהאן נייסקנס, שהחל את הקריירה כמגן ימני והפך לקשר פנטסטי. זה לא היה מדויק, כי דיילי שיחק בדרך כלל במרכז גם בקבוצות הנוער. השילוב משמאל, ואף כבלם לעת צרה, היה רק אילוץ. העובדה כי הצליח בכל התפקידים מגלה כי הוא הכדורגלן הכי הולנדי של הדור הנוכחי, אשר נולד עם טוטאל פוטבול בדם.

"אני חייב כל כך הרבה לדה בור", אמר בלינד על השדרוג, ובסיום העונה שעברה נבחר לשחקן המצטיין של בהולנד. רק שחקן אחד בליגה כולה, דושאן טאדיץ' הסרבי שעבר הקיץ מטוונטה לסאותהמפטון, חתום על מספר גדול יותר של מסירות מדויקות במחצית המגרש של היריב. בלינד שלט ביד רמה בקצב המשחק, ועם כל חודש שחלף שיפר עוד ועוד את יכולת קבלת ההחלטות. האוהדים, שמתו לראות אותו מחוץ למועדון שנתיים בלבד קודם לכן, שרו לו שירי הלל בכל משחק.

וכך התחננו האולטראס של איאקס בפני בלינד להישאר אחרי המונדיאל הכביר. למרבה האירוניה, הם עשו מפגן גדול דווקא משחק מול אלקמאר לפני שבועיים. "עוד עונה אחת", הם ביקשו ממנו, ובשלב מסוים נדמה היה כי העניין של יונייטד דעך, ודיילי יישאר באמסטרדם ארנה כדי לנסות ולזכות באליפות חמישית ברציפות. אחרי הכל, אבא דני לא התפתחה לעזוב את המועדון וסיים בו את הקריירה. ואולם, במציאות של ימינו, זוהי אוטופיה. שחקן ברמתו של דיילי בלינד לא יכול להרשות לעצמו לשמור אמונים למועדון בו הוא צמח אם ברצונו להתקדם מקצועית וכלכלית, במיוחד אם מאמן כמו ואן חאל, שמכיר אותו היטב, מבטיח לתת לו את המפתחות לקישור אחד המועדונים הגדולים בעולם.

איאקס הודיעה שתהיה מוכנה לשחררו תמורת 20 מיליון יורו, התעקשה במהלך המשא ומתן ויצאה עם הישג מכובד מבחינתה – המחיר הסופי עמד על 18 מיליון. עם זאת, יכול להיות שאפשר היה לדרוש גם יותר תמורת שחקן בן 24. לשם השוואה, השדים האדומים שילמו 6 מיליון ליש"ט תמורת עונת השאלה בודדת של רדאמל פלקאו. הגעתו של הנמר הקולומביאני גרפה אתמול את כל הכותרות, והיא מסקרנת ביותר, אבל בשורה התחתונה מדובר נכון לעכשיו בשנה אחת בלבד של כוכב שמצבו הבריאותי מוטל בספק גדול. בטווח הארוך, החתמתו של בלינד עשויה להתברר כחשובה יותר.

בזמן יורו 88', מורן בן ה-37 היה שחקן איאקס עם עבר במנצ'סטר יונייטד, והגמר היה המשחק האחרון לצד ואן באסטן. עבור בלינד, המצב הפוך – הוא עובר לאולד טראפורד אחרי המונדיאל, ושיתוף הפעולה שלו עם ואן פרסי רק מתחיל. המסירה הגאונית הזו לא תשוחזר לעולם, אבל האוהדים בהחלט יכולים לפנטז על רגעי קסם אחרים.