בתקציר: ה-0:3 של בית"ר ירושלים בבאר שבע בשבת
את עונות 1983/4 ו-1984/5 זוכרים רק אוהדיה הוותיקים של בית"ר ירושלים. את התקופה ההיא כינה יוסי מזרחי כ"עשור שבו היינו הסגנית הנצחית". במאי 1984 עמדה בית"ר לקחת אליפות ראשונה בתולדותיה, אך איבדה פער של 13 נקודות ממכבי חיפה והירוקים היו אלה שעשו היסטוריה. בפעם השניה, ב-1985, הפיניש כבר היה פחות דרמטי. בית"ר שוב סיימה כסגנית. מי שהיה הסמל החיפאי באותם הימים הוא ברוך ממן, שיחד עם זאהי ארמלי, משה סלקטר ורוני רוזנטל הובילו התקפה שגרמה הרבה צער בבירה.
בקיץ הזה מתחיל התיקון. בנו של ברוך, חנן, חתם בבית"ר ירושלים. חנן מגיע אחרי שנה בה כמעט ולא שיחק בבלגיה אך עם הרבה אופטימיות ואמונה שיחזור למרכז הבמה בעונה הנוכחית. ממן הוא אולי הבשורה הגדולה ביותר שיש לבית"ר על הדשא בעונה הנוכחית, במיוחד לאור כל מה שעבר.
עדיין מרחף מעליך הצל של אבא
"היום כבר זה כמעט ולא קיים, אני יותר סוחב אותו איתי (צוחק). הוותיקים מספרים לי כמה טוב הוא היה ובכלל, על הדור ההוא והכדורגל של אותה התקופה. הדור הצעיר פחות מעורה ופחות זוכר מה היה לפני 30 שנה".
ממן חתם בבית"ר לעונה עם אופציה לעונה נוספת עם הרבה תקוות, אך את הקיץ הזה הוא יזכור בעיקר בשל המוות של ניצן שירזי, האיש שלקח אותו מהפועל חיפה להפועל תל אביב ואף היה זה שהתקשר אליו לבלגיה והמליץ לו להגיע לבית"ר ירושלים: "אני עדיין לא מעכל, אי אפשר לעכל את זה. אני חייב לו הרבה. גם כשהייתי בבלגיה היינו מדברים מדי פעם. בכל יום שישי הייתי שולח לו מבלגיה שבת שלום, חג שמח וכאלה. באיזשהו שלב הוא הפסיק לענות ולא הבנתי למה. רק כשהגעתי לארץ, דיברתי עם דרור שמשון והוא הסביר לי שהמצב הידרדר. אמרתי לו שנלך לבקר אותו, וכשיצאנו למחנה אימון דרור אמר לי שיש לו הרגשה שכשנחזור מהמחנה הוא כבר לא יחיה".
מתי הוא הוא אמר לך לבוא לבית"ר?
"הוא התקשר אליי בינואר לבלגיה ושאל מה קורה איתי. אמרתי לו שהתחלתי לשחק, הוא אמר לי שאלי טביב מאוד רוצה אותי ושאחשוב על זה, שהוא רוצה להחתים אותי למספר שנים ושאהיה שחקן מוביל בבית"ר. אז הוא עוד היה חזק, צוחק והרגיש בסדר. אמרתי לו 'אם אתה תהיה חלק מהמערכת, איפה שתהיה אני רוצה להיות איתך'.
"הקשר בינינו היה מיוחד. הוא קיבל אותי בהפועל חיפה בסוף הקדנציה של שלומי דורה, הוא שימש כמנג'ר, לקח אותי לשיחה כשלא שיחקתי וחיזק אותי. בעונה אחרי הוא אימן יחד עם שביט אלימלך, ומהתחלה הוא הריץ, כיוון אותי, נתן לי בראש. הרגשתי שיש מישהו שנותן לי את הגב, אבל לא נותן לי הזדמנות לנצל את זה. פעם קיבלתי אדום בגביע הטוטו וכשהתחילה הליגה הייתי מורחק. הקבוצה רצה עם שלושה נצחונות והוא אמר לי "הפסדת את המקום שלך, אין מה לעשות, הקבוצה מנצחת".
מה העצה הכי טובה שנתן לך?
"להיות יותר בן זונה, במובן החיובי של המלה. בכדורגל אין הנחות ואף אחד לא מחכה לך. הייתי נחמד מדי, אני יודע היום שצריך יותר לקחת, להיות חצוף, פחות להרגיש לא נעים וביישן. צריך לדעת לבוא עם כח ולא לוותר לאף אחד".
לקח חודשים מהסיכום ועד החתימה בבית"ר. אם לא זיכרון הדברים היית בבעיה.
"בטוח שהייתי בבעיה, אבל בסך הכול הייתי רגוע. כשהגעתי לארץ ידעתי שבית"ר זאת אופציה הכי חזקה. היה דיבור עם בית"ר, באר שבע ונתניה, כשבית"ר היא הכי רצינית. בתחילת הקיץ ישבנו אבא שלי ואני עם טביב, היו פערים ואחרי זה הוא נסע לארצות הברית. אחר כך ישבנו עוד פעם עם דודו דהאן וקורצקי וסגרנו הכול. ויתרתי על כמה דברים קטנים, כי הכי חשוב לי השנה זה השקט ולשחק כדורגל".
עברת את יואב כץ, הגעת מחושל למשא ומתן.
"כן, אולי מישהו אחר היה מתרגש, עושה בעיות, מחרים אימון. אני לא מאמין בדברים האלה, אלי אמר שהוא רוצה אותי וידעתי שזה ייפתר. בהפועל חיפה עברתי הכול על הדברים הכי קטנים, היה לי חוזה לחמש שנים וכל פעם ענייני רכב, דלק, פרמיות, כסף קטן... תמיד על דברים קטנים. זה לא היה חדש לי".
התאכזבת שלא קיבלת הצעות ממכבי תל אביב או מכבי חיפה?
"אני לא יכול לצפות אחרי שנה שבה לא שיחקתי שמכבי תל אביב או מכבי חיפה ירדפו אחריי. מהפועל תל אביב קיבלתי מסרים אבל לא קיבלתי שום הצעה. הבנתי שאני חייב לחזור לעניינים ובית"ר הייתה ההצעה הכי טובה עבורי. מועדון, מסורת, קהל מטורף, בדיוק מה שאני צריך כדי לחזור למקום שאני רוצה להיות בו".
מה קרה בבלגיה?
"לא היה לי את ניצן בבלגיה. לא היה מי שייתן לי את הגב, במיוחד כשחקן זר בחו"ל. בתחילת השנה נפצעתי ויצאתי מהתכניות, עד שחזרתי ושיחקתי הייתה פגרת ינואר, אחרי זה עוד פעם נפצעתי והיו כל מיני דברים קטנים שהרסו לי. אפשר לקרוא לזה עונת מנחוס, אבל אני לא מצטער".
אולי יצאת מוקדם מדי כשעוד לא התייצבת בארץ?
בדיעבד יכול להיות, אבל הייתי בן 24 וזה הזמן הנכון לצאת לאירופה. כמו שנכשלתי זה יכול היה להתחבר והייתי עושה עונה טובה, אני מתאים לרמות האלה.
העונה בהפועל תל אביב סימלה את חנן ממן, חצי עונה מצויינת ובשניה נעלמת.
"זאת הייתה ירידה של כל הקבוצה יחד איתי. הכול התחיל כשגילו את המחלה של ניצן והוא היה צריך לעזוב. בי אישית זה מאוד פגע, לקחתי את זה מאוד קשה. הגיע יוסי שמאוד האמין בי וחיזק אותי, אבל פתאום התחילה ירידה של כולנו, נכנסנו למערבולת של הפסדים, הקהל התחיל לעשות בעיות והיה לחץ. ואז יוסי עזב והגיע פרדי, היו לי איתו קצת בעיות ולא שיחקתי בכל המשחקים. אני חושב ששילמנו מחיר על הליגה האירופית, אחרי שהסתיימו הבתים עוד היינו בראשות הטבלה, אבל אחריה איבדנו שחקנים על פציעות והרחקות וקרסנו".
חגגת בחמישי 25. עדיין לא הותרת חותם בכדורגל.
"אין ספק. הייתי רוצה להיות מישהו שכבר זכה בתואר ועם משהו ביד. השנה הכי חשוב לי שבית"ר תעשה עונה טובה ותגיע לפליי אוף העליון. גביע תמיד אפשר לקחת. זאת העונה שלי לחזור למרכז הבמה, עונה מאוד משמעותית בקריירה. ברור לי שייקח לי זמן להיכנס לכושר. שיחקתי 60 דקות בבאר שבע והרגשתי מצויין. צריך זמן והמשכיות אבל אני מאוד אופטימי. מני ואורי יודעים מה טוב בשבילי ואיך להריץ אותי לאט לאט.
יצא לך טוב שהליגה נדחית?
מבחינה אישית וכדורגל כן, אבל חבל שזה המחיר שאנשים משלמים. הייתי מעדיף להפסיד כמה משחקים ושהמצב יהיה רגוע, אף אחד לא נהרג והחיילים נשארים פה בארץ. היה קיץ מאוד קשה, בעיקר במחנה. היינו רחוקים ובכל בוקר לקום ולראות עוד חמישה הרוגים, עוד שבעה, זה היה סיוט. שם גם קיבלתי את הבשורה על ניצן, והייתי בחדר עם אופיר קריאף שאחיו היה בעזה. ראיתי עליו את המתח והקושי שלו לתפקד רגיל. היה כאב לב על כל חייל והיה לכולם קשה להתמודד. אבל "טוב למות בעד ארצנו", כמו שאומרים. כמו שאני חולם להצליח בכדורגל, כל חייל קרבי חולם להילחם למען המדינה ולהגיע לקרבות האלה. הם הגיבורים האמיתיים של החיים שלנו ושל המדינה הזאת, בזכותם אנחנו דורכים כאן, נושמים וחיים".
חששת לבוא לבית"ר?
"לא. אבא שלי מההתחלה אמר לי שזאת בית"ר- זה הקהל, האיצטדיון, זה מרכז העניינים. בית"ר, לא משנה איפה תהיה, תמיד משודרת, תמיד מסוקרת, תמיד מעניינת. היו הרבה דיבורים ובעיות, אבל החלטתי לבוא אופטימי ולבוא נקי. ידעתי כמה טביב רצה אותי, הוא עצמו ישב איתי ותמיד רצה שאשחק אצלו".
מה עם הנבחרת וחזרה לאירופה בעתיד, עובר בראש?
"הייתי לפני שנתיים, כששיחקתי בהפועל לשני אימונים ומשחק נגד הצעירה. אני מאמין שאם אחזור לכושר אוכל לחזור לשם. נבחרת זה תמיד חלום, אם אעשה עונה טובה, איראה טוב ואהיה בורג משמעותי, אין סיבה שלא אגיע. אירופה? פחות חושב על זה, אני מתרכז במקום שאני נמצא בו ורואה את העתיד שלי בבית"ר. הייתי רוצה להיות בבית"ר למשך שנים ולהחזיר אותה לימים הגדולים. אני רוצה לתקוע יתד במועדון גדול ולהחזיר אותו למקום הראוי שלו, ליהנות מהחוויה והטירוף שאני כל הזמן שומע עליהם".
אתה שומע את הפרשנים. כולם אומרים שבית"ר קבוצה חלשה שתסיים בפליי אוף התחתון, לפחות אמרו עד המשחק בבאר שבע.
אני שומע את הדיבורים. אנחנו קבוצה חדשה ומאוד צעירה עם שחקנים שמאוד רוצים להוכיח ולשחק. עדיף שהפרשנים יזלזלו ולא יהיה הר של ציפיות. נבוא מלמטה ונעלה צעד צעד. איך אבא שלי אומר? "אם נקבל מכה מהתקרה סימן שהצלחנו".
איך אתה מתאקלם בירושלים?
"אני עדיין מחפש דירה. אני רוצה לעבור לגור פה, מאוד אוהב את האווירה, האותנטיות של ירושלים והחמימות, גם בעיר עצמה וגם במועדון. הגעתי למשפחה חמה, שחקנים מדהימים, אין לי בעיה להגיד את זה עוד פעם. הגעתי לחדר ההלבשה הכי מדהים והכי מיוחד שיצא לי להיות בו.
אתם כל הזמן חוזרים על זה. מה מיוחד בחדר ההלבשה הנוכחי?
"אתה מרגיש את האנשים. אתה רואה את הפרגון, את הכבוד באימונים. אחרי האימונים כולם הולכים ביחד בארוחות, זה ישן אצל זה וכולם מארחים אותך. מרגישים את זה, זה מעבר למילים או הסברים, האנשים אמיתיים".
אתה נמצא הרבה עם אופיר קריאף ובן רהב, שניים שבאו מהיציע. הספיקו להרעיל אותך?
"כן, הם כל הזמן מזכירים לי מה זה בית"ר, מה זה היציע, מה זה עידוד, יש להם טירוף של אוהדים. הם תמיד מזכירים משחקים מהעבר ואווירה שהייתה במשחקים, אומרים מה יקרה אם נוציא תוצאה טובה בבאר שבע ואיזה טירוף יהיה נגד מכבי חיפה במחזור השני בטדי. הם מכניסים אותי לטירוף של בית"ר וזה מה שהייתי צריך יותר מהכל".
חיפה עיר מעורבת, ירושלים ובית"ר מאוד ימנית וקיצונית.
חשבתי על זה. אני בכל השנים שיחקתי וגדלתי עם שחקנים ערבים, ופתאום מוזר להיות בקבוצה שאין בה דברים כאלה, אבל לא נכנסים לזה ואנחנו לא מתעסקים בזה, זאת המציאות והאווירה כאן חיובית. אני פחות הרגשתי את התחושות כאן, כי עדיין לא הייתה ליגה, אבל אני בטוח שנרגיש. לא יודע איך אפשר להסביר במילים, אבל אני חושב על בית"ר כמועדון עם חיבור למדינה היהודית בליגה שלנו. אתה מייצג לא רק את בית"ר אלא את היהודי שבך. ככה זה מרגיש וזה הכי מיוחד".