מאזן בעונה שעברה: 7:9 (מקום שלישי ב-AFC מערב, ניצחון בפלייאוף על סינסינטי והפסד לדנבר)
מאמן: מייק מקוי (עונה שנייה)
הגיעו: דונלד בראון (רץ אחורי), ברנדון פלאוורס (מגן פינה), קאוול אוקונור (ליינבקר)
בחירות דראפט בולטות: ג'ייסון וורט (מגן פינה), ג'רמיה אטווהו (ליינבקר), כריס וואט (גארד), ראין קארת'רס (נוז תאקל), מריון גרייס (רץ אחורי)
עזבו: קאם תומאס (נוז תאקל), ג'וני פטריק (מגן פינה), דרק קוקס (מגן פינה)
המספר הנוסף: מייק מקוי הצליח להוציא את המיטב מפיליפ ריוורס בעונה שעברה ואחת הדרכים בהן הדבר בא לידי ביטוי הייתה במספר ה-Three and Out הנמוך של הקבוצה (23). זה המספר הנמוך ביותר ב-NFL בשנה שעברה.
טיפ לפנטזי: אם לא השגתם את אחד הטייטים הבכירים בסיבובים הראשונים - לא להיבהל ולבחור מוקדם מדי. לדאריוס גרין ישמח לשרת אתכם גם באיזור בחירה מספר 100, עם פוטנציאל בשמים.
הצ'ארג'רס לא היו פעילים במיוחד בפגרה. הם בעיקר התעסקו בהחתמה מחודשת של השחקנים שלהם ולא הוציאו יותר מדי כסף. בכלל, עושה רושם שהפלייאוף, אליו הגיעו להפתעתם בעונה שעברה, לא גרר סחרור או לחץ של "לנצח עכשיו". הוא העלה את רף הציפיות, אבל בסן דייגו עובדים בשקט, במיוחד אחרי שפיליפ ריוורס נראה חוזר לעצמו. אחרי מגמת ירידה ברורה בתפקוד של ריוורס בשנתיים הקודמות, בסן דייגו כבר החלו לחשוב על העתיד, אבל ב-2013 ראינו את הקוורטרבק של פעם, מדויק וחד הרבה יותר. הוא אומנם הפציץ פחות למרחקים, אבל השיג את היארדים ואיבד הרבה פחות. מאחורי קו התקפה והשדרוג משמעותי עם מטרה איכותית כמו קינן אלן ותחת המאמן מייק מקוי, ריוורס הצליח לחזור למעמד של קוורטרבק טוב, שזה תנאי בסיסי והכרחי בליגה של היום.
מהצד ההתקפי לא מודאגים בסן דייגו. אמנם לצד אלן נמצא בעיקר מלקולם פלויד, שמתקשה להישאר בריא, אבל כנראה שבעמדת הטייט אנד נמצא סופסוף יורש לאנטוניו גייטס. במקביל, משחק הריצה קיבל חיזוק משמעותי בדמותו של דונלד בראון, שאמור ליצור מכונת ריצה לצידו של ריאן מת'יוס, כאשר דני וודהד יקבל כדורים בכל עמדה אפשרית. יש אמנם בעיה של עומק בין התופסים ולאור ההיסטוריה הרפואית של פלויד, אדי רויאל וכמובן גייטס, יש לשער שיהיה צורך במחליפים וגם בקו ההתקפה חסרים סנטר ותאקל מחליפים טובים, אבל בסך הכל ההתקפה אמורה לספק תוצאות. עם האין הגנה של סן דייגו, ההתקפה תצטרך לספק הרבה נקודות.
בהגנה יש הרבה מאוד סימני שאלה ומעט תשובות. עצם העובדה שהרבה מהציפיות של הקבוצה תלויות על הכתפיים הלא צעירות של דוויט פריני, שמאז הפציעה לפני העונה שעברה עוד לא עלה למגרש, כולל בקדם עונה עד עכשיו, כבר מראה את הבעיה. אין עומק, יש הרבה פציעות וקיים מחסור בשחקנים איכותיים. אם פריני יחזור בכושר טוב ואם מלווין אינגרם יילמד לסיים את המהלכים בבקפילד ואם רייס יילמד להתחיל את המהלכים להגיע לבקפילד ואם ליגט וליסמור יהיו בריאים ... אז הצ'ארג'רס יוכלו ללחוץ באופן אפקטיבי על הקוורטרבק. במקביל לכל סימני השאלה הללו, בסן דייגו מקווים שהם לא יצטערו על זה שהם קפצו קדימה בסיבוב השני כדי לקחת את אטווהו. אם הוא היה אמור לפתור את אחד מסימני השאלה, אז לפחות נכון לעכשיו הוא רחוק משם. בארבע השנים האחרונות בחרו בסן דייגו לא פחות משישה שחקנים לשביעייה הקדמית. ארבעה מהם פותחים היום, אבל רק אחד, מאנטיי תיאו שנבחר בשנה שעברה (באופן מוזר גם הוא בטרייד אפ בסיבוב השני), מממש בינתיים את הפוטנציאל.
הרביעייה האחורית עברה שידרוג יותר משמעותי, אם שני מגני הפינה הפותחים יהיו הרוקי ג'ייסון וורט וברנדון פלאוורס שהגיע מקנזס סיטי. זה עוד לא קרה, גם בגלל פציעות ואין ספק שוורט יסבול מטעויות של רוקי, אבל בינתיים במחנה האימונים הוא נראה טוב. שאר מגני הפינה בסגל בינוניים במקרה הטוב, אבל בעמדת הסייפטי יש את אריק וודל המצוין ולצידו גילקרייסט, שיצטרך להיות בשיאו או שג'ליל אדדי יחליף אותו.
ההימור: כל עוד ריוורס ימשיך להיות הריוורס הטוב, סן דייגו תמשיך להפתיע. בהגנה יש בסיס צעיר בעל פוטנציאל, אבל גם חוסר יציבות. זה יספיק להם כדי להישאר באזור המאזן מהשנה שעברה