מאזן בעונה שעברה: 4:12, הפסידו בגמר ה-NFC ליריבתם לבית הסיהוקס.
מאמן: ג'ים הארבו (עונה רביעית)
הצטרפו: סטיבי ג'ונסון (תופס), ברנדון לויד (תופס), אנטואן בייתאה (סייפטי), קריס קוק (מגן פינה), בלייק קוסטנזו (ליינבקר)
בחירות דראפט בולטות: ג'ימי וורד (סייפטי), קרלוס הייד (רץ אחורי), מרקוס מרטין (סנטר), קריס בורלנד (ליינבקר)
עזבו: דונטה וויטנר (סייפטי), קרלוס רוג'רס (מגן פינה), טרל בראון (מגן פינה), מריו מאנינגהאם (תופס), אנטוני דיקסון (רץ אחורי)
המספר הנוסף: ההגנה של הניינרס אולי קצת מזדקנת, אבל עדיין מדובר במפלצת שהרשתה הכי מעט ריצות מעל עשרה יארד בשנתיים האחרונות, 64 בלבד כאלה.
טיפ לפנטזי: למה לבחור בוורנון דייויס בסביבות המקום ה-50 כשאפשר לקבל טייט צעיר ועולה ב-100+? אם כבר ניינרס, לכו על מייקל קראבטרי, שסיים את 2013 עם טעם חמוץ והרבה מה להוכיח לפני הכניסה לשוק החופשי.
עוד שנה של כמעט, השלישית ברציפות, עברה על הניינרס, שקיוו מאוד לפתוח את האצטדיון החדש שלהם בסנטה קלרה עם טבעת אליפות. ההגנה, שבשנתיים הראשונות של הארבו נשארה בהרכב זהה והייתה הרכבת עליה סחב המאמן את הקבוצה חזרה ללגיטימיות, תיראה אחרת לגמרי ב-2014. החוליה האחורית פורקה לחלוטין ותיבנה מחדש על גבם של הסייפטי ריד, בעונתו השנייה, המגויס הטרי ג'ימי וורד ומגני הפינה הצעירים קוליבר וברוק. ניסיון אין כאן וגם לא עומק במה שמסתמנת כחוליה החלשה בקבוצה. הליינבקר הנהדר נבארו באומן פצוע בברך ולא יפתח את העונה ואילו אלדון סמית', המפלץ בעל האישיות הבעייתית, הושעה מתשעה משחקים בשל עבירות פליליות מחוץ למגרש. ההגנה תהיה עבודה בתנועה, בגיבוש מחדש ומציאת נוסחאות לחיפוי על החולשה המסתמנת בפינות מאחור.
בהתקפה, קולין קפרניק חוזר עם חוזה רב שנתי (126 מיליון דולר לשש שנים), אך גם לא מעט סימני שאלה. הכישרון והאיום הכפול (מסירה וריצה) עדיין שם, אבל ביותר מדי מצבים בעונה שעברה קבלת ההחלטות, הדיוק במסירה וקור הרוח בתוך ה"כיס" היו פחות ממרשימים. משחק הריצה יסתמך על פרנק "צוק איתן" גור (כבר עשר שנים אני כותב את אותה שורה ורק משנה את שם המבצע זה תמיד שם קשוח שמתאים בול) והיות ושני המחליפים שלו, האנטר וג'יימס פצועים, גם על הרוקי גדל הגוף קרלוס הייד מאוהיו סטייט.
החוליה העמוקה ביותר בקבוצה, בניגוד מוחלט לעונה שעברה, היא התופסים. מאנינגהאם אומנם חזר לניו יורק, אך במקומו מגיע סטיבי ג'ונסון מבפאלו, לויד שחוזר הביתה אחרי כמה שנים לא מוצלחות בניכר ויחד עם קראבטרי בריא, בולדין והטייט אנד דייויס, שתמיד נספר גם כתופס, יש לניינרס ולקפרניק חוליה מנוסה וכשרונית. זה חשוב במיוחד, היות ויהיה צורך להקל קצת את העומס מעל גור והרצים האחרים. בכלל, אם הניינרס מיצבו עצמם בשנים האחרונות כקבוצת הגנה וריצה קודם לכן (הובילו את הליגה בנסיונות ויארדים בריצה), לפחות על הנייר יש להם פליימייקרים בעמדות שמחייבות שינוי בתפיסה...
ההימור: הקבוצה תלויה לחלוטין במאמן שלה. הארבו, שמכין את הקבוצה בדרך כלל נהדר לקראת היריב (ומנהל משחק הרבה פחות טוב, יש לומר), צריך למצוא מהר פתרונות חדשים בהגנה ואולי אפילו להטות קצת את האיזון לטובת ההתקפה. גם שם נדרשות התאמות, בעיקר לטובת משחק המסירה. קשה לדמיין את הניינרס לא מתמודדים על ראשות הבית תחת הארבו, אך בין השינוי הנדרש בפילוסופית המשחק, היחלשות ההגנה, היריבות החזקות בבית והלחץ להישגים שמביא עימו האצטדיון היוקרתי, אני צופה פתיחת עונה פחות מוצלחת, שתביא למאזן של 9-10 ניצחונות. זה עלול לא להספיק לפלייאוף, בפעם הראשונה תחת הארבו.