זמן לפוטבול: עונת 2014/15 יוצאת לדרך

אטלנטה פאלקונס: מלמטה למעלה

הפאלקונס חלמו בגדול ב-2013 והתרסקו קשות. העונה, בלי טוני גונזאלס, אבל בתקווה שגם בלי פצועים, סופרבול הוא אופציה

עמר סלע
31/08/2014
מאטי אייס ינסה להשאיר את הצרות מאחור(צילום: GettyImages, Mike Ehrmann)

בעונה שעברה: 12:4 (מקום שלישי ב-NFC דרום)

מאמן: מייק סמית' (עונה שביעית בקבוצה)

הגיעו: פול סוליאי (קו הגנה, ממיאמי), ג'ון אסאמואה (גארד, מקנזס סיטי), טייסון ג'קסון (קיצוני הגנתי, מקנזס סיטי), טי ג'יי ייטס (קוורטרבק, מיוסטון), בר פסקו (טייט אנד, מניו יורק ג'איינטס), דווין הסטר (תופס ומחזיר, משיקגו).

בחירות דראפט בולטות: ג'ייק מתיוס (גארד, טקסס M&A), ראשיד האגמן (קיצוני הגנתי, מינסוטה), דבונטה פרימן (רץ אחורי, פלורידה סטייט).

עזבו: טוני גונזאלס (טייט אנד, פרש), אקים דנט (ליינבקר, יוסטון), תומאס דייקו (סייפטי, קרולינה), אסאנטה סמואל (מגן פינה, שחקן חופשי), סטיבן ניקולס (ליינבקר, שחקן חופשי).

המספר הנוסף: העונה שעברה של הפאלקונס החלה ברגל שמאל והידרדרה ללא מעצורים כאשר שהתופס חוליו ג'ונס הושבת אחרי חמישה משחקים עד לסיום העונה. החיסרון של ג'ונס השפיע מאוד על מאט ריאן, שראה איך ה-QBR שלו יורד מ-72.2 במשחקים עם ג'ונס, ל-53.0 במשחקים בלי התופס מאלבמה.

טיפ לפנטזי: עם החזרה של חוליו ג'ונס והיכולת של רודי וייט, שניהם בשנה האחרונה לחוזה וללא משחק ריצה עמיד, אל תתנו למאט ריאן להגיע לסיבוב השישי.

בלי פציעות הפעם. חוליו ג'ונס(צילום: AP, John Bazemore)

בעונה שעברה אטלנטה פתחה עם ביטחון גדול, הצהרות על אליפות בעונה האחרונה של טוני גונזאלס (שוויתר על הפרישה בתקווה לסיים את הקריירה בסטייל הוליוודי), עם הרכב שרץ יחד כבר כמה שנים ועם הופעה בגמר ה-NFC ב-2012, שהייתה רחוקה מהלך אחד מהעפלה לסופרבול. כל ההכנה הזו הפכה את הפאלקונס, אם לומר זאת בעדינות, לביזיון המהדהד של העשור האחרון.

כמה גרועה הייתה העונה החולפת של אטלנטה? קשה להאמין. הפאלקונס סיימו במקום ה-28 בליגה בהגנה כללית, 20 בהתקפה, התקפת הריצה הייתה החלשה מכולן, ההגנה נגד הריצה הייתה אחת לפני האחרונה. יותר חלש מזה קשה להיות. התירוץ (אולי מוצדק ובכל זאת) היה פציעתם של שבעה שחקני הרכב, כולל סטיבן ג'קסון, שהתקפת הריצה נבנתה סביב היכולות שלו, שני התופסים רודי וייט וחוליו ג'ונס, שני שחקני ההגנה המרכזיים – בירמן ו-וות'רספון (ועזיבתו של ג'ון אברהם) ושחקן קו ההתקפה המרכזי סם בייקר. בקיצור, פרט למאט ריאן וגונזאלס, כל מי שחשוב היה פצוע. אבל כל אלה הם רק תירוצים כאמור, לעונה גרועה, בטח שלא לקטסטרופה כזו.

בפגרה הפאלקונס עשו עבודה יפה בחיזוק ההגנה הקדמית וקו ההתקפה, שתי החוליות החלשות ביותר. ההגנה האחורית התבגרה בשנה והפצועים (פרט לוות'רספון), חזרו. גם ההבנה שג'קסון הוא לא בדיוק סמל הבריאות הובילה לבחירתו של הרוקי פרימן, שינסה לחזק את משחק הריצה. אטלנטה מאמינה שהיא יכולה להגיע לסופרבול, עם ההרכב וצוות האימון הנוכחיים שלה. כולם מתאמנים להיות קשוחים יותר ובמחנה האימונים כבר היו מכות. איך זה ייגמר?

ההימור: 4:12, מקום ראשון בבית ואחר כך ריאן גדול. אולי אפילו סופרבול.

טוב לדעת (מקודם)

מהפכת טיפולי הפנים: בינה מלאכותית וטכנולוגיית RF במכשיר ביתי

מוגש מטעם בי קיור לייזר
  • אטלנטה פאלקונס

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully