?גול אחד והם הורגים את המשחק?, אמר שחקן מכבי תל אביב לפני משחק הגומלין מול מאריבור. ?בבלומפילד אנחנו שווים שלושה גולים?, נימק. ?בלרנקה לא?.
צדק השחקן, אבל אתמול (שלישי), גם שלושה שערים לא היו עוזרים לקבוצה שלו.
אנשים יכולים לקרוא להם תירוצים, אבל אלו עובדות. מכבי תל אביב - כמו כל הקבוצות הישראליות הקיץ - לא היתה מוכנה אתמול מול מאריבור ב-100 אחוז, גם או בעיקר בגלל המלחמה. שחקנים שסירבו להגיע, אימונים שהופסקו, הסעיף המנטלי ויותר מכל - האירוח הרופס במדינה זרה. לקבוצות הישראליות יש 51% הצלחה במשחקי בית שנערכים בחו?ל, וכן, בבלומפילד המספר הזה היה מזנק פלאים. המשחק מול מאריבור לא היה בבלומפילד, אבל בכל זאת, מה לעשות, מכבי תל אביב היתה צריכה לעבור.
בלומפילד היה שם כחומה מנטלית. בדומה לנבחרת ברזיל במונדיאל, שמרגע שאיבדה את ניימאר רק עסקה בלהרגיש הוא חסר במקום בלהתגבר על חסרונו, כך גם הצהובים מישראל. המשחק הרגיש כמו אימון-חוץ לכל דבר, וראינו לאחרונה עד כמה קפריסין כבר לא בדיוק יעד מועדף על הכדורגל הישראלי. אולי זו המלחמה שרק נגמרה, ואולי הסבסוד לא היה מספיק אטרקטיבי, אבל 450 צופים בלבד במשחק מהותי באי השכן זה מעט מדי למועדון כזה. כנראה שהקהל לא ממש האמין בסיכויי קבוצתו. זה הרגיש שגם בתוך הקבוצה הרגישו אותו הדבר.
במכבי תל אביב, שבשנתיים האחרונות קיבלה כל סיבה להיות מלכת האופטימיות, לא האמינו יותר מדי בסיכויים. יותר מדי אנשים דיברו על הצורך הוודאי לכבוש שלושה שערים ויותר, כלומר - לא האמינו בהגנה. כנראה שאת מה שאנחנו ראינו אתמול, הם רואים כבר זמן רב.
שחקני ההתקפה אמנם היו לא מתואמים בחלק גדול מהמשחק, איבדו כדורים רבים והחמיצו יותר מדי מצבים טובים - בן בסט, למרות השער, לא היה מדויק; פריצה וראדי מצאו רק אוויר כשניסו לבעוט בסיבוב. בפעם השנייה ברציפות מול מאריבור - ההתקפה לא היתה מפוקסת, אבל ההגנה הפסידה את המשחק. כמו בחוסר הריכוז הלא אופייני בשניות הסיום בסלובניה, כך פעמיים אתמול. שני השערים הגיעו בקלות מפתיעה, והראו בעיקר נחיתות הגנתית משוועת של הצהובים. בשער הראשון, חופשיות מוגזמות לאורחים ופנצ?ר כפול של השוער חואן פאבלו (את שני הכדורים יכול היה להדוף טוב יותר); בשער השני? תשאלו את עומרי בן הרוש. זו לא היתה מתפרצת, העסק נראה עומד. ואז כדור גובה לעבר איברהימי. ובן הרוש לא מגן שמאלי תוקף עם פטור אלא בלם בתעודת הזהות. מיקום לא מדויק, ניתור לא ברור ויאללה הביתה.
בן הרוש הראה פגמי יסודות דומים גם במשחק ההפסד של נבחרת ישראל מול סלובקיה, תמרור אזהרה לא ראשון ולא אחרון. הוא אמנם אשם בשער גם אתמול, אבל אין לתלות בו את ההדחה מליגת האלופות. בן הרוש הוא לא הסיבה, הוא הסימפטום. שחקני ההגנה של מכבי תל אביב, חלקם בפן האינדיווידואלי וכולם במכלול, לא מספיק טובים לליגת האלופות. נכון, זה היה יכול להספיק אתמול כי מאריבור לא אריה וכנראה גם לא שועל, אבל אז המכה היתה מגיעה בפלייאוף.
כי קבוצה שרוצה ליגת האלופות לא יכולה להמשיך לשחות עם אותו חור בסכר. מאוד קשה לשחק כדורגל מודרני עם יותר מדי שחקנים שלא באמת יכולים לתפקד בעמדה הספציפית שבה הוצבו. למכבי תל אביב, כרגע, אין שחקן אחד שיכול לתפקד כמגן ברמה של ליגת האלופות. לא ימין ולא שמאל. ולפי השערים שספג העונה, גם חואן פאבלו עדיין לא הראה שבקיץ 2014 הוא עומד בתקן. בשני המשחקים מול הסלובנים, ההגנה של מכבי תל אביב היתה מחוררת, וראו את האכזבה מכך.
ערן זהבי דמע בסיום. כמעט ארבע שנים חלפו מאז הפעם האחרונה שבה כבש שחקן לקבוצה ישראלית בליגת האלופות. זה אמנם היה אותו זהבי, עבור הפועל תל אביב בליון, אבל ראו כמה הוא רצה להיות במעמד הזה שוב. שימו לב למה שאמר בסיום: ?ספגנו שערים שאנחנו לא צריכים לקבל, אבל אנחנו קבוצה?. ספורטאים משחילים ?אבל אנחנו קבוצה? רק בשני מקרים: כשהם מקבלים מחמאה או כשהם מגוננים על חבר שטעה. במקרה הזה ברור באיזה צד היה זהבי.
הכול אולי ישתנה בעתיד, עם עוד קצת דבק, אבל לליגת האלופות עולים באוגוסט. עם מה שיש. וזו בדיוק הנקודה - האם במכבי תל אביב עשו הכול כדי להגיע בשיא לנקודת השיא הראשונה של העונה. בראיון לוואלה! ספורט במאי האחרון, נשאל המנהל המקצועי ג?ורדי קרויף האם ליגת האלופות תהיה למטרה עבור הקבוצה שלו. "אני לעולם לא אציב זאת כמטרה, אלא רק כחלום?, ענה ההולנדי. לפי החוליה האחורית שלו, ג?ורדי באמת מאמין בזה.
באותו ראיון דיבר קרויף על הקונפליקטים שהיו מול הבעלים מיטש גולדהאר בקיץ. בצורה עדינה התנסח ההולנדי שהמסר שרצה לקבל יהיה הביטחון בעליית המדרגה במסגרת האשראי. ?חשוב היה לדעת שנמשיך להשתפר ונמשיך ללכת באותה דרך?, אמר ג?ורדי. ?היינו צריכים להבין שנינו - הבעלים ואני - שנהיה חייבים לשדרג את הקבוצה לקראת העונה הבאה?. אבל אם היה שדרוג, הוא התבצע מאוחר מדי, ובחוליה ההגנתית הוא בטוח לא היה רציני.
יש הרבה אשמים פוטנציאלים. המצב המדיני, שלבטח גרם לזרים רבים שלא לרצות להגיע; קרויף, שלא הצליח לשכנע אף טאלנט ברמה עולמית להגיע למזרח התיכון; מיטש גולדהאר, שלפי סוכנים לא שחרר לג?ורדי את האופציה לרשום צ?קים שמנים שימשכו את אותם טאלנטים. אבל לא משנה האשם, משנה העובדה, כפי שהגדירה המאמן אוסקר גרסיה: ?אנחנו קבוצה גדולה בישראל, לא באירופה?. מדויק.
אל תתנו לקמפיין הנחמד של העונה שעברה להטעות אתכם. כשמכבי תל אביב שיחקה מול קבוצות שהמשחקים היו באמת חשובים להן, היא מעדה, והראתה שיש פער בינה לבין הדרג הבא. בסופו של דבר, העונה הזו בינתיים זהה לקודמת. ניצחון פשוט על יריבה נחותה, ו-1:0 בחוץ ותיקו עם שערים בבית מול היריבה הראויה. ובעיקר נחיתות בעמדה החשובה מכל - מבחן התוצאה. רק שהפעם, ועקב כך הדמעות בעיניים של זהבי, מיכה ומהראן ראדי - הפעם זו היתה מכה.
מכבי תל אביב היתה מדורגת, והיא קבוצה גדולה יותר ממאריבור. סתם להמחשה, מרקו שולר וסינטהאיו סלליך לא היו מוצאים מקום בסגל של קרויף. אבל יותר מכך, הצהובים היו צריכים את ליגת האלופות בשביל השיא הבא. אחרי שנתיים שבהן הושגו כמעט כל המטרות (ראינו שבמועדון הזה פחות חושקים בגביע), העונה הזו לפתע הופכת למסוכנת. זו האכזבה הגדולה האמיתית הראשונה בתקופת קרויף, ויהיה מעניין לראות האם, כיצד וכמה מהר תתאושש האלופה מהבומבה.
סביר להניח שאוסקר גרסיה חזר ארצה בעיקר בשביל זה, יותר מסביר להניח שערן זהבי ממש רצה את הבמה הזו וכך גם בן בסט, מיכה ושחקנים נוספים. לזכות באליפות שלישית ברציפות זה גם ככה אתגר גדול, והעונה, כאמור, אין ניצוץ באופק. רוב השחקנים בסגל כבר הניפו צלחת, והמאמן שהיה קרוב לסלטיק פארק יצטרך לנדוד לדוחא ולי?א. כל זה בזמן שהפועל באר שבע ומכבי חיפה התחזקו, והלו?ז שלהן נקי מאירופה, ומתבשלת תחרות אמיתית ורצינית. פתאום, בדומה להפועל תל אביב האומללה, נראה שהדבר היחיד שיכול לרגש את הצהובים העונה הוא ניצחון בדרבי.
על-כן, הליגה האירופית הופכת למטרה שהצהובים חייבים לתפוס עם כל השיניים. בריחה מהאתגרים השגרתיים בישראל, משהו ראשוני בקריירה של אוסקר ובמה מכובדת לכוכבים. הבעיה: כדי לעלות לשלב בתים אירופי, מכבי בדרך כלל צריכה איזה ניצחון טכני על פאוק. לרוע מזלם של הצהובים, לפי תמונת ההגרלה המסתמנת של שלב הפלייאוף, גם הם וגם היוונים של אייל גולסה נמצאים עמוק באותה הקערה.
ליגת האלופות? אולי בעונה הבאה, אולי בזו שאחריה. מה שבטוח - זה יקרה כשתפסיקו לחלום.