בייסבול: מכינים את הליינאפ

מבול הטריידים הגדול של יום ההעברות האחרון ב-MLB מאחורינו וכעת, כל אחת מהקבוצות הבכירות בליגה יודעת בדיוק עם מה היא תגיע לשלבי ההכרעה של העונה הסדירה ולאחר מכן, לפלייאוף. בשל כך זו יכולה להיות הזדמנות טובה לבחון את הרוטציות של כל אחת מהמועמדות ללכת רחוק העונה. השבוע נתחיל עם ה-AL, בשבוע הבא נעבור לחטיבה המקבילה.

האייז מובילים את החטיבה ואת הליגה כולה עם מאזן 43:68 נהדר. פער הריצות שלהם מדהים במיוחד. הקבוצה של בילי בין שמה 548 ריצות על הלוח מתחילת העונה וספגה רק 383. מדובר בפלוס של 165. לשם ההשוואה, במקום השני בחטיבה, ובליגה כולה, נמצאים האיינג'לס עם פלוס 92 בלבד.

אוקלנד נמצאת במקום השלישי בליגה בכמות הריצות שספגה העונה. היא רביעית ב-ERA (3.16), חמישית בפתיחות איכותיות (68) ושנייה באחוזי החבטה נגדה (23.2) וכמות החבטות וההולכות פר אינינג (WHIP, 1.16). אם ניכנס יותר לעומק, הרי שב-OPS, ההגשה של האייז במקום השני בליגה (64.3). אוקלנד התחזקה כמובן עם טרייד מסקרן על ג'ון לסטר, שיקווה להיות האס עליו בונים. עוד קודם לכן היא הביאה את ג'ף סמרדג'ה ולצדם, סוני גריי וסקוט קאזמיר משלימים רביעיית פלייאוף שנראית קטלנית ביותר, כאשר גם ג'ייסון האמל, אם ייכנס שוב לעניינים, יילקח בחשבון.

המלאכים צמודים לאוקלנד, במערב, בחטיבה ובליגה כולה ומרוחקים רק משחק אחד מהפסגה. הם נהנים מיכולת חלומית של גארט ריצ'רדס, שמחזיק ב-ERA של 2.58 בלבד וכבר ניצח לא פחות מ-12 משחקים העונה. מלבדו, גם ג'ראד וויבר קצר 12 ניצחונות עד כה, אבל הוא נראה לעיתים פגיע יותר והרשה 18 הומראנים למשל, לעומת חמישה בלבד אותם אפשר ריצ'רדס לחובטי היריבות.

מלבד הצמד הזה, האיינג'לס גם בונים על חזרה לכושר של סי ג'יי ווילסון, ששב לגבעה אחרי חודש של פציעה והיה חלש מאוד מול טמפה ביי לפני שלושה ימים. ווילסון יצטרך להיות האקס פקטור של המלאכים, אחרת הפלייאוף הזה יסתיים בעוד אכזבה גדולה מבחינתם. כרגע הוא עומד על ERA חלש של 4.74 ואם הוא, יחד עם טיילר סקאגס, לא ישחקו טוב יותר, לוס אנג'לס לא תגיע רחוק.

ההגשה של האוריולס לא מבריקה, ההתקפה שלהם בכלל בינונית ולמרות זאת, הם מובילים את ה-AL מזרח עם פער מבטיח של ארבעה משחקים על טורונטו וחמישה על היאנקיז. אז איך בעצם זה עובד? בעקר דרך התעלויות. בזמן שלקבוצות מסוימות בליגה כבר יש שלושה מגישים עם מאזן דו ספרתי של ניצחונות, אצל בולטימור יש רק אחד כזה, ווי יין צ'ן, שניצח 12 פעמים העונה וגם הוא מחזיק ב-ERA לא מרשים של 3.76. מנגד, לא פחות מ-13 מגישים כבר הביאו לקבוצה ניצחונות השנה ולכולם יש לפחות שני ניצחונות. בולטימור, בסופו של דבר, תחייה ותמות על החובטים שלה ובעיקר על ההפצצות של נלסון קרוז, אדם ג'ונס וכריס דייויס. לא בטוח שזה מספיק לפלייאוף.

דטרויט:

לטייגרס יש את אחת הרוטציות המפחידות בליגה, אולי הטובה מכולן. למרות זאת, המספרים מראים אחרת ולכן, בדטרויט החליטו להתפרע והביאו את דייויד פרייס. הקבוצה מעיר המכוניות רק במקום ה-22 ב-ERA קבוצתי, ה-20 ב-WHIP וה-23 באחוזי חבטה של היריבות. לא מספיק טוב עבור רוטציה שכללה עד כה את ג'סטין ורלאנדר, מקס שרצר ואניבל סאנצ'ס. אולי ההגעה של פרייס, שייפתח הלילה לראשונה, בניו יורק מול היאנקיז אותם הוא מכיר מצוין, תעורר משהו. בינתיים, מאז שהוא הגיע, ורלאנדר וסאנצ'ס כבר הספיקו לספק הצגות גדולות נגד קולורדו ואילו ריק פורסלו, שלצד שרצר מוביל את הקבוצה עם 13 ניצחונות, המשיך לעשות את עבודתו נאמנה. בסופו של דבר, רוטציית פלייאוף של פרייס-שרצר-וראלנדר-סאנצ'ס היא פייבוריטית מול כל יריבה כנראה, בטח כשמיגל קבררה, ויקטור מרטינס ואחרים חובטים עבורך. אלא שבשנים האחרונות גילו בדטרויט פעם אחר פעם שהנייר לא מספיק. אולי הפעם?

טורונטו:

אחרונה בדיון היא נציגת קנדה, שהיא גם החמישית והאחרונה עם לפחות 60 ניצחונות ב-AL. הבלו ג'ייז, שמחפשים מקום בפלייאוף לראשונה מאז האליפות של 1993, נהנים מהתקפה פנטסטית, שנמצאת בצמרת הליגה כמעט בכל קטגוריה משמעותית באמת. מבחינת ההגשה לעומת זאת, טורונטו מוצאת את עצמה בחלק התחתון, לכיוון הקרקעית ובין היתר היא במקום ה-24 בלבד ב-ERA. אר איי דיקי כבר לא ישחזר לעולם את העונה שלו מהמטס והוא עם 11 הפסדים לעומת תשעה ניצחונות ו-ERA של קצת יותר מ-4. מארק בהרלי סוחב עם 11 ניצחונות ומעבר לכך, בעיקר שממה. מרקוס סטרומן סיפק כמה משחקים מצוינים לאחרונה (בעיקר השניים מול בוסטון), אבל לא הוא, לא דרו האצ'ינסון ולא ג'יי איי האפ נראים כמי שיכולים לקחת על עצמם משחק פלייאוף מול אריות הליגה.