סיור מחוף אל חוף

מכל המשחקים שנדחסו אתמול, בגלל עוינות מזג האוויר הווימבלדוני, מהעבודה הקלה של אגאסי ויואיט, ההשרדות של סמפראס, הרגליים של הנצ'ובה הסלובקית, הציפייה למאבק הטרגי בין הינגיס לסלש, הרי החשוב ביותר אתמול באליפות ארצות הברית הפתוחה בטניס היה דווקא מאבק שנדחק למגרש צדדי במקצת, בין קורצ'ה הספרדי לאנדי רודיק, הדארלינג החדש של טניס הגברים האמריקאי, שבחר תלבושת פטריוטית שהכילה מכנסיים אדומים, חולצה כחולה וכובע לבן.

יותר מסתם מאבק טניס מרתק, היה זה קרב סגנונות: רודיק רץ לרשת וגומר מהר, קורצ'ה לוקח את הזמן, נותן לצופים ליהנות ממגוון שלם של חבטות. רודיק ניצח בשלוש מערכות.

שיבושם למי שעוקב ברצינות אחרי המונדובאסקט, אליפות העולם לנבחרות בכדורסל. ארצות הברית תנצח כאן באותה אימפריאליות שבה היא ניצחה כל טורניר כדורסל בינלאומי מאז הותרה השתתפותם של שחקני NBA, ברבע אחד טוב.

מה שמעניין בטורניר הזה הוא כיצד מצליחות רשתות הטלוויזיה להושיב קבוצה שלמה, שמורכבת מאחד עשר שחקנים שחורים שמכריזים על הכבוד הרב שהם חשים לייצג את הנבחרת הלאומית, בעיקר בשנה שכזו. אף אחד לא זוכר שם שאחד, אלן אייברסון, מעולם לא היה מועמד לשחק באחת מהנבחרות הללו (הוא לא אחד מתריסר השחקנים הטובים בעולם?), ושהנבחרת שהם כל כך גאים לייצג, מייצגת מדינה ששנים על גבי שנים מפלה לרעה ומדכאת באופן סיסטמטי כל סיכוי לשוויון, לחינוך הולם ולשירותי בריאות ורווחה מינימליים לבני עורם.

למי שלא מבין עד כמה היתה שביתה בבייסבול קרובה לשים לבנה גדולה בקיר ששמו נפילתה של האימפריה היאנקית, כדאי לחזור עשור במנהרת הזמן: באד זליג, הקומישינר הנוכחי של הליגה, קשר נגד הקומישינר דאז, פיי וינסנט, ונישל אותו ממעמדו. זליג שרד מאבק קצר נגד מועמד נוסף, שהצהיר שחלומו הגדול ביותר בחיים הוא להפוך לקומישינר של ליגת הבייסבול, וזכה בתפקיד. עשר שנים לאחר מכן, זכה (?!) המועמד השני, אחד ג'ורג' בוש, בבחירות לנשיאות ארצות הברית.

אבל פקיעת איום השביתה מחזירה אותנו לבייסבול ולסיפור הגדול של החודש האחרון - אוקלנד אייס, שניצחו אתמול בפעם התשע עשרה ברציפות. אוקלנד, שכנראה מבטיחים לעצמם מקום בפלייאוף, עושים זאת דווקא בשנה שבה עזב אותם הכוכב הגדול, ג'ייסון ג'יאמבי, עבור חוזה ענק ביאנקיס. בכך מצטרפת אוקלנד לסיאטל, שלא מפסיקה לנצח מאז שעזבו אותה קן גריפי ג'וניור ואלכס רודריגז עבור חוזים גדולים יותר בקבוצות אחרות (טקסס וסינסינטי שלא מדגדגות את ההצלחה של סיאטל). ביחד עם מינסוטה ובמידה מסויימת מונטריאול, מדגישות הקבוצות הללו שכסף הוא עדיין לא הכל בספורט הכי אמריקאי שאפשר.

כעת צריכות הקבוצות הללו לעשות את הצעד הנוסף. בעשור האחרון התחלק השלל של אליפות הבייסבול לקבוצות עם תקציב עצום: היאנקיס, אריזונה, אטלנטה ופלורידה. הקבוצות הללו גם הדגישו את המהפך שחל בבייסבול בעשור האחרון: ממשחק יפהפה שהתבסס על אינספור פרטים קטנטנים וזחלניים, הפך בייסבול למשחק של הום ראנס. הקבוצות הקטנטנות הללו לא יכולות להרשות לעצמם להחזיק חובטי הום ראנס עצומים ולכן הם חייבות לשחק בייסבול כפי שהוא צריך להיות משוחק: זורקים סולידיים ומשחק התקפה סבלני שמביא נקודות עקב בצד אגודל. כדי לעשות את הצעד הבא ולזכות באליפות של המשחק הכי אמריקאי, צריכות הקבוצות הללו להיות קורצ'ה ולנצח את הרודיקים של הבייסבול.