ה-18 במאי אשתקד היה יום גשום וערפילי בהרים של צפון-מערב איטליה. מזג האוויר גרם לשינוי המסלול של הקטע ה-14 בג'ירו ד'איטליה, וגם לכך שלא היה ניתן לשדר את המרוץ בטלוויזיה, מלבד לכמה מאות המטרים האחרונים בעיירה ברדונצ'יה, כ-2,000 מטר מעל הים. קרוב לחמש שעות חיכו הצופים לדעת מה קורה בתחרות, עד שמתוך הערפל הגיחו שני רוכבים - מאורו סנטמברוג'יו ווינצ'נזו ניבאלי. השניים סיימו יחד, וניבאלי פתח פער של כדקה וחצי על קאדל אוונס האוסטרלי. בהמשך זכה ניבאלי בשני קטעים נוספים, וזכה לראשונה בקריירה שלו במירוץ הביתי היוקרתי.
"הכריש" היה על גג העולם. הוא עבר לקבוצת אסטנה בסוף 2012, תמורת חוזה המוערך בשלושה מיליון אירו. הוא זכה בגרנד טור של איטליה ושל ספרד, היה היחיד שנתן פייט בטור דה פרנס שנה קודם לכן לברדלי וויגינס וכריס פרום, וביסס את מעמדו כרוכב צמרת. אולם, משם העסק התחיל לחרוק. הוא היה המועמד הוודאי לזכייה שניה בוולטה, אבל זלזל בכריס הורנר בן ה-42 וסיים רק שני. הוא סיים במקום הרביעי המאכזב באליפות העולם שנערכה בטוסקנה, ולא הצליח לזכות באף מירוץ ב-2014, עד אליפות איטליה שנערכה שבוע לפני הטור דה פראנס.
לטור הגיע כמועמד מספר שלוש לזכייה, כאשר ההערכות היו שהתחרות האמיתית תהיה בין פרום לאלברטו קונטאדור. שלושה שבועות לפני הטור, ב"קריטריום דופינה", מרוץ ההכנה העיקרי לפני הטור, ניבאלי לא הצליח לעמוד בקצב של פרום וקונטאדור בהרים. "וינצ'נזו ניבאלי נראה חושך. בכל פעם שחבורת הפייבוריטים האיצו בעלייה הוא נותר מדשדש מאחור, ובכלל לא בטוח שההחלטה ללכת השנה על כל הקופה ולהשתתף בטור דה פראנס הייתה נכונה מבחינתו", כתב אייבי גילת במגזין אופניים לאחר המרוץ.
ניבאלי ניסה להרגיע את החששות בנוגע לכושרו, ולאחר אליפות איטליה הסביר שהיה בכושר חלש בתחילת העונש בשל התרסקות והולדת בתו הבכורה. הוא הוסיף כי התוכנית שלו היתה להגיע לכושר שיא ביולי. "סוף סוף הגעתי לכושר שרציתי, ואני רגוע ובטוח לקראת הטור", אמר.
כדי להמחיש זאת, הוא ברח לדבוקה בקטע השני של הטור, קטע של גבעות באנגליה, ניצח בהפרש של שתי שניות ולבש את החולצה הצהובה. בקטע החמישי, שכלל שבעה קטעים של אבנים מרוצפות, ניבאלי, שסוכנויות ההימורים העניקו לו סיכוי של 500 ל-1 לזכיה, סיים שלישי בעזרת עבודה נהדרת של חבריו לקבוצת אסטנה, ופתח פער של 2:35 דקות מקונטאדור. חשוב מכך, פרום פרש באמצע הקטע, ופתאום המרוץ השתנה מהקצה אל הקצה, עוד לפני שהרוכבים הגיעו להרים.
בקטע השמיני, המבחן הראשון בהרים, קונטאדור צמצם שלוש שניות מניבאלי, בקרב ראש בראש הראשון ביניהם. אולם בקטע העשירי קונטאדור פרש, ניבאלי ניצח והחזיר לעצמו את החולצה הצהובה שהפסיד יום קודם לכן. מהשלב הזה הטור היה למעשה לפרוטוקול, כשניבאלי זוכה בשני קטעים נוספים בהרים ושולט באופן כללי במרוץ. היום (ראשון) הוא יחצה את קו הסיום בשאנז אליזה, ויהפוך לרוכב השישי בהיסטוריה שזוכה בשלושת הגראנד טורים. פתאום שנת 2014 הפכה לגדולה בקריירה שלו.
למרות ההישג, ניבאלי לא נתפס כשווה לאדי מרקס, ז'אק אנקטיל, ברנאר הינו ואלברטו קונטאדור. גם לא לפליס ג'מונדי. ניבאלי התחיל את הקריירה כמומחה בקטעים נגד השעון, והוא מצטיין בתחום גם היום, אבל לא ברמה של רוכבים כמו ברדלי וויגינס, פרום או קונטאדור. הוא מטפס מצוין, אבל לא הצליח להחזיק מעמד מול שני הבריטים ונגד הורנר. מנגד, הוא טוב מהם בירידות, והוא ככל הנראה הרוכב שמסוגל להתמודד הכי טוב עם תנאי מזג האוויר הקשים שממררים את חיי הרוכבים.
יותר מכל, לחובתו של ניבאלי עומדת העובדה שהזכיות שלו בגראנד טורים התרחשו לאחר פרישתם של יריביו העיקריים. פרום וקונטאדור השנה, וויגינס וריידר הייז'דל הקנדי בג'ירו ואיגור אנטון, מוביל הוולטה ב-201 שנפצע ופרש בקטע ה-14. כדי להיזכר כאחד הגדולים באמת, יהיה עליו ככל הנראה לזכות בגראנד טור, ורצוי בטור דה פראנס, לאחר קרבות איתנים בפסגות ההרים נגד הרוכבים הבכירים האחרים.
העתיד של צרפת נראה צהוב
כמעט 30 שנה לא זכה צרפתי בטור, ו-17 עברו מאז שרוכב צרפתי טיפס על הפודיום. השנה הבצורת הזאת נגמרה, ושני צרפתים יסיימו במקום השני והשלישי - ז'אן-כריסטוף פרו בן ה-37 וטיבו פינו בן ה-24. במקום השישי נמצא צרפתי צעיר נוסף, רומן בארדה בן ה-23. אחרי שנים כה ארוכות שבהן הצרפתים נאלצו להסתפק בנצחונות בקטעים ובלבית החולצה הצהובה למשך כמה ימים בודדים, התקווה שוב ניצתת.
פינו נחשב כבר כמה שנים להבטחה גדולה, אולם שנה שעברה חווה טור נוראי ופרש. הלחץ היה גדול מדי בשבילו. השנה הוא היה חזק מאוד בעליות, ובהחלט יש לו עוד זמן להשתפר ולהפוך למועמד אמיתי לזכייה. בארדה סיים בשנה שעברה במקום ה-15, והנה יסיים לראשונה בעשירייה הראשונה. הוא רוכב צעיר מאוד, וענף האופניים נמצא בתקופת מעבר, דבר המגדיל את סיכוייו לזכות בעתיד.
אולם, כדי לזכות יהיה על הצרפתים לגבור על כמה מתחרים צעירים מבטיחים. אחד מהם הוא הפולני רפא מייקה בן ה-24, שזכה השנה בחולצה המנוקדת של מלך ההרים, לאחר שניצח בשני קטעים באלפים ובפירנאים. מייקה בכל ללא היה אמור להשתתף השנה בטור, לאחר שסיים שישי בג'ירו (שנה שעברה סיים שביעי) והגיע על תקן עוזר לקונטאדור. הוא איבד זמן יקר בחלק הראשון של המירוץ, אבל הראה למה הוא מסוגל בהרים.
הרוכב הטוב ביותר, ככל הנראה, בקבוצת הגיל הזאת הוא ניירו קינטנה, הקולומביאני בן ה-24 , שזכה השנה בג'ירו וסיים שני בטור בשנה שעברה. רוכבים בולטים נוספים הם פבייו ארו האיטלקי, שסיים שלישי בג'ירו, וילקו קלדרמן ההולנדי שהרשים בג'ירו ובדופינה, ואנדרו טלנסקי. האמריקאי בן ה-25 ניצח בדופינה וקיווה להצליח בטור, אולם נפצע ופרש לאחר הקטע ה-11. ובכל זאת, הוא ייזכר כאחד הגיבורים של הטור השנה, לאחר שרכב לבדו הרחק מאחורי הדבוקה, חבול וכואב בשל פציעות שנגרמו לו מנפילות בקטעים הקודמים, וסיים 32 דקות אחרי המנצח. הגוף שלו הפסיד, אבל הרוח שלו זיכתה אותו במעריצים רבים.
תוכנית חלופית
ביקורת רבה נמתחה בתקשורת הבריטית על ההחלטה של קבוצת סקי שלא להכליל את זוכה הטור ב-2012, בראדלי ויגינס, בסגל שלה למרוץ השנה, כאפשרות שנייה לזכייה (PLAN B) זאת, למרות הכושר הטוב שהפגין במרוצי ההכנה לטור. סקיי חששו כנראה שוויגינס לא יוכל לעבוד עבור פרום - היפוך יוצרות מהטור של 2012, והחליטו ללכת באופן בלעדי על פרום. הכול או כלום. בסוף הם נותרו עם כלום, לאחר שסגנו של פרום, האוסטרלי ריצ'י פורט קרס, וחטפו קיתונות של ביקורת. אותו הדבר קרה לטינקוף-סקסו, שלא הביאה סגן לקונטאדור. הם לפחות נהנו מניצחונות בשלושה קטעים ומזכייה במלך ההרים.
למעשה, אף קבוצת צמרת לא הגיעה עם שני רוכבים שמסוגלים לזכות. מובי-סטאר לא שיתפה את קינטנה, ואלחנדרו ולוורדה, הספרדי הוותיק, זכה להוביל את הקבוצה (כנראה בפעם האחרונה). גם לניבאלי לא היה באמת תחליף באסטנה.
גרג למונד, הפרשן של יורוספורט שזכה שלוש פעמים בטור, מתח ביקורת על העובדה שקבוצות רוכבות עם מועמד אחד לניצחון, והזכיר את העובדה שהוא רכב יחד באותה קבוצה עם ברנאר הינו, שזכה בטור ב-85 כאשר למונד מסיים שני. ב-86 השניים החליפו מקומות, כאשר הינו הגדול רוכב (לכאורה) למען למונד. האמת היא שהשניים היו מסוכסכים והינו ממש לא רצה לותר לאמריקאי הצעיר, שחש שהניצחון נגזל ממנו שנה קודם לכן בידי ראשי הקבוצה שרצו שהינו ינצח.
בשנים האחרונות היו מספר מקרים בטור שבהם חברים לקבוצה סיימו על הפודיום. אולם, השיטה עובדת רק כשברור מי הבוס. יאן אולריך סיים שני ב-1997 אחרי מנהגי קבוצתו ביארן ריס. אולריך בן ה-22 כלל לא ניסה לאיים על הדני, וזכה בטור שנה לאחר מכן. פרום סייע לויגינס לזכות כהשוא מחכה לו בהרים ב-2012. גם שם היה ברור מי מנהיג הקבוצה. ב-2009 רכבו קונטאדור ולאנס ארמסטרונג יחד באסטנה, וקונטאדור עשה ככל שביכולתו להוכיח שזו הקבוצה שלו ולא של האמריקאי. הספרדי זכה, ארמסטרונג סיים שלישי, אבל בהמשך נפסל. קשה להאמין שבשנים הקרובות נחזור לראות שני רוכבי צמרת יחד, למרות מה שקרה לסקאיי ולטינקוף-סקסו.
ענף נקי?
עד כה לא ידוע על רוכב שנתפס בשל שימוש בסמים בטור השנה, ונקווה שלא יהיו הפתעות בהמשך. אולם, אי אפשר לכתוב על ענף האופניים מבלי להתייחס לסוגיית הסמים. לפני תחילת הטור רומן קרוייזיגר הצ'כי, שהיה אמור להיות סגנו של קונטאדור, הושעה בשל בעיות בדרכון הביולוגי שלו. לא ברור מה עתידו של מי שסיים בשנה שעברה במקום החמישי בטור.
אבל החדשות הגדולות יותר התקבלו כמה ימים לאחר תחילת הטור, כאשר נודע שדניס מנצ'וב, שפרש בשנה שעברה, איבד את תוצאותיו בשלושה טורים בשל שימוש בסמים, כולל המקום השני בו זכה ב-2010. הרוסי, שזכה פעמיים בוולטה ופעם אחת בג'ירו, הוא השם הגדול האחרון ברשימה האינסופית של משתמשי סמים בענף, שמקווה בכל שנה מחדש להשאיר את עידן הסמים מאחוריו.