פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        אליפות משפחתית: אופיר סער על מסע נבחרת הנוער לאליפות אירופה

        הנבחרת שיחקה רע, הפערים מפחידים ורק הונגריה היא התקוה למונדיאליטו, אבל הכל מתגמד לעומת האהבה המדהימה של המשפחות שליוו את השחקנים לאליפות אירופה

        בטיסה להונגריה פגשנו במטוס את אביו של עדן שמיר, שעידכן אותנו שפרט אליו, לאשתו והילדים יש עוד מספר משפחות של שחקנים בטיסה וכמה נוספות כבר נמצאת בבודפשט. עם הנחיתה הכירו לנו את החמולה של מיכאל אוחנה. הם הגיעו בהרכב מלא: ההורים, האחיות, סבא וסבתא. מתרגשים כאילו הנכד בדיוק נולד.

        יום למחרת, בסיור בבתי הקפה בעיר, כבר אפשר היה להבין באיזו תופעה מדובר. לקבוצה הצטרפו אבא של שון גולדברג, אביו של רמזי ספורי, ההורים של שון וייסמן, ההורים של דן גלזר עם שני אחיו התאומים בני ה -14, שמשחקים גם הם כמו האח הגדול בנערים ג' של מכבי תל אביב. אגב, שום קשר לשייע גלזר, השם מחייב אך לא בשל הרקע המשפחתי.

        נבחרת הנוער פתחה את אליפות אירופה עם הפסד 3:0 לפורטוגל

        אלי אוחנה בסיום: "חלק מהשחקנים שלנו לא היו במיטבם היום"

        אחיו של דן גלזר, שחקן נבחרת הנוער של ישראל (מערכת וואלה! NEWS , אופיר סער)
        הגיעו לתמוך באח. התאומים גלזר (צילום: אופיר סער)

        אפילו ההורים היו מודאגים מהכמות ואביו של וייסמן אמר אתמול בצהריים: "יש בעיה עם הכרטיסים, לא ציפו לכמות כזאת של קרובים מהארץ. אישרו לכל אחד שני כרטיסים אבל יש כאלה שהביאו גם את הדודות, לא בטוח שיהיה לכולם כרטיסים במגרש". בפועל, דיברו על תפוסה מלאה אך כולל 50 איש ממשפחות הישראלים והמשלחת, נכחו עוד כ-100 אוהדים בלבד באיצטדיון. 20 אוהדי פורטוגל, 30 סקאוטים וסוכנים ועוד 50 ילדים מקומיים שהגיעו באוטובוס בכדי לעבות את היציעים. כרטיסים היו לכולם.

        אז לשחקנים היתה אווירה ביתית, ההורים שלפו מהארסנל את הדגלים, הכובעים וכל מה שרק אפשר ולא הפסיקו עם "אל אל ישראל". הם רצים עם הילדים כבר שנים ושומרים על קשר בניהם, חבורה מגובשת שמלווה יחד את הילדים שלהם ממקום למקום. מספרים על המסעות בשוויץ והמשחקים באיטליה, מתרגשים מהעלייה לאליפות אירופה אבל רוצים עוד, פחות בשבילם והרבה יותר בשביל הילדים.

        משפחות שחקני נבחרת הנוער של ישראל (מערכת וואלה! NEWS , אופיר סער)
        כאן בשביל הילדים (צילום: אופיר סער)

        בתחילת המשחק הם עוד היו בהתלהבות, אך אבל מהר מאוד השליטה של פורטוגל הייתה מוחלטת וב-1:0 כבר החלו לדבר על חשיבות התוצאה והפרש שערים. בסיום עשו חישוב כי תיקו מול אוסטריה והונגריה יבטיח מונדיאליטו ועוד טיסה בקיץ הבא לניו זילנד. החישוב כולל הפסד הונגרי בטוח לפורטוגל ביום שלישי, אך אלי אוחנה לא אהב את האפשרות ואמר: "לא נבוא לשחק על תיקו. גם אם זה צפוי להספיק אנחנו עדיין רוצים חצי גמר וניצחון על אוסטריה עשוי להיות שווה את זה. אנחנו גם לא בנויים לזה, יש לנו מערך ושיטה ולא נשנה את זה".

        אוחנה לא יכול לומר את מה שהוא באמת מרגיש, שזה לא כוחות ואנחנו לא ברמה של הטורניר הזה. הפערים גדולים מדי ובאיזשהו שלב במשחק השחקנים שלו כבר סבלו. להגנה ולקישור האחורי אוחנה לא יכול לבוא בטענות, אך החלק הקדמי היה שווה יותר. שון וייסמן, רמזי ספורי ודור חוגי לא היו חלק מהמשחק. באמת שקשה היה לצפות מהם לעשות יותר מדי בכל מה שקשור לייצור מצבים, אך כאשר היריבה לוחצת הם היו חייבים לעשות דברים בסיסייים כמו לחזור לאחור, לשמור על הכדור ולתת לקישור ולהגנה לנשום קצת תחת הלחץ. גם אוחנה אמר בסיום: "למרות הפערים, ההתקפה לא עשתה את שלה ופרט אולי למיכאל אוחנה שהיה לו משחק טוב שחקנים לא תיפקדו כמו שצריך".

        מיכאל אוחנה שחקן נבחרת הנוער של ישראל (מגד גוזני)
        איך עוצרים את איבודי הכדור? מיכאל אוחנה (צילום: מגד גוזני)

        מיכאל אוחנה הוא סיפור בפני עצמו. כמו מאמנו, הוא כוכב. יש לו טכניקה גבוהה, הוא עובר שחקנים בקלות והוא באמת פוטנציאל להיות שחקן מאוד משמעותי עבור הכדורגל הישראלי. הבעיה היא כיצד עוצרים את האיבודי כדור שלו ואת העובדה שהוא לא משחרר כדור בזמן. אם תשאלו את אוחנה, הוא יגיד שהוא לא אוהב שהמאמן כל הזמן מעיר לו על זה, אם תשאלו שחקני התקפה אחרים הם יגידו שמיכאל אוחנה הוא היחיד שהמאמן לא בא אליו בטענות ונותן לו חופש מוחלט. האמת נמצאת כנראה איפשהו באמצע, אבל השורה התחתונה היא שהחלק הקדמי חייב לתת תפוקה, אחרת הנבחרת לא תעמוד ביעדים שלה בטורניר, אפילו לא זה של המונדיאליטו.

        כדי להבין עד כמה הפערים גדולים צריך להסתכל על גלסון מרטינס. שאלנו את העיתונאים הפורטוגלים לפני המשחק מי הכוכבים של הנבחרת. הם דיברו על מרקוס לופס והקפטן תומאס פודסטבסקי. הם לא דיברו בכלל על שחקן כנף ימין ששיגע את ישראל במחצית הראשונה. שון גולדברג עשה הכל, אבל המהירות, הטכניקה והכח של מרטינס היו גדולים עליו ועל הנבחרת. גולדברג אפילו לא ידע עד המשחק מי זה מרטינס וכאשר נשאל בסיום אמר: "לא הכרתי אותו עד היום. הוא מהיר וטכני, שחקן מצויין. עכשיו אני מכיר אותו".

        המשחק התקיים בכפר פלצ'וט, 40 קילומטר ממלון הנבחרת בבודפשט. הרבה מאבטחים היו באיזור האיצטדיון. במצבה של ישראל כיום החששות גדולים והאבטחה בהתאם, כולל במלון. בפועל, לא נתקלנו באווירה פסטורלית לכדורגל יותר מאתמול. עשר דקות לפני המשחק, ועדיין דממה מוחלטת בתוך האיצטדיון ומחוצה לו. לא במקרה האיצטדיון החדיש והמתחם לידו הכולל 14 מגרשי אימון נמצא בפלצ'וט - האקדמיה של פושקאש נמצאת שם. גם ההתאחדות ההונגרית מושקעת במתחם, אך המגרש שייך ל-"פושקאש אקדמי". בדרך כלל מדברים על מקסימום 500 צופים במשחקי הבית של הקבוצה המקומית, ומראש ידעו שרק הגעתה של נבחרת הונגריה למגרש יכולה לשנות זאת.

        הבעיה היא שאת הנבחרת ההונגרית רוצים לראות כמות גדולה של אוהדים והאיצטדיון מכיל 3,800 מקומות בלבד. למה אנחנו מספרים לכם את זה? כי מדובר אולי באיצטדיון היפה בעולם ביחס לקיבולת הקהל שבו. הוא נבנה בצורה אמנותית מבחוץ ומבפנים ואפילו הקירוי עומד על עמודי בטון מסוגננים וקשתות עץ שמעטרות את חלקו הפנימי.

        האיצטדיון בו שיחקה נבחרת הנוער של ישראל (מערכת וואלה! NEWS , אופיר סער)
        האיצטדיון היפה בעולם ביחס לקיבולת הקהל שבו (צילום: אופיר סער)

        והיו גם סקאוטים במשחק. עוד לפני המשחק הופנו אנשי התקשורת לקבלת אקרדיטציות בקופה בה קיבלו הסקאוטים את ההזמנות. צריך היה לראות את השמות על המעטפות - ברצלונה, ריאל מדריד, צ'לסי, באיירן מינכן, ארסנל, נאפולי, פורטו, דורטמונד. ניסיון לדובב את הסקאוטים לא עזר והם שמרו על דיסטנס, במיוחד בנוגע לשמות. לא הייתה ברירה אלא להציץ. אין סקופ גדול מדי, אחד הסקאוטים האנגלי רשם את שמו של מאורו ריקישו, המגן הימני של פורטוגל. ניסיתי להסביר לו שמוחמד אבו אל היג'א מישראל יותר טוב אך הוא המשיך בשלו. טוב, אולי נגד אוסטריה הוא יתרשם מדור פרץ, שלא שיחק אתמול בגלל צהובים.

        באוטובוס חזרה ההורים כבר התעסקו במצב בארץ, חלקם חשפו סרטונים שצילמו שיגורי רקטות וכיפת ברזל והשאר דיברו על החדירה בעין השלושה. אפילו עוזר מאמן נבחרת הנוער ההונגרית, מיודענו, אישטוון פישונט (אותו קשר פלוס 30 קילו) נשמע מאוד כואב את המצב: "אני מתגעגע לישראל מאוד. אין כמו ישראל עם כל הבעיות שלה. אני שומע שיורים טילים וזה כאילו יורים על המדינה שלי. להסביר לאנשים? זה לא מעניין יותר מדי מחוץ לישראל כך שאין למי להסביר, אנשים מתעסקים רק בעצמם".