במקביל לחקירת רוצחי הנער מוחמד אבו חדיר, מתנהל ב-24 השעות האחרונות מצוד שמרתק לא מעט מתושבי ישראל: האם מדובר בחברי ארגון לה פמיליה, הכת הקיצונית שהפכה בשנים האחרונות לכוח המרכזי בקרב אוהדי בית"ר ירושלים. עבור חלק מהאנשים שמנהלים את המצוד, שברובו כמובן מתנהל ברשתות החברתיות, לא היה צורך להמתין. זה הם, זה רק הם ואותם צריך לחסל.
הרוב הגדול בחרו להמתין לפני שהם מאשימים אנשים אחרים בצורה כזו חמורה, אבל גם אותם השאלה הזו העסיקה עד כדי טירוף. אין כמעט כתב ספורט שלא נדרש לשאלה הזו, בפורום כזה או אחר. נו, זה לה פמיליה? מה אתה יודע, הרוצחים הם אוהדי בית"ר? מה נראה לך, הם מסוגלים לעשות דבר כזה? אני אומר לך זה בטוח קשור אליהם. מי יכול לעשות מעשה כזה, אם לא הם. שמעתי שהם מירושלים או מבית שמש, ושהם קטינים הנה ההוכחה.
לעיסוק המוזר, שבקרוב מאוד יבוא על פתרונו המלא, יש כמה אספקטים. הראשון הוא החיפזון להאשים. אבל הדבר המרתק יותר הוא הצורך הבלתי מודע לעצמו שאלו יהיו חברי לה פמיליה. זה הכי נוח לכולם לוקחים קבוצת אנשים, שאחדים יקראו לה קומץ ואחרים יקראו לה הרוב, ומשליכים עליה את כל תחלואי החברה הישראלית, כפי שהתגלו בימים שאחרי רצח שלושת הנערים היהודים. הם, הם הגזענים. הם, הם החולים. הם אלה שמסוגלים לעשות דברים כאלה.
לה פמיליה, הארגון שמכרסם בבית"ר ירושלים, הוא בעצם עלה תאנה נוח לחברה הישראלית כולה. גל ההתלהמות המכוער ששוטף אותנו בימים אלה מלמד שכולנו בעצם לה פמיליה. שהארגון הזה הוא לא רק בעיה של בית"ר, אלא של המדינה כולה. הרעיונות שלו לא נולדו משום מקום, שהוא המשך ישיר להרבה מאוד בעיות בחברה הישראלית. אלא שלחברה הישראלית נוח להגיד "לה פמיליה", כמו שהיה לה נוח להגיד בית"ר ירושלים. הרבה יותר קשה לומר שבעיית הגזענות, האלימות והלאומנות הקיצונית נמצאת בכל החברה שלנו, בכל פינה. מספיק מקרה קיצוני אחד כדי להזכיר זאת להרבה מאוד אנשים שהסתתרו תחת מסכה תרבותית צבועה.
יכול להיות שיתברר שאותם נערים אכן קשורים בצורה כזו או אחרת ללה פמיליה, למרות שמסתמן שלא. זה לא משנה החלום של כל כך הרבה אנשים שיתברר שאלו אוהדי בית"ר, הרביצה בפיסות המידע הכל כך לא חיוניות האלה בזמן שיהודים וערבים רבים פורעים ומתפרעים, מלמדת על הרצון שלהם לחזור לעולם הדמיוני שבו הם חיים. העולם שבו לה פמיליה הם השונים, והם הרגילים. השפויים.
