מינסוטה וייקינגס

הוייקינגס הם עוד קבוצה עם המון מסורת, המון כמעט, אבל אפילו לא תואר אחד לרפואה. איכשהו זה תמיד נדפק ברגע האחרון. בשנות ה-70', עם הגנה מיתולוגית שזכתה לשם "אוכלי האנשים הסגולים" (Purple People Eaters) הגיעו הווייקינגס לארבעה סופרבולים והפסידו בכולם. זה לא נגמר שם, והמקרה של עונת 98' יוכיח.

באותה עונה הייתה לווייקינגס התקפה חלומית שכתשה את הליגה וסיימה במאזן של 1:15. הדרך לגמר ה-NFC עברה כמו החלקה קלילה על הקרח באגמי החורף של מינסוטה. היריבה בגמר החטיבה הייתה האטלנטה פלקונס - קבוצה שלא הגיע לה להיות שם, והיא גם הוכיחה את זה בכל עונה מאז.

אבל איכשהו מצאו הויקינגים דרך להפסיד. מילא זה שהם הגיעו להארכה מול קבוצה שהיו צריכים לכתוש, אבל זה שמורטן אנדרסון הוותיק והמעולה בחר דווקא ברגע ההוא להחמיץ שער שדה שיכול היה לגמור עניין - את זה אפשר להסביר רק בלוזריות של הסגולים.

גם לפני שנתיים הגיעו הוויקינגים לגמר ה-NFC, שוב מול יריבה נחותה בעליל על הנייר. את הנייר הזה אכלו הרבה מאד אנשים אחרי שהניו יורק ג'איינטס, עם תוכנית משחק מבריקה, נתנה למינסוטה 0:41 בראש ועלתה לסופרבול שבעיקרון לא היה לה מה לחפש בו.

לאחר הטראומה האחרונה הזו התפרקה ההגנה של מינסוטה, והרץ המעולה רוברט סמית' פרש בגיל 28 בלבד, ואז קרה האסון של קורי סטרינגר (שנפטר לאחר שלקה במכת שמש במהלך אימון מאומץ באוגוסט שעבר), והווייקינגס הפכו מקבוצת צמרת לשק חבטות.

העונה שיפרה מינסוטה את ההגנה, ולקחה בדראפט את המחליף המושלם לקורי המנוח. אבל האם זה יספיק, בבית אחד עם קבוצות מאוזנות כמו גרין ביי ושיקאגו? למאמן הטירון מייק טייס צפויה הרבה עבודה עד שיחזיר את הויקינגים למצב שבו יוכלו להתחיל לשבור שוב את לבבות אוהדיהם.

בשער הכניסה של מינסוטה אנחנו פוגשים חצי הגנה ועוד קצת:

מדרק אלכסנדר (תופס, קנזס סיטי)
מו וויליאמס (רץ אחורי, מבוליטמור)
שון דוקינס (תופס, ג'קסונוויל)
הנטר גודווין (טייט אנד, ממיאמי)
קורי שייבוס (מגן פינה, אריזונה)
הנרי קרוקט (ליינבקר, אטלנטה)
דוריוס הולנד (תאקל הגנתי, מקליבלנד)
קני מיקסון (קיצוני הגנתי, ממיאמי)
לורנזו ברומל (קיצוני הגנתי, ממיאמי)
ולא נשכח את ברייאנט "ההר" מק'קיני (תאקל התקפי, רוקי ממכללת מיאמי, איש עצום בגובה 2.05, משקל 155 קילו, והרבה פחות שומן ממה שאפשר לחשוב)

גם בצד היוצא אנחנו פוגשים חצי הגנה ועוד כמה ספיחים, שהחשוב מכולם הוא כריס קרטר, התופס השני בטיבו בהיסטוריה שפרש מבלי שהגשים את חלומו לשחק בסופרבול. חוץ ממנו אמרו שלום האנשים הבאים:

אד מקדניאל (ליינבקר, שוחרר)
רוברט גריפית' (סייפטי, חתם בקליבלנד)
קיילי וונג (ליינבקר, טקסאנס)
אורלנדו תומאס (סייפטי, שוחרר)
ג'ייק ריד (תופס, חתם בניו אורלינס)
גארי אנדרסון (בועט, שוחרר)
בראד בדג'ר (קו התקפה, ריידרס)
דייל קרטר (מגן פינה, חתם בניו אורלינס).

רנדי מוס, תופס: עם כל ההשגות על האישיות שלו (השגות שאותן ניתן לסכם במלים "חרא של בנאדם"), מוס הוא התופס המסוכן בליגה. גובהו 1.92, מהירותו אדירה, והקווטרבק שלו לא צריך לדייק נורא - רק לזרוק את זה גבוה ורחוק בכיוון הכללי. רנדי כבר ידאג לשאר. אם יפנים שספורט זה יותר מכישרון, ושצריך גם לתת מעצמך, מוס יהיה התופס הטוב בכל הזמנים. אם לא, הוא יהיה עוד זיכרון של החמצה מטופשת.

גם הקווטרבק דונטה קולפפר שווה כרטיס. קולפפר הוא מאסכולת הקווטרבק הרץ, וגופו המוצק מאפשר לו לרוץ לתוך שחקני הגנה ללא חשש. יש לו גם זרוע חזקה מאד, והשילוב בינו למוס יכול להיות קטלני ביותר.

מהרץ האחורי מייקל בנט ציפו לדברים גדולים בעונת הרוקי שלו אשתקד, והוא איכזב בענק. אם אלה היו רק חבלי קליטה בליגה, זה יעזור מאד לכל ההתקפה הסגולה. שווה לעקוב.

קשה לדעת אבל במינסוטה יש חצי קבוצה, התקפה יש, אבל הגנה עוד לא בטוח. הצד ההתקפי תלוי רבות בראש של הילד הרע, רנדי מוס, שאשתקד הראה למה הרבה קבוצות התרחקו ממנו בדראפט של שנת 98'.

חוסר היציבות המנטלית שלו, בשילוב עם גישה של "אני ואפסי עוד", היו ואולי גם יהיו עקב האכילס הכי גדול של הקבוצה.

הקווטרבק דונטה קולפפר נראה אשתקד לחוץ ומבולבל, חלק מהסיבה נעוצה בקו ההתקפה שלו שבשנת 2000 היה אחד הטובים בליגה ואילו אשתקד אחד החלשים, חלקה השני של הסיבה נעוצה בריבים המאוד מתוקשרים בינו לקרטר למוס. העדר משחק קרקע יציב וטוב גם כן פגע ביכולת הקבוצה. השנה טיפלו הוויקינגס סקו ההתקפה עם הבאתו של מק'קיני, שבינתיים אמנם מסרב לחתום אבל זה לא צפוי להימשך עוד זמן רב.

העונה יושם דגש התקפי על רנדי מוס והמון מהלכים אמורים ללכת לכיוון שלו, בעיקרון זה טוב אך קבוצות רבות בליגה כבר מתורגלות יותר בהתמודדות איתו. אם הרכש החדש דריק אלכסנדר לא ייתן תוצרת ויכריח הגנות להוריד קצת לחץ ממוס, כל הכישרון שלו לא יספיק.

אחד המפתחות העונה יהיו היכולת של מייקל בנט לספק תוצרת טובה על הקרקע, דבר זה יוריד המון לחץ מההתקפה, ובמיוחד מקולפפר.
ההגנה אשתקד הייתה מאוד חלשה, והעונה צפוי שיפור קל אך לא מספיק.

רואים ורוד: מייקל בנט מוכיח שהעונה שעברה הייתה רק חלום רע ורץ ל-1,100 יארד. ההגנה החדשה מפתיעה את כולם - מן הסתם בסיועו של איזה רוקי מהסיבוב השישי. קו ההתקפה בראשות מק'קיני קובע שיאים בתחום מניעת הפלות הקווטרבק. אלכסנדר נותן עונה של אלף יארד ומאפשר בכך למוס לעבור את ה-1,500.

אם כל זה יקרה הוייקינגס גומרים 6:10, אולי 5:11, ועולים לפלייאוף

רואים שחור: בנט מוכיח סופית שהוא פלופ אדיר, ההגנה נראית כמו בשנה שעברה, אלכסנדר נראה בנט, מוס מציב שיאים חדשים של שמוקיות ומק'קיני ממשיך לשבת בחוץ.

אם יקרו כל הדברים הרעים האלה, מינסוטה תגמור 12:4, אולי אפילו פחות.

דעתנו? בנט יהיה יותר טוב משנה שעברה, אבל עדיין לא בטוח בכמה. ההגנה תהיה יותר טובה, אבל רק קצת. ומוס? זו השאלה הגדולה. סך הכל, 10:6 נראה כמו מאזן סביר למה שיש למיני ביד כרגע.