העונה שעברה לא הייתה טובה במיוחד עבור טורונטו, וזה בלשון המעטה. הבלו ג'ייז הריחו דם ב-AL מזרח והחליטו שזו ההזדמנות שלהם לשבור את קופות החסכון ולהשקיע הרבה מזומנים במטרה להגיע מהבית המסובך והצפוף ביותר בליגה לפלייאוף, לראשונה מאז שתי האליפויות הרצופות של 1992 ו-1993, לפני שני עשורים שלמים.
מלקי קבררה, שסיים לרצות את עונש ההשעייה שלו על שימוש בחומרים אסורים, הגיע מסן פרנסיסקו ומלבדו, הקנדים התחזקו גם בג'וש ג'ונסון, מארק בהרלי, חוסה רייס, אמיליו בונפאסיו וג'ון באק, בטרייד ענק עם מיאמי ואף הנחיתו את זוכה הסיי יאנג הטרי אר איי דיקי מהמטס.
אלא שהמהלך הכי חשוב של הפגרה מצד טורונטו התברר כרע מאוד עבורה. המנג'ר ג'ון פארל, שעשה עבודה יפה מאוד בקבוצה בשנתיים שלו בתפקיד, חזר לבוסטון רד סוקס ואת מקומו תפס ג'ון גיבונס, שהקדנציה הראשונה שלו במועדון הייתה די כושלת.
בעוד פארל עשה קסמים בבוסטון ולקח את הקבוצה שהייתה הגרועה בבית ואחת הגרועות בליגה ב-2012 לאליפות מדהימה בעונה שעברה, גיבונס הזכיר ימים עגומים מהעבר. כלום לא התחבר לטורונטו, שפתחה את העונה עם מאזן 21:10, צנחה לתחתית הבית ולא חזרה משם. עשרה ניצחונות רצופים ביוני עוד נתנו מעט תקווה והחזירו את הקבוצה למאזן חיובי, אבל משם החלה עוד דעיכה והעונה הסתיימה עם 88 הפסדים, 74 ניצחונות בלבד והמקום החמישי והאחרון בבית, מרחק 23 משחקים מהרד סוקס הראשונים.
לכולם בטורונטו היה ברור ששינוי חייב להגיע והשינוי הזה יצא לדרך באופן הכי סמלי שיש. רוי האלאדיי, הפנים של המועדון בעשור הראשון של המילניום, מי שהיה הכוכב אבל גם נטש כי הבין שלעולם לא יגיע להצלחה עם הבלו ג'ייז, חתם בקבוצה ליום אחד ופרש כשחקן של טורונטו בדצמבר האחרון. מאותו רגע, המועדון כמו נולד מחדש.
דווקא בפגרה האחרונה לא נחתו בקנדה שמות מפוצצים, אבל העובדה שהקבוצה רצה שנה שנייה ברציפות וההחלטה, שבדיעבד התבררה כחכמה, לתת לגיבונס עוד זמן ועוד צ'אנס לבנות בשקט ולא לפרק את החבילה אחרי שנה אחת גרועה, מובילות בינתיים להצלחה הגדולה.
הפתיחה שוב הייתה מהוססת, אבל בערך אחרי חודש של בייסבול, טורונטו התחברה והחלה לטוס קדימה. בשלישי במאי היא עוד הייתה במאזן 17:13 ובמרחק שלושה וחצי משחקים מפסגת הבית. בקצת פחות מחודש שעבר מאז, הבלו ג'ייז ניצחו 21 משחקים מתוך 28 והם מובילים את ה-AL מזרח בשלושה וחצי משחקים על פני היאנקיז ומחזיקים במאזן השני בטיבו בחטיבה והרביעי בליגה כולה.
האם זה יספיק כדי להגיע, סוף כל סוף, לפלייאוף ואולי יותר מזה? כדי שזה יספיק, יש דברים שצריכים להשתמר וכאלה שחייבים להשתפר. ההתקפה של הקבוצה אדירה בינתיים. הבלו ג'ייז במקום השני בליגה בריצות, באחוזי עלייה לבסיס ובסלאגינג ובמקום הרביעי באחוזי חבטה. את ההתקפה מובילים, כמו לאורך כל השנים האחרונות, אדווין אנקרנסיון, שחובט להומראנים ללא הכרה וחוסה באוטיסטה העוצמתי. ברוטציה לעומת זאת, יש עדיין לא מעט חורים. אר איי דיקי ממשיך לייצר סטרייקאאוטים בכמויות, אבל ה-ERA שלו גבוה מדי ומלבד מארק בהרלי, שמוביל את הליגה עם עשרה ניצחונות ונהנה מעונה נפלאה, אין ממש מישהו שטורונטו יכולה לסמוך עליו בכל ערב נתון. קייסי ג'נסן, הקלוזר, אומנם שבר את השמירה האחרונה שלו, אבל טרם ספג ריצת חובה בעשר הופעות העונה.
למרות ההצלחה, הפרשנים עדיין לא ממש מאמינים בטורונטו. קליף קורקוראן מספורטס אילוסטרייטד כתב השבוע: "אם הבלו ג'ייז היו עושים את מה שהם עושים העונה, בעונה שעברה, אחרי הפגרה בה הם התחזקו בכל כך הרבה כוכבים, אף אחד לא היה מופתע. לא קשה להסביר מה הבלו ג'ייז עושים טוב כל כך. הם פשוט מפרקים לכדור את הצורה בהתקפה. אלא שההגשה תהיה הבעיה שלהם בסוף וגם ההגנה שלהם עושה יותר מדי טעויות. בסופו של דבר, לטורונטו יש קבוצה בינונית מאוד. אולי זה יספיק לעונה טובה, אולי אפילו לריצת פלייאוף, אבל בלי חיזוק, הקבוצה הזו לא נראית מועמדת לאליפות". האם קורקוראן יתבדה? עד שנקבל את התוצאות, הנה נבחרת השבוע:
תופס: דווין מסורקו (סינסינטי) - בעונה שעברה, שהייתה עונתו המלאה הראשונה בליגה, התופס של הרדס התקשה למצוא מקום קבוע בהרכב. הוא אומנם רשם 103 הופעות, אבל לא הצליח להביא לידי ביטוי את מלוא היכולות שלו. גם העונה הנוכחית נפתחה ברגל שמאל. הוא החל אותה ברשימת הפצועים וחזר לשם לשלושה שבועות נוספים בין אפריל למאי. עכשיו נראה שמסורקו סופסוף נכנס לקצב הנכון ושלשום, באריזונה, הוא רשם גרנד סלאם גדול וצמד הומראנים ב-4:6 של סינסי, שעדיין מנסה להגיע למאזן חיובי וניצחה שלושה משחקים רצופים.
בסיס ראשון: אדווין אנקרנסיון (טורונטו) - כבר הרחבנו את הדיבור על הכושר המצוין של טורונטו וזה היה השבוע של אנקרנסיון, שהוביל את הקבוצה קדימה עם חמישה הומראנים, שהכניסו עשר ריצות בסך הכול. אנקרנסיון רשם 10 חבטות ב-41.7 אחוזים השבוע ו-OPS עצבני של 1.673.
בסיס שני: מייק אבילס (קליבלנד) - במסגרת הטרייד שהעביר את ג'ון פארל מטורונטו לרד סוקס באוקטובר 2012, עשה אבילס את הדרך ההפוכה. אבל אחרי שבועיים בטורונטו, הוא נשלח לקליבלנד בטרייד נוסף ובילה שם את העונה החולפת. בגיל 33, אבילס הוא שחקן אמין שמחפש מקום שקט ועל פי הקצב הנוכחי שלו, נראה שהוא בדרך הבטוחה לעונה רביעית בקריירה עם יותר מ-100 חבטות. שמונה כאלה השבוע, ב-57.1 אחוזים, העלו את מאזן החבטות העונתי שלו ל-42 והכניסו חמש ריצות. קליבלנד ניצלה זאת כדי להשיג סוויפ על קולורדו והחל מהלילה אבילס יארח את האקסית בוסטון.
בסיס שלישי: ג'וש דונלדסון (אוקלנד) - באמת, אבל באמת, שנמאס להחמיא לדונלדסון. באמת, אבל באמת, שאי אפשר להפסיק. הכוכב של האייז, שהופך בשקט בשקט לאחד השחקנים הטובים בליגה, אם לא הטוב שבהם, סיפק עוד שבוע מהאגדות עם 11 חבטות ב-39.3 אחוזים, ארבעה הומראנים ו-12 RBI. אוקלנד חלקה סדרה עם דטרויט והשיגה סוויפ גדול על האיינג'לס, אותם היא שוב מתחילה להשאיר הרחק מאחור. אם לא יקרה משהו יוצא דופן, האייז שוב ידהימו את כולם, בפעם השלישית ברציפות, ויעפילו כמו גדולים לפלייאוף. עם דונלדסון, שב-1:3 על דטרויט חבט לווקאוף הומראן מדהים בן שלוש ריצות על הראש של ג'ו ניית'ן, השמיים הם הגבול.
שורטסטופ: זנדר בוגארטס (בוסטון) - עשרה הפסדים רצופים, שבעה ניצחונות רצופים. התקופה האחרונה היא רכבת הרים עבור האלופה ובוגארטס הצעיר היה אחד הכוחות המרכזיים שעזרו לרד סוקס לעמוד על הרגליים ולחזור במהרה לעניינים ב-AL מזרח. במהלך רצף הניצחונות האחרון הוא רשם 11 חבטות, כולל שלושה משחקים רצופים עם שלוש חבטות בכל אחד, מה שהקפיץ את הממוצע שלו לכיוון 30 האחוזים. בכלל, בוגארטס הוא חלק ממהפכת הצעירים של בוסטון, שהלילה עלתה למשחק אותו ניצחה 0:4 מול טמפה ביי גם עם ברוק הולט בן ה-25, ג'קי בראדלי ג'וניור וגארין סצ'יני (שהחליף את פדרויה כאשר זה הורחק) ואלכס האסן, כאשר שני האחרונים עורכים הופעת בכורה ב-MLB והופכים לצמד הראשון של בוסטון שמשחק לראשונה בליגה וגם משיג חבטה במשחק הבכורה מאז ספטמבר 1975.
אאוטפילדר: נלסון קרוז (בולטימור) - דווקא בשיא הכושר שלו, נלסון קרוז חטף כדור ליד ונאלץ לנטוש את המשחק של בולטימור, אתמול מול יוסטון. הצילומים שנעשו לסלאגר לא מצאו פגיעה והוא צפוי לחזור במהרה, דבר עליו האוריולס מאוד בונים. ארבעה הומראנים של קרוז השבוע העלו את מאזנו ל-20 העונה, ב-54 משחקים בלבד, קצב של 60 הומראנים בדיוק לעונה שלמה. השיא של קרוז עומד על 33 הומראנים ב-2009 והוא צפוי לשבור אותו די בקלות ונראה שהצרות של העונה שעברה, עם ההשעייה על שימוש בחומרים אסורים, כבר מאחוריו.
אאוטפילדר: ג'ורג' ספרינגר (יוסטון) - הילד של האסטרוס היה ברשימה הזו בשבוע שעבר. אז מה? ספרינגר הוא ללא ספק הדבר הכי טוב שיצא מיוסטון בשנים האחרונות ואם ימשיך ככה, הוא גם לא יישאר שם יותר מדי. רצף הניצחונות של האסטרוס נעצר בסופו של דבר על שבע, הרצף הארוך ביותר של הקבוצה מאז 2010. בינתיים, יוסטון חזרה לסורה והפסידה שני משחקים רצופים לבולטימור, אבל ספרינגר סיפק את הסחורה גם השבוע עם שלושה הומראנים ו-7 RBI, כולל הומראן גדול של שתי ריצות, שסידר ניצחון על אותם אוריולס.
אאוטפילדר: חוסה באוטיסטה (טורונטו) - נמשיך עם הקו החיובי של הבלו ג'ייז ועם הכוכב הכי גדול אולי של הקבוצה. באוטיסטה היה קצת בינוני עד לאחרונה, אבל השבוע כבר נכנס לקצב גבוה. הוא רשם 11 חבטות מ-24 ניסיונות, כולל צמד הומראנים ושש ריצות שהכניס. חלק משמעותי מהריצה המסחררת של הבלו ג'ייז.
מגיש: ג'ון לסטר (בוסטון) - כאמור, גם הרד סוקס שוב בכושר מצוין וזה היה השבוע של לסטר. הוא התחיל עם שישה אינינגים ושבעה סטרייקאאוטים ב-3:6 באטלנטה והמשיך הלילה, עם שבעה אינינגים ו-12 סטרייקאאוטים (כולל חמישה רצופים), ב-0:4 על טמפה ביי, איתה בוסטון פיתחה יריבות עצבנית מאוד העונה, כולל שתי מהומות כבר. ללסטר הייתה תקופה לא טובה, במהלכה הוא הפסיד ארבעה משחקים בשש פתיחות, אבל נדמה שהוא חוזר לעצמו ומתייצב, כמו רוב הרוטציה של הרד סוקס. וכמה שבוסטון צריכה אותו.