גרין ביי פאקרס

הגרין ביי פאקרס הם המועדון עם הכי הרבה מסורת בליגה. הם היו בין שש הקבוצות שייסדו את הליגה ב-1920, והם גם זכו בשני הסופרבולים הראשונים, בשנים 67'-68'.

אבל הדבר הכי מיוחד בפאקרס הוא העובדה שהם שייכים לתושבי העיר שאותה הם מייצגים. הפאקרס הם חברת מניות פרטית, ולעשרות אלפים מתושבי העיר יש אחוזים בקבוצה. הדבר מקנה להם כמובן אוהדים פנאטיים ביותר, הנודעים ברחבי הליגה כ"ראשי הגבינה", בגלל מנהגם לחבוש כובעים בצורת גבינה, לכבוד תעשיית החלב המשגשגת של מדינת ויסקונסין.

אחרי האליפויות בשנות השישים (שלוש לפני עידן הסופרבול ועוד שתיים אחרי), שהקנו לעיר את הכינוי "טייטלטאון" (עיר התואר), לא טעמו במפרץ הירוק אליפות במשך 30 שנה. ואז הגיע לעיר בחור מלואיזיאנה עם אש בעיניים וסוללת נ"ט בזרוע. קוראים לו ברט פארב, והוא הוביל את גרין ביי לאליפות בשנת 1997.

מאז מנסים הפאקרס למצוא שוב את הנוסחה כדי להעניק לפארב, שגופו בכל זאת מזדקן גם אם רוחו לא, אליפות אחרונה לפני שירכב אל השקיעה. השנה, עם רץ אחורי מהטובים בליגה והגנה שחוזקה במקומות הנכונים, הם חושבים שיש להם סיכוי. האם סוללת התופסים החדשה לגמרי תתגבש? זה בעצם המפתח לעונה של הפאקרס.

הפאקרס הביאו להגנה כמה שחקנים חדשים, שיעניקו לה עוד כוח וגם מנהיגות. אלה שמות:

ג'ו ג'ונסון (קיצוני הגנתי, מגיע מניו אורלינס)
טרי גלן (תופס, מניו אינגלנד)
הארדי ניקרסון (ליינבקר, ג'קסונוויל)
ג'וון ווקל (תופס, רוקי ממכללת פלורידה סטייט)
ג'ייסון ברוקינס (רץ אחורי, בולטימור)

גרין ביי החליפה את כל סוללת התופסים שלה, ובהצלחת המהפך הזה כאמור תלוי חלק גדול מיומרות האליפות שלהם. אלה השחקנים שפעם היו פאקרס:

לירוי בטלר (סייפטי, פרש)
אנטוניו פרימן (תופס, שוחרר)
ברנרדו האריס (ליינבקר, שוחרר)
סנטנה דוטסון (תאקל הגנתי, שוחרר)
קורי בראדפורד (תופס, טקסאנס)
בילי שרודר (תופס, עבר לדיטרויט)
דורסי לוונס (רץ אחורי, חתם בפילי)
אלן רוסום (מגן פינה, לאטלנטה)
ג'ון ת'יירי (קיצוני הגנתי, לאטלנטה).

בראש ובראשונה, ברט פארב. הקווטרבק הוותיק (עונה 13 בליגה) הוא האקדוחן האולטימטיבי, שתמיד יאמין ביכולתו להציל את המולדת בפצצה מדויקת אחת. מה שהופך אותו לכל-כך מיוחד זו העובדה שהוא גם צודק - לעתים הרבה יותר קרובות מכפי שיש למישהו זכות לצפות.

פארב הוא גם לוחם שאין שני לו, ואם יצטרך להקריב את גופו בשביל עוד חצי יארד, לא יעלה בכלל על דעתו שלא לעשות זאת. הנטייה הזו הביאה אותו בעבר להתמכרות למשככי כאבים, אבל הוא יצא מזה - מבלי שהדבר יפחית בכהוא זה את הקשיחות האדירה שלו.

הרץ האחורי אהמן גרין ביסס את מעמדו אשתקד כאחד משלושת הרצים הטובים בליגה. מדובר בשחקן שיכול לדרוס ולרקוד, והוא שווה 1,400 יארד ומעל 20 טאצ'דאונים בשקט.

כאביר גבאז'ה ביאמילה, קיצוני הגנתי: כשאומרים ב-NFL את המלה KGB, לא מתכוונים לסוכנות הביון הסובייטית, אלא לקיצוני ההגנתי הצעיר כאביר גבאז'ה ביאמילה, שחקן בעל מהירות אדירה וצעד ראשון מדהים, שכבר לאחר עונה אחת בליגה מככב בסיוטיהם של קווטרבקים ושל מאמניהם. פקחו עליו עין בכל פעם שגרין ביי בהגנה, ותראו כמות נדיבה של הפלות קווטרבק, ושל חטיפות שנגרמו מרוב פאניקה למראה המפלץ המסתער.

בניסיון להזריק יותר מהירות בעמדת התופס הוחלט בפגרה לא להחזיר את אנטוניו פרימן ואת בילי שרודר, שני התופסים הפותחים של הקבוצה בעונות שהיו. את מקומם בהרכב יתפסו טרי גלן וג'וון ווקר. גלן, שהגיע בטרייד מניו אינגלנד, הוא תופס בעל מהירות עצומה וכישרון אדיר אך גם המון בעיות אישיות שמשפיעות על תפקודו במגרש.

ההימור על גלן יכול להיות שווה זהב עבור הפקארס, וייתכן באותה מידה שזה מה שיהרוס לגרין ביי את העונה. ג'וון ווקר הוא רוקי ממכללת פלורידה סטייט, שם התפרסם נודע במהירותו העצומה. ביחד אמורים ווקר וגלן להוסיף המון מחץ להתקפה משובחת בראשות ברט פארב הבלתי נלאה והרץ האחורי, אהמן גרין הפנטסטי.

ההגנה גם היא קיבלה תוספת כוח רצינית בדמותו של ג'ו ג'ונסון. הארדי ניקרסון יוסיף המון מנהיגות וניסיון להגנה יחסית צעירה.

רואים ורוד: התופסים החדשים, ובמיוחד טרי גלן הוותיק והבעייתי וגבון ווקר הצעיר והסילוני, מתחברים לברט פארב כאילו שיחקו ביחד מאז ומעולם. שחקני ההגנה החדשים מתחברים לוותיקים כמו חומוס לטחינה. פארב וגרין נשארים בריאים.

ומה יוצא מכל זה? לפחות גמר ה-NFC, אם לא סופרבול ואליפות.

רואים שחור: גרין נפצע. זה לבד הורס לפאקרס את העונה מפני שאין להם שום גיבוי סביר. לחילופין: התופסים החדשים לא מתחברים עם פארב, או שההגנה לא מתגבשת.

במקרה כזה: 7:9 לכל היותר, כי פארב וגרין לא יכולים לבד.

דעתנו? קשה מאד לומר. הכל תלוי בתופסים. (ההגנה, למעט אפשרות של פציעות, תהיה בסדר). אם חייבים להמר, אז 4:12.