קאלה דרשלר יחגוג ביום חמישי 40. אחת ממתנות יום ההולדת שלו היא חוזה בהפועל פתח תקוה, דבר שלא מעט אנשים יחשיבו יותר כעונש מאשר כתגמול. האימפריה לשעבר, שחזרה לליגת העל, נראית כרגע כמו הקבוצה הכי חלשה בליגה הראשונה, עם מאמן אנונימי וחסר ניסיון. אבל דרשלר בטוח שזה לא יסתיים בירידה, כמו שזה לא הסתיים בירידה עם הפועל חיפה. מבחינתו, אתם כבר יכולים לנחש מי, יש יורדת בטוחה אחרת.
"אני לא חושב שהפועל פתח תקווה קבוצה קטנה ואני בטוח שנהיה קבוצה טובה", אומר קאלה. "אני מבטיח שלא נרד ליגה ואני כאן כדי שיקרה ההיפך. אני גם לא חושב שאנחנו המועמדים מספר אחד לרדת ליגה. לדעתי יש מועמדת אחרת".
הפועל חיפה?
"זה אתה אמרת. אני שומר לעצמי את המחשבה".
מי האמין שזה מה שיקרה וזה מה שקאלה ירגיש כלפי הפועל חיפה, הקבוצה הישראלית בה שיחק הכי הרבה זמן (2010-2014), עד לפני מספר חודשים. בעשירי באפריל ישב קאלה דרשלר בביתו והחל לחוש כאבים חזקים בבטנו. השוער החסון עוד סחב את העניין לכמה שעות, אך מהר מאוד הבין שלא מדובר במשהו חולף ונסע לחדר מיון בבית החולים איכילוב. אחרי מספר בדיקות התברר שהשוער חייב לעבור ניתוח להוצאת התוספתן. השוער עצמו עוד ניסה לברר אם אפשר לעשות משהו אחר כדי לפתור את הבעיה כדי לא להשאיר את קבוצתו הפועל חיפה בלעדיו במאבקי ההישארות, אך התשובה של הרופאים הייתה שלילית מוחלטת. יום לאחר מכן דרשלר כבר נכנס לחדר הניתוחים. רגע לפני הניתוח וכמה שעות לאחריו היה זה הבעלים יואב כץ שהתקשר לדרוש בשלומו של השוער, וזה הבטיח לו לעשות הכל כדי לחזור כמה שיותר מהר.
באותם ימים האידיליה בין השניים הייתה מושלמת, כשהבעלים הבהיר לכל מי שרצה בקבוצה (והיו לא מעט כאלה) שדרשלר יישאר בעונה הבאה בהפועל חיפה, וכנראה שגם באלה שיבואו אחריה. "אני לא אשכח ליואב לעולם שהוא התקשר אליי בזמן שעשיתי ניתוח ושאל כל הזמן לשלומי", אמר השבוע דרשלר בראיון מיוחד לוואלה! ספורט " זה לא מובן מאליו שבעלים דואג ככה, כנראה שהייתי חשוב עבורו".
אלא שבועיים אחרי הניתוח האידיליה התרסקה. בכלי התקשורת הופיעו ידיעות על תביעה שהגיש השוער כנגד המועדון וכץ החליט להשעות מיידית את דרשלר מכל פעילות עד סוף העונה והביע מעל כל במה אפשרית את הכעס שלו. דרשלר לא נשאר מן הסתם במועדון ונחת בהפועל פתח תקוה. אבל הפצע, הפצע עוד כואב לו.
"כנראה שאני הפרעתי למישהו בהנהלה", הוא מנתח את המצב. "היה מקרה שבו אוהדי הקבוצה רצו להעניק לי גביע, ולא נתנו להם. בהנהלה ידעו על כך שבוע לפני כן, האוהדים ביקשו שייתנו להם לעשות טקס קטן עבורי, ועדיין לא נתנו להם. צריך למחוק התנהגות כזאת מהכדורגל. יש דברים שחוצים קווים אדומים. בנאדם נתן יותר מ-150 הופעות, וטקס אחד קטן לא ייתנו לו? זה לא יכול להיות. נתתי את החיים לקבוצה הזאת ושלוש שנים נשארנו בליגת העל הרבה בזכותי".
בלעדייך הם היו יורדים ליגה?
"אם לא אני, הפועל חיפה הייתה יורדת מזמן. לא שיחקתי לבד, אבל לקחתי הרבה על הכתפיים. אני לא פראייר ואני יודע איך הכדורגל עובד. הפרעתי כנראה למישהו, וזה שאני ניראה בן 40 ויותר טוב מהרבה שוערים בליגה, הפריע כנראה. אנשים רצו לעשות טובות לחברים שלהם במקום לתמוך בשוער שלהם".
מה הכוונה?
"סכנין כעסו שהשוער שלהם לא היה בנבחרת וישר דיברו על זה. והפועל חיפה לא עמדו מאחוריי כשחשבתי שאני צריך להיות בנבחרת. היו חלק שעשו טובות לחברים. היו חייבים לעמוד מאחוריי, כי מועדון צריך לעמוד מאחורי השחקן שלו. כשראיתי שהם לא רוצים להגיד כלום על הנבחרת, אמרתי בעצמי, ואז הם הגיבו שזה לא על דעתם. ממי הם פוחדים? למי הם עושים טובות? זה מה שצריך לבדוק".
עוד נחזור להפועל חיפה, אבל תגיד - בגיל 40, עוד מתרגשים לעבור קבוצה?
"אתה יודע מה הכבוד הגדול? שבגיל הזה היו לי ארבע הצעות ויכולתי להחליט לאן ללכת. זה אומר עליי מספיק בתור שוער ובתור ספורטאי. אני מרגיש חדש. גם אם אדם לובש חולצה חדשה שהוא קנה, זו תחושה טובה, אז בטח שלהיות בקבוצה חדשה. שמעתי שמדובר בקבוצה חמה עם אוהדים טובים ושסבלה בליגה הלאומית. אני מקווה שנצליח ונהיה במרכז הטבלה לפחות, כי לליגת העל קבוצה עם תנאים, מסורת וקהל כמו פתח תקווה זה חשוב".
40 זה גיל מרגש אבל גם מפחיד.
"זה מרגש כי אין הרבה שחקנים בעולם שבגיל 40 משחקים. לא צריך לפחד ליפול, צריך לפחד להיות פחדן וקאלה לא פחדן. כל זמן שהקבוצה צריכה אותי הייתי שם. כשצריך לתת גול בדקה האחרונה, אני בועט. אני אף פעם לא מפחד".
אומרים שיש משבר גיל הארבעים.
"מי שאומר את זה שיהיה לו בהצלחה. אני ילד בן 20 שאוהב כדורגל. אני לא מסוגל ללכת לקנקון (עיר נופש במקסיקו ש"ו) לשלושה ימים, גם אם ייתנו לי הכול בחינם. יש לי אדרנלין תמידי, ואני צריך תמיד לזוז. לא הפסקתי להתאמן גם בקיץ. אני חייב לקום בשש בבוקר, להתקלח וללכת לאימון. אחרת אשתגע".
בראיון לוואלה! ספורט לפני שנתיים אמרת שתפרוש בגיל 40. מה השתנה?
"בגיל 30 לא חשבתי שאגיע לגיל 40 ועדיין אשחק, אבל עכשיו אני חושב שאני יכול לשחק עוד חמש שנים. אם תהיה לי הצעה מקבוצה באירופה לאמן שוערים אולי אפסיק לשחק, אבל בתוך הבטן שלי יש חיה שאומרת - עוד לא סיימת את הסיפור".
הצהרת בעבר שתסיים את הקריירה בהפועל חיפה.
"הייתה לי כוונה לסיים את הקריירה שם. תכננתי לעשות עוד עונה אחת בהפועל חיפה ואז לעבור להיות מאמן שוערים או משהו אחר בצוות. אבל עדיין לא הגיע הזמן שלי. אני רוצה קודם להיות עוזר מאמן של מישהו עם ניסיון כמו רוני לוי למשל, ואז ללמוד ממנו. שיגיע הזמן שלי, אני אדבר על זה".
לא היית מרוצה מכל מה שהלך העונה בהפועל חיפה.
"לא הייתי מרוצה ממה שקרה מקצועית, אבל שתקתי. אחר כך הוציאו בתקשורת את הבעיות שלי עם מאמן השוערים וזה זה היה לא בסדר ולא היה ג'נטלמני".
למה לא היית מרוצה?
"הבעיות עם מאמן שוערים התחילו בגלל שלא חשבתי שהוא נותן עבודה כמו שצריך. זה לא התאים לשוער כמוני, עם משמעת גבוהה. לא אמרתי בחיים למאמן שוערים תעשה מה שאני רוצה, אבל אני יודע מה זה אימון שוערים ולא הייתי מרוצה".
וזה השליך על היחסים עם שלומי דורה?
"עם שלומי דורה אף פעם לא רבתי. שלומי ידע על הכול, אבל מאמן לא יכול ללכת נגד הצוות שלו. אני לא אומר שאבי פרץ לא מקצוען, אבל הדרך שלו זו לא דרך שאני מכיר, ובגלל זה לא הייתי מרוצה".
בסוף גם שלומי דורה מצא את עצמו בחוץ.
"שלומי דורה לא פראייר, הוא יודע למה הוא לא במועדון עכשיו. אני בטוח שעכשיו הוא עושה חשבון עם החברים האמיתיים שלו, ורואה מה קרה. חשבו שאני מפריע, אבל לא הייתי חודש וחצי ועדיין היו בעיות. אז קאלה לא היה הבעיה כנראה".
מדברים הרבה על חוסר התנאים בהפועל חיפה.
"אם היינו מתאמנים בנשר ובעכו כל העונה, היינו מסיימים במקום שישי. לשתות מים מג'ריקנים ולהתעסק בשטויות במקום בכדורגל, זה מפריע. אין מנהל מקצועי שיכול לטפל בדברים, אין קנסות וזה לא יכול להיות שכל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה. שלומי עשה מה שהוא יכול, אבל זה לא הספיק".
אמרו גם שהסתכסכת עם השחקנים הבולטים, ובראשם יובל אבידור ויוסי דורה.
"הייתה לי וליובל תקלה, וזה לפעמים קורה מאמוציות. דיברו בהפועל חיפה יותר מדיי על שטויות ופחות על כדורגל. שחקנים קופצים על פרסומים רעים כמו דגים שקופצים למים".
חושב כבר על המשחק מול האקסית?
"אולי ההנהלה תיתן לי פרחים על מה שעשיתי, אבל לא חושב שיש סיכוי שזה יקרה. בהזדמנות זו, אני רוצה להגיד לאוהדים של הפועל חיפה תודה רבה, ולגם שחקנים ולהנהלה וכל המאמנים שהתאמנתי אצלם. זו הייתה תקופה מדהימה. מאז דודו אוואט לא היה שוער שעשה דברים כמוני בהפועל חיפה".
דיברת קודם על הנבחרת. אחרי התצוגה של אריאל הרוש במקסיקו, בטח אתה שוב חושב שמקומך שם.
"זו שאלה לגוטמן. לגבי הרוש, צריך לקחת בחשבון שלהרבה שחקנים אין כושר אחרי חודש בלי משחקים. הראש שלהם בחופש. אני לא אוותר על הנבחרת. אני רוצה רק הזמנה לאימונים ולמשחקי אימון, ואז יראו את היכולת שלי. אני צריך להיות אחד משלושת השוערים של הנבחרת. אני מוכיח את עצמי בכל עונה. אז למה שלא אהיה בנבחרת?"
ועכשיו האתגר הבא הוא הפועל פתח תקווה, יהיה לך מוזר שמאמן צעיר ממך, עידן בר און בן ה-32, ידריך אותך?
"זה לא משנה בן כמה הוא, או אם יש לו אף גדול או משקפיים. מעניין רק אם הוא מקצוען. הוא יהיה מאמן מודרני ויהיו לו תרגילים מודרניים. אם הוא יבקש ממני טיפים ועזרה עם הניסיון שלי, אעניק בשמחה. אבל לא אתערב לו ואכבד אותו".
בגיל 40, אחרי שמונה שנים בישראל, איך אתה רואה את הכדורגל כאן?
"הכדורגל הישראלי הולך למטה. למה צריך 16 קבוצות? עכשיו יש פחות ספונסרים מאשר כשיש 12 קבוצות. יש פחות איכות".
מה הפתרון?
"ההתאחדות חייבת לסדר הרבה דברים. לא יכול להיות שקבוצה לא דואגת לשחקן ולא משלמת לו. אנחנו תקועים עדיין במאה אחרת. יש שחקנים טובים בליגה, אבל צריך לסדר את כל הדברים הקטנים ולא לעשות חשבון לקבוצות. יש בעל בית להתאחדות והוא לא צריך לפחד מהקבוצות. חובה ללכת לפי החוקים של הגרמנים. קבוצה לא משלמת חודשיים? שתרד ליגה".
יש תקווה?
"מכבי תל אביב זו דוגמה מצוינת שכן. שמעתי פרשנים שאומרים שגרסייה היה מצוין וסוזה פחות. מה הם מבלבלים את המוח? סוזה אמר שהוא צריך את כולם, אז שכולם יהיו מוכנים. אין אצלו שחקן הרכב ושחקן 20. הוא תכנן דברים בצורה אינטליגנטית ועשה עבודה נפלאה".
אז צריך יותר מאמנים זרים?
"כל בנאדם צריך ללמוד ממישהו. סוזה וגרסייה היו שחקנים גדולים ואפשר ללמוד מהם. ללמוד איך עושים אימונים ואיך מנהלים קבוצה. יש בארץ עוזרים שעומדים כמו קונוסים כי המאמן הראשי לא נותן להם. כל מאמן צריך לבנות לעצמו צוות שהוא יסמוך עליו וייתן לו לעבוד".
זה נראה שאתה כבר חושב על מה שתעשה אחרי שתפרוש.
"עוד לא החלטתי אם אהיה מאמן שוערים או מאמן ראשי, אבל אם לא אהיה בכדורגל, אשתגע. האמת שקיבלתי הצעה מסוכן להיות מאמן שוערים בקבוצה גדולה ברוסיה וכמעט הלכתי, אבל המאמן ראשי שם פוטר וזה נפל. בחיים הכול זה טיימינג".
