לסרחיו פנית: על העונה המיוחדת של סרחיו ראמוס

"אתה רוצה להעזיב אותי?" שאל סרחיו ראמוס בזעם את נשיא ריאל מדריד. "תביא הצעה של 65 מיליון יורו, ואתה יכול ללכת", השיב פלורנטינו פרס. "גם אם זו תהיה ברצלונה?" תהה הבלם. "זה לא משנה", קבע הבוס.

נובמבר האחרון היה סוער במיוחד עבור ראמוס בסנטיאגו ברנבאו. יחסיו עם פרס הידרדרו לשפל חסר תקדים בעקבות דרישתו להעלאת שכרו. החתמתו של גארת' בייל גרמה לכוכב, שנתפס ביציעים כאחד הסמלים החשובים של המועדון, לחשוב כי צ'ק של חמישה מיליון יורו שהוא מקבל על בסיס שנתי הוא כסף קטן מדי. על אף שחוזהו מסתיים רק בקיץ 2017, הוא ביקש בתוקף לשנות את התנאים ונענה בשלילה. בתקשורת הבריטית נפוצו הדיווחים על עניין רב שמגלות מנצ'סטר סיטי וצ'לסי במשבר. לפי הצהובונים, המעבר לפרמיירליג היה אפשרי בהחלט.

כל הניתוחים, הכתבות וההכנות לקראת גמר האלופות

מנצ'סטר סיטי הייתה אופציה הגיונית בהחלט כי ראמוס נהנה מאוד לעבוד עם מנואל פלגריני בעונתו היחידה של המאמן הצ'יליאני במדריד, והעורף של התכולים באמת זקוק לחיזוק. אבל צ'לסי? הייתכן כי ראמוס יעלה בדעתו להיות שוב בחדר הלבשה אחד עם ז'וזה מוריניו? הרי הם לא יכלו לסבול זה את זה. המתח העצום בין השניים הביא לפיצוצים לא מעטים, וזכורה במיוחד התקרית בה האשים הפורטוגלי את ראמוס בכך שלא שמר על קרלס פויול שנגח שער מכדור קרן בגביע המלך בינואר 2012. "מעולם לא היית שחקן, אז אתה לא תבין", ענה הבלם כאשר מוריניו לא קיבל את ההסבר לפיו הוא התחלף עם פפה בשמירה על הקפטן הקטלאני.

מאז המריבה, העסק רק הלך והידרדר וכדור השלג הביא בסופו של דבר להחמרה גם ביחסים הקרובים בין ראמוס לפרס. בינואר 2013 הגיעה הבלם למשרדו, יחד עם איקר קסיאס, והשניים הציבו אולטימטום: "או מוריניו, או אנחנו". הנשיא לא אהב את משחקי הכוח, סירב לקבל את תכתיבי השחקנים, וראמוס הרגיש שמעמדו התערער. תחושה זו העמיקה כאשר מוריניו בחר לבקר אותו בפומבי שוב על שמירה לקויה, אחרי שדני וולבק הבקיע לרשת ריאל בשמינית גמר ליגת האלופות כעבור חודש. מוריניו עזב בקיץ, אך המשקעים נותרו.

את קרלו אנצ'לוטי קיבל ראמוס בזרועות פתוחות, אולם הבין במהרה שגם המציאות החדשה לא מעירה אליו פנים. האיטלקי לא סמך במיוחד על הבלם הספרדי, העיר לו על חוסר ריכוז, ובשלב מסוים החל ראמוס לחשוד שהמאמן מעדיף לצוות במרכז ההגנה את רפאל וראן לצדו של פפה. ואכן, בשני משחקים חשובים הייתה זו בחירתו של אנצ'לוטי, בעוד הוא מצא עבור ראמוס תפקיד אחר במגרש. בקלאסיקו נגד ברצלונה בליגה, הועבר הבלם לראשונה בקריירה לקישור המרכזי, והניסוי המוזר נכשל טוטאלית. כעבור שבוע, בליגת האלופות מול יובנטוס בטורינו, שובץ ראמוס כמגן ימני. זו כבר עמדה הרבה יותר מוכרת וטבעית עבורו, עם עשרות רבות של משחקים בשנותיו הראשונות, בריאל ובמיוחד בנבחרת, אך בימים אלה הוא ממש לא מתלהב לחזור לשם.

המשחק ההוא נגד הגברת הזקנה לא היה מרשים מבחינה הגנתית והסתיים בתיקו 2:2, אבל הצרה הגדולה של ראמוס הגיעה במפגש העוקב באלופות, כאשר הוא ספג כרטיס אדום כבר בדקה ה-26, והוציא את אנצ'לוטי מכליו. "המשחק היה קשה יותר אחרי ההרחקה של ראמוס. הבהרתי לו שהוא לא צריך לקחת סיכונים, אלא לסגור את השטח מאחוריו. אמרתי לו את זה גם בעבר, ולא אחזור על כך", קבע האיטלקי באופן פומבי אל מול עיתונאים. המסר היה חד וברור. יומיים לאחר מכן, נערכה השיחה הנוקבת עם פרס, והאיומים שהחליפו השניים היו חריגים בכל קנה מידה.

האם באמת עברה בראשו של ראמוס המחשבה לעזוב את המועדון אליו הוא שייך מאז 2005? האם הנשיא באמת התכוון לזרוק אותו לכל הרוחות אם יקבל הצעה מספקת? כלפי חוץ שידר פרס על גל אחר לגמרי, וטען עוד באוקטובר: "אני אוהב את סרחיו ראמוס. הוא יסיים את הקריירה בריאל. אין הצעות עבורו כי כולם יודעים שלא נמכור אותו. נטפל בהארכת החוזה שלו במועד המתאים". ואולם, אין עשן בלי אשר. אפילו בימים הסוערים של מוריניו לא היה ראמוס קרוב יותר לנטוש בטריקת דלת.

במועדון גם לא התלהבו מכושרו, בלשון המעטה. ביציעים אוהבים את הסגנון הקשוח של ראמוס, ומספר הכרטיסים הרב שלו הפך מזמן לסוג של אגדה שתורמת למוניטין שלו. אוהדים יכולים להלל אותו, אבל מבחינה מקצועית מדובר בבעיה. ההרחקה נגד גלאטסראיי גרמה לתהיות בהנהלה שהודלפו לתקשורת – מדוע לעזאזל יש לו 17 כרטיסים אדומים במדי ריאל, בעוד בנבחרת הוא חצה את רף 100 משחקים ולא הורחק מעולם? למה בחולצה הלבנה של מדריד הוא צובר ממוצע של צהוב לכשלושה משחקים, ואילו בחולצה האדומה של ספרד יש לו 0.13 צהובים למשחק בלבד? במילים אחרות, מדוע הוא מרשה לעצמו להפגין חסר אחריות בקבוצה ומקפיד על משמעת למופת בנבחרת?

איש לא יודע כיצד הסאגה הייתה מתפתחת, אלמלא נפצע וראן שוב בברכו בסוף נובמבר. ראמוס נותר האופציה הטבעית של אנצ'לוטי, ושיקם בהדרגה את יכולתו. בדצמבר הוא עדיין שגה לא מעט, אבל מאז תחילת השנה האזרחית החדשה הופיע ראמוס אחר לחלוטין – מחויב, מרוכז ושופע בטחון עצמי. שמועות על עזיבה נעלמו כלא היו, ובפברואר שיבח אותו המאמן: "אנחנו רואים את ראמוס האמיתי עכשיו. המשבר של סוף 2013 הרחק מאחוריו".

ראמוס החזיר מחמאה משלו. כאשר נדרש להשוות בין שני המאמנים האחרונים של ריאל, הוא השיב: "זה לא יהיה הוגן לדבר על העבר. עם מוריניו, היו לנו תקופות טובות יותר וטובות פחות. אנצ'לוטי היה כדורגלן בעצמו, ויודע לדבר עם השחקנים. יש כימיה בינינו לבין המאמן, ואנחנו לומדים ממנו המון".

המאזן ההגנתי של ריאל ב-2014 השתפר באופן משמעותי בהשוואה לחודשים הראשונים של אנצ'לוטי בתפקיד, ולראמוס היה חלק עצום בכך. הוא הצטיין בשני משחקי חצי גמר הגביע נגד אתלטיקו מדריד, והנהיג את הקבוצה, כיאה לשחקן שענד את סרט הקפטן ברוב משחקי הליגה בעקבות ספסולו של קסיאס. הגישה כלפיו השתנתה ב-180 מעלות, ואיש לא העז לבוא אליו בטענות על כרטיס אדום שנוי מאוד במחלוקת שספג בקלאסיקו נגד ברצלונה. נהפוך הוא – ריאל יצאה להגנתו, טענה לחפותו והגישה ערעור.

ואז הגיעו שבועיים של שכרון חושים, עם חמישה שערים בארבעה משחקים. הראשון, בניצחון 0:4 שגרתי על אוסאסונה, היה שגרתי, אבל הצמד באליאנץ ארנה היה היסטורי בכל קנה מידה. ראמוס, שמעולם לא כבש יותר מפעם אחת בעונה אירופית כלשהי, נגח לפתע לרשת פעמיים תוך חמש דקות במשחק החשוב ביותר של העונה. הוא הפגין יכולת הגנתית נהדרת בניצחון 0:1 על באיירן בברנבאו במשחק הראשון, והצמד הפנומנלי הזה בגומלין העניק לריאל את הכרטיס לגמר ראשון מזה 12 שנה.

ראמוס שיחק עדיין בנוער של סביליה כאשר ריאל הניפה את הגביע התשיעי שלה במאי 2002. במשך כל שנותיו בברנבאו, הוא חלם להיות הגיבור הגדול שיצעיד את המועדון המלכותי לזכייה העשירית – הדסימה. הוא תמיד חשק בכך, ובכל שלוש העונות של מוריניו נעצרו לוס בלאנקוס בחצי הגמר. ב-2012 היה זה טראומטי במיוחד עבור ראמוס, אשר בעט לשמיים את הפנדל המכריע בדו קרב נגד באיירן. האינטרנט התמלא בבדיחות על חשבונו, כולל תמונות של אסטרונאוטים שמחפשים את הכדור על הירח.

כעת, שנתיים בדיוק מאוחר יותר, הוא סגר את המעגל. נגד מחזיקת הגביע, נגד הקבוצה שנחשבה לטובה בתבל, נגד פפ גוארדיולה, נגד כל העולם. זה היה הרגע שלו, ובמסיבת העיתונאים אחרי ה-0:4 הכביר הצהיר אנצ'לוטי בפשטות: "סרחיו ראמוס הוא הבלם הטוב בעולם, יש לו עונה מזהירה". תוך ארבעה חודשים, הוא עשה את הדרך מכוכב סורר ולא רצוי לסמל האולטימטיבי. העונה שאיימה להפוך לגרועה ביותר בקריירה, הפכה באופן ברור לטובה ביותר. מאז, הכול רק הולך ומשתפר.

מיד אחרי התהילה במינכן, כבש ראמוס שוב, הפעם ב-2:2 מול ולנסיה, והשתדרג לשחקן ההגנה הפעיל הפורה ביותר בליגה הספרדית, תוך שהוא עוקף את ז'ואן קפדווילה. ימים ספורים חלפו, והוא שלח כדור חופשי עוצר נשימה, בסגנון רונאלדו או בייל, לחיבורים של ויאדוליד. הביצוע המלוטש לא צריכה להפתיע – ראמוס הוא לא רק בלם נוקשה, אלא שחקן טכני, עם שליטה מצוינת בכדור, מסירות ארוכות מדויקות ובעיטות מצוינות. אם מישהו לא ראה את התעלול הזה בחימום לפני הקרב מול באיירן, זה הזמן להתפעל.

בתחילת החודש נולד בנו הראשון, לו קרא הזוג המאושר סרחיו. ייתכן וזו הייתה הסיבה לטעות האומללה שהובילה לשער הראשון בהפסד 2:0 לסלטה ויגו שחיסל סופית את סיכויי ריאל לזכות באליפות, אבל אפילו על זה לא התלוננו במדריד יתר על המידה. חדשות טובות נוספות הגיעו מכיוונה של סביליה, קבוצת הבית האהובה שלו, שזכתה במפתיע בליגה האירופית. עכשיו הוא רק רוצה להשלים את אחת המשימות החשובות ביותר בחייו, ומבחינתו זה יהיה סוג של דאבל. ניצחון על אתלטיקו יעניק לו תואר אירופי ראשון – והוא יפגוש את סביליה בסופרקאפ האירופי באוגוסט. רק צריך להיזהר לא להפיל את הגביע מהאוטובוס.

האם גם עכשיו יסכים פרס למכור אותו תמורת 65 מיליון יורו? ברצלונה בהחלט זקוקה לו, אבל יש סיכוי טוב מאוד שבמקרה של דסימה יזמן הנשיא את הכוכב שלו לפגישה בארבע עיניים, יסגור סופית את כל המחלוקות, ויניח בפניו הצעה לחוזה חדש שישאיר אותו בברנבאו עד שיתלה את הנעליים.