היה טוב, וטוב שהיה

לרווחת הצופה: סמי עופר.

קהל מכבי חיפה: הכמות ירדה העונה במשחקים האחרונים, כי הביצועים ממש לא היו לרוחם. אבל אתמול הקהל החיפאי הראה שתרבות ספורט דווקא יש לו, ולמרות כל הביקורת, הגיע להגיד יפה שלום. כשהשחקנים כרגיל אכזבו על הדשא בדקות הסיום, האוהדים הפגיזו במופע אבוקות אסור ויפה, והראו שהם תמיד יהיו שם. בקרית אליעזר, בסמי עופר, איפה שיגידו. ציון: 9

קהל מכבי תל אביב: ?האוהד מספר 1?, הם שרו בסיום לעבר יענקל?ה שחר, וזה היה ממש מצחיק. ?בוא למילאנו?, המשיכו. מההומור אפשר היה להתלהב, מהעוצמה קצת פחות. אבל זו לא אשמתם שהם ישבו ביציע הכי מוזר בקרית אליעזר. האצטדיון בחיפה, והוא בחדרה. ציון: 8

בפינת האנקדוטה: זה היה בשנות ה-90?, לא זוכר מתי, ואבא לקח אותנו לקרית אליעזר, לראות את מכבי חיפה נגד לא זוכר מי. ולא זוכר כמה נגמר, אבל זה היה מרגש ובעיקר גדול. האצטדיון הזה, שכיום נראה ומרגיש כמו ארגז חול שאף אחד לא רוצה לשחק בו, היה נראה מפואר ומהודר. וענק. נאבדת בו עם העיניים. את זה אני זוכר. גם את זה שגנבו לנו את הרדיו מהאוטו. מאז, טפו טפו, אף פעם לא גנבו לנו רדיו מהאוטו ואף פעם קרית אליעזר לא נראה טוב כמו שנראה אז. אתמול, בטקס, הכרוז שכנר סיניור הוביל לגולים נהדרים מהעבר, אבל הווידאו כנראה לא עבד ורק יכולנו לשמוע את השדרים מתארים את השער של סלקטר והגולאסו של עטר והפגיון של מזרחי מול הצרפתים. וזה היה מתאים בול. כי קרית אליעזר תמיד היה אצטדיון של קולות ופחות של מראות. ואת המנגינה הזו לעולם לא יפסיקו. לא כשיעלו עליו דחפורים ואפילו לא כשיגנבו את הרדיו מהאוטו.

כשאבא של אבי רן המנוח עלה על הדשא, רועד מהתרגשות, וכל גיבורי העבר חיבקו אותו אליו, הבנת כמה כוח יש לקרית אליעזר ולהיסטוריה ולמסורת, וכמה שכל אלו גדולים מהעונה האומללה הזו של מכבי חיפה. את אבי רן ואת הגיבורים הירוקים מהעבר, העתיד יחבק לעד. ואת העונה הזו, את האטליז של ראיוס והמשענת של טואטחה והאוי דוידוביץ? של שראנוב, אף אחד לא יזכור בעוד 30 שנה. גם לא בעוד 30 ימים.

התכנסנו כדי להיפרד מ?סבא אליעזר?, כפי שהירוקים קוראים למתקן הזקן מדי והאפור מדי הזה. מתקן שפעם היה אימפריה, כמו הקבוצה שבו, אבל ככל שהכדורגל הישראלי גדל והלווין הביא אותנו לאמריקה ולאירופה, הפך מסכן וחיוור מיום ליום.

מכבי חיפה ניהלה אתמול טקס אשכבה מופתי לאצטדיון הזה. לקחו מתקן שאף אחד לא רוצה להיות בו, והפכו אותו לבית שיהיה מאוד קשה לעזוב. כל התותחים הכבדים נטלו חלק, ברמקולים הגולים של פעם ובעיניים בלונים ירוקים לבנים ו-59 יונים - אחת על כל שנת פעילות. ביציע ג? הונפה הכרזה ?כאן ביתי פה אני נולדתי?, כי גם הם הבינו מאיפה באו ולאן הם הולכים. ראש העיר יונה יהב צווח לתוך המיקרופון בטון ילדותי, ובאמרה ילדותית יותר אמר שהירוקים עוברים ?להיכל הטוב באירופה?. הגזים. ואז אמר ?ואנחנו הירוקים הולכים להחזיר את האליפות?, ואולי הגזים שוב. הנשיא יעקב שחר, ?האוהד מספר 1? ממקודם, איחל לצהובים מברוק על האליפות, והכעיס את האוהדים הירוקים עוד יותר.

אחרי טקס שהיה ארוך מדי לשחקנים, וגרם לאלו של מכבי תל אביב לחזור לערוך חימום במהלכו, ולפאולו סוזה לרטון ולמאמן הכושר נאצ?ו טורנו לצאת מכליו ולשאול ?כמה זמן?!?, התחיל גם משחק. ופתאום ליהטט על הדשא עדי קונסטנטינוס, שצעיר מסבא אליעזר רק ב-39 שנה. לכו תדעו, אולי כשניפרד מסמי עופר, בעוד 88 שנים, לא נפסיק לדבר על הקונסטנטינוס הזה.

***

זה רק טבעי שביום שכותב מחדש את ההיסטוריה, יקחו חלק שני גיבורי-על שגדולים על הכדורגל הישראלי ביותר מדי רמות.

רובן ראיוס הזה. איך רואים שהעונה של חיפה היא כישלון? ראיוס לא עומד על 22 גולים ו-12 בישולים. הספרדי הנפלא הזה, שאנשים קראו לו לעזוב את ישראל אבל הלוואי שיישאר כאן שנים רבות, הרחיב את הרפרטואר כשצירף לפנדל שקט נגיחה נהדרת. ברק לוי אולי קצת אשם, אבל קשה מאוד לנגוח טוב יותר. הגול הזה שווה לפחות עוד כמה מאות מנויים ליציעים של סמי עופר. ואם ישתמשו בראיוס טוב יותר בעונה הבאה, אז מאות המנויים יהפכו לאלפים.

וערן זהבי הזה. סבא אליעזר ראה הרבה כוכבים בחייו, אבל זהבי, כבר היום, נכנס לכל צמרת של כל רשימה מפוארת, ואין יותר מתאים ממנו להיות הכובש האחרון במתקן המזדקן. אחרי אתמול, עם עוד צמד, הוא כבר עם 26 שערי ליגה העונה, יותר מעונת השיא של אבי נמני (25) והכי הרבה שקשר כבש בתולדות מכבי. הצהובים שוב לא הופיעו אתמול, והאמת, זה היה צפוי. המון חגיגות, הרבה אלכוהול ולכו תכניסו ללו?ז המנטלי משחק חסר חשיבות מול מכבי חיפה. אבל לזהבי כל משחק חשוב, ואתמול הוא נצמד לעומר דמארי בראש טבלת הכובשים. כדי לזכות בתואר האישי, חלוץ הפועל תל אביב יצטרך לכבוש שלישייה מול קרית שמונה, כי זהבי לא יכבוש פחות מצמד מול סכנין. שום סיכוי. כי גם אם לא יבעט לשער ולא ינגח ולא ידחוק, ואולי אפילו אם לא ישחק, הכדורים איכשהו ייכנסו, כמו שנכנסו עד עתה. כמו שגם בבעיטה החופשית הכי חלשה בחייו, היה לו את שראנוב.

כמעט לא דיברו אתמול על שראנוב. השער הזה, בדקה ה-86, ההשמטה הכי מוזרה אפילו בסטנדרטים של קרית אליעזר, הוא השער שימנע ממכבי חיפה את הכרטיס לאירופה בעונה הבאה. החור בכפפות של הסרבי שווה המון כסף, וזה היה נראה כאילו אמר לעצמו, ?אם אני לא אשחק בסמי עופר בעונה הבאה, אף אירופי לא ישחק שם?. ברגע שהכדור נגע ברשת, ברמקולים של קרית אליעזר הושמע רעש שגיאה של ווינדוז. מרוב שזה אירוני, לא תאמינו, אבל באמת שזה קרה. והכי אירוני זה שערן זהבי, שהביא להפועל תל אביב אליפות עם השער בטדי ומאז ירה עליה בכל ההזדמנות, יהיה זה שיביא את האדומים לאירופה וישלשל לכיסה הלחוץ מיליונים רבים של שקלים.

הכול דווקא התאים לניצחון של חיפה אתמול, אבל האוי הזה של שראנוב כאילו התעקש למשוך את הירוקים לסמי עופר עם דף חלק. טבולה ראסה, הכול נקי, הכול חדש, בלי אירופה והכי מלמטה. מכבי חיפה נהרסה באופן שיטתי בשלוש השנים האחרונות, והפכה להיות כמו סבא אליעזר. מיושנת מדי, אפורה מדי, חיוורת מדי. ומכבי חיפה הזו תיבנה מחדש בבית אחר. טהור, עצום, מפואר. בדיוק כמו שמכבי חיפה צריכה להיות.

***

דקות ארוכות לאחר סיום המשחק, הזרקורים כבו, ונשאר רק קרית אליעזר, ריק ועצוב. הוא היה ריק מהרגיל. 800 כיסאות נעקרו על ידי אוהדים שלא הסתפקו בכרטיס למזכרת, ואוהד מסריח הגדיל לעשות כשלקח הביתה אסלה. ארבעה שוטרים הובילו לניידת אוהד אחר, והוא בכלל חייך. ככה זה כשאתה העצור האחרון בקרית אליעזר. גם זו פיסת מזכרת.

והנשיא שחר עלה וירד מן הדשא בפעם האחרונה, וגם מיטש גולדהאר, וג?ורדי קרויף ופאולו סוזה ואריק בנאדו ויניב קטן. וכולנו יצאנו, וכמה שסבלנו, ככה נהנינו וככה נתגעגע.

אז שלום לך, סבא אליעזר. גם כשהאדמה תעלה עליך ומעליה יוקמו גורדי שחקים, הקולות והריחות והשמחות והדמעות של שלל גיבורי העיר, לעד ירחפו גבוה יותר מכול בניין. גבוה יותר מהבלונים, גבוה יותר מהיונים.

לעמוד הפייסבוק של אורן יוסיפוביץ

לטוויטר של אורן יוסיפוביץ

לתגובות והצעות: orenjos@walla.co.il