לא לשחק עם לב של גבר: סיפורו של מאמן ולנסיה ולימיר פראסוביץ'

2006 אמורה הייתה להיות העונה של ולימיר פראסוביץ'. המאמן הקרואטי בדיוק החל את עונתו השנייה כמאמן טאו ויטוריה והשלישית בכל קריירת האימון, ובגיל 41 בלבד, נראה היה שהוא בפני עתיד ורוד במיוחד. רק עונה קודם לכן קיבל לידיו את הקבוצה הבאסקית המפוארת בה כיכב כשחקן, והצעיד אותה להעפלה סנסציונית לפיינל פור היורוליג בזכות ניצחון חוץ במשחק המכריע בהצלבה אצל פנאתינייקוס, שזכור גם כיום כאחד המשחקים הגדולים במפעל האירופי הבכיר, בתצורתו הנוכחית. עוד באותה עונה הוביל את הבאסקים לזכייה בגביע המלך. המאמן קיבל מחמאות מקיר לקיר, וסומן ככוכב עולה מאחורי הקווים.

ואכן, גם עונת 2006/07 נפתחה בהתאם לציפיות: טאו הציגה כדורסל שוטף, מהנה ונעים לעין, העפילה לטופ 16 מהמקום הראשון בשלב הבתים, עם מאזן 2:12. פראסוביץ' המשיך לקבל קרדיט ולהיראות כמו אחד ממאמני העתיד של הכדורסל האירופי. הכל התפתח כמצופה.

הכל, עד שבחודש פברואר 2007 הופרעה שגרת חייו של פראסוביץ' ואיתה, יתברר בדיעבד, גם הקריירה הנוסקת שלו. שלושה ימים לפני משחק הפתיחה בטופ 16, שזימן מפגש חגיגי מול מכבי תל אביב, שחררה טאו ויטוריה הודעה קצרה ולקונית בזו הלשון: "מאמן הקבוצה, ולימיר פראסוביץ', לא ייסע עם הקבוצה לתל אביב למשחק הפתיחה של שלב הטופ 16. פראסוביץ' סובל מבעיה בריאותית שתמנע ממנו את האפשרות לטוס עם הקבוצה ולהדריך אותה במשחק החשוב. אנו מאחלים לו החלמה מהירה, ומקווים שיחזור למיטבו בקרוב. עדכונים נוספים באותו עניין יגיעו בהמשך".

ובהמשך, כך יתגלה, יתברר כי ההודעה המסוייגת הזו תהפוך לדרמטית הרבה יותר מכפי שניתן היה לתאר.

בזמן ששחקניו ועוזרו, נאצ'ו לזקאנו, עלו לפרקט ביד אליהו, בעיירה הבאסקית השקטה ממנה הם באו התרחשה דרמה. יומיים קודם לכן, פראסוביץ' הוחש לבית החולים עם כאבים חזקים בחזה, ואושפז באופן מיידי. הרופאים במקום שללו אפשרות של התקף לב והכחישו כי נשקפת סכנה לחייו, אך כעבור זמן קצר יצאה מפיהם הבשורה: פראסוביץ' סובל מתעוקת חזה כרונית, ומוגדר מעתה ואילך כחולה לב לכל דבר ועניין.

על פי המלצת הרופאים, נאלץ פראסוביץ' לא רק לשנות באופן דרסטי את אורחות חייו – שכללו בין היתר עישון סיגריות בתכיפות גבוהה – אלא גם לוותר עד להודעה החדשה על הקריירת כמאמן כדורסל. טאו שלו המשיכה לרוץ היטב גם בלעדיו: את המשחק ההוא ביד אליהו הם ניצחו, ומשם, תחת ממלא המקום מאחורי הקווים בוזידאר מאליקוביץ' הוותיק, המשיכו לסדרת ניצחונות רצופים שנעצרו אך ורק בחצי גמר הפיינל פור.

בזמן שמאליקוביץ' רכב על גלי ההצלחה של פראסוביץ' (שהיה בכלל אחד מתלמידיו הגדולים עוד מימי השושלת ביוגופלסטיקה ספליט), מי שהיה אמון על הנחת היסודות של טאו ישב בקרואטיה והתחיל לעכל את תקופת הצינון שנכפתה עליו. כמעט שנה תמימה הקדיש פראסוביץ' לטובת ההחלמה, וזנח לחלוטין את הכדורסל. אחר כך חזר לתקופה קצרה לספרד כדי להוציא את אסטודיאנטס מהבוץ ולהשאירה בליגה, אך מיד לאחר כן שב למולדת, לשנתיים כמאמן ציבונה, על מנת שיוכל להישאר קרוב למשפחתו ותחת מעקב רפואי צמוד במולדתו.

בין לבין, הוא אפילו עשה חניית ביניים באפס פילזן, וכמו רבים וטובים לפניו נחל כישלון חרוץ, אך גם כיום, הוא מודע לכך שהפספוס הגדול היה בויטוריה. שאילולי אותה דיאגנוזה מצמיתה בבית החולים, קריירת האימון שלו עשויה הייתה להיראות אחרת לחלוטין. "אין ספק שזה תקע את ההתפתחות שלי כמאמן", אמר בריאיון שהעניק לאחרונה בספרד. "עם המומנטום שהיה לנו אז בויטוריה, בהחלט יכול להיות שהייתה לי הזדמנות להישאר שם כמאמן שנים רבות, אולי אפילו עד היום. הייתי יכול לתקוע יתד בקבוצת צמרת ביורוליג".

הערב (חמישי, 20:00, ישיר ביורוספורט 2) ולנסיה ופראסוביץ' מארחים את קאזאן למשחק הראשון מבין שניים בגמר היורוקאפ. אפילו אם לא ינצח במפגש הכפול ויניף את התואר השני בחשיבותו באירופה, אפשר שפראסוביץ' ייהנה בכל זאת מאותן זכויות ששמורות רק לזוכה: על פי מספר פרסומים בספרד בימים האחרונים, ג'ורדי ברתומאו והיורוליג שוקלים להעניק לולנסיה ווילד קארד להשתתפות משלב הבתים בשתי העונות הבאות, ובכך להפוך אותם (בניגוד לתקנות) לקבוצה הספרדית החמישית בליגה. בין אם תרחיש שכזה יקרום עור וגידים ובין אם לאו, פראסוביץ' נמצא בעמדת זינוק דומה לזו שהייתה לו בויטוריה ב-2007: גם בולנסיה הוא זוכה להערכה יוצאת דופן, גם שם עומדים לרשותו אמצעים כלכליים לא רעים בכלל וכן, גם שם יודעים להוקיר את שיטות העבודה הייחודיות שלו.

שזה מפתיע, בהתחשב בכך שהשיטות הללו הן זן נכחד, יש שיאמרו שפסו מן העולם. באירופה, בכל אופן, הן פאסה כבר מזמן. אי אפשר לנתק בין שחקן העבר העצום שפראסוביץ' היה לבין המאמן שהוא כיום, והלא את צעדיו הראשונים בדרך למעלה עשה בספליט הגדולה תחת בוז'ידאר מאליקוביץ', מי שנחשב אולי לאבי השיטה הסרבית הישנה והלא כל כך טובה – אותה שיטה שממש כמו המיתוס מותחת את השחקנים לקצה גבול היכולת הפיסית, וכוללת הרבה שעות ריצה ביערות או אימונים שנמשכים לעיתים עד השעות הקטנות של הלילה.

בקרואטיה כבר מזמן כינו את פראסוביץ' "דושקו איבנוביץ', הדור הבא". הרי פראסוביץ', ששיתף פעולה עם איבנוביץ' המבוגר ממנו בשלוש הזכיות של ספליט בגביע אירופה, ראה בו מודל לחיקוי. גם בהמשך הצטלבו דרכיהם לא אחת, ופראסוביץ' ינק מאיבנוביץ' את תורת האימון המשונה שלו.

"פראסוביץ' אמנם די צעיר, אבל הוא מאמן מהזן הישן, מהסוג שכבר כמעט לא רואים באירופה", אומר ניקולה וויצ'יץ', חבר קרוב ומי ששיחק תחתיו באפס פילזן ב-2010. "הוא מאמין בעבודה קשה מאוד, ומותח גם את עצמו לקצה. למשל, משטר האימונים שלו קפדני אולי יותר מכל מאמן אחר באירופה היום. יש שני אימונים ביום, שכל אחד מהם יכול להיות בן שעתיים או אפילו שלוש, ושניהם קשים באותה מידה מבחינה פיסית".

פראסוביץ' אכן נראה כמו הדינוזאור האחרון, ונותר כמעט הנציג היחיד של שיטת האימון שפעם הייתה רווחת ומבוקשת בכל אירופה. דושקו איבנוביץ', המנטור והמודל לחיקוי, איבד את משרתו בויטוריה ב-2012 ומאז מתקשה למצוא עבודה שתתאים למידותיו. בעל כורחו, הוא נדחק לשוליים ומאמן את נבחרת בוסניה; בוז'ידאר מאליקוביץ', שעל ברכיו פראסוביץ' התחנך, כבר מזמן יצא לפנסיה; כך גם המאמן הסלובני האגדי ז'מאגו סגאדין, הנחשב למייצג בולט נוסף של השיטה.

בכלל, פראסוביץ' מנסה להרים מחדש את קרנו בשעה שהמאמנים מאקס יוגוסלביה, שפעם חלשו על כל עמדות המפתח בכדורסל האירופי ושלטו לחלוטין בשוק, סובלים מפיחות גדול במעמדם. בשני הפיינל פור האחרונים ביורוליג, למשל, לא נרשמה נוכחות של אף מאמן מהבלקן, דבר מדהים למדי בהתחשב בעובדה שבין 1988 ל-2013 הניפו את גביע אירופה רק ארבעה מאמנים שאינם ממדינות יוגוסלביה לשעבר. חלק מאותם מאמנים כבר פרשו, וגם הגווארדיה הפחות ותיקה, שכוללת שמות כמו יסמין רפשה או נבן ספאחיה, כבר לא אימנו כמה שנים טובות בקבוצה גדולה.

"העובדות מדברות בעד עצמן – באירופה פחות מאמינים כיום במאמנים הללו", מוסיף וויצ'יץ'. "במקרה של פראסוביץ' היה עוד יותר קשה לחזור למרכז, כי הוא תמיד הושווה לדושקו איבנוביץ' וקבוצות אולי סלדו מהסגנון שלו. קשה להגיע לקבוצה גדולה ולאמן כמו שפראסוביץ' מאמן. אולי זה גם משהו שעצר אותו. אבל העונה הקבוצה שלו נראית נהדר, ואף אחד כבר לא מטיל ספק ביכולות שלו. עובדה שהשיטה שלו מביאה תוצאות".

מאז הגיע לולנסיה בעונת 2011/12, פראסוביץ' מתקרב בכל פעם לבאר. באותה עונה, ולנסיה הגיעה לגמר היורוקאפ והפסידה בו לחימקי מוסקבה. בעונה שלאחר מכן, הקרואטי הגיע עם קבוצתו עד לגמר גביע המלך, אך הפסיד שם לברצלונה. הגמר הבא, שמתחיל הערב, יהיה השלישי שלו בשלוש עונות, אך באף אחד מהם עוד לא הצליח לגרוף את התואר שיזניק אותו חזרה לתודעה של הקבוצות הגדולות באמת ביבשת.

לאחרונה האריך את חוזהו בולנסיה עד 2015 וענה עם רצף ניצחונות מרשים, כולל ניצחון חוץ נדיר השבוע על ריאל מדריד, שלא הפסידה העונה בביתה בכל המסגרות. למרות שהיו לה סגלים מרשימים יותר בעבר, ולנסיה נראית נהדר, תופסת את המקום השני בספרד עם המאזן הטוב בתולדותיה (3:26) והעפילה לגמר היורוקאפ בצורה משכנעת יותר מיריבתה, קאזאן (שאמנם מסתמנת כפייבוריטית, אך לא הייתה רחוקה מהדחה בחצי הגמר). זכייה בתואר, גם אם אינה יוקרתית במיוחד כשלעצמה, תחזיר אותו ליורוליג אחרי שלוש עונות מחוצה לה. ואז, סוף סוף, תהיה לו הזדמנות אמיתית להחזיר חוב שצבר לפני 7 שנים. בלי יותר מדי כאבי לב.