הרעיון שליברפול נמצאת בדרך לזכייה באליפות הפרמיירליג התבשל לאט ובהדרגה במהלך העונה. זה לא הופך אותו לפחות מפתיע. מדובר בקבוצה שסיימה את העונה שעברה במקום השביעי ולא ביצעה רכש משמעותי בקיץ, בטח לא ביחס לקבוצות אחרות. מ-54 אחוזי הצלחה בעונה שעברה ליברפול קפצה ל-76 אחוזים השנה, מ-1.87 שערים למשחק היא קפצה ל-2.74 (קצב ההבקעה הגבוה בתולדות הפרמיירליג). כל זה קורה עם תקציב וסגל שחקנים שלא אמורים להתחרות עם הגדולות באמת, בפתיחת העונה התסריט האופטימי היה השגת כרטיס לליגת האלופות וגם הוא לא נראה ריאלי במיוחד. ההגנה, אגב, פחות מרשימה- שש קבוצות בפרמיירליג ספגו פחות מליברפול השנה.
ניתן לציין כמה גורמים להצלחה המפתיעה של ליברפול, אך מעל לכולם עומד שחקן אחד - לואיס סוארס. האורוגוואי ביצע השנה קפיצת מדרגה משמעותית שמעמידה אותו בשורה אחת עם הכוכבים הגדולים בעולם. מטרת המדור הנוכחי היא לבדוק עד כמה גדולה העונה של סוארס. הבדיקה תיערך בעזרת שתי השוואות - ביחס לעונות של הסקוררים המובילים בתולדות הפרמיירליג וביחס לכוכבים של הליגות הגדולות האחרות השנה. תחושת הבטן שלפני הבדיקה היא שהעונה של סוארס תתברר כנדירה בשני קני המידה, האם המספרים תומכים בתחושה?
נכון לעכשיו, סוארס כבש 30 שערים ובישל 12 בפרמיירליג. לפני ההשוואות, חשוב לזכור שני נתונים לגבי סוארס. הראשון הוא שהוא החמיץ חמישה משחקים בפתיחת העונה בגלל הרחקה מהעונה שעברה, לכן הוא שיחק עד כה 30 משחקים. הסקוררים הגדולים בתולדות הפרמיירליג הבקיעו 34 שערים, אך עשו זאת בעונות של 42 משחקים, לכן חשוב לבחון את סטטיסטיקת השערים למשחק. הנתון החשוב השני הוא שסוארס, לעומת רבים מכוכבי העבר וההווה, הוא אינו בועט הפנדלים של הקבוצה שלו. זה רלוונטי במיוחד מאחר ולליברפול היו השנה 12 פנדלים (סטיבן ג'רארד בעט 11 ודניאל סטארידג' אחד), חלק מהם סוארס סחט.
ההשוואה עם הסקוררים הגדולים בתולדות הפרמיירליג לא יכולה להיות מורכבת במיוחד, מאחר ואין עבורם נתונים מורכבים כפי שיש כיום. לכן, אתייחס למדד פשוט של שערים למשחק ולמדד נוסף של שערי שדה- שערים מינוס שערים מפנדלים (עבור ההשוואה הזו אתייחס לשערים מבעיטות חופשיות כשערי שדה). הטבלה כוללת את עשר העונות האישיות הפוריות בתולדות הפרמיירליג (שלוש מהן שייכות לאלן שירר).
מהטבלה עולה שמבין הסקוררים הבולטים, סוארס כובש השנה בקצב הגבוה ביותר. הוא הבקיע עד כה שער למשחק, אף אחד אחר לא עשה זאת. כאשר לוקחים בחשבון שערים מפנדלים, הפערים רק גדלים. דידייה דרוגבה נשאר די קרוב במקום השני, גם אנדי קול שהבקיע 34 שערים ללא פנדלים בעונת 1993/94, כל השאר מתרחקים מקצב הבקעות שערי השדה של סוארס.
כאשר לוקחים בחשבון גם בישולים, הפער רק גדל. קול, שירר וקווין פיליפס מעולם לא היו מבשלים גדולים. דרוגבה, ואן פרסי ורונאלדו בישלו בעונות הרלוונטיות 10, 9 ו-7 שערים בהתאמה, פחות מה-12 של סוארס. בעצם, בשילוב של שערים ובישולים ההשוואה המעניינת ביותר היא לתיירי הנרי. העונות הגדולות של הנרי, בחצי הראשון של העשור שעבר, כללו שילוב בין שערים ובישולים ודומיננטיות שמזכירה את זו של סוארס השנה. ב-2002/03 הוא הבקיע 24 שערים ובישל 23 ב-37 משחקים, ב-2003/04 הוא הבקיע 30 ובישל 9 ב-37 משחקים, ב-2004/05 הוא הבקיע 25 שערים ובישל 15 ב-31 משחקים.
אבל גם הנרי לא מגיע לקצב של סוארס. אם נבנה מדד של שערים פלוס בישולים למשחק, האורוגוואי עומד על 1.4 כאלה השנה בעוד שהשיא של הנרי הוא 1.29, וזה עוד לפני שלוקחים בחשבון את השערים שהנרי כבש בפנדלים בשנים האלה. היתרון של הנרי הוא ביציבות של ארבע שנים בהן סיפק מספרים בסדר הגודל הזה, סוארס יצטרך להוכיח יציבות דומה כדי שנוכל להשוות את ההשפעה שלו על הליגה האנגלית לזו של הנרי. אבל בכל הקשור לעונה בודדת, מכל כיוון שלא נתבונן, אף אחד לא סיפק תפוקה התקפית דומה לזו של לואיס סוארס השנה בשני עשורים של פרמיירליג.
ההשוואה השנייה היא ביחס לכוכבים ההתקפיים הגדולים באירופה כרגע. מבחינה סטטיסטית, רק שלושה וחצי שחקנים מועמדים בכלל להשוואה עם סוארס. החצי הוא דייגו קוסטה שהבקיע 27 שערים ב-32 משחקי ליגה אבל פחות בולט באלמנטים נוספים פרט לסחיטת עבירות. קשה להפריז בחשיבות של קוסטה עבור אתלטיקו מדריד, היכולת שלו ליצור לעצמו מצבי הבקעה ולנצל אותם היא זו שמאפשרת לדייגו סימאונה למקד את שאר השחקנים בהגנה, אבל בהשוואה לסוארס הוא פחות רלוונטי ומשאיר אותנו עם שלושה תותחים כבדים - כריסטיאנו רונאלדו, ליאו מסי וזלאטן איברהימוביץ'.
נכון לעכשיו, רונאלדו הבקיע 28 שערי ליגה ובישל שמונה, מסי הבקיע 26 ובישל עשרה, זלאטן הבקיע 25 ובישל 11. אם נישאר עם גרסא מורכבת של המדד הקודם- סוארס מספק 1.4 שערי שדה ובישולים למשחק, כל השלושה מספקים השנה 1.1 שערי שדה ובישולים למשחק בליגה. כדי לשים את הנתון של 1.4 שערי שדה ובישולים למשחק בפרופורציות הנכונות, ניתן לחזור אל עונת 2011/12 בה מסי כבש 50 שערים ובישל 16 ורונאלדו כבש 46 ובישל 12. שניהם כבשו כמות דו ספרתית של פנדלים ושיחקו 37 ו-38 משחקים, לכן העונה הנוכחית של סוארס הרבה יותר דומה לכך ממה שנדמה. מסי סיפק בעונה ההיא 1.51 שערי שדה ובישולים למשחק, רונאלדו 1.21. סוארס השנה נמצא במקום טוב ביניהם, קרוב יותר למסי. ואת זה הוא עשה בליגה עם יותר קבוצות איכותיות ובקבוצה עם פחות כלים התקפיים סביבו.
העליונות של סוארס במשחקי הליגה השנה באה לידי ביטוי גם במספרים נוספים. מבין הארבעה, הוא מוביל במסירות שמובילות למצבי הבקעה (key passes) עם 2.7 למשחק, שני למסי בכמות דריבלים עם 2.9 למשחק, ראשון יחד עם רונאלדו בסחיטת עבירות, ראשון בכמות כדורי רוחב מוצלחים ושני לזלאטן בכמות כדורים ארוכים מוצלחים, גם פעולות הגנתיות הוא מבצע הרבה יותר משלושתם. הוא מאבד יותר מהאחרים, מוסר פחות ממסי וזלאטן וכמובן זוכה בפחות כדורי גובה מהשבדי, אבל התמונה הגדולה של המספרים האלה מציירת שחקן מגוון שמעורב ביותר פעולות משמעותיות עבור הקבוצה שלו מכל שחקן אחר בליגות הגדולות באירופה.
בשורה התחתונה, תחושת הבטן הייתה מוצדקת - העונה הנוכחית של סוארס אכן נדירה בכל קנה מידה. המספרים נותנים תמונה חלקית, הם לא יכולים להתייחס לכמות הפעולות הבלתי צפויות שסוארס מבצע במשחק, לאופן בו הוא מלחיץ את הגנת היריבה, ליכולת שלו להיות פנוי כל הזמן לקבל כדורים מההגנה ולהוציא התקפות, לשיתוף הפעולה שהוא יצר עם כל השחקנים בקבוצה. כדי להיכנס למועדון הכוכבים הגדולים בקנה מידה היסטורי הוא יצטרך להוכיח יציבות ולהצליח גם בליגת האלופות, אבל אם מבודדים את משחקי הליגה בעונה ספציפית, לואיס סוארס מספק ב-2013/14 את אחת העונות האישיות הגדולות בעשורים האחרונים. עכשיו רק נותר לו לסיים את המלאכה ולהביא את האליפות לאנפילד.
