אבות, מאמנים ובנים שחקנים שחולקים את כר הדשא אינם תופעה שהומצאה אתמול, ובכל זאת - שני דורות פעילים באותה קבוצה אינו מחזה שנתקלים בו על בסיס יומי כשמגיעים לרמות הגבוהות.
צ?זארה מאלדיני האיטלקי ובנו פאולו הם אולי הדוגמה הידועה ביותר לצמד-חמד כזה. האב, כדורגלן מצליח בעברו, התמנה בשנת 1996 למאמן נבחרת איטליה. אחד השחקנים בסגל היה בנו הבכור, פאולו מאלדיני, המגן השמאלי הטוב ביותר באיטליה דאז, אם לא בעולם כולו. את תהילתו כבר קנה לו פאולו במו רגליו, לא רק במדי הנבחרתף, אלא גם במילאן, הקבוצה בה שיחק משך כל הקריירה המפוארת שלו.
אפילו כשהאב מינה את בנו לקפטן הנבחרת היה ברור לכולם שהכבוד ניתן לו בזכות, לא בחסד. אם מישהו בכל זאת פצה פה או הרים גבה - פאולו דאג להשתיק אותו כשכבש את הגול הראשון לטובת איטליה במונדיאל 1998.
מנגד, האפשרות שמאלדיני הצעיר סידר את הג?וב לאבא גם היא מופרכת לחלוטין, וזאת לאור העובדה שצ?זארה הגיע לתפקיד לאחר שהצעיד את נבחרת איטליה עד גיל 21 ללא פחות משלוש אליפויות עולם. במילים אחרות: גנטיקה, ותשכחו מכל סיפור אחר.
עכשיו נצפין להולנד.
כשעוברים על רשימת הסגל של נ.א.ק. ברדה משנת 2012 העיניים נתקלות פעמיים בשם גו?ד?ל?י; הפעם הראשונה בקטגוריית המאמן, והשנייה בעמדת הקישור. מכיוון ש?גודלי? הוא בשום פנים ואופן לא שם שגרתי במדריך הטלפונים המקומי, מיד רצים לחפש תשובות, ומגלים שגם למשפחה ההולנדית-יוגוסלבית הזאת העניק המזל שני דורות עם רגליים מחוננות. אלא שבסיפורם של הגו?ד?ל?ים יש טוויסט שובה-לב, עם הרבה מאוד נשמה.
נ?ב?ו?יש?ה גודלי נולד ביוגוסלביה לשעבר, והחל את קריירת המשחק שלו כמגן שמאלי בקבוצה מקומית מליגה נמוכה. בשנת 1991 הצטרף לשורותיה של פרטיזן בלגרד מהליגה הראשונה, וזכה איתה באליפות. ב-1994 הגיע לספרד, שם לבש תחילה את מדי לוגרונייס, אז קבוצת תחתית ב?לה ליגה?, ולאחר מכן את אלה של לגאנס מהליגה השנייה. תחנתו האחרונה של ?נבו? היתה הולנד, שם תלה את הנעליים בתום שמונה עונות בברדה ועונה אחת בספרטה רוטרדאם. מן ההיסטוריה המקוצרת הזו, המילה החשובה לענייננו היא ?ברדה?; תזכרו אותה.
עדיין בבלגרד נולד לנבוישה בן זכר, נ?מ?נ?י?ה שמו. הילד, שראה דשא מגיל אפס, ירש מאביו את האהבה למשחק וגדל להיות קשר מוכשר. ?ננו? צמח במועדוני הנוער ההולנדיים של בוימר וברדה, ובגיל 19 חתם בבוגרים של ?הצבא הצהוב?. עד כאן סיפור משפחתי חביב על בן שהלך בדרכו של האב, והמשיך את המסורת כשעטה את מדיה של אותה קבוצה. אחלה פרק לעבודת שורשים, אלא שלא פה זה נגמר.
בחסות ברדה התפתח הצאצא והרשים. למרות שעל הנייר הוא קשר הגנתי, ננו הביא עמו למגרש סגנון משחק אינטנסיבי, בו הוא מכסה חלקים נרחבים מכר הדשא, דוחף את עצמו עד הקצה, מפגין סיבולת פיזית מעולה, ועל הדרך קונה לעצמו את הכינוי ?החיה עם שלוש הריאות?. לפי ה?דה טלחראף? ההולנדי, יכולותיו צדו את עיניהן של קבוצות כמו אנדרלכט, פולהאם, ניוקאסל יונייטד ובאייר לברקוזן, ושמועות התרוצצו גם בדבר התעניינותה של סביליה הספרדית.
אבל גודלי הצעיר שידר נאמנות למועדון. באוגוסט 2012 כמעט ונקנה על ידי פיורנטינה, אך מכיוון שהאיטלקים לא עמדו בתנאי התשלום של ברדה - המהלך נכשל. בתגובה הצהיר נמניה שלא יעבור לשום מקום אם קבוצתו לא תקבל עבורו לפחות שני מיליון יורו, ובכך רכש לו תמיכה אדירה של קהל האוהדים המקומי.
בסוף 2012 ניוקאסל האנגלית שמה לה מטרה לספח את הקשר המבטיח לשורותיה, וערב יום הולדתו ה-21 הוצע לו חוזה בפרמיירליג בעסקה שהוערכה בסביבות השני מיליון יורו ועמדה לצאת אל הפועל. אלא שאז התרחשה תפנית מפתיעה, ולא רק שגודלי האב שב אל זירת הכדורגל, אלא שהוא מונה למאמן הקבוצה של בנו, על מנת להציל אותה מירידה לליגה השנייה. הילד מצדו, ביצע פניית פרסה, והראה מהו סדר העדיפויות האמיתי שלו.
?אבי חשוב לי מאוד?, אמר נמניה לאתר הכדורגל ?סרפסקי פוטבאל?, ?הוא האדם החשוב ביותר בקריירה שלי, הוא האיש שעשה ממני כדורגלן. עכשיו כמאמן הוא יכול לעשות את זה בעצמו, אבל הייתי רוצה לעזור לו?. גודלי ג?וניור נותר בהולנד על מנת לסייע לאב במשימת האימון הראשונה שלו, ובמאמץ משפחתי משותף, יחד עם עוד עשרה שחקנים, הצליחו להשאיר את ברדה בארדיוויזי. טישו, מישהו?
ארבע עונות בסך הכל הזיע נמניה עבור ברדה. לאחר זו האחרונה עם אביו, בה רשם 90 דקות בכל אחד ממשחקי הליגה ותרם לקבוצתו חמישה גולים, נתן לעצמו הבן לחשוב גם על התפתחותו האישית. ב-2013 התקדם הלאה, כשנקנה על ידי AZ אלקמאר עבור שלושה מיליון יורו. גודלי הצעיר השתלב היטב במועדון החדש, ואולם לפתע הפכו ?נבו ונמו? ליריבים על המגרש.
ברוגז-ברוגז-לעולם? חס וחלילה. העונה הנוכחית היא הראשונה שבה שיחקו השניים זה מול זה, וכפי שהתברר עד מהרה - מדובר בזוג מקצוענים למופת. ?כמובן שזהו יום גדול עבור המשפחה,? צוטט האב באתר הרשמי של המועדון לקראת משחקו הראשון נגד בנו, ?אבל אנחנו מקצוענים, והיום הקבוצה באה לפני המשפחה".
?מובן שזהו משחק מיוחד עבורי?, אמר גודלי הצעיר לתקשורת באותה הזדמנות, ?אין דבר שאני רוצה יותר מלנצח את אבי וחבריי הקודמים לקבוצה. אבא ואני שוחחנו על המשחק כל השבוע. אני אעשה כמיטב יכולתי לעזור לקבוצה שלי לנצח היום, אבל אם אצליח להבקיע לא אחגוג,? הודה נמניה, ?שיחקתי ארבע שנים בברדה, ויש לי כבוד אליהם ואל האוהדים שלהם?.
המשחק ההוא, שהתקיים במגרשו הביתי של האב, הסתיים בתוצאה 0:3 למארחת. ארבעה חודשים לאחר מכן, הפעם על הדשא של ?איכרי הגבינות?, החליט הגורל שמשפחה אכן חשובה יותר מספורט, ובמחווה יפה סידר לאלקמאר 0:3 משלה. בעונת 2013-14 המאזן בין האב והבן עומד על תיקו.
?גודלי ובניו? - הפרק האחרון? כנראה שלא. בעוד שורות אלה נכתבות מכדרר אחיו של נמניה, דראגי בן ה-16, בקבוצת הנוער של ברדה. מי יודע, אולי הוא מכין לנו חומר לכתבה נוספת, הפעם על טריפל משפחתי?
אתם עוד תשמעו עליו: לוק קאסטניוס
משהו עם ריח של עתיד מזהיר מתבשל במטבחה של טוונטה אנסחדה, ולמעדן הזה קוראים לוק קאסטניוס. הוא בן 21, מושווה לעיתים לתיירי הנרי, ומחזיק בשיא ההבקעות במדי נבחרת הולנד עד גיל 17 בכל הזמנים. פתיחה מבטיחה יותר מזו?
קאסטניוס, שאמו מכף ורדה ואביו צרפתי, נולד בשכונה בעייתית בסכידאם שבמערב הולנד, ודריסת הרגל הראשונה שלו על הדשא הייתה בכלל מקרית: מגרשה של קבוצת הנוער המקומית אקסלסיור (לא אותה אקסלסיור מרוטרדאם) שוכן במרחק צעדים מבית ילדותו, וכך קרה שמגיל חמש הילד כבר בעט אל השער. עם זאת, לדבריו הוא דווקא לא חלם להיות כדורגלן, עד שראה בטלוויזיה ברזילאי אחד בשם רונאלדו, שעשה נפלאות עם הכדור.
עם הורים תומכים, אופי תחרותי ורעב לניצחון, כפי שמעידים עליו סובביו, הצליח לוק הקטן להתקדם אל מועדון הנערים של ספרטאן 20?. בגיל 14 הצטרף לאקדמיה של פיינורד, שם לקח לקודקודים מעט מאוד זמן להבין עם מי יש להם עסק, ובהזדמנות הראשונה הוחתמה ההבטחה בקבוצת הבוגרים.
במשך שתי עונות לבש קאסטניוס את מדי המועדון הרוטרדמי, כבש 15 פעמים ב-37 הופעות, והגישושים מצד קבוצות גדולות לא אחרו לבוא. ריאל מדריד, מנצ?סטר יונייטד, ארסנל ובאיירן מינכן הן רק טעימות מתוך רשימת המתעניינות הארוכה, אך אינטר הגדילה לעשות ומבלי להסס שלפה חוזה.
באיטליה ראה לוק הצעיר יותר ספסל מדשא, ומצא את השער פעם אחת בשש הופעות. המחסור בזמן משחק פגע בהתפתחותו, אך לקאסטניוס, שכנראה עזב את הולנד מוקדם מדי, היה את האומץ לשוב אל מולדתו. למרות שבדרך ניסתה ליברפול להסיט את מסלולו של השחקן המוכשר לאנגליה - היא נכשלה מלהשלים את העסקה בחלון ההעברות, ובטוונטה קפצו על המציאה.
על הקרדיט הזה גמל קאסטניוס לאדומים בריבית דריבית, ונכון להיום הבקיע במדיהם 23 שערים ב-53 הופעות. בעונה הנוכחית הוא מדורג רביעי בטבלת הכובשים של הארדיוויזי עם 14 שערים, ומאייש את אותו המקום במספר הבעיטות לשער.
למרות הצלחתו בחוד, החלוץ הרותח בכלל החל את דרכו כבלם, משם הועבר לעמדת הקשר הימני, ולאחר מכן אל מרכז השדה. קומתו הגבוהה וזריזותו סידרו לו לא מעט גולים, עד שלבסוף הוא התבקש להתרכז בייצור שערים והוצב רשמית בעמדתו הנוכחית. עם זאת, לוק מעורב דרך קבע גם באגפים, ונותן מעצמו בחלקי המגרש השונים. כשעונתו השנייה בטוונטה לקראת סיום כבר ברור שקאסטניוס פורח, ונשמעים קולות שמדברים על סיבוב שני בליגה מובילה.
בגזרת הייצוג הלאומי, בשל מוצאו עמדה בפניו האפשרות לשחק במדי נבחרת צרפת, אבל כרגע טוב לקאסטניוס עם הכתומים, ולכתומים טוב איתו. נכון להיום הוא מככב בשורות נבחרת הולנד עד גיל 21, שם כבר תרם חמישה שערים בתשע הופעות, ולמרות שזימון לנבחרת הבוגרת טרם הגיע - בקצב הזה לא נראה שיש לו מה לדאוג.