גם הפועל באר שבע וגם עירוני קרית שמונה התייחסו למשחק חצי הגמר הערב (רביעי) ביניהן כאל גמר לכל דבר וכאל המשוכה הקשה ביותר שנותרה להן בדרך לזכייה בגביע המדינה. כבר בפתיחה ניתן היה להבחין ברצון הרב של שתי הקבוצות להפתיע זו את זו ואולי גם להכריע את המשחק בדקות הראשונות שלו.
ככל שחלפו הדקות הייתה זו באר שבע שיזמה יותר. אלישע לוי שלח מהרגע הראשון את כל הכלים ההתקפיים שלו אל המגרש והקבוצה שלו אכן הגיעה ללא מעט הזדמנויות, אבל לא ידעה לנצל אותן. כאשר גליינור פלט משחק, התקפת באר שבע הרבה יותר מאוזנת ויש לה הרבה יותר אפשרויות. היא הופכת להיות התקפה חזקה יותר. מדובר בחלוץ מטרה שעוזר בהחזקת הכדור, מטריד את ההגנה שמולו ומהווה איום מתמיד ברחבת היריב.
אלישע לוי ידע שהיריבה שמנגד מתחילה את ההתקפות שלה מהחלק האחורי ובצורה מאוד מסודרת ולכן לא התפתה להפעיל עליה לחץ בחלקים הגבוהים של המגרש, אלא דרש משחקניו לצמצם את השטחים בחלק המגרש שלו. באר שבע סגרה היטב והקשתה על קרית שמונה לפתח את אותו משחק מסודר שמאפיין אותה. בכך, היא הצליחה לנצל גם לא מעט טעויות של הצפוניים ולצאת מהן להתקפות מתפרצות מסוכנות מאוד. קרית שמונה נראתה באותן דקות חסרת אונים לחלוטין, כאשר שני שחקני הקו שלה, דויד מנגה ואחמד עאבד, נחסמו היטב על ידי הגנת באר שבע. ראינו איך הקריה מתקשה העונה לא פעם מול קבוצות שמסתגרות מולה. הרבה יותר נוח לשחקנים של ברק בכר לשחק נגד יריבות שלוחצות אותם.
במחצית השנייה, ובעיקר עם כניסתו של ויאם עמאשה, חל שיפור בחלק הקדמי של קרית שמונה. הייתה שם הרבה יותר תנועה והקבוצה הפכה למסוכנת יותר. בסופו של דבר, היה זה מנגה שהגיע בזמן ובעיתוי המושלם להציל את הקבוצה, שבאותן דקות בסיום המשחק נראתה עייפה ופצועה. אם המשחק היה נגרר להארכה, אחרי שקרית שמונה כבר סיימה את החילופים שלה, היה לה הרבה יותר קשה להחזיק מעמד, שכן גם מספר שחקנים מאלה שעוד נותרו לה על המגרש לא היו בקו הבריאות. התכווצות השרירים ממנה סבלו כמה משחקני הקריה לא נבעה מחוסר כושר, אלא מהעובדה שאותם שחקנים לא רגילים למעמדים כאלה ומטבע הדברים הלחץ משפיע מאוד וגורם לאותן פציעות טורדניות.
אין ספק שבאר שבע היא המפסידה הגדולה של הערב הזה. לאחר עונה מקסימה שלה, הקבוצה מבירת הנגב רצתה מאוד להשיג לעצמה את התואר. באר שבע התעייפה מהמרדף אחר מכבי תל אביב בליגה וקיוותה להצליח בגביע. היא הייתה קרובה, אבל לא ידעה להכניע את קרית שמונה בדקות הטובות שהיו לה ולכן היא תיאלץ להסתפק רק במחמאות.
מנגד, אותה קרית שמונה, לא במשחק גדול שלה, הצליחה עונה שנייה ברציפות להשיג את הכרטיס לגמר הגביע. הגעה למעמדים גדולים כאלו מחזקת מאוד את המועדון ולאחר שהיא הפסידה להפועל רמת גן את התואר בגמר של העונה שעברה בתום דו קרב פנדלים אכזרי, קרית שמונה מרגישה פעם נוספת שהיא קרובה מתמיד להניף את הגביע. אלא שעוד קודם לכן, היא תצטרך לעבור את מכבי נתניה, שבוודאי לא תעשה לה חיים קלים.
המשחק הראשון אומנם לא הציג את אותו קצב ואותה יכולת שראינו במשחק בין באר שבע לקרית שמונה, אבל למפגש בין מכבי נתניה למכבי פתח תקוה התייצבו שתי קבוצות שעשו הכול כדי ליהנות מאירוע כל כך מכובד. במשחק שהתפתח, אפשר לומר שהקבוצה מעיר היהלומים הייתה הטובה יותר על כר הדשא. המאמן יוסי מזרחי הציב את שחקניו במערך טקטי ומסודר ומלבד ערן לוי ולארי קאיודה, שהיו חופשיים יותר, שאר השחקנים ביצעו היטב את המשימות שניתנו להם ומנעו מפתח תקוה אפשרויות הבקעה לאורך המשחק. זו הייתה משימה לא פשוטה ובהתקפות המתפרצות המעטות של נתניה, ידעו לוי וקאיודה למצוא את המלאבסים לא מוכנים ולהעניש אותם.
באופן אישי, העלייה של נתניה לגמר הגביע החזירה אותי לרגע מרגש. הייתי ממש ילד, רק בן 13 וזכורה לי העלייה לגמר האחרון, זה של 1978, לפני 36 שנים. אני חושב שנתניה ראויה להערכה על ההישג הגדול שלה העונה והדבר החשוב עוד יותר זו החזרה של הקבוצה הזו לליגת העל. ראינו היום איזה קהל גדול המועדון הזה הביא עמו לאצטדיון רמת גן ונשמח לראות אותו כחלק מהליגה הבכירה בעונה הבאה.