"זה היה היום האחרון של ההעברות, הכל קורה ביום הזה. הייתי אמור לחתום אצל מלמיליאן בבית"ר, אבל היו בעיות בין המועדונים. שוב בעיות. במקביל, המנכ"ל של רמת השרון חיכה לי בבקרה עם החוזה. הלכתי לעשות בדיקות, כל הדרך אני נוסע ובוכה. בפעם הראשונה אני מספר את זה, כי היום החלטתי לשים את זה מאחור. אני, נאור פסר, ילד בגיל 24, ליגה לאומית? לפני שלוש שנים אמרו עליי שאהיה מגן הנבחרת. הדמעות לא הפסיקו לזרום. חתמתי. היום אני מבין שלא עשיתי טעות. ההחלטה ההיא רק גרמה לי להתבגר".
הרבה זמן לקח לנאור פסר לספר את הדברים האלה. פסר היה חלק מהנבחרת הצעירה שהעפילה ליורו 2007 עם גיא לוי. הוא נראה כמו המגן הבא של נבחרת ישראל. בליגה כמעט ללא מגינים, העתיד שלו נראה ורוד. מאוד ורוד. אבל הדרך שבה הקריירה שלו התגלגלה היא כמעט טרגדיה. היום פסר הוא אולי השחקן הכי טוב במכבי פתח תקוה, אליה חזר בעונה שעברה. רגע לפני חצי הגמר מול מכבי נתניה, הוא מרגיש מספיק בשל כדי לספר באמת מה קרה לו.
18:00, ספורט 5: מכבי פ"ת נגד נתניה בחצי הגמר הראשון
קרית שמונה נגד באר שבע: ברדה יעבור מבחן כשירות
אבי לוזון לשחקני מכבי פתח תקוה: "המועדון בוער"
הדרך שבה התבצע המעבר שלו לרמת השרון בעונת 2010/11 לא היתה חדשה לפסר (29). עונה אחת לפני כן הוא שוחרר מהסגל של רוני לוי, אז מאמן מכבי פתח תקוה, אחרי עימות עם טל בן חיים, ומצא את עצמו בסגל של ג'ון גריגורי ותומר חמד באחי נצרת. הוא נפצע, הקבוצה ירדה ליגה, ואת העונה הזאת, ההיא שקדמה לשנתיים בהן שיקם את עצמו ברמת השרון, הוא מבקש למחוק. גם במקרה של אחי נצרת, הכל התבצע ברגע האחרון. בלי יותר מדי להתעניין ברצון שלו.
"קשה לי מאוד לדבר על העונה ההיא", הוא משחזר היום את התקופה הקשה שעבר אחרי שהלוזונים כבר הפכו אותו למגן הבא של ישראל. "אתה משחק חודש ואז שוב פציעה. עד היום אני מדחיק שזה קרה לי. לא רוצה לזכור, גם מבחינת הבלאגן שהיה לי במכבי פתח תקוה. הנחיתו עליי מעבר ביום האחרון של ההעברות. זה היה פשוט: או שאתה עובר לנצרת, או שתשב ביציע. לא הייתה לי ברירה. עזוב, לא רוצה לדבר על זה".
אז בוא נחזור לרמת השרון. וקודם נשאל, למה אחרי חצי עונה נוראה כזאת לא חזרת הביתה?
"כי פרדי דוד לא רצה אותי בסגל. היה כאילו תחושת מיצוי כזאת, אבל הייתי שייך למועדון. עד עכשיו אני יכול לומר שזה המינוס הכי גדול בקריירה שלי. הכרטיס כל החיים היה שייך למכבי פתח תקוה. מרגיש משועבד? אפשר להגיד שכן. הרגשתי שכאילו עצרו אותי. תבין, השנתיים האלה ברמת השרון החזיקו אותי נפשית. רציתי להחזיר את הרצון הזה לשחק כדורגל. הכל ירד לי קצת אחרי העונה הקשה בנצרת. תבין, כשעליתי מהנוער זאת הייתה אחת מהקבוצות הכי גדולות בהיסטוריה של מכבי פתח תקוה. קבוצה שרצה חזק על מקום שני ואירופה. תפסתי הרכב, הייתה לי תקופה יפה באולימפית, הכל היה טוב. פתאום הגיעה עונת פרטיזן, עונת הפריצה. אחר כך עלינו לאליפות אירופה. אבל אז משהו קרה".
מה?
"אחרי שלוש שנים טובות, הגיעה הצעה ממכבי תל אביב של שניידר. רן בן שמעון מונה, הם מאוד רצו. אבל מכבי פתח תקוה לא הסכימה לשחרר אותי, הם רצו יותר מדי כסף. זה ביאס אותי. בעונה שאחרי אבי נימני מונה ומכבי עדיין רצו אותי. אבל פתח תקוה שוב לא שחררו. ואז הגיעה הירידה. הרגשתי תחושת פספוס, כעסתי מאוד שהמעבר התפוצץ, הכל ביחד גרם לי לירידה ביכולת. לא הראיתי את היכולת שלפני העונות האלה. ואז משהו כאילו נגמר. הייתה תחושת מיצוי, שלי ושלהם. שני הצדדים ידעו שזה נגמר. היו לי בעיות בתקופת רוני לוי, הבנתי שאני חייב ללכת. לא נהניתי במועדון, הייתי עצוב. בוא נגיד שהמעבר לנצרת זאת לא בחירה שלי. שלחו אותי לשם".
אבל גם ברמת השרון לא בחרת.
"בחרתי לעזוב. גיא לוי רצה להביא אותי, אבל היה לו בלאגן והוא עזב רגע לפני שהגעתי. עשינו עונה יפה בלאומית, עלינו ליגה עם שחקנים ממש טובים. בליגת העל עשינו עונה גדולה. נשארנו והגענו לחצי גמר הגביע. גם היום אתה לא מאמין מה הם עושים. כולם הספידו אותם, אמרו שהקבוצה גמורה ויורדת ליגה. אבל ברמת השרון יש אווירה מיוחדת סביב כל הבלאגן. אנשים חמים מאוד, מוזיקה וצחוקים. הכל בכיף, גם בהפסדים. נהניתי שם מאוד. היה טוב למכבי פתח תקוה שאעזוב אז".
"בקיץ שעבר היו הצעות מליגת העל אבל חזרתי. תבין, הכרטיס שלי שם. היה קשה למצוא את הקבוצה שתרכוש את הכרטיס שלי במחיר שהם רצו. סיני מאוד רצה אותי, שינו (זוארץ, א"י) הפעיל עליי לחץ. אם לא הוא, לא הייתי חוזר".
והיום, במכבי פתח תקוה אומרים עליך "הוא אחד השחקנים הבודדים בישראל שמסוגל לשחק בשני הצדדים כאילו זאת העמדה הטבעית שלו", שזאת אולי העונה הכי טובה בקריירה שלך. דווקא עכשיו, בעונה כזאת.
"וזה קצת עצוב. בעצם הרבה. דווקא בעונה כזאת אני בתחתית. בדרך כלל שחקני התקפה מקבלים את התהילה. בתפקיד כזה קשה לשים לב אליי. הקבוצה עוברת עונה מאוד קשה, לא צריך להגיד. ההפסד לרעננה סיבך אותנו עוד יותר. באופן אישי, כן, זאת אחת העונות הטובות שלי. עצוב לי. קובי רפואה זכה לשחק איתי, לא מזמן הוא אמר לי: 'נאור, אני לי לא זוכר אותך ככה מאז עונת הפריצה שלך בגיל 21, באולימפית'".
גוטמן לא מספיק שם לב אליך?
"בתקופה של האולימפית הייתי אמור לקבל הזדמנות זימון לנבחרת הבוגרת. זה קרה לפני ה-4:3 בבית מול קרואטיה. אבל שוב חוסר מזל. נפצעתי בעין, משהו הזוי ומסובך, ושוב חזרתי אחורה. נעדרתי בין חודשיים לשלושה חודשים. חזרתי לאולימפית. גוטמן? אנשים שואלים אותי למה אני לא שם. תראה, ספגנו 50 גולים העונה, אני שחקן הגנה אבל אחראי על הרבה דברים אחרים. אולי זה מה שפוגע. הקבוצה במקום אחרון, קשה אולי לקחת אותי. נקווה שבעונה הבאה אהיה בקבוצה יותר טובה. אולי אז אהיה חלק מהנבחרת".
איך קורה ששנתיים ברציפות בליגת העל הקבוצה מתרסקת? שחקני הבית שוב צעירים מדי, שוב שחקנים לא מספיק איכותיים בעמדות מפתח?
"לא רוצה לעשות סיכומים, כי יש לנו חצי גמר ועוד ארבעה משחקים להציל לעצמנו את העונה. אנחנו שלוש נקודות מהקו האדום. אחרי רעננה כולם היו בדיכאון ובצדק. נעשו הרבה טעויות בבניית הקבוצה בקיץ. בנו כאן קבוצה לא מאוזנת".
בוא נדבר על אלרואי כהן. במשחקים הוא נראה שמח, אבל באימונים זה סיפור אחר לגמרי. למה זה לא הצליח?
"אלרואי התחיל את העונה מאוחר, לא עשה הכנה לעונה. זה משפיע מאוד. כשאתה לא עושה הכנה, ריצות, מחנה, קשה לך. לקח לו זמן להתחבר לשחקנים מבחינה מקצועית. חברתית הוא בסדר, חבר של כולם, אבל מקצועית הייתה בעיה של חיבור. כל פעם שהוא חזר לרוטציה פתאום הוא נפצע. שבועיים או שלושה בחוץ, וחוזר אחרי חודש. הכל נתקע לו. הוא שחקן באמת כשרוני, מאמין שהיו יכולים להשתמש הרבה יותר העונה".
והייתה עוד בעיה בחלק הראשון של העונה, שקוראים לה דני פרדה. הרבה שחקנים לא רצו אותו בחדר ההלבשה.
"לפעמים היה קטע שפתאום באמצע משחק הוא היה מרשה לעצמו יותר מדי, פשוט 'זורק', אם אתה מבין למה אני מתכוון. מבחינת כשרון אין מה לדבר. זה מסוג השחקנים הכשרונים האלה שהראש מקלקל. רוני לוי שדרג אותו בבית"ר, פתאום הוא עושה עבודה ורץ, לא מחכה לכדור כמו אצלנו. הוא יודע שזה לא יעבוד בבית"ר. מכבי פתח תקוה עשו טעות, אולי כמו שעשו איתי. רצו יותר מדי כסף, יותר ממה שאפשר לתת. לא היו קבוצות שישלמו, אז הוא נשאר כאן תקופה ארוכה והיה ממורמר".
מי אשם במצב?
"זאת התנהלות שכונתית, בעיקר שלו. זה לא מתאים לשחקן מקצועני. מכבי פתח תקוה טעתה כשלא שחררה אותו קודם כי הוא לא רצה את המועדון והמועדון לא אותו. בסופו של דבר הוא עשה מהלך מצוין עם המעבר לבית"ר, אבל צריך להבין שזה קרה באיחור של שנה. לא ידוע אם לא רצו אותו בחדר הלבשה, אבל היה קצת בלאגן איתו. דני לא רק לא רצה להיות פה, אלא גם הראה את זה. והוא יודע להראות. פתאום חודש שלם הוא לא מופיע לאימונים, חודש אחר הוא מגיע בהפוגות".
דווקא בעונה כזאת, לא משלמים לכם בזמן. את משכורות פברואר לא קיבלתם. כמה זה מפריע?
"אני יודע שהמצב הכלכלי לא טוב. לא סוד שיש בעיה עם הכסף. אין מי שייתן, למיטב ידיעתי חוץ משינו זוארץ אין מישהו שמזרים כסף. זאת הבעיה. באמת שזה לא היה אמור לפגוע בנו, אבל בסופו של דבר זה כן פגע. היה יום אחד של בלאגן שהחלטנו לשבות בדיוק לפני הפלייאוף".
יש לך חוזה לעונה הבאה?
"לא, אין לי חוזה".
אז הנה, אתה חופשי. כבר לא משועבד.
"נראה לך? יש דמי השבחה, עוד כל מיני תנאים".
תישאר אם תרדו ליגה?
"נדבר בסוף העונה. בוא נקווה שלא נרד. אשמח מאוד להמשיך בליגת העל עם מכבי פתח תקוה. אתה יודע מה הבושה הכי גדולה?".
ספר לי.
"שאני עדיין מדבר איתך על ירידה. תראה את בני יהודה, סגל שמדגדג פלייאוף עליון, דמאיו וכל הבלאגן סביבו, ובעונה כזאת שלהם אנחנו עדיין שלוש מהם. זאת בושה בשבילנו. בעונה כזאת אנחנו צריכים להיות מינימום שש נקודות מהם. בגלל זה אני עדיין מאמין. אם ננצח את רמת השרון ובני יהודה, נעבור אותם".
על מה חושבים עכשיו, איך לשרוד או איך לעבור את נתניה ולהגיע לגמר?
"זה משחק פתוח לגמרי. הם בליגה שנייה, בעצם כבר בראשונה. יש להם סגל אדיר, לא פחות. יוסי מזרחי הוא המאמן הכי טוב שהתאמנתי תחתיו. הוא הוביל את מכבי פתח תקוה לעונת שיא, עזב אותנו במקום השני בעונה מדהימה של מכבי חיפה. זה כדורגל שבחיים לא היה ולא יודע אם יהיה במכבי פתח תקוה. רואים את זה גם בנתניה. עכשיו צריך למחוק הכל ולשאול איך נבוא למשחק הזה. חייבים לעבור. אוי, איך שאני מחכה לפגוש את שמעון פרס".
