סלע המחלוקת: על אי ההחלטה בעניינו של רובן ראיוס

הבעיה הכי גדולה עם צדק זו העובדה שהוא לא יכול רק להיעשות, אלא חייב גם להראות. כמה חבל שהמקום שעוסק בצדק במסגרת הכדורגל הישראלי, בית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל, פשוט לא מסוגל להבין זאת, פעם אחר פעם. כמה חבל שאותו בית דין גם אינו מבין את משמעות המונח "תדמית", מונח שלא בטוח שיש חשוב ממנו בעולם בו אנו חיים כיום. תשאלו את רובן ראיוס.

בית הדין דחה בשבוע את ההחלטה בנוגע לראיוס

אתמול, יום רביעי, היה עוד יום סוער במסדרונות בית הדין. שערים 4-5 נסגרו בשלושת משחקי הבית הקרובים של הפועל תל אביב בעוד עונש קולקטיבי הזוי שפוגע באוהדים שלא עשו דבר וחצי דבר רע, רק בגלל כמה עבריינים קטנים. אנדרס טונייס וגליינור פלט ספגו עונשים על הכרטיסים האדומים שראו. מכבי תל אביב נקנסה בכמה אלפי שקלים על פריצת אוהדים למגרש לאחר שער הניצחון של זהבי בדרבי. ואותו ראיוס? הוא, כמו כולנו, יצטרך להמתין שבוע נוסף לפסיקה בעניינו, פסיקה אותה חיכה לשמוע אמש כמעט כל אוהד כדורגל בישראל (וגם רבים שאינם אוהדי כדורגל, אך נחשפו למקרה שסוקר בהרחבה רבה בישראל בשבוע החולף. בהרחבה ר-ב-ה).

הסיבה בגללה כולם יצטרכו לחכות בסבלנות במקום לקבל תשובות נעוצה בדיין עמנואל סלע, הידוע גם בשמו השני, "האיש שנתן למכבי תל אביב שלושה משחקי רדיוס שישוחקו במגרשי היריבות ורצה שהיא גם תעביר את ההכנסות מאותם משחקים לקבוצות היריבות רק בגלל התפרעות של 20 אוהדים במשחק חוץ באשדוד". אותו סלע, כך מסתבר, ממשיך לא להיות ממש מחובר למה שקורה בכדורגל הישראלי ובהחלטת הביניים אותה פירסם עם תום הדיון בעניינו של ראיוס הוא ביקש לדחות את מתן ההחלטה, בשל "הצורך לצפות בשידור המשחק על מנת לקבוע עמדה באשר לנסיבות".

וכאן עולה השאלה, אם כבוד הדיין לא ראה את המשחק בין מכבי חיפה לבני יהודה, או לכל הפחות את האירוע המדובר, שהסעיר את הכדורגל הישראלי, כיצד הוא יכול להוות סמכות לחלוקת עונשים לשחקנים וקבוצות? האם על שופט העוסק בדיני משפחה, פלילים או כספים לא קיימת החובה להיות מעורה במתחולל בעולמו ואם כן, מדוע על דיין בבית הדין של ההתאחדות לכדורגל לא קיימת חובה דומה? זכור בעיקר הטיעון המנותק לחלוטין (והשגוי לחלוטין) של אותו סלע כאשר פסק על העונש ההוא למכבי תל אביב בטענה שבמשחק הסופרבול בו צפה אוהדי שתי הקבוצות ישבו אלה לצד אלה ללא כל אלימות. מה הקשר? לא ממש ברור.

להגנתו של הדיין סלע חובה לציין: על פי חוק במדינת ישראל, על התביעה לספק את הראיות בהן התיק עוסק. כלומר, אם תובע ההתאחדות, שביקש להעניש את ראיוס בשמונה משחקי הרחקה בפועל, לא הביא את הוידיאו מרגע הפגיעה, זכותו ואף חובתו של סלע או של כל דיין אחר לצורך העניין, לבקש לבחון שוב את הדברים אם הוא חש צורך כי הדבר הכרחי, על מנת שלא לקחת החלטה שתושפע מדעת הקהל, שהייתה ברורה עד מאוד במקרה הזה. אלא שעד כאן היה החלק של "להיעשות". בחלק של "להראות" מגיעה הנפילה.

לא פעם מואשמים הדיינים בבית הדין כי הם מנותקים מדי מהמציאות בעולם הכדורגל שלנו מכדי שיהיו מסוגלים לעסוק בבעיות המתחוללות בו. הרי ההחלטות שלהם לעיתים הרות גורל ויכולות לקבוע את עתיד של קבוצה כלשהי או את תוצאותיה של עונה שלמה. קיים מסלול תמידי, שמתחיל בהתפרעות של מספר אוהדים, נמשך ב"הלם" והפתעה לא ברורים מצד הדיינים השונים של בית הדין, כאילו זו הפעם הראשונה בה הם נתקלים בסיטואציות כאלה בכדורגל הישראלי, ולא הפעם ה-5,000 ומסתיים בעוד עונש רדיוס מטופש, שניתן כנראה מתוך ניסיון ותקווה כוזבת כלשהי שזה בדיוק מה שיחנך את הקהל וימנע את ההתפרעות הבאה, דבר שלא ממש הוכיח את עצמו עד היום. המסלול הזה הוא הדוגמה הטובה מכולן לכך שבית הדין פשוט לא מסוגל להבין את תפקידו ביחסים שבינו לבין מאות אלפי אוהדי הכדורגל אותם הוא משרת, מעצם היותו חלק מההתאחדות לכדורגל.

בליגות האמריקאיות, NBA, פוטבול, בייסבול וכו', העונשים לשחקנים מחולקים על ידי הקומישינרים (כמעט מעולם לא יהיה עונש קולקטיבי לקבוצה, שיפגע באוהדיה, בגלל מעשה של אוהד בודד). האם מדובר בשיטה טובה או לא והאם אותו קומישינר לעיתים מושפע מגורמים חיצוניים, זו כבר שאלה אחרת. מה שבטוח - האדם שקובע את העונשים, חי ללא הפסקה את העולם עליו ניתנה לו הסמכות לפסוק והתוצאות בהתאם.

לבקש "לצפות בשידור המשחק", כמו שביקש אתמול עמנואל סלע, זה הכי רחוק בעולם מלהיות חלק מהעולם. תחליט כבר.

התיקול החריף והתגובות הקשות: סיקור מיוחד לפרשה