1. ב-5 באפריל אמורה להיפתח בתל אביב אליפות אירופה בהרמת משקולות. כן, אליפות אירופה האמיתית. לא סתם תחרות דרג ג', לא טורניר זניח, אלא תחרות בינלאומית מהרמה הגבוהה ביותר.
אתם בטח שואלים את עצמכם מה לישראל ולארגון תחרות בינלאומית בהרמת משקולות, וזו באמת שאלה טובה. פעם היו ספורטאים ישראלים שהצטיינו בענף הזה כמו אדוארד וייץ שסיים במקום החמישי במשחקים האולימפיים במונטריאול, ו-ויאצ'סלב איבנובסקי שהתחרה במשחקים האולימפיים אטלנטה 1996. מצד שני, בשנים האחרונות הענף הזה הפך לקטן וזניח בארץ ונהנה מ"הבלחה" אחת כשאנטולי מושיק זכה במדליה באליפות אירופה 2011 לפני שנתפס על שימוש בחומרים אסורים.
בשנים האחרונות ישראל לא ממש הורגשה באליפות אירופה, ולתחרות האחרונה שנערכה ב-2013 באלבניה היא שלחה נציג אחד בלבד במשקל של 105 קילוגרם ומעלה. ופתאום ישראל מבקשת לארח את האליפות, וגם זוכה באירוח. האליפות תוכננה להיערך תחילה ב"האנגר 11" בתל אביב, ובהחלטה של הרגע האחרון (פחות או יותר) הועברה לאולם של "תיכונט" באזורי חן.
אז למה אנחנו צריכים לשמוח? תאהבו את זה או לא, תבינו את זה יותר או פחות - הרמת המשקולות היא אחד מענפי הספורט האולימפיים היותר נצפים באירופה כשזה מגיע לתחרויות גדולות. ההוכחה היא שיורוספורט יעביר שידורים ישירים מאזורי חן בתל אביב לעשרות מיליוני צופים ברחבי היבשת, וכדי שלא נעשה פאדיחות, הישראלים צריכים להיראות שם מקצועיים ורציניים. אם יש במה גדולה לייחצן את ישראל בעולם בימים הקרובים, הרי שזו אליפות אירופה בהרמת משקולות.
למה אנחנו צריכים לחשוש? כי נכון לעכשיו עשרות ספורטאים מכמה ממדינות ברית המועצות לשעבר, לא יכולים לקבל אשרות כניסה לישראל בגלל עיצומים של משרד החוץ. במילים אחרות, אם מישהו לא יתעורר שם, לפחות 82 ספורטאים מאזרבייג'אן, ארמניה, בלארוס ומולדובה לא יוכלו להתחרות כאן ואז האליפות כולה תהיה בספק. האם זה גדול עלינו?
2. מי שסובל כיום מקמפיין תקשורתי ענק נגדו הוא יו"ר איגוד הג'ודו, משה פונטי, שנחשב ל"איש הרע" בפרשת אליס שלזינגר. יש כאלה שיגידו שהוא האשם העיקרי בכך ששלזינגר היא לא ג'ודאית בנבחרת ישראל כיום, ואחרים יגידו שהוא פשוט צריך לשחרר אותה ולייצג מדינה אחרת.
בגלל המצב הלא נעים שפונטי נכנס לתוכו, לא מעט בזכות עצמו, הוא הפך למטרה עבור הרבה אנשים, ובימים האחרונים זה מטפס לשיאים חדשים. גם משרד הספורט עצר כביכול את ההקצבות לאיגוד הג'ודו כדי לבדוק לעומק את ניגודי העניינים שמיוחסים למשה פונטי, בעקבות דברים שסיפרו עליו אליס שלזינגר ועורך דינה במסיבת עיתונאים דרמטית. אגב, במשרד הספורט נוטים במקרים רבים לעצור הקצבות לאיגודי הספורט מסיבות לא מובנות, וזה בלי שום קשר לעניין הנוכחי - הם פשוט לא ממהרים לשלם בשנים האחרונות.
בחזרה לפרשה המסעירה - אני באופן אישי מאוד רוצה את טובתה של אליס שלזינגר, ומאמין שפונטי צריך לסיים את הפרשה הזאת ביוזמתו. מצד שני, למי שעוקב מקרוב אחרי פעילויות של איגודי ספורט ועסקנים שונים, זה נראה מופרך שגוף כמו משרד הספורט מושפע מסיפורים על מקורבים של מקורבים שלא מפתיעים אף אחד, ושקורים כמעט בכל מקום.
רוצה לומר, אם תרצו לחפש ניגודי עניינים בכוח תוכלו למצוא את זה כמעט בכל גוף, לא רק בספורט אלא בכלל בעולם העסקי. אני באמת מאמין שנכון להיום משה פונטי יוצא שעיר לעזעזל מכל הסיפור הזה וזה לא בגלל שהוא צדיק, אלא בגלל שקשה למצוא צדיקים באופן כללי. גם מאמנה ובן זוגה של אליס שלזינגר, פבל מוסין, לא הסכים לשחרר מהמועדון שלו ג'ודאית ישראלית בשם עמרי קניון מסיבות שאולי מוצדקות ואולי לא, אבל מחלוקות ודפוסי התנהגות עקשניים אפשר למצוא בכל מקום. דבר אחד בטוח - אי אפשר להשוות בין איגוד הג'ודו הישראלי הנוכחי לקודמו, כפי שגולשיים רבים נוהגים לעשות בטוקבקים.
3. כששחר פאר התבשרה על היותה אחת ממדליקות המשואות ביום העצמאות, היא כתבה בדף הפייסבוק שלה שהיא בכתה באושר. מעניין אם זה קרה או לפני שסיפרו לה שהיא תדליק את המשואה יחד עם פסקל ברקוביץ', ספורטאית קטועת גפיים תחתונות שייצגה את ישראל בענף החתירה במשחקים הפראלימפיים.
אין לי שום דבר נגד פסקל ברקוביץ', להיפך. באותה נשימה, אני לגמרי תומך בהחלטה לאפשר לשחר פאר להדליק משואה כי גם אם לאורך הקריירה שלה היא הייתה יותר רחוקה מאשר קרובה לצמרת העולמית, היא אחת הספורטאיות הבודדות בארץ שהצליחו להגיע לרמה הגבוהה ביותר במה שהיא עסקה. בהתחשב בגודל ובפופולאריות של הענף שהיא עוסקת בו, יתכן והיא הספורטאית הישראלית המרשימה ביותר בכל הזמנים.
בדיוק בגלל זה אני מתקשה להבין מדוע מבין כל הנשים שידליקו משואה ביום העצמאות - דווקא הספורטאיות הן אלו שצריכות לחלוק את אותה המשואה. המדענית מדליקה לבד, כך גם העיתונאית והשחקנית, אבל משום מה שחר פאר לא מקבלת את הכבוד הזה. חבל.
