פתח דבר:
רגע לפני שהפרשיה הזאת פורחת מזכרונכם, בעוד במגרש המשחקים שלנו, ממשיכים גברי, שחר ושות' לדפוק את נציגות הפריפריה באלגנטיות מועטה מאוד, אין מתאים מלהסתכל רגע על סערת הרוחות בקיץ האחרון סביב אלן אייברסון ובעיקר - על האיש במרכזה, כדי להבין לרגע עד מה רב הקשר בין הספורט המקצועני למורכבות החברתית בה אנו חיים. זאב אברהמי, האיש שלנו בניו יורק, יצא לדרכים ומביא לפניכם כתבה ב-4 חלקים על אלן אייברסון, צ'ה מווירג'יניה (מערכת וואלה! ספורט).
אייברסון, פוליטיקה ו-וורן ביטי
"אייברסון דומה גם למוחמד עלי וגם למייקל ג'ורדן, מהבחינה הזאת שהוא תוצר טבעי של התקופה, התנאים והסביבה בה הוא חי", אומר פרופסור דניאל קוק מאוניברסיטת אילינוי, ואחד מהעורכים של המגזין "ג'ורנל לספורט וסוציולוגיה". "עלי נוצק מהשינויים החברתיים והאווירת האנטי מלחמה שהיתה באמריקה בשנות השישים, ג'ורדן היה יציר כפיה של תקופת רייגן הקפיטליסטית. ההבדל הוא שאייברסון מקדים את ההגדרה של התקופה שלו. הוא מוצר נלווה של הקפיטליזם שהרס כל חלקה טובה של אחריות סוציאלית באמריקה, בעיקר כלפי האוכלוסיה הנחשלת שלה, השחורה. הוא מייצג את הניהליסטיות האפאטית ומייצג את המרד נגד כל מה ששנות השישים והמהפכות שלהן אוהבות להתגאות בהן. למעשה הדור הזה אומר שכלום לא קרה בשנות השישים והוא בז לשלטונות ולהוריו על כך שהפכו לקפיטליסטים מסריחים, עובדה שמתבססת בעיקר עכשו עם השקרים הענקיים והגניבות של חברות ענק".
לדברי קוק, הגישה הזאת קיבלה דלק נוסף דווקא תחת שנות שלטונו של קלינטון. "מדובר בשמונה שנות שלטון שביססו את העשירים והדחיקו עוד יותר את העניים. הבורסה גאתה, הטכנולוגיה התפתחה, אבל לא גובשה תוכנית בריאות, החינוך האלמנטרי לא התקדם ולא איפשר לשחורים הזדמנות להשתלב בכלכלה החדשה, אלא המשיך ללמד אותם שההזדמנות היחידה שלהם לצאת מהגטו היא דרך ספורט ובידור, ענפים שבהם אין כשרון נרכש".
נתמיאל הנטר, בן 24 מפילדלפיה, מסכים. "תראה מה היה בבחירות האחרונות. מול בוש הנורא, הדמוקרטים העמידו את אל גור, שזה בן אדם שחי כבר עשרות שנים עם אישה שהדרייב שלה בחיים זה לצנזר מילות שירים, למרות שאני בטוח שהבת שלה רוקדת מול הזונה הזו, בריטני ספירס שחושפת את הפופיק שלה ושרה 'אופס, עשיתי את זה שוב'. ואני לא רוצה בכלל לדבר על קולין פאוואל שאם אפילו נשתמש בדמיון הכי חזק שלנו ונגדיר אותו כאדם שחור, הרי שהוא שטן בתחפושת, אחד שהגיע למקום שבו הוא יכול לעשות משהו וממשיך להתנהג כמו עבד".
שיחות על פוליטיקה גם מבהירות את האהדה לה זוכה וורן ביטי, שהסיר את מועמדותו לראשות המפלגה הדמוקרטית לפני הבחירות האחרונות, בחוגי השחורים הצעירים באמריקה. "ביטי הוא בן אדם שעשה וכיכב בסרט 'בולוורת'", אומר הנטר. "ואם אתה רוצה להבין חלק מהתסכול שלנו ואיך באמת הפוליטיקאים מתייחסים לקהילת השחורים באמריקה, כדאי שתשכיר את הסרט הזה. לי ולהרבה אנשים התמונה התבהרה דווקא אחרי התקפת הטרור על אמריקה. ברגעים הראשונים היינו מאוד פטריוטים ותמכנו במתקפת נגד, ואז התחלנו להבין שהברוטליות האמריקאית שהורגת אנשים בלי אבחנה היא רק עוד סממן לחוסר היכולת של ההנהגה שלנו לדבר. אם הם לא מסוגלים לדבר אתנו, שיש לנו שפה דומה וכמה נקודות דומות ברקע שלנו, איך אתה מצפה שהם ידברו עם זרים?"
"תשמע", אומר לאקי מידלנד מפילדלפיה. "כדי להבין שחורים אתה צריך להשתמש בדמיון שלך: תדמיין שכל בוקר היית מתעורר לתוך מציאות שחורה, עם רוב מוחלט של אנשים בצבע שונה משלך ועם קודים של התנהגות שלא רק שהם לא שלך אלא שהם לא מוכנים לקחת את הזמן וללמד אותך אותם. מה, אנחנו אמורים לרקוד במסיבה שהדי.ג'יי שלה הוא ג'ורג' בוש? בגלל זה אלן אייברסון הוא אותו אדם שגדל בקודים של המפטון. אף אחד לא לימד אותו אחרת, אלא נתנו לו כסף כדי שהוא יוכל לייצר עוד כסף לאלה שהמטרה שלהם היא להשאיר על כנו את המצב הקיים. אף אחד לא אמר לו שזה לא בסדר להשתמש באקדח, אמרו לו רק שהוא יכול לקנות את האקדח הכי טוב בחנות".
מילנד, סוחר סמים בן 17, אומר את הדברים בפינה שלו, ליד תחנת האוטובוס של פילדלפיה, מתחת לציור ענק של פיטר פן. הוא עצמו נראה כמו אחד שהתבגר מהר מדי.
גלדווין - עשרים קילומטר מפילדלפיה
ביציאה מפילדלפיה יש שלט ענק, במרכזו מגן דוד כחול, שמביע תמיכה בישראל ובמאבק שלה בטרוריזם, שלט של הכנסיה הבפטיסטית שנאפשר לראות אותו בתכיפות הולכת וגוברת לאורך כבישי הדרום. לידו יש כרזת ענק מהשנה שעברה של סרטו של סטיבן שפילברג, "אינטליגנציה מלאכותית". השלט נמחק כולו חוץ משתי האותיות איי.איי (AI) ולידם רשם מישהו "שחררו את". איי.איי הם ראשי התיבות של שמו של אייברסון והצורה בו שחורים באמריקה קוראים לו.
במרחק של עשרים קילומטר מערבית לפילדלפיה, יושב הפרבר גלדווין, מקום מגוריו הנוכחי של אייברסון. "השריפה האחרונה שקרתה פה היא הפעם האחרונה שבה הצתתי את הסיגריה שלי", מתאר בפניי הכבאי המקומי את הפסטורליות של המקום. בשבועות האחרונים נשבר השקט כשגדודי התקשורת עטו על ביתו של אייברסון בדרך מונק, מספר 1500. בבית לידו גר הבמאי של "החוש השישי". כעת, האיזור נטוש. ביום שישי בשמונה בערב אייברסון יוצא עם הבנטלי שלו ועם חברים לאכול בטי.ג'י.איי, בורגר קינג עם מפות על השולחן. "הוא בא לפה ארבע-חמש פעמים בשבוע", אומר מנהל המשמרת. "נורא אוהב כנפי עוף".
מהמסעדה היחידה בגלדווין יוצאים ברנדה ודייויד גלסמן, ביחד עם בתם בריטני. אחרי חצי שעה שבה מסביר גלסמן את המשנה שלו על ישראל וטרוריזם ("אני מאוד מאוכזב מכם, פעם הייתם הרבה יותר אכזריים" ו"בפעם הבאה שזה יקרה באמריקה, וזה יקרה, אני אישית הולך לבית הלבן ויורה בבוש על האימפוטנטיות שלו") הוא אומר שאייברסון הוא פושע למרות שלזרוק את האשה שלך מהבית ולהסתובב עם אקדח זה לא פשע באמריקה. במשך חצי השעה שאני מדבר איתו הוא מתיז עלי רוק ברמה שהיתה יכולה לפתור את מפלס הכנרת, אשתו, מהרגע ששמעה שאני מישראל, הסתכלה עלי כמו שילדות בנות 13 מסתכלות על ריקי מרטין, והבת שלהם עמדה בצד ולא הפסיקה לעשות גרפצים.
אחרי כמה דקות מגיחה בטי ווילדר, 18, עם מכונית מרצדס עמוסה בעוד חמש חברות בדרך לבילוי בפילדלפיה. הן נכנסות ל"סבן אילבן" (מרכול אמריקאי שפתוח 24 שעות ביממה), קונות ליפסטיק, סיגריות, חבילת קונדומים ו- 36 בקבוקי קצפת. "היי של חצי דקה, זה כל מה שאנחנו צריכות כדי לברוח מהמציאות המשעממת שההורים שלנו הביאו אותנו אליה", היא אומרת. גלדווין גובלת בעיר לואר מריון, העיר שבה גדל קובי ברייאנט, אחד הספורטאים השנואים ביותר בפילדלפיה. "אם אתה רוצה דימוי מעולם הראפ", אומר לאקי מידלנד. "אז אייברסון הוא טופאק שאקור, קיפינג איט ריל. קובה ברייאנט הוא וויל סמית, אחד שמכר את נשמתו לעולם הלבן וגרם לכל עוזרת בית באוקלוהומה לשיר 'גטינג ג'יגי וויט איט'". (סמית ושאקור, אגב, גדלו ביחד בפילדלפיה)
ומה יקרה עכשו עם אייברסון. "הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לו זה אם הליגה היתה משעה אותו לתקופה משמעותית", אומרת סמנתה קינג, פרופסורית לספורט וסוציולוגיה באוניברסיטת אריזונה. "אבל זה לא יקרה משתי סיבות. הראשונה היא שאם יש משהו שאמריקה יודעת לעשות זה ללמוד מטעויות, ואמריקה זוכרת שמוחמד עלי הפך למונומנט חברתי מהרגע שבו הושעה מאיגרוף. הסיבה השניה והיותר חשובה היא שאלן אייברסון הוא מכונת כסף שמפרנסת המון אנשים". בחנות המזכרות של ה-NBA על השדירה החמישית בניו יורק אומרים שהחולצה של אייברסון (62 דולר) היא החולצה הנמכרת ביותר בחנות, אחרי החולצה של ג'ורדן, אבל רק בגלל שהתיירים קונים רק את ג'ורדן.
פרצופה של המדינה
"אמריקה לא תקח את אייברסון למשפט בגלל שאז היא תצטרך לבדוק מה קרה לה בעצמה", אומר ג'יי קוקלי מאוניברסיטת קולורדו. "יצטרכו לשאול מה פתאום הוא מתבקש להיות מודל לחיקוי, דווקא אייברסון שגדל בלי אבא וכל הקריירה והחיים שלו הם חיפוש מתמיד אחר מודל לחיקוי משלו. משפט של אייברסון יכול לחשוף איך בהלת הקפיטליזם גרמה להורים להזניח את ילדיהם ולתת אותם לכוכבי ספורט ובידור. חוץ מזה שאף אחד לא משלם לאייברסון בשביל להיות מודל לחיקוי, הוא מקבל כסף כדי לקלוע לסל".
"זה הכל רק הייפ של התקשורת", אומר הרב סינגלטון, יושב על ברזלים מהמפטון (כהגדרתו). "פאנק אס עיתונאים שבאים לפה ומחר הולכים למקום אחר. אף אחד לא בא לפה כדי לבדוק את הקושי היומיומי, אף אחד לא יוצא בכותרת ענק על כל הכסף שאייברסון תרם לעיר, על החברים שהוא הוציא מכאן או שדאג להם לפרנסה, על משחק הצדקה השנתי שהוא מארגן כאן כל שנה, על החלום שהוא נותן, הוא עם המטר שמונים שלו, לילדים מהמפטון ועד הגטו בלוס אנג'לס. תגיד שזה רק חלום, אבל מה יותר חשוב מחלום?". אחד מהילדים של המפטון, מייקל ויק, הפך את החלום למציאות לכוכב פוטבול מקצועני. ויק הוא קוורטרבק שחור.
"אם אייברסון ייכנס לכלא אנשים ישרפו את הרחובות", אומר שון גרי, עדיין בהיכל הבאולינג שהתחיל את הסאגה של אייברסון. "אייברסון יביא אותנו ואנחנו נעיד שאהבה זה דבר משוגע שיכול לגרום לך לזרוק את אשתך מהבית, ושאם אתה לא רודף אחריה כדי להחזיר אותה הביתה, אתה לא גבר אמיתי".
ביציאה מהמפטון יש עוד שתי כתובות ענק של גרפיטי. באחת מצוטט שיר של הפוג'יז: "אם תתן להם לבעוט בך חמש פעמים, הם יבעטו בך חמש פעמים; אם תתן להם לבעוט בך ארבע פעמים, הם יבעטו בך ארבע פעמים..... אבל אם תשבור להם את הרגליים, הם לעולם לא יבעטו בך יותר"; השני צועק שהחטא הכי גדול של אלוהים הוא שהדרום לא ניצח. חמישים קילומטר צפונה משם כבר אפשר לראות בבירור, על חלונות הראווה של חנויות ותחנות דלק על אם הדרך, את דגלי הקונפדרציה.