אטלנטה ברייבס
מאזן ב-2013: 66:96 (מקום ראשון בבית). הפסידו ללוס אנג'לס דודג'רס בסיבוב הראשון בארבעה משחקים.
קשה להבין איך אטלנטה ניצחה כל כך הרבה משחקים ב-2013. דן אוגלה ובי ג'יי אפטון, השחקנים בעלי המשכורות הגבוהות בקבוצה, רק הרסו כשהיו על המגרש עם עונות גרועות ברמה היסטורית. גם האח השני למשפחת אפטון, ג'סטין, פתח חזק אבל נעלם אחרי האולסטאר וכל זאת לצד פציעתו של המנהיג טים הדסון והאכזבה מכיוון ג'ייסון הייוורד. מה כן היה לברייבס? את פרדי פרימן ומייק מיינור, שנתנו עונות פריצה, את חוליו טהראן שכמעט היה רוקי העונה, ואת קרייג קימברל, שהמשיך להפוך משחקים באטלנטה לבעלי שמונה אינינגים בלבד. במהלך הפגרה, פרנק רן היה עסוק וסגר חוזים ארוכי טווח עם ארבעה שחקנים (פרימן, סימונס, מיינור, וקימברל).
הרוטציה נהדרת, אבל כבר הרבה שנים שאין לה "אס" אמיתי והמצב נהיה בעייתי יותר אחרי שכריס מדלן וברנדון ביצ'י כנראה יפסידו את העונה כולה. אומנם מייק מיינור היה הכי טוב בחבורה אשתקד, אבל חוליו טהראן הוא המועמד לעשות צעד משמעותי קדימה. מתוך פאניקה, הקבוצה החתימה את ארווין סנטנה הוותיק, שיכול להרוויח מהמעבר לנשיונאל ליג ולהיות מספר 2 סולידי. טים הדסון עזב לסן פרנסיסקו ומשאיר חלל גדול מבחינת מנהיגות על רוטציה יחסית צעירה ולא מנוסה. גווין פלויד הוחתם כשחקן חופשי ולמרות שהיה פרוספקט ענק בזמנו, הוא מעולם לא הצליח לתרגם את היכולות לתוצאות. כמובן שהבולפן נשאר חזק כתמיד עם קרייג קימברל.
הליינאפ הוא נקודת הכוח האמתית. האם זו תהיה השנה בה הייוורד סוף סוף ייכנס לדיוני ה-MVP? פרימן, ג'סטין אפטון והייוורד מסוגלים להיות הטובים בליגה ב-2014 והחיסרון הכי מורגש יהיה של בריאן מקאן, שהלך לדולרים של היאנקיז. אוון גאטיס היה נהדר לתקופות מסוימות, אבל לא ברור אם הוא מתאים להיות תופס במשרה מלאה וקיים גם ספק אם כריס ג'ונסון יכול לשחזר את העונה הנהדרת, אך מלאת המזל, שנתנה לו אחוזי חבטה לא מייצגים. מלבד אוגלה, ההגנה מדהימה. אנדרלטון סימונס זוכה להשוואות לאוזי סמית', כאשר יש מומחים שטוענים שהוא כבר רואה אותו במראה האחורית. הבעיה הכי גדולה היא הנטייה של כל הנוכחים לסטרייקאוטים, מה שמציב אותם בחיסרון מול מגישים מסוימים.
תחזית: הבית הולך להיות קרב בין שתי קבוצות בלבד והוא הולך להיות צמוד. מקום שני ו-94 ניצחונות עם ווילד קארד נשמע ריאלי, אבל אם איכשהו אוגלה ובי ג'יי יחזרו לכושר, הברייבס יכולים לקחת את הבית.
וושינגטון נשיונאלס
מאזן ב-2013: 76:86 (מקום שני בבית)
כמות הניצחונות נראית מכובדת, אבל בהתחשב בשאיפות האליפות עמן נכנסה הקבוצה מהבירה לעונה שעברה, המילה היחידה שאפשר להגדיר בה את 2013 של הנשיונאלס היא "אכזבה". קשה להצביע על משהו ספציפי שגרם לנפילה ונראה שפשוט מדובר ביכולת בינונית ביחס למה שצופה מרוב השחקנים. ברייס הארפר לא היה בריא רוב העונה, ג'יו גונזאלס וריאן צימרמן היו יציבים אך לא מבריקים כבשנים עברו וסטיבן שטרסבורג לא עשה את הקפיצה הגדולה. הקבוצה פתחה כל כך חלש שהיא הייתה במרדף בלתי אפשרי למרות שהשתפרה ככל שהעונה התקדמה. ב-48 המשחקים האחרונים, היה לוושינגטון את המאזן הטוב במייג'ורס.
הרוטציה מפחידה ונראית מוכנה להתחרות בדטרויט על הרוטציה הטובה בליגה. במהלך הפגרה, ה-GM מייק ריזו גם לקח מדטרויט בטרייד את דאג פיסטר הנהדר תמורת פרוטות וכיכר לחם. המושכות לרוטציה נמצאות בידיו של שטרסבורג, שעדיין מצופה להפוך לכוכב על. ג'ורדן צימרמן וגונזאלס היו בדיון הסיי יאנג בשנתיים האחרונות ויתמקמו בתור 2-3 מדהימים. אפילו פיסטר במקום הרביעי היה יכול להיות מגיש מספר 2 בכל קבוצה אחרת. גם הבולפן אמור להיות מוצלח בצורה יוצאת דופן בהנהגת רפאל סוריאנו הוותיק וגם במקרה שהוא ייפצע, טיילר קליפרד ודרו סטורן הם עתודה לא רעה בכלל.
כמו שטרסבורג ברוטציה, הליינאפ יהיה טוב בהתאם להתפתחותו של הארפר מכוכב עולה לסופרסטאר. אצל הארפר השאלה אינה "אם" אלא "מתי" ואין סיבה שזה לא יקרה ב-2014. צימרמן צפוי להיות יציב כמו בכל עונה, אך גם הוא מספיק צעיר כדי לתת פריצה אחרונה של התפתחות. ג'ייסון וורת' החזיר קצת מההשקעה המוגזמת עבורו בשנה שעברה ובהחלט חשוב שיישאר בריא וימסד את עמדת הקלינ-אפ וכמובן אסור לשכוח את איאן דזמונד, שהפך לאחד השורטסטופים הטובים בליגה. שחקן מעניין שעשוי לפרוץ הוא אנתוני רנדון הצעיר, שמחזיק ביכולות חבטה נהדרות ורק נשארת השאלה האם יצליח לשחק בבסיס השני בהתחשב בבעיות הקרסוליים שרודפות אותו כבר כמה שנים.
תחזית: הטעות ב-2013 לא אומרת שהבחירה לא הייתה נכונה. הולך להיות קרב צמוד מול אטלנטה, אבל הבית צריך להיות של וושינגטון עם 95 ניצחונות.
ניו יורק מטס
מאזן ב-2013: 85:77 (מקום שלישי בבית)
לא קל להיות אוהד המטס. כשסנדי אלדרסון לקח את המושכות לפני כמה שנים, הוא הצהיר שהבראת הקבוצה תהיה תהליך איטי ועל האוהדים לחכות בסבלנות. ובכן, הקבוצה עדיין לא שם, אבל מתחילים לראות ניצוצות. סיפור העונה החולפת, לטוב ולרע, היה מאט הארווי, שהפך גם לאס הבלתי מעורער בקווינס וגם לעוד סיבה לדיכאון עבור האוהדים, כאשר ניתוח טומי ג'ון שעבר לקראת תום העונה ישבית אותו כנראה לכל אורך 2014. עוד ניחוח קטן של גאווה הגיע מזורק צעיר נוסף, זאק ווילר, שסיפק עונת רוקי מוצלחת וצפוי להיות מספר 1 עתידי. בפגרה, המהלכים העיקריים היו החתמת שני וותיקים בדמות קרטיס גרנדרסון וברתולו קולון.
הרוטציה שתיפתח את העונה היא כנראה לא זו שתסיים אותה, זאת מאחר שלמטס יש כמה מגישים מעולים בדרגות הגבוהות של המיינורס, שצפויים להגיע באיזשהו שלב ב-2014. הבולטים הם נוח סינדרגארד ורפאל מונטרו. בינתיים, מספר 1 יהיה ככל הנראה קולון, שפשוט מסרב להזדקן. מאחוריו ישחקו ג'ונתון ניס ודילון גי היציבים, אך התקוות הגדולות יושבות על כתפיו של ווילר, שמקווה להמשיך בדרכו של הארווי ולעשות צעד גדול קדימה. הבולפן די חלש ולא יהיה מפתיע לראות את הקלוזר בובי פארנל עובר בטרייד לקראת הדדליין, בהנחה שהמטס יהיו מחוץ למירוץ.
הרבה מההצלחה של ההתקפה תלויה בבריאות (הנטולה בספק) של השחקנים. הליינאפ ממשיך לסוב סביב דייויד רייט, שיקווה להישאר בריא אחרי עונה בה שיחק 112 משחקים בלבד. גרנדרסון יוסיף הרבה כוח שהיה חסר בשנים עברו, וכריס יאנג יקווה לשחזר משהו מתחילת הקריירה באריזונה. שני שחקנים ששווה לשים עליהם עין הם הרוקי המצוין טראוויס דארנו, שמסוגל להיות אחד התופסים הטובים בליגה אם רק יישאר על המגרש ואייק דייויס (היהודי), שפעם היה הבטחה גדולה, אבל ייתכן שזו ההזדמנות האחרונה שלו.
תחזית: רייט טוען שהמטס ינצחו 90 משחקים ב-2014. אין שום סיכוי כזה. גם אם הקבוצה נשארת בריאה (וזה ספק רב), 80 ניצחונות נראים כמו תחזית הוגנת. 2015 כבר תהיה סיפור אחר לגמרי.
פילדלפיה פיליז
מאזן ב-2013: 86:76 (מקום רביעי בבית)
נראה כאילו רק אתמול הפיליז היו שושלת בהתהוות עם אחת הרוטציות הטובות בהיסטוריה. שלוש שנים חלפו מאז החתמת קליף לי וחצי מהרוטציה כבר פרשה, בעוד שאר הקבוצה מזדקנת ומחזיקה במשכורות מנופחות. נקודת האור הבודדת ב-2013 הייתה פריצתו של דומוניק בראון, שאחרי שנים בליגות הפיתוח ועל הספסל זכה למקום קבוע בליינאפ. הפיליז הם קבוצה גרועה וכולם יודעים זאת, אולי חוץ מרובן אמארו ג'וניור שבמהלך הפגרה ביצע שלל החתמות כולן תחת הקטגוריה "סתימת חורים". ההתנהלות הזו המצביעה על כך שאמארו משוכנע שסגירת כמה פינות, כמו החתמות מרלון בירד ואיי ג'יי בארנט והארכת החוזים של קרלוס רואיז וצ'ייס אטלי הם מה שידחוף את פילדלפיה לפלייאוף. נקווה שאוהדי הפיליז לא חיים באותם אשליות.
רוי האלאדיי, הפרצוף המייצג של הרוטציה, פרש, אבל גם בלעדיו, צמד השמאליים קליף לי וקול האמלס הם עדיין מהטובים בליגה. אחר כך כבר יש הרבה סימני שאלה. איזו גרסה של בארנט נראה? זו של פיטסבורג או זו של היאנקיז? קייל קנדריק מסוגל להיות סביר לתקופות קצרות, אבל רחוק ממספר 4 איכותי. על המקום החמישי יילחמו רוברטו הרננדז (לשעבר פאוסטו קרמונה) ומיגל אלפרדו גונזאלס הקובני, שטרם שיחק במייג'ורס. ג'ונתן פפלבון חוזר כקלוזר וצפוי להיות יציב, אבל יקר מדי עבור קבוצה בינונית.
הליינאפ חוזר פחות או יותר באותה מתכונת. השינויים היחידים הם התוספת של בירד בן ה-36, שנתן עונת קריירה ב-2013 ועונה שלמה ראשונה של קודי אשי בבסיס השלישי, שם החליף את מייקל יאנג בסוף העונה שעברה. בראון ינסה להמשיך בהתקדמות ואילו ריאן הווארד, אטלי, ג'ימי רולינס ורואיז ימשיכו להילחם בשעונם הביולוגי. גם אם כל החלקים בהתקפה יתחברו, ההגנה צפויה להיות קטסטרופה, כאשר רק האאוטפילדר בן רוויר עשוי להיות מעל הממוצע.
תחזית: כל התקדמות שנעשתה בהחתמת שחקנים, מתקזזת עם הצעדים אחורה שהסגל המזדקן יעשה באופן טבעי. ריאן סנדברג חלם במשך שנים להיות מאמן של קבוצה במייג'ורס, אבל כעת, כשסוף סוף יש לו הזדמנות, נראה שזה הולך להיות אתגר מתיש. 75 ניצחונות עם אפשרות קטנטנה ליותר.
מיאמי מארלינס
מאזן ב-2013: 100:62 (מקום חמישי בבית)
2013 הייתה נטולת הפתעות מצד המארלינס. ככה זה כשנכנסים לעונה עם אפס ציפיות. לפני תחילת העונה, הקבוצה עשתה את מכירת החיסול השלישית שלה מאז 1998 והעלתה למגרש שחקנים שהאוהד הממוצע כלל לא שמע עליהם. כתוצאה מכך, מיאמי סיימה אחרונה כמעט בכל הקטגוריות ההתקפיות החשובות והייתה לא רלוונטית מההתחלה ועד הסוף. האוהדים נחשפו לכמה צעירים מוכשרים, ביניהם כריסטיאן יליץ', ג'ייק מריסניק ומרסל אוזונה, שמסוגלים להפוך את הקבוצה לתחרותית בעוד כמה שנים וכמובן, סנסציית העונה (ורוקי העונה) חוזה פרננדז, שהפתיע את כולם בהפיכתו לאחד המגישים הטובים בליגה בגיל 20 בלבד.
פרננדז הוא כוכב ועתיד הקבוצה יושב על כתפיו. הבעיה היא שמאחוריו אין יותר מדי עומק. ג'ייקוב טרנר ונייט איובלדי הגיעו עם ציפיות גבוהות בטריידים עבור אניבל סאנצ'ז והנלי רמירז לפני שנתיים. שניהם השיגו תוצאות סבירות עד כה, אבל עם אחוזי סטרייקאוט מאוד נמוכים, מה שאומר שהסיכויים להצלחה מתמשכת לא גבוהים במיוחד עבורם. הנדרסון אלבארז זרק נו היטר ביום האחרון של העונה, אבל ברור לכולם שזה לא באמת מייצג את יכולותיו בתור מגיש. הקבוצה בונה על התפתחותם של אנדרו היני וג'סטין ניקולינו, שנמצאים ברמות הגבוהות של המיינורס וצפויים לתרום באיזשהו שלב ב2014.
ההתקפה צפויה להשתפר פלאים לעומת העונה הקודמת. זה לא אומר שהיא תהיה טובה, אבל השתפרות צפויה של כמה צעירים, במקביל להחתמות של כמה וותיקים תעזור למארלינס שלא לסיים עם ההתקפה הגרועה בליגה. ג'ראד סלטלמאקיה חתם כפרי אייג'נט ויספק קצת עוצמה מעמדת התופס ואילו גארט ג'ונס וקייסי מקגהאי יביאו הרבה ניסיון בפינות האינפילד. העתיד של הקבוצה נמצא באאוטפילד, שם לצד ג'יאנקרלו סטנטון נמצאים יליץ' ואוזונה, שעשויים להפוך לכוכבים. 2014 עדיין תהיה שנת התלמדות עבור הצמד הצעיר.
תחזית: עוד עונה ללא ציפיות. ההנהלה נראית כבעלת יותר מזל משכל ואיכשהו, אחרי שמכרו את האוהדים שלהם תמורת רווח אישי (האצטדיון המפואר נבנה באמצעות כספי מיסים), עדיין יש גרעין צעיר וכשרוני שעשוי להפוך את הקבוצה לרלוונטית בעוד כמה שנים. בינתיים, 63 ניצחונות כל עוד רפאל פורקל פותח בבסיס שני.