אפילו מאמניו של ג'בארי פארקר בתיכון סימאון לא ידעו שכוכב הקבוצה שלהם בקושי מצליח לראות את לוח התוצאות מבלי למצמץ. באותן שנים הנער המוכשר משיקגו כבר לא התבייש להסתובב בציבור עם משקפיו העבים, אבל על המגרש הוא מעולם לא חבש אותן, והקפיד לא להשתמש גם בעדשות מגע. "כך חידדתי את האינסטינקטים שלי, כי הייתי צריך להשתמש יותר בשאר החושים", הוא הסביר הקיץ לאנשי הצוות הרפואי של מכללת דיוק, שגילו בבדיקת הראייה השגרתית שערכו לו עם הגעתו לקמפוס תוצאות של 15\6 בעין אחת ו-45\6 בשנייה. בקולג' היוקרתי מיהרו להתאים לפרשמן הנוצץ עדשות מתאימות, והוא מיד דיווח על ירידה בכאבי הראש מהם סבל. מאז היחידים שסובלים מסחרחורות במשחקים של דיוק הם השומרים של פארקר.
נקבע השיבוץ לטורניר המכללות: פלורידה ראשונה, לואיוויל רק רביעית
בדומה לאנדרו וויגינס - כוכב מכללת קנזס שצפוי להתחרות איתו על הבחירה הראשונה בדראפט הקרוב - גם אביו של ג'בארי פארקר מכיר היטב את ה-NBA. סוני פארקר נבחר במקום ה-17 בדראפט 1976 על ידי גולדן סטייט, שם הפך לשחקן מרכזי ואף רשם עונת שיא של 15.2 נקודות, 5.6 ריבאונדים ו-3.2 אסיסטים למשחק בשנתו השלישית, אבל נפלט מהליגה ב-1982. ואם את הגנים והאהבה לכדורסל הוא קיבל מאביו, אימו לולה אחראית לצד הרוחני שלו.
היא נולדה בטונגה (אי מבודד בדרום האוקיאנוס השקט, אי שם בין ניו זילנד להוואי) למשפחה פולינזית שהפכה למורמונית אחרי שסבא שלה הוטבל על ידי מיסיונרים אמריקאים, ובגיל 3 היגרה ליוטה. כשלמדה במכללת BYU היא פגשה בקניון בסולט לייק סיטי שחקן NBA שביקש ממנה עזרה במציאת חנות בגדים, והודה לה על הכוונתה בהענקת שני כרטיסים למשחק של הווריורס שלו מול הג'אז באותו ערב. כעבור שש שנים, כשקריירת הכדורסל של סוני הסתיימה ולולה השלימה את המשימה המורמונית שלה (שירות של שנתיים בפעילות מיסיונרית והומניטארית בחסות הכנסייה מחוץ לארצות הברית), הם התחתנו ועברו לשיקגו.
ג'בארי (שהמשמעות של שמו היא 'אמיץ' בסוואהילית), גדל כמורמוני כמו ששת אחיו ואחיותיו, וכשהכישרון שלו על מגרש הכדורסל החל לבלוט, הוריו דאגו לכוון אותו למסלול הנכון. כשהיה בן 11, אביו לקח אותו לתיכון סימאון לפגוש את האגדה המקומית דרק רוז בן ה-17, ושיכנע את המאמן רוברט סמית' לתת לילד הביישן להתאמן לצד שחקני הקבוצה שהייתה בדרכה לעוד תואר אליפות המדינה. שלוש שנים לאחר מכן אימו צצה יום אחד במשרדו של סמית', הודיעה לו שבנה מתכוון לעבור לסימאון עם סיום לימודיו בחטיבת הביניים, והבהירה: "ג'בארי הוא תלמיד-ספורטאי, לא להיפך. ובנוסף, הוא מורמוני אדוק. אני לא מחפשת יחס מועדף עבור הבן שלי, אבל בכל יום ראשון הוא יילך לכנסייה".
"אף פעם אמא של תלמיד לא הגיעה אליי ככה", הודה סמית'. "ואף פעם אבא של תלמיד לא הגיע אליי ככה. אבל בסופו של דבר זה היה הקשר הטוב ביותר שלי אי פעם עם משפחה של תלמיד". בסימאון פארקר הפך לתלמיד כיתה ט' הראשון בתולדות התיכון שמצטרף לקבוצת הכדורסל הבכירה, מה שעזר לו להפוך עם סיום לימודיו לראשון שזוכה בארבע אליפויות אילינוי. סדר היום שלו החל ב-5:00 בתפילה ואחריה שיעור תנ"ך, ונשאר כך גם כשהשמועות על היהלום הבא שגדל בסימאון הגיעו לכל הסקאוטים בארצות הברית. הפורוורד המחונן הלך וצמח (עד ל-2.04 מ' כיום), ובמקביל שידרג את יכולות הקליעה, הובלת הכדור וההגנה שלו, וסומן כפוטנציאל מספר 1 של מחזור 2013, עד שוויגינס החליט לדלג מחזור, והונחת מעליו במרבית דירוגי המומחים.
פארקר סלד מהעיסוק התקשורתי הרב בו ובעתידו, אבל סמית' רק הוסיף שמן למדורה כשהצהיר שבתוך חמש שנים הוא יהיה אחד מחמשת השחקנים הטובים ב-NBA. כשהתבקש להתייחס לכך, פארקר ענה: "אני לא מאמין שזה יקרה, כי לברון ג'יימס ודווין וייד עדיין יהיו בסביבה". כשנשאל האם אלה המודלים שלו, הוא השיב: "המודל שלי הוא בריאן סקאלבריני. הוא אחד השמות הלא מוכרים ב-NBA, והוא פשוט מודה על מזלו שהוא הגיע לסיטואציה הזו. שחקן כזה לא יכול להסתכל על עצמו ולהגיד 'תראו, אני סופרסטאר', אז הוא נשאר צנוע". לשאלה איך יצליח לשמור על גישה כזו אם יהיה אחד מחמשת השחקנים הטובים בליגה, ענה: "זה בהחלט לא יהיה קל...".
בשנתיים האחרונות סובל אביו מאי ספיקת כליות, והוא נאלץ לעבור דיאליזה מספר פעמים בשבוע. הרצון להישאר קרוב אליו כמעט גרם לו לבחור במישיגן סטייט, אחת מעשרות מכללות צמרת שחיזרו אחריו נמרצות. אבל אחרי שסוני הבטיח שיגיע לכל מקום שיידרש, ג'בארי בחר בדיוק של מייק ששבסקי, לא לפני שלולה הסבירה לקואץ' K שהגיע להתארח בביתם שכדי שבנה יחתום על מכתב ההתחייבות לבלו דבילס הוא צריך לדעת מראש איזו עמדה מייעדים לו על המגרש. ששבסקי המנוסה ידע בדיוק איזו תשובה תספק את משפחת פארקר, ואמר לג'בארי: "לשחקנים הכי גדולים - דוראנט, לברון, קובי, כרמלו - אין עמדה מוגדרת. אתה שחקן גדול, ואצלנו תשחק ללא עמדה. כי כשמגדלים צמח נפלא בעציץ הוא יכול לגדול יפה בתוך גבולות העציץ, אבל כששותלים צמח נפלא באדמה נפלאה, הוא יכול להתפתח לכל כיוון בלי מגבלות".
מאז הצמח של ששבסקי כבר החל ללבלב, והוא שותף יחד עם וויגינס לאחת העונות הכי מרשימות של מחזור פרשמנים, יחד עם ג'ואל אמביד מקנזס, ג'וליוס רנדל מקנטאקי, נואה וונליי מאינדיאנה, טיילר אניס מסירקיוז ועוד לא מעט שחקני שנה ראשונה שכנראה ילחצו את ידו של הקומישינר החדש אדם סילבר בערב הדראפט. את המפגש הראשון מול וויגינס הוא הפסיד למרות שצלף 27 נקודות, לאחר מכן הוא המשיך לצלוף במקביל לשיפור של דיוק, עד שהוכתר השבוע לפרשמן השנה.
אחרי פתיחה מאכזבת, אישית וקבוצתית, למשחקי החטיבה ב-ACC, פארקר חזר להרשים, קיצץ במספר הזריקות מבחוץ והתמקד בחדירות ומשחק פוסט, וכך הרים את ממוצעיו לגבהים חדשים: 19.3 נקודות ב-48% מהשדה ו-37% לשלוש, 8.8 ריבאונדים, 1.2 אסיסטים ו-1.3 חסימות למשחק. את העונה הרגילה הוא סגר עם הצגה של 30 נקודות ו-11 ריבאונדים מול צפון קרוליינה, בה נקמו הבלו דבילס על ההפסד הכואב בדרבי הראשון של העונה, ופארקר הפך לפרשמן הראשון שמגיע ל-30 נקודות במפגש בין שתי היריבות הכי גדולות במכללות מאז וולטר דייויס ב-1974. אך לאחר מכן הגיעה עוד אכזבה בגמר טורניר ה-ACC, בו הפסידה דיוק לוירג'יניה, כשפארקר קלע 23 נקודות ב-9 מ-24 מהשדה.
צפו במבחר מביצועיו של פארקר העונה
דו"חות הסקאוטינג על פארקר מתמקדים בחוכמת המשחק המפתיעה לגילו, באינסטיקטים הייחודיים לקליעה מכל טווח, בתנועה הבלתי פוסקת ובחדות בריבאונד ובחסימות. הבגרות שלו על הפרקט מתבטאת גם בצבירת ביטחון עצמי ולקיחת אחריות ברגעים החשובים, ועם כל הכבוד להשוואה לסקאלבריני, הוא כבר הודה בעבר שבין השחקנים מהם למד הכי הרבה נמצאים פול פירס וכרמלו אנתוני, ואלה כבר מודלים יותר ראויים לפוטנציאל שלו. בצד השלילי של הפנקס ניתן לציין שמדובר באתלט טוב מאוד, אבל רחוק מהאקספלוסיביות של וויגינס ומרחפים אחרים. בנוסף, הוא לא שומר גדול, שהראה פוטנציאל רב גם בצד ההגנתי, אבל התקשה לממש אותו עד כה, בעיקר מול סקוררים בעמדה 3, שיהיו ככל הנראה המשימה העיקרית שלו בהגנה ברמה הבאה.
"באמת שאין לו חורים במשחק", הצהיר רוי וויליאמס, מאמנה של היריבה השנואה צפון קרוליינה, שענה ספק בצחוק לשאלה מהי הדרך הטובה ביותר לעצור אותו: "לקוות שהוא ינקע את הקרסול בעלייה במדרגות...". ששבסקי עצמו לא היסס להציב את הפרשמן שלו במדרגה הכי גבוהה: "כבר אימנתי שחקנים גדולים לאורך השנים, וראיתי אותם מתפתחים. המשותף לכולם הוא שהם מסתכלים על דברים אחרת. לג'בארי יש אינסטינקטים נהדרים, וכשהם מצטרפים לרמת הכישרון שלו, דברים שאי אפשר ללמד יוצאים החוצה. ג'בארי הוא פשוט אוצר למשחק. הוא טהור".
מחוץ למגרש מתמוגגים בדורהאם מהעובדה שפארקר מצליח לשמור את הרגליים על הקרקע בתוך ההמולה סביבו." לעתים אני תוהה מה הוא היה אם הוא לא היה שחקן כדורסל", אמר ששבסקי. "הוא ילד מדהים ואדם נפלא. אין לו אף טיפה של אנוכיות בגוף". חבריו לקבוצה מספרים על בחור שקט ומצחיק, שמתלבש איום ונורא, לא שותה ולא יוצא למסיבות, משקיע בלימודים ושומר על ממוצע ציונים גבוה באחת המכללות הטובות בארצות הברית גם מבחינה אקדמית.
"מעולם לא הייתי בחור שנמשך לתהילה או האדרה עצמית", הוא הכריז לאחרונה. "מה שמניע אותי היא המטרה של הקבוצה, והאחריות שלי כלפי חבריי לקבוצה, שהקשר שלי איתם עוזר לי להתעלם מהרבה דברים שקורים סביבי". במקביל פארקר שומר על קשר חם עם האוהדים, ולפני המשחק הביתי מול צפון קרוליינה הוא הפתיע את הסטודנטים שכמו בכל שנה הקימו מאהל ליד הקופות לילה לפני פתיחתן כדי לנסות להשיג כרטיסים למשחק כשחילק להם עוגיות מעשה ידיו, שזכו לביקורות נלהבות.
צפו בפארקר מחלק את ה-"ג'בארי בארס"
אז האם הרומן בין פארקר לדיוק יסתיים כבר העונה, בדרך הבלתי נמנעת לליגה הטובה בעולם, או שהמשוגעים של קמרון יכולים לפנטז על חזרתו לעונה נוספת? "אם ארגיש שעדיין יש דברים שאני יכול לשפר, אז ככל הנראה אחזור לעוד עונה בקולג'", הוא אמר השבוע. "השיקול המכריע יהיה איפה אוכל להתפתח בצורה הטובה ביותר כשחקן - במכללה או ב-NBA". גרנט היל, אולי השחקן הכי טוב בכל הזמנים של הבלו דבילס, ניתח: "הוא שחקן מיוחד, ואני חושב שהוא יהיה נהדר ב-NBA. הוא הדבר האמיתי, השחקן הכי מגוון במכללות היום, ומה שהכי מרשים אותי הוא האופן בו הוא משתמש בגודל ובכוח שלו, שמוכיח שהוא מוכן פיזית לרמה הבאה".
כרגע מרבית המוק דראפטים חוזים לפארקר את המקום הראשון או השני, תחזיות שמקטינות מאוד את הסיכוי שיוותר על הדראפט הקרוב, אבל ישנו תסריט נוסף שעשוי לדחות את פתיחת פרק ה-NBA של פארקר. כמו כל צעיר מורמוני בגילו, גם הוא נדרש לצאת לשליחות הומניטרית בחו"ל, ובכנסייה שלו מקווים לראות אותו הולך בדרכם של שמות כמו שון בראדלי (שנדד עד אוסטרליה) וג'ייסי קארול (שבחר לצאת לצ'ילה) שנטשו את קריירת הכדורסל שלהם למשך שנתיים בגיל 19. עם זאת מזכירים שם שהספורטאי המורמוני הגדול ביותר בארצות הברית, הקווטרבק סטיב יאנג, לא יצא לשליחות כזו.
"אני רוצה ללכת למשימה, אבל יש לי ספקות", הודה פארקר. "ה-NBA הוא החלום הכי גדול של שחקני כדורסל, ואני לא שונה מהם. אבל כדורסל זה מה שאני עושה, זה לא מה שאני". יאנג עצמו, שנמצא בקשר עם פארקר מאז הגעתו לקולג', שלח לו מסר מרגיע למקרה שיחליט לוותר על השליחות: "אתה יכול להיות ספורטאי תחרותי מאוד, כל עוד המקור שלך נשאר ישו. זה מה שישמור אותך צנוע. אני קורא לזה רוחניות ספורטיבית".
הוא סופרסטאר, שמתעקש להתרחק מאור הזרקורים. כישרון שמיועד להוביל בעתיד הלא רחוק קבוצת NBA, שמעריץ את בריאן סקאלבריני. נער עם אינספור אפשרויות בפניו, ששוקל ברצינות לוותר על הכול לשם האמונה. בשלושת השבועות הקרובים תוכלו לעקוב מקרוב אחרי ג'בארי פארקר, ככל הנראה במשחקיו האחרונים במדי דיוק, אותה ינסה לקחת כמה שיותר רחוק בטורניר המכללות, לפני שיגיע הרגע בו ייאלץ לבחור בין הרוחניות לרוחניות הספורטיבית.
