פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        מי אם לא הוא?

        27 משחקים, 25 גולים ובישולים. בלי קשר לטיל מול סלובקיה, מאור בוזגלו הוא כל מה שהנבחרת של גוטמן לא. פרקטי, נוצץ, ובעל סטטיסטיקה פסיכית שלא יכולה לסבול ספסל. אורן יוסיפוביץ על כוכב שימשוך קהל אפילו לנתניה, על תסרוקת כמעט כמו של האמשיק ועל הבאנקר של ישראל

        מי אם לא הוא?
        צילום ועריכת וידאו: קובי אליהו

        ועדת ביקורת

        לרווחת הצופה: הוזילו מחירים, חילקו הזמנות, האצטדיון חדש. אבל יש משהו במתקן הזה בנתניה שפשוט מרתיע את ההמונים מלבוא אליו. כל עוד זה לא מגה-משחק בליגת העל או אימפריה מעבר לים, אנשים לא יבזבזו שלוש שעות מהחיים שלהם רק על נסיעות. לא על משחק ידידות של נבחרת שעד כה בעיקר אכזבה, ולא מול האחות של צ'כיה.

        קופות: 30 שקל כרטיס, 0 שקל הזמנה. מחיר טוב, והעובדה שחילקו הזמנות מבורכת. עדיף למלא בכוח מלהתעלם ממצב השוק.

        קהל ישראל: הכרוז הוותיק עוד ניסה "אל אל ישראל", "אללה אנרגיות" ומה לא. זה בקושי סייע. האקוסטיקה באצטדיון בנתניה כל כך טובה, עד שגם השקט החריש אוזניים. ריק, ואקום, כלום. ציון: 5

        בפינת האנקדוטה: שנתיים ושבוע חלפו מהבכורה הקודמת של הנבחרת. גם אז, ישראל הוציאה שלושה כדורים מהרשת, בבית. אז זה היה ירמולנקו, אתמול יקובקו. מול אוקראינה של אז אף שיחקו שמונה ששיחקו גם אתמול. זה נראה אותו דבר, זה נשמע אותו דבר, זה מריח אותו דבר. אז בבקשה - קחו את הזמן, זה בסך הכול משחק אימון - תתאמנו, תשתפרו, תתאמצו. רק אל תגידו לנו שזה משחק ראשון ותפזרו תירוצים. רק אל תבטיחו. כי הכול אותו דבר. בינתיים.

        נבחרת ישראל הפסידה 3:1 לסלובקיה

        שחקני נבחרת ישראל מאור בוזגלו, ביברס נאתכו (ברני ארדוב)
        כן, אתה. בוזגלו ונאתכו "רבים" על עוד כדור חופשי (צילום: ברני ארדוב)

        מעשה שהיה, כך היה

        הטיל שלו רק הרס. אין לי מה לעשות פרט להישבע לכם שהטקסט הזה היה נכתב בכל מקרה.

        27 משחקים רשמיים העונה, 25 גולים/בישולים. אתם מסתכלים על המספרים האלה, וחושבים, לבטח, על השחקנים הכי טובים בעולם. בעידן של היום, הפרקטי, המיידי, החומרי, שחקני הכדורגל הכי מלהיבים בעולם הם שחקנים של מספרים. לא נציין שמות, כי זה לא העניין, אבל אתם יודעים מי הם. הכוכבים הכי גדולים שרצים על דשא, הם שחקנים של מספרים. אתם סופרים להם את הסטטיסטיקה בכל משחק, והם, משום מה, פשוט ממשיכים לספור. עוד משחק, ועוד גול. עוד התקפה, ועוד בישול. הלחץ אמור להכריע, לעצור את הרצף, אבל השחקנים הגדולים ביותר לא עוצרים. 27 משחקים רשמיים, 25 גולים ובישולים. אז הנה עוד מספר: 58. מאור בוזגלו נכנס אתמול 58 דקות מאוחר מדי.

        במשך 57 דקות, זה היה ערן זהבי ועוד עשרה. ליאור רפאלוב ניסה, ניר ביטון נלחם, עומרי בן הרוש טעה וטעה ואריאל הרוש ספג. ביברס נאתכו, כרגיל במדים הללו, אכזב מאוד, וטל בן חיים הראה שהחלודה לא משקרת. ברגעים אלו, פרט לזהבי (לנבחרת היו חמישה איומים משמעותיים על השער אמש – שלושה של זהבי, שניים של בוזגלו), היה נראה שלא משנה מה יקרה, גול לא יהיה כאן. נבחרת סטטית, מרדימה, אפורה, רדודה, משמימה ובעיקר לא פרקטית. ההפך ממאור בוזגלו.

        בדקה ה-58 בוזגלו סוף סוף נכנס, ותוך עשרים שניות דפק גליץ', חילץ כדור וספג עבירה במקום קורץ. בית ספר לפרקטיקה. את הכדור הגביה ביברס נאתכו – פאק עצבני בתיאום ובסקאוטינג, שכן עם כל הכבוד לטאץ' המבורך של נאתכו לאורך השנים, מאור בוזגלו לוהט לאחרונה כמו שריפה בקריה. אז זה המשיך עם עוד כדור חופשי, ועם פצצה לחיבור, ועם כמעט צמד, ועם כל כך הרבה רוח.

        שחקני הספסל של נבחרת ישראל, במרכז מאור בוזגלו (ברני ארדוב)
        חדווה לנבחרת זה לא ברקוביץ' במשרד. זה ברקוביצ'ים על הדשא – שחקנים שבשבילם באים לראות משחק, אפילו אם הוא בנתניה. ובוזגלו הוא הדבר הכי קרוב שיש לכך. כל הפוקוס עליו (צילום: ברני ארדוב)

        אנשים מסתכלים על המשחק אתמול בנתניה וחושבים על בלגיה, על ספטמבר, על צרפת 2016, על המקום השלישי והפלייאוף. זה כל כך רחוק, וכל כך סתמי. בינתיים הכול נראה אותו הדבר. הכול אפור ושקט. עדיף להתרכז באוהדים שהגיעו אתמול ובכל אלו שראו בטלוויזיה. מה הם חושבים? הם נהנו? הם יגיעו לצפות בנבחרת הזו שוב? הם יעשו מנוי? הם אוהבים את מה שהם רואים? נכון – הצלחות זו התרופה הכי טובה, אבל אולי זו תרופה שאין בסל שלנו.

        משחק כמו אתמול חשוב הרבה יותר מתרגולי שיטה והכנה לזמן אמת. משחק כמו אתמול זה זמן נהדר לגיבוש זהות, לשיווק הנבחרת, להצהרת כוונות. אנשים רוצים חדווה, יצירה, שואו. אנשים רוצים דריבלים וטילים ותסרוקות כמו של האמשיק. אלוהים, את אייל ברקוביץ' הריצו למנהל מקצועי של הנבחרת, "רק כדי שיחזיר את החדווה". חדווה לנבחרת זה לא ברקוביץ' במשרד. זה ברקוביצ'ים על הדשא – שחקנים שבשבילם באים לראות משחק, אפילו אם הוא בנתניה. ובוזגלו הוא הדבר הכי קרוב שיש לכך. פרקטיונר, מכור לרשת, מחויב לכוכבנות, התסרוקת הכי קרובה להאמשיק.

        "מאור היה מצוין", החמיא אליניב ברדה. "הילד חלק", מצא עוד חרוז למותג. "זה היה באמת גול יפהפה שלו. אני רגיל בבאר שבע שהוא מבשל לי. הפעם אני בישלתי לו. הוא נכנס, היה אפקטיבי וחיפש את העומק. הוא מוכיח את עצמו כל שבוע, אני כל הזמן חוזר על זה. זו לא הבלחה חד פעמית, הוא מראה שהוא מתאים לרמות האלה. אלי יחליט מתי הוא ישחק ומתי הוא יעלה כמחליף. מאור לא צריך לחשוב על זה".

        "אני לא יכול לענות על שאלות כאלה", בוזגלו השיב כצפוי. "יש מאמן והוא יקבע. אני אעשה את הכי טוב שאפשר, והוא יחליט אם לשלב אותי. בכל דקה שיש לי את הזכות ללבוש את המדים האלה, אעשה את המקסימום".

        אז נשאר רק אדם אחד לשאול את אותה השאלה: אם כיום בוזגלו לא שווה הרכב בנבחרת, מתי הוא כן יהיה שווה?

        "כשיגיע לו", ענה אלי גוטמן, וחייך.

        לא מגיע לו?

        "יגיע לו כשאני אחליט", ענה, ושוב חייך.

        ואז הוסיף: "אני מחזיק מהפרגון הזה. אני איתך".

        תהיה עם בוזגלו.

        ***

        הרכב נבחרת ישראל (ברני ארדוב)
        11 שחקנים, 10 קבוצות, 0 תיאום (צילום: ברני ארדוב)

        בחדר ההלבשה שאל גוטמן את שחקניו איך יכול להיות ששחקן סלובקי שהיה אמור להישמר אישית, נגח בחופשיות רבה כל כך לתוך שערם. אחד השחקנים ענה לו: "רגע לפני המהלך דיברנו בינינו והחלטנו להחליף בינינו שמירה". תיאום, חבר'ה, תיאום.

        במשחק אתמול פתחו 11 שחקנים מ-10 קבוצות שונות. איתן טיבי ושרן ייני הפצועים הרחיבו קצת את הסטטיסטיקה הבעייתית הזו, אבל זה משהו שיהיה חייב להשתנות. חוסר התיאום הזה, עליו גם דיברו ברדה ("משני אימונים קשה ליצור תיאום"), בוזגלו ("לא יודע עד כמה אפשר לעבוד על תיאום מיומיים בלבד") ושאר השחקנים, לא ייפתר כל כך מהר, בטח לא כשנפגשים אחת לרבעון. על כן, גוטמן יהיה צריך ללכת על ליבה מקומית. מכבי תל אביב מחוזקת בהפועל באר שבע מחוזקת בכוכבים ספציפיים. יש לכך הרבה יותר סיכוי מאשר ההסתמכות הזו על ערב-רב של שחקנים שלא מזהים את זה שלידם.

        הדבר מקבל משנה תוקף כשמסתכלים על הכושר שבו נמצאים שגרירינו. גוטמן הגן עליהם אתמול, חיבק קרוב ללב ואמר שהיחס של עם ישראל לשחקניו בנכר הוא יחס לא הוגן ולא אוהב. אבל חייבים להסתכל למציאות בעיניים - זו אחת מעונות השגרירים הנוראיות שהיו בכדורגל הישראלי, מאז הראשונים יצאו החוצה. מעטים השחקנים שנותנים את הטון שם, רובם מחממים ספסלים או פחות. גוטמן לא צריך לספור כמה דקות שיחק כל שחקן שלו אלא מה התפקיד שלו בקבוצתו הנוכחית. שחקן שמתייבש באירופה יכול להיות מוזמן, אבל לא יכול להוביל את הנבחרת. קשה להיות שחקן משלים שם ולהנהיג כאן. רחמנא לצלן, את זה אפילו יוסי בניון לא הצליח לעשות.

        לתגובות והצעות: orenjos@walla.co.il

        מאמן נבחרת ישראל אלי גוטמן (ברני ארדוב)
        גוטמן יהיה צריך ללכת על ליבה מקומית. מכבי תל אביב מחוזקת בהפועל באר שבע מחוזקת בכוכבים ספציפיים. יש לכך הרבה יותר סיכוי מאשר ההסתמכות הזו על ערב-רב של שחקנים שלא מזהים את זה שלידם (צילום: ברני ארדוב)
        ליאור רפאלוב שחקן נבחרת ישראל מול מארק האמשיק שחקן נבחרת סלובקיה (ברני ארדוב)
        האמשיק מעל רפאלוב (צילום: ברני ארדוב)