מכבי תל אביב שוב התקשתה הערב מול הלחץ שפ.צ באזל הפעילה עליה. היא לא הצליחה להגיב והנעת הכדור שלה נבלמה כבר במרכז השדה. אין ספק שבחשיבה ובמערך ההגנתי שהוא הציב היום, פאולו סוזה מנע ממכבי להגיב בכל מה שקשור ליכולת ההתקפית שלה. החשש מספיגה הביא אותו להשתמש בכל הכלים ההגנתיים שעמדו לרשותו - שלושה בלמים עם שני שחקני קו הגנתיים - פלוס מהראן ראדי וגל אלברמן שהיו רחוקים מראדה פריצה. האחרון נשאר בודד ולא יכול היה לעשות הרבה. כל אלו הביאו לכך שמכבי תל אביב לא הצליחה לאיים או להשפיע בחלק הקדמי במחצית הראשונה.
ריבוי של שחקני הגנה לא בהכרח מונע שערים. לפעמים איזון בין שחקני התקפה לשחקני הגנה, יכול להועיל יותר בכך ששחקני החלק הקדמי מעבירים את כובד המשחק לחלק המגרש של הקבוצה היריבה. למכבי תל אביב לא היה את המערך המתאים כדי להגיב בחלק ההתקפי. ראינו את ההגנה הצהובה מותקפת שוב ושוב ולא מספיקה לנוח כדי לעצור את שחקני באזל.
לקחו לסוזה 40 דקות לראות ולהבין שצריך שינוי, אז הכניס את מיטרוביץ' כדי לשחרר את ראדי לפעולות התקפיות. אני חושב שעדיף היה להעביר את אחד מהבלמים לקישור ההגנתי ולהכניס במקום אלטמן את דור מיכה או טל בן חיים. כך ראדי היה מצטרף לחלק הקדמי ביחד עם שחקן קו טבעי, ופריצה היה מקבל עזרה.
במחצית השנייה ראינו שכאשר ראדי התפנה לחשיבה התקפית, הוא הגיע להזדמנות מצוינת שבהחלט הייתה יכולה לשנות את תוצאת המשחק. לרוע מזלו, הכדור לא נכנס. חבל שקצת לאחר מכן סוזה שוב בחר לבצע מהלך זהיר, הוציא את ראדי והכניס את מיכה. ראדי עוד היה יכול לתרום ולהוסיף איום בעזרת הכוח המתפרץ ויכולת הבעיטה שלו. מיכה נכנס במקומו, ורק אחרי שמכבי כבר איבדה את המשחק, גם בן חיים נשלח לכר הדשא. זה היה כבר מאוחר מדי. אולי היה נכון לחשוב על אותן פעולות התקפיות הרבה יותר מוקדם.
אנחנו מלאי הערכה ליכולת שהאלופה מגלה בליגה הישראלית, אבל היום ראינו שיש לנו עוד הרבה לאן להתקדם. חזינו גם בהבדלים בין הליגות. ולמרות שאין ספק שבאזל קבוצה חזקה וטובה יותר ממכבי תל אביב, הפערים לא היו צריכים להיראות כל כך גדולים. יש למכבי כלים ויכולת טובים יותר מאלו שהיא חשפה בשוויץ. נכון שאחרי משחק קל יותר לומר שאם שחקן כזה או אחר היו משחקים, הדברים היו נראים קצת שונה, אבל אי אפשר לשחק בצורה כל כך הגנתית ולצפות להשיג משהו במשחק חוץ כזה. מכבי הייתה צריכה לחשוב ולהעז יותר.
למרות הכול, למרות התוצאה הכואבת, מכבי תל אביב בהחלט יכולה להיות גאה שגם בתקופה הזו היא עדיין הייתה שותפה למפעל האירופאי. סוזה והקבוצה שלו בהחלט יכולים ללמוד מהדרך שהם עשו ולהתקדם, והם צריכים להיות גאים.
