2: סעיף מספר 7.4 בחוקת מדור המספרים קובע שלא יהיה מדור ללא נתון שמעיד על גדולתו של קווין דוראנט. אז מה הפעם? לאחר עונת ה-50/40/90 בעונה שעברה, מי שחשב ש-KD יהיה סקורר פחות יעיל ללא ווסטברוק טועה. אמנם אחוזי העונשין התדרדרו לשפל מדאיג של 88.2, אבל מהשדה ומהשלוש הוא שומר על ה-51 ו-41 אחוזים מהעונה שעברה בדרך לנתון אחוזי קליעה אמיתיים (TS, נתון שלוקח בחשבון שלשות ועונשין) של 64.1. ההבדל הוא שבינתיים הוא קולע השנה 3.4 נקודות יותר- 31.5 נקודות למשחק. החזרה של ווסטברוק אמורה להקטין את המספר הזה, אבל סביר שדוראנט יסיים את העונה עם יותר מ-30 נקודות למשחק. אם ישמור על המספרים האלה, העונה הזאת תדורג במקום השני אי פעם מבחינת אחוזי קליעה אמיתיים של שחקנים שקלעו 30 נקודות ומעלה באותה עונה. היחיד שעבר את דוראנט הוא אדריאן דנטלי ב-1983/84 עם 65.2 אחוזים.
1: אם כבר מדברים על נתוני TS היסטוריים, כדאי לקפוץ לרגע לרמה הקבוצתית. מיאמי השנה מעלה כל מיני סימני שאלה, (אל אחד נגיע בסעיף הבא), אבל בכל מה שקשור לאחוזי קליעה - החבורה של ספולסטרה שוברת שיאים. ביל סימונס סיפק לאחרונה את הנתון שלברון ג'יימס, דווין וויד וכריס בוש הם שלושת הקלעים היעילים בליגה בצבע מבין השחקנים שזורקים משם באופן קבוע. לכן זה לא מקרה שמיאמי מובילה את הליגה באחוזי שדה עם 50.9, הנתון הגבוה ביותר במילניום הזה (אפילו יותר מפיניקס בשיאה). לכך מיאמי מוסיפה הרבה שלשות באחוזים גבוהים (למרות ירידה בתחום משנה שעברה) והרבה הליכות לקו העונשין, לכן נתון ה-TS שלה אפילו יותר מרשים. כקבוצה אחוזי הקליעה האמיתיים של מיאמי כרגע הם 59.8. ב-20 השנים האחרונות זה בוודאי הכי גבוה (לא מצאתי נתונים של שאר התקופות), אך בנתון דומה של אחוזי שדה אפקטיביים (eFG) מיאמי כרגע הכי טובה אי פעם וככל הנראה זה נכון גם ל-TS. עוד קצת מאמץ וההיט יסיימו עונה עם 60 אחוזי קליעה אמיתיים. מכיוון שאני לא בטוח שהנתונים המורכבים האלה מדברים בעד עצמם, אוסיף שעונה של 60 אחוז ב-TS תהווה את אחד הנתונים הקבוצתיים המרשימים בהיסטוריה של העונה הרגילה.
7.3: בזמן שמיאמי קולעת ביעילות יותר מכל קבוצה בהיסטוריה, אם היא מחטיאה הסיכוי שלה לקחת את ריבאונד ההתקפה הוא כנראה הכי נמוך אי פעם. מיאמי לוקחת רק 19.7 אחוזים מההחטאות מתחת לסל שלה, הממוצע בדרך כלל הוא בסביבות 25 האחוזים. האחוז הזה זהה לאחוז של בוסטון לפני שנתיים, שתי הקבוצות היחידות שירדו מתחת ל-20 בעשורים האחרונים (ושוב - כנראה אי פעם, מאחר ובעבר היה יותר ריבאונד התקפה באופן כללי). מכיוון שמיאמי גם מחטיאה כל כך מעט, היא מסתפקת ב-7.3 ריבאונד התקפה למשחק, שזה כבר הכי מעט אי פעם באופן בלעדי. גם 36.6 הריבאונדים שמיאמי לוקחת למשחק באופן כללי זה אחד הנתונים הנמוכים בהיסטוריה.
17: טוב, אם כבר נגענו בכך, נציין שברוקלין, קבוצת ריבאונד חלשה מאוד בפני עצמה, שברה לפני מספר שבועות את השיא השלילי בריבאונדים למשחק עם 17 ריבאונדים מול אוקלהומה סיטי, שזה שווה ערך ליום עבודה ממוצע של דיאנדרה ג'ורדן בחודשים האחרונים. בשביל נתון כזה צריך שילוב של הגנה איומה (OKC קלעה ב-63.6 אחוזים מהשדה) ויכולת ריבאונד עלובה. מעניין מה היה קורה אם ברוק לופז, שנחשב לריבאונדר חלש במיוחד ביחס לסנטר, היה משחק במשחק הזה. רג'י אוונס, הריבאונדר הטוב ב-NBA בעשור האחרון, דווקא שיחק, אבל קיבל פחות משלוש דקות שהספיקו לו כדי לקחת את אחד משלושת ריבאונד ההתקפה של הנטס במשחק. עכשיו ברוקלין העבירה את אוונס לסקרמנטו, כך שאולי הם עוד ייתנו פייט למיאמי בתחום.
4: זה לא חדש, אבל עד כה לא הוזכר במדור הזה: בטח לא פספסתם את העובדה שהאחד והיחיד לאנס סטיבנסון מוביל את הליגה בטריפל דאבלים השנה. היו לו כבר ארבעה כאלה, כשפרט אליו יש רק שלושה שחקנים עם שני טריפל דאבלים (דוראנט, סטפן קרי וניקולה באטום) ועוד 12 שחקנים עם טריפל דאבל אחד. אם סטיבנסון מעוניין באתגר, אפשר למסור לו שבחמש השנים האחרונות רק שחקן אחד הגיע לחמישה טריפל דאבלים בעונה - רייג'ון רונדו, שהיו לו חמישה כאלה לפני שנה ושישה לפני שנתיים.
2.8: מבט על רשימת הקלעים המובילים בליגה מגלה שתי תופעות מעניינות. הראשונה היא שכל אחד מ-15 הסקוררים המובילים מוסר לפחות 2.8 אסיסטים למשחק. השנייה היא שמבין 27 הסקוררים המובילים, 21 קולעים שלשות באופן קבוע, לפחות 0.7 למשחק כשרובם הגדול קולעים יותר משלשה למשחק. שני הנתונים האלה בעצם מספרים שיש כיום הרבה פחות סקוררים גדולים מעדת חיות הצבע הסטנדרטיות. כדי להיות קלע מוביל ב-NBA, אתה צריך לקלוע מבחוץ ושתהיה לך יכולת מסירה אפקטיבית שתרתיע את היריבה מלהביא דאבל-טים. ההגנות של היום חכמות מדי עבור סקוררים חד מימדיים ויכולות להפוך אותם די בקלות לפחות אפקטיביים. יש יוצאי דופן כמו דווייט הווארד ואל ג'פרסון, אבל בתמונה הגדולה כדי לקלוע הרבה צריך להיות גם מגוון.
0: בשנים האחרונות ההתמקצעות הפכה לשם המשחק ב-NBA: שחקנים מפתחים יכולות מסוימות, דואגים שהן יעבדו גם ברמות הגבוהות ודי מזניחים את שאר התחומים. את מומחה השלשות וההגנה האישית אנחנו מכירים, גם את הגבוה שקולע שלשות. יש גם גרסאות מורכבות יותר, כמו מומחה ההגנה, שלשות ומסירה סטייל אנדרה איגודאלה ובאטום (לפני שפציעות הגבילו את שניהם), הסנטר שבצד אחד הוא עוגן הגנתי בצבע ובצד שני מנהל את משחק ההתקפה מההיי פוסט כמו מארק גאסול וג'ואקים "מה קשור 13 אסיסטים?" נואה, וכמובן, הקטגוריה ע"ש ג'וש מקרוברטס של פאוור פורוורד שמשום מה מתמחה בשלשות ומסירות (אחד הטובים בליגה ביחס אס'/איב'). לאור כל זה, מפתיע שלא התפתח זן נוסף של שחקנים - סנטרים שבצד אחד משמשים כעוגן הגנתי ובצד שני קולעים שלשות. אין כרגע, ולא היה בשנים האחרונות, אף שחקן שמספק 1.5 שלשות ו-1.5 חסימות למשחק. היחיד שמתקרב הוא ספנסר הוז, אבל קשה לקרוא למה שהוא עושה בפילדלפיה הגנה על הצבע. סנטר מהסוג הזה יהיה החלום הרטוב של לא מעט קבוצות. אין סיבה שלא יגדלו כמה כאלה בעתיד הקרוב.
9.4: במדור המניות הקודם הזכרתי את איגודאלה כמניה קרה, אז אנצל את ההזדמנות כדי לאזן את המצב. למרות הירידה ביכולת ההתקפית לאחרונה, שחקן גולדן סטייו ממשיך להוביל את הליגה בקלות בקטגוריית ה- +/- עם מדד של 9.4, זאת אומרת שכשהוא על הפרקט הקבוצה שלו מנצחת בהפרש גדול יותר מאשר כל שחקן בכל קבוצה אחרת. לווריירס יש שתי חמישיות ששיחקו יותר מ-100 דקות עד כה. החמישייה הראשונה שיחקה כ-645 דקות ומנצחת את היריבות ב-17 נקודות ל-100 פוזשנים. בחמישייה השנייה הכי נפוצה האריסון בארנס מחליף את איגודאלה וארבעת האחרים נשארים; החמישייה הזאת קיבלה כ-277 דקות ומפסידה ליריבות ב-8 נקודות ל-100 פוזשנים. זה נתון מרשים מאוד שמבהיר שכשאיגוד אלה, מארק ג'קסון יכול להיות רגוע.