1. מכבי תל אביב שיחקה אתמול (שני) באילת בלי שלושת הריבאונדרים המובילים שלה. שון ג'יימס (זוכרים אותו?), אלכס טיוס ודווין סמית'. אילת, כזכור, היא קבוצת ריבאונד בכלל לא רע במושגי השלולית. ומכבי ניצחה אותה בקטגוריית הכדורים החוזרים 32:43, כשהיא משלימה שני משחקי ליגה רצופים (הקודם בדרבי) בהם היא דומיננטית לחלוטין בדיוק באותו פרמטר שהמחיש את מידת הפגיעות שלה עד לא מזמן. אז אם אין את טיוס, ג'יימס וסמית', פתאום מתעלה ביג סופו עם 7 ריבאונדים (רק שניים פחות משיאו העונתי במשחק הליגה הקודם מול החבורה של קטש) ומוצא לצידו את פניני עם 8 כאלה ואת אוחיון עם 9!
בראיון סיום המשחק דיבר אוחיון, ללא ספק המצטיין במשחק, על השינוי באופייה של הקבוצה ואין כמו מספרי הריבאונד כדי להמחיש זאת. הצהובים צלחו משחק ליגה לא קל בכלל, בתנאים ובסגל שהפכו אותו קשה הרבה יותר, וכל זאת כשהעלם אנדריאה ז'יז'יץ' עורך הופעת בכורה רעה (אך מובנת לחלוטין) ומסיים 6 דקות של הסרת חלודה עם מדד פלוס מינוס של 17 שלילי. במילים פשוטות, מכבי ניצחה את המשחק בקלות כל עוד היא שיחקה ללא הרכש החדש, וזאת מבלי שאנחנו מדברים שוב על היתרון האיכותי שהציגה בשנית חמישיית הסופר-מגה סמול בול של בלאט.
בהרגשה טובה ועם הרבה בטחון תגיע סגנית האלופה למשחק במוסקבה. אבל עם כל הכבוד (ויש) לתקופה המצוינת של הצהובים, הסיפור מול צסק"א ידרוש התעלות של השחקנים שיצטרכו לתפוס את מקומם של הפצועים והנעדרים. מה יהיה הפתרון של בלאט בכל הקשור לעמדה 5, היה וטיוס לא יוכל לשחק, אנחנו כבר יודעים. מעניין יותר מה תהיה התשובה לעמדה מספר 4-3 או לנישת שחקן המפתח שמאייש העוגן דווין סמית'. לפחות אתמול ניכר היה שבלאט מנסה להחזיר לחיים את ג'ו אינגלס.
האוסטרלי לא יושב בדיוק על הבלטה המקצועית של סמית' ולא נכנס לעמדה 4, אבל לבטח מיועד להיכנס למשבצת השחקן המרכזי החסרה. לפחות נכון לאתמול, נראה ההימור על אינגלס בעיקר כמו ווישפול ת'ינקינג. הרבה יותר מדי בעיות של ריכוז התקפי עם נטייה לשטויות, ופחות מדי מחויבות הגנתית. אם לא הוא, נמתין ונראה את המסקנות של בלאט ונצפה לראות מי ירים את רמת המשחק שלו. החדשות הטובות מאתמול הן שיוגב אוחיון נראה מוכן ונכון לאתגר. מצד שני, במחשבה שניה ולאור ניסיון העבר, תחושה טובה ובטחון עצמי אצל אוחיון הם לעיתים דווקא חדשות רעות עבור מכבי.
2. הרבה דברים טובים וטובים יותר אפשר להגיד על מורן רוט. אפשר לכתוב על סיפור הסינדרלה של הילד מאשדוד, אפשר לדבר על איכויות המשחק, הווינריות, הכישרון והאומץ שמאפיינים את הכדורסל שלו. מה שלבטח לא ניתן לומר על הפוינט גארד של פרנקו זה שהוא סובל מעודף תחכום או מהיעדר כנות. לכן, כשרוט התייצב מול המיקרופון לאחר משחק הניצחון על נס ציונה ודיבר על הגיבוי שחסר והעזרה בסגל שלא מגיעה, פשוט צריך לקבל את זה כמות שזה. אז בואו ניתן למספרים לדבר. דויד קוביאן, שחקנה הזר של מכבי חיפה, ממוקם במקום ה-76 בטבלת מדד היעילות בליגה. לא רק שזה מעיד על היותו הזר החלש ביותר בליגת העל, אלא שברמת התרומה, הוא אחד השחקנים החלשים בליגה, נקודה. בטח ובטח אם נשקלל את נתוני המדד ביחס לדקות המשחק להן הוא זוכה (25 דקות למשחק, יא חביבי).
לכן, השילוב של הדחה מסתמנת מהמפעל האירופאי ביום חמישי, החלפתו של קוביאן בגארד זר שיכול לתרום (ועל אדריאן הנינג נדבר כבר בהזדמנות אחרת), הסגל הקשוח והשורד שקיים בכלל + דונטה סמית' ומורן רוט בפרט אמור להיות שווה צלע שלישית למאבק האליפות המסתמן וחתיכת סדרת חצי גמר בעוד כמה חודשים. תגידו, אם תהיה פנייה מתאימה ומשולבת ממכבי תל אביב, ירושלים וחיפה, אפשר עדיין לבקש גם סדרת גמר העונה?
מילה אחרונה על נס ציונה. עוד לפני שמדברים על סדרות חצי הגמר, אין ספק שהקבוצה של נדב זילברשטיין מבטיחה לנו גם חתיכת סדרת רבע גמר ולא משנה את מי היא תפגוש. אם היא תקבל גם איזו שריקונת מהשופטים לפעמים, בכלל יהיה נחמד. ועוד מילה אחרונה. טיילר האניקאט. וואוו.
3. אז אם מדברים על צלעות, אומרת אמי, הגיע הזמן לכמה מילים על מוליכת הטבלה מירושלים. לירושלים היו 33 אסיסטים קבוצתיים נגד הפועל תל אביב שלשום. כדי לתת קצת פרופורציות לדברים, ועל פי פרסומים זרים, הפעם האחרונה שקבוצה צברה מספר מטורף כזה של אסיסטים הייתה בשנת 2008 (מכבי תל אביב מול אשקלון). כשיש לך קבוצה שגם מוליכה את הליגה במספר אסיסטים וגם מאבדת הכי מעט כדורים, זה לא עניין של מה שכך. כשהקבוצה מצליחה לייצר 33 אסיסטים ו-11 איבודים (פחות מהממוצע שלה) ללא בעל הבית הפצוע דרווין קיצ'ן ועוד מול הפועל תל אביב, זה מרשים הרבה יותר. כשיותם הלפרין מסיים משחק עם 12 אסיסטים ואיבוד כדור יחיד, אז אין הרבה מה לומר. אולי רק שאין דברים כאלה. אבל האם ירושלים היא הדבר האמיתי? אינדיקציות ראשונות נקבל במחזור הבא.
