פתח דבר:
רגע לפני שהפרשיה הזאת פורחת מזכרונכם, בעוד במגרש המשחקים שלנו, ממשיכים גברי, שחר ושות' לדפוק את נציגות הפריפריה באלגנטיות מועטה מאוד, אין מתאים מלהסתכל רגע על סערת הרוחות בקיץ האחרון סביב אלן אייברסון ובעיקר - על האיש במרכזה, כדי להבין לרגע עד מה רב הקשר בין הספורט המקצועני למורכבות החברתית בה אנו חיים. זאב אברהמי, האיש שלנו בניו יורק, יצא לדרכים ומביא לפניכם כתבה ב-4 חלקים על אלן אייברסון, צ'ה מווירג'יניה (מערכת וואלה! ספורט).
פילדלפיה: עיר של ספורט וצווארון כחול
הדבר הכי חשוב בפילדלפיה, יגידו לכם אמריקאים רבים, היא העובדה שהיא מסמנת את הסוף של ניו ג'רזי. פילדלפיה היא עיר שנוסעים עוצרים בה בדרכם מניו יורק, מצטלמים מול פעמון החירות והפסל של רוקי בלבואה, וממשיכים לוושינגטון. היא מטרו גדול שנשאר עם אופי של פרבר, היא העיר הכי שמנה באמריקה, היא אחת הערים היחידות באמריקה שבה הדאונטאון נשאר פעיל גם אחרי שעות העבודה, היא עיר שנחשבת לשחורה (45 אחוז שחורים וראש עיר שחור), המכוניות בה יותר מטופחות מהעור של פנינה רוזנבלום והטלפונים הסלולריים מצרצרים במילה האחרונה מעולם הראפ.
במרכזה של פילדלפיה יושבת אחת האוניברסיטאות הטובות ביבשת, אוניברסיטת פנסלבניה (שתושביה השחורים, בדיוק כמו תושבי המפטון, מתייחסים אליה כמו שמשה רבנו התייחס לישראל), היא אחת הערים היחידות עם ארבע קבוצות ספורט מקצועניות ושתושביה מעדיפים לזהות את הקבוצות שלהם בדיוק כפי שהם מזוהים: צווארון כחול. מה שאומר שהאוהדים המקומיים אוהבים את השחקנים שלהם כפייטרים שיורקים דם על המגרש, אפילו במחיר אליפות, אם כי תשע עשרה שנים נטולי אליפות הקהו במקצת את התחושה הזאת.
עוד שני דברים על פילדלפיה: יש בה נוכחות ישראלית חזקה של אקדמאיים ובעיקר בעלי ועובדי חנויות ברחובות המרכזיים בעיקר של מוזיקה, אופנת היפ הופ, מכוניות, מכשירי חשמל ומכוניות (הקונסוליה הישראלית במקום מעריכה את מספרם בקרוב לעשרים אלף). "שחורים עובדים אחרת עם הכסף. אין להם מחר", אומר גיא ואנה, בן 28, מנהל חנות הג'ינסים סיטי בלו, בעלת רשת של 15 חנויות ברחבי העיר. "הם מקבלים את השכר שלהם ביום שישי, שמים קצת בצד לשכר דירה ויוצאים לפוצץ את השאר באותו סופשבוע. חשוב להם מאוד להיות "קול" ו"אין" כך שהם לא מחפשים סיילים וכל חודש הם קונים סניקרס חדשות. בעולם שלהם בגד ישן או נעל קרועה הם פגיעה בסטטוס החברתי". כיוון שרוב המוצרים ששחורים קונים בעיר נמצאים בחנויות בבעלות ישראלית, יש קשר עסקי ולפעמים חברתי מאוד חזק בין האוכלוסיות. לדברי ואנה, אייברסון הוא אחד הקונים הקבועים בחנות ומבצע את הרכישות שלו דרך הטלפון. "כשהחשבון שלו מגיע לשלושים אלף דולר אני מגהץ לו את הכרטיס". ובעוד הוא מדבר נכנס לחנות הראפר נלי ואוסף בגדים כמו עלים בסתיו.
העובדה השניה היא המתח הגזעי שרוחש בעיר כבר למעלה מעשרים שנה, מאז רציחתו של קצין המשטרה דניאל פולקנר. רוצחו של פולקנר, מומיה אבו ג'אמאל, נשפט כבר לפני עשרים שנה לגזר דין מוות, אבל גזר דינו נדחה פעם אחר פעם, הוא הפך לדארלינג של קבוצות שמאל ופעילים בהוליווד, כתב שני ספרים מתאו והפך לפרשן רדיו. משטרת פילדלפיה, באופן סיסטמטי, מדורגת בצמרת המשטרות הברוטליות בארה"ב.
"יש דבר מאוד חשוב שצריך לזכור בקשר לפילדלפיה", אומר סאנדי פאדווי, יליד העיר, בעל טור לשעבר בעיתון פילדלפיה אינקווירר וכיום פרופסור בבית הספר לעיתונות של אוניברסיטת קולומביה. "קבוצות ספורט הן מקור הגאווה של העיר, הדרך שבה תושבי המקום אוהבים לדמות את עצמם. נכון שדוקטור ג'יי היה אולי השחקן הכי אהוב בתולדות הספורט בעיר, אבל הוא היה פלאשי. אנשים זוכרים שאת האליפות שלה השיגה פילדלפיה רק כשהביאה את מוזס מאלון, האבא של כל הצווארונים הכחולים. אני יכול להשתמש בקלישאה ולהגיד לך שספורט הרבה יותר חשוב לתושבים פה מחיים ומוות, אבל האמת היא שמדובר פה בדת".
אוהדי פילדלפיה ידועים בכך שנהגו לזרוק בטריות על שחקנים שלהם, שלא עמדו בתקן העבודה הקשה והמסירות של העיר, ולזרוק כדורי שלג על סנטה קלאוס כשקבוצתם הפסידה. פעם אחת, אחרי ביטול משחק בגלל שלג, נסעה קבוצה גדולה של אוהדים לשדה התעופה המקומי ועודדו מטוסים להתרסק.
אייברסון והקעקועים מגיעים לפילדלפיה
אייברסון הגיע לקבוצה בתקופת השפל שלה, מספר שנים לאחר עזיבתו של צ'רלס ברקלי ואחרי שלוש שנים של מאזנים בין הגרועים בליגה. הוא היה כוכב מיידי, קלע בצרורות, היה רוקי השנה, הזיע בהגנה והיה אחד מחוטפי הכדורים הטובים בליגה, אבל הקבוצה המשיכה להיכשל בשלוש השנים הראשונות שלו בקבוצה. אבל אייברסון עשה לעצמו שם הרבה יותר גדול מחוץ למגרש. הוא איחר, לא הופיע כלל לאימונים ("אני שחקן של לב, לא של כשרון ועבודה", הוא נהג לומר), התחבא בשירותים ואכל טאקו כשחבריו הרימו משקולות, הסתבך עם המאמנים (שבהם תמיד ניסה למצוא דמות אב), המשיך להסתובב עם החברים מהגטו, ולמרות הכסף העצום מהכדורסל והחוזה עם ריבוק, הוא המשיך ללבוש בגדים של ראפר, הציג לראווה את גופו מכוסה הקעקועים והתפאר בתסרוקת צמות.
ב-1997 הוא נתפס ביחד עם שני חבריו כשהם נוסעים במכונית עם כמות מסחרית של מריחואנה על המושב האחורי ועם אקדח מתחת לקדמי. הוא נשפט לעבודות ציבור והיה צריך לעבור בדיקות סמים כל חודש. לאייברסון לא היה אכפת מה חושבים עליו בהנהלת הליגה, מהחרם של המפרסמים או ממה שכותבים עליו בעלי טור לבנים. עכשיו הוא לקח את הכסף של האיש הלבן, זה שאמר שהוא הרביץ לאישה ושלח אותו לכלא, והשקיע אותו בתורה שלו. והתורה שלו היתה כל דבר שהיה הפוך ממייקל ג'ורדן. לשיטתו, הוא המשיך במנטרה של "קיפינג איט ריל"; ג'ורדן מכר את עצמו.
ההתרסה נגד ג'ורדן קיבלה ביטוי גם על הפרקט. אייברסון, בשנה הראשונה שלו בליגה, התבטא כאחד שלא ממצמץ מג'ורדן. בדרך כלל שחקנים כאלו היו חוטפים מג'ורדן את ההשפלה של החיים שלהם אחרי אמירות מסוג זה. במשחק הראשון של אייברסון נגד ג'ורדן, הוא קיבל את הכדור מול ג'ורדן, ביצע קרוסאובר וכמעט הפיל את ג'ורדן על התחת.
הליגה לא הסכימה לחבק את אייברסון. עם הפרישה השניה של ג'ורדן ואחרי השביתה המפורסמת, הליגה היתה צריכה לעשות הכל כדי לשמור על האימאג' שלה ולשמור על ההכנסות העצומות שלה, הכנסות שבאו בעיקר מכיסיהם של אנשים לבנים, כאלו שהרגישו מאויימים מאייברסון וממה שייצג. למרות שהיה אחד הכוכבים הבולטים של הליגה, הן מבחינה מקצועית והן מבחינת יכולתו למכור חולצות, הליגה לא השתמשה בו במסעות השיווק שלה ולא צירפה אותו לאף אחת מנבחרות החלומות שלה. כשנכנעה, ושמה את תמונתו על שער המגזין "הופ" (המגזין הרשמי של ה-NBA), דאגה מחלקת הגרפיקה למחוק את הקעקועים מגופו של אייברסון, כפי שמוחקים פצעי בגרות מפניהן של דוגמניות.
אייברסון הופך ליקיר האוהדים
לאוהדים של פילדלפיה זה לא הזיז. אייברסון היה בדיוק מה שהם אוהבים. הם ראו שחקן בגובה 1.83 ששוקל 74 קילוגרם (ג'יזל במושגים של הליגה) שלא מפחד מכלום, שפורץ, נופל וקם. הם ראו בו דוד שנלחם בגולייתים, הם ראו אותו משחק עם רשימת פציעות שהזכירה תסריט של "אי.אר". בשנת 2000, אחרי שהקבוצה שיחררה את שאר הסופרסטארים ובנתה את עצמה מסביב לאייברסון, הוא הוליך אותה לפלייאוף וזכה בתואר מלך הסלים.
שנה לאחר מכן, לאחר שאייברסון הוציא תקליט ראפ שערורייתי ואחרי שכמעט הועבר לדטרויט אחרי התקלויות חוזרות ונישנות עם המאמן לארי בראון, אייברסון זכה בתואר השחקן היעיל של משחק האולסטאר, השחקן היעיל של העונה הרגילה והוביל את פילדלפיה לגמר ה-NBA, בו הפסידה הקבוצה בחמישה משחקים ללייקרס. אבל ככל שהאימפקט של אייברסון התעצם על המגרש, הוא היה כאין וכאפס לעומת האימפקט שלו מחוץ למגרש.
שחקנים שהליגה כן אהבה להציג אותם כמכשיר שיווק החלו לקעקע את גופם ולהתפאר בתסרוקת דומה לזו של אייברסון. יותר מכך: הורים לבנים שהגיעו למשחק גם כדי להוציא על אייברסון את כל התסכול הגזעני שלהם, חזרו לפרבר הלבן שלהם רק כדי לראות את ילדיהם עם קעקוע חדש, תסרוקת צמות, נעליים לא שרוכות, מתוכשטים ועם אוזניות שפיצצו את התנוכים שלהם בטקסטים הניהליסטיים של כוכבי ראפ. לתוך ההוויה הזאת נכנסו הראפר הלבן אמינם וג'ייסון וויליאמס, שחקן כדורסל לבן ששיחק כדורסל של גטו.