רגע אחרי ה-0:1 הקטן-ענק של צ'לסי ביום שני האחרון בחוץ על מנצ'סטר סיטי, ניצחון ששבר לתכולים את המאזן הביתי המושלם והמפחיד בו החזיקו עד לאותו רגע, התפנה מנג'ר הבלוז, ז'וזה מוריניו, להבהיר את דעתו: "אנחנו יכולים לזכות באליפות העונה רק אם מנצ'סטר סיטי תפסיד אותה. אנחנו בתהליך התפתחות לקראת העונה הבאה ושם התהליך צריך להגיע לשיאו", אמר המיוחד, שקינח בעקיצה: "ההתפתחות הזו היא משהו שארסנל מנסה לעשות כבר הרבה, הרבה מאוד שנים". הקורא התמים שהיה נחשף לדבריו של מוריניו כנראה היה משתכנע שסיטי דוהרת בפסגת הפרמיירליג וצ'לסי מזנבת בה, אלא שהמציאות שונה לחלוטין. ארסנל היא זו שמובילה את הטבלה, בפברואר ועדיין, למרות הכול, התחושה היא שמחוץ לאצטדיון האמירויות, אף אחד לא באמת מאמין שהתותחנים מסוגלים לזכות באליפות העונה. איך ולמה הדברים הגיעו למצב הזה? והאם ניצחון חוץ על ליברפול יכול לשנות מעט את התפיסה?
אם מישהו שכח, העונה של ארסנל התחילה לא טוב. ארסן ונגר נשאר במועדון למרות עוד שנה של כלום ב-2012/13 ולמרות שהקבוצה הרשימה עם 0:5 בסיכום שני משחקי פלייאוף מוקדמות ליגת האלופות מול פנרבחצ'ה, במחזור הראשון של הליגה היא הושפלה עם 3:1 ביתי נגד אסטון וילה. התחושה הייתה שהקבוצה שוב לא מספיק טובה. התחושות האלה רק התעצמו בשבועות הקרובים, כאשר במקביל לניצחונות יפים בדרבים מול פולהאם, 1:3 בחוץ וטוטנהאם, 0:1 בבית, ונגר חיזק את הקבוצה רק ביאיא סנוגו ומת'יו פלאמיני, מה שהתסיס עוד יותר את האוהדים המתוסכלים.
כל התפיסה הזו השתנתה בין רגע. ריאל מדריד סגרה את עסקת גארת' בייל ונפרדה ממסוט אוזיל, שנחת בארסנל תמורת 42.5 מיליון ליש"ט. במשחקו הראשון של הגרמני, התותחנים ניצחו 1:3 בסנדרלנד ועלו למקום הראשון. זה קרה במחזור הרביעי. מאז, הם הובילו את הטבלה בסיומם של 20 מבין 21 המחזורים שחלפו.
אלא שהפעם היחידה בה ארסנל ירדה אל המקום השני בחמשת החודשים האחרונים מהווה גורם משמעותי לחוסר האמון ביכולת שלה ללכת עד הסוף. זה קרה כאשר הקבוצה התייצבה לרצף של שלושה משחקי ליגה קשים ביותר, מהם השיגה שתי נקודות בלבד. היא סיימה ב-1:1 ביתי מול אברטון, במשחק בו כבשה וספגה בדקות האחרונות. היא גם סיימה ב-0:0 ביתי וחלש להחריד מול צ'לסי. בין לבין, הגיע שיא השפל, בדמות תבוסה 6:3 בחוץ מול סיטי, שנראתה גדולה עליה בכמה מידות.
הדיווח של ה"גארדיאן" על אותו משחק בלתי נשכח באצטדיון איתיחאד נפתח במילים: "עם שריקת הסיום, העובדה שארסנל מביטה על כל הפרמיירליג מלמעלה החלה להרגיש כמו אשלייה. סיטי גרמה לתותחנים להראות חסרי אונים. זו הייתה חוויה כואבת עבור הקבוצה של ונגר. המנג'ר אמר שהוא לא רוצה להשתמש בעייפות כתירוץ ומיד עבר לעשות בדיוק את זה. קבוצות שרוצות אליפות לא יכולות להצהיר שהן עייפות כבר בדצמבר".
מהר מאוד לאחר אותו משחק נורא מבחינתה, ארסנל חזרה להוביל את הטבלה, אבל אף אחד לא שוכח לה איך היא נראתה בערב ההוא ובכלל, נגד לא מעט מה"גדולות" העונה. היא אומנם ניצחה בליגה ובגביע את טוטנהאם, שכמעט תמיד מתבטלת מולה. היא גם גברה 0:2 על ליברפול בסיבוב הקודם, אבל לא הצליחה כאמור לנצח את אברטון וצ'לסי בבית, חטפה מסיטי בחוץ והצליחה להפסיד במנצ'סטר אפילו לרובין ואן פרסי ויונייטד החלשה. בליגת האלופות, היא ניצחה את נאפולי ובחוץ את דורטמונד, אבל גם הפסידה לשתיהן. חוסר היציבות הזה, שנוטה לכיוון השלילי, גורם לכך שמעטים מהמרים עליה לקראת המפגש הכפול מול באיירן מינכן בשמינית גמר ליגת האלופות ועוד פחות מכך, כאלופת אנגליה הבאה. כך לדוגמא, בכל אחד מ-22 אתרי ההימורים הבכירים בממלכה, סיטי מדורגת ראשונה בסיכויי הזכייה (לרוב עם יחס של 1 ל-1). צ'לסי שנייה (לרוב ביחס של 1 ל-2) ואילו ארסנל רק שלישית (ביחס של 2 ל-9 או 1 ל-4). הבוקיז מוכנים לשים את הכסף שלהם על כך שהחבורה באדום תקרוס במאני טיים.
הגישה הזו השתרשה עוד יותר בשבוע שעבר, כאשר חלון ההעברות של החורף הסתיים ללא אף חיזוק למועדון. הסגל של ארסנל נראה קצר מדי והפציעות מרובות. נכון להיום, ארון ראמזי, שסחב את הקבוצה בחודשים הראשונים של העונה, יושב ביציע ויחמיץ לפחות חודש נוסף. ג'ק ווילשר, שהיה פצוע בשבועות האחרונים, יחזור בקרוב, אולי כבר מול ליברפול. מאבו דיאבי המפורק כבר שכחו מזמן, סנוגו פצוע מאז אוגוסט וכמובן, תיאו וולקוט, שגמר את העונה ויחמיץ גם את המונדיאל בקיץ. כל אלה מצטרפים לרשימה הבלתי נגמרת של הקבוצה, שמתחילת העונה סבלה גם מהיעדרויות של לוקאס פודולסקי (ארבעה חודשים), מיקל ארטטה ולורן קוסיילני (כל אחד מספר פעמים), תומאס רוזיצקי (קרוב לחודש), סנטי קאסורלה (חודש), ניקלאס בנדטנר, תומאס ורמאלן ובעצם, מי לא? אפילו קים קאלסטרום, שהובא בהשאלה ברגע האחרון של חלון ההעברות, פצוע בגבו, ייעדר עד סוף העונה וארסן ונגר הודה שיכול להיות שהוא לעולם לא ישחק עבור ארסנל.
כבר לפני חודשיים, פטריק ויירה, אגדת עבר במועדון, עלה על בעיה נוספת: ""ארסנל משחקת כדורגל פנטסטי ונעים לעין", אמר הצרפתי, "אבל לפעמים צריך לנצח כשאתה משחק רע ואני לא חושב שהקבוצה הזו מסוגלת לכך, לפחות לא כרגע. אולי יש להם מחסור במנהיגות. אין שם איזה טוני אדאמס, מרטין קיאון או סול קמפבל. מנהיגים על המגרש ומחוצה לו". פול סקולס הסכים איתו: ""אין ספק שארסנל חזקה יותר מאשר הייתה בשבע-שמונה השנים האחרונות, אבל אני לא בטוח שהם יצליחו לשמור על המקום הראשון" ואילו גארי נוויל, אחד הפרשנים הטובים ביותר באנגליה כיום, הוסיף בתחילת ינואר: "ארסנל עושה עבודה טובה, בטח ביחס לעונה שעברה. למרות שההשפעה של אוזיל לא מאסיבית בצורה קיצונית כמו לואיס סוארס, הוא נותן ערך מוסף כלשהו. הם משחקים טוב בתור קבוצה. למרות זאת, אני מאמין שבסופו של דבר צ'לסי וסיטי יעקפו אותם. יש לשני המועדונים האלה הרבה יותר עוצמה".
כשנוויל מדבר על עוצמה, הוא מתכוון לא מעט גם לניסיון ברגעי ההכרעה. התואר האחרון של ארסנל היה הגביע האנגלי ב-2005. האליפות האחרונה הייתה שנה לפני זה ומאז חלף כבר עשור שלם. התותחנים לא סיימו באחד משני המקומות הראשונים בליגה באף אחד משמונה העונות החולפות. מאז שהם זכו באליפות, צ'לסי העשירה את הארון שלה בשלוש אליפויות, ארבעה גביעים, ליגת האלופות, הליגה האירופית ועוד כמה תארים קטנים יותר. היא גם מחזיקה במנג'ר שהוא קבלן תארים ידוע. אפילו סיטי יצאה מקרוב ל-40 שנות בצורת וזכתה בשנים האחרונות באליפות וגביע.
לכן, למרות השליטה הבלתי מעורערת בליגה לאורך העונה הנוכחית, נדמה שהמקום היחיד בו מאמינים באמת ובתמים שארסנל מסוגלת לשמור על המקום הראשון עד לאחר המחזור האחרון, הוא המועדון הלונדוני עצמו. אחרי הניצחון על קריסטל פאלאס בשבוע שעבר, ארסן ונגר הצהיר: "קשה לכולם להוציא מהראש את מה שנכנס לשם בשנים האחרונות. לא זכינו כבר הרבה זמן ויש לנו תחרות מאוד קשה. אבל אנחנו יכולים לעשות את זה ולזכות באליפות. לא יכול להיות שהיה לנו מזל 24 מחזורים. אנחנו בפסגה בגלל שעשינו דברים כמו שצריך". במדד היכולת של אתר הפרמיירליג, שמורכב משכלול של סדרת נתונים, ארסנל במקום הראשון, קצת מעל סיטי והרבה מעל ליברפול השלישית וצ'לסי הרביעית.
הלו"ז של ארסנל בתקופה הקרובה רצחני. ב-11 הימים הבאים מצפים לה משחק החוץ מול ליברפול, יונייטד בבית בליגה, ליברפול בבית בגביע ובאיירן בבית בליגת האלופות. ונגר יודע: "זה חודש ענק עבורנו. כשאתה במיקום טוב ונאבק על תארים, ככל שמתקרבים לסיום העונה, כל משחק נהיה יותר קריטי וכל נקודה יותר חשובה". החל מאמצע מרץ מצפים עוד כמה שבועות מטורפים עם באיירן, טוטנהאם וצ'לסי בחוץ, סיטי בבית ואברטון בחוץ. בסיומם של כל המבחנים האלה, העונה של ארסנל תיקבע סופית.
פרשן ה"מירור" ג'ון קרוס מסכם את הסיטואציה האמביוולנטית שנוצרה בצורה מצוינת: "ארסנל חייבת תואר כלשהו והלחץ רק גדל עם רצף המשחקים הזה שמצפה לה. כמעט לא הוגן לדבר על כך שארסנל צריכה להוכיח את עצמה, לשלוח מסר ליריבות ולהראות שהיא יכולה לזכות באליפות, כי אנחנו כבר בפברואר והקבוצה מובילה את הליגה. האם ארסנל מסוגלת לזכות? בוודאי שכן. השאלה היא האם זה אכן יקרה. זה כל העניין. ארסנל פספסה את חלון ההעברות של ינואר, היא הייתה צריכה חלוץ ובמקום, הביאה קשר פצוע ואין לה שום כוח מרענן". אז היא מסוגלת? אולי לא? את התשובות נתחיל לקבל בקרוב. בקרוב מאוד אפילו.