אף אחד, אף פעם, לא קיבל גישה לחיים של ליאונל מסי ומשפחתו כפי שקיבל גיאם בלאגה. העיתונאי ממוצא קטאלני, שעובד ב"סקיי ספורטס" האנגלי ומודה שהוא אוהד את אספניול בכלל, פירסם לאחרונה ביוגרפיה חדשה על הפרעוש. רגע לאחר שהשניים יושבים על הבמה באירוע ההשקה של ג'ילט לראיון קצר, בו בלאגה מציג בפני מסי שאלות של כתבים מכל העולם, מתפנה העיתונאי עצמו לספק הצצה מרתקת אל מאחורי הקלעים. "מאז שהוא היה בן 16 או 17, מסי מכוון את כל הקריירה שלו למונדיאל הקרוב בברזיל. הוא יודע שגיל 27 הוא המתאים ביותר מבחינת כל המרכיבים על מנת להוביל את ארגנטינה לזכייה בתואר. בגלל זה הפציעה האחרונה הייתה טראומטית כל כך בשבילו, כי היא קרתה דווקא השנה. מסי יודע שאם הוא ייזכה במונדיאל, הוויכוח שעוד קיים, סביב שאלת הכדורגלן הגדול בעולם, ייגמר".
ביום ראשון, בערך בשעה 13:00, נכנס ליאו מסי למסיבת העיתונאים החגיגית של ג'ילט, לכבוד הקמפיין החדש בכיכובו, ובאווירת המונדיאל עם סכיני גילוח מצוידים בדגלי הנבחרות השונות. הקמפיין זכה לשם "פלדה פנימית", ועל פי אנשי החברה, הוא מייצג את החוסן המנטלי והנחישות הנדרשים מכוכבי ספורט, כמו גם את מוצרי החברה. נדמה שברגע הנתון הזה, אין מישהו מתאים יותר ממסי לענות להגדרה הזו. כיאה לכוכב המרכזי של האירוע, מסי זוכה לכניסה מרשימה לבמה. הוא עולה מחויך, מבויש משהו ועל החולצה יש לו סמל ענק של אדידס, עוד נותן חסות.
פחות מיממה חלפה מאז ההפסד הביתי, המפתיע והכואב מול ולנסיה, שגרם לברצלונה לאבד גובה במאבק האליפות, אבל ההצגה הגדולה שנקראת ליאונל מסי חייבת להימשך וגם הוא יודע את זה. אז הוא מגייס את הכוחות הפנימיים שלו, כפי שעשה כל כך הרבה פעמים לאורך הקריירה, ומתיישב לענות לשאלות. באותו רגע, אי אפשר שלא להעריך אותו, את היכולת שלו להתנתק מכל דבר ומיד להיות מרוכז בדבר הבא. ארגנטינה צריכה המון מזה כאשר יגיע המונדיאל, כי לאור אירועי החודשים האחרונים, היא עדיין לא ממש יודעת איזה מסי היא תקבל שם.
אבר לודואנייה הוא סוג של סלב ארגנטינאי. מדובר בדמות פיקטיבית של כדורגלן עבר, אותה המציא הקומיקאי לואיס רוביו. הבחור, המפרסם של ג'ילט במולדת המשותפת שלו ושל מסי, נראה כמו איש המערות. הר אדם של פאה בלונדינית גולשת ושפם בלונדיני מאיים. הוא מנסה להסביר איך מקבלים את מסי בבית: "בסך הכול, אוהבים אותו, כי הוא תמיד מתייצב למשחקים של הנבחרת. בניגוד לדל פוטרו למשל, שעושה לנו קטעים כבר שנים. אבל קשה לפעמים לחשוב עליו כארגנטינאי, כי הוא בברצלונה מגיל צעיר כל כך". מצד שני, אבר/לואיס מודה שהוא אוהד של רוסאריו סנטרל, היריבה הגדולה של ניואלס אולד בויס בה גדל מסי, כך שאולי כדאי לקחת את הדברים שלו בערבון מוגבל. כאשר מסי עולה לבמה, נציגת ג'ילט ארגנטינה צועקת "אני אוהבת אותך". גינוני הטקס נעלמים מהר מאוד.
הדואליות של מסי מתאימה גם לסביבה בה הוא חי. בארגנטינה רואים אותו בדרך מסוימת, בברצלונה בדרך שונה. גם קטאלוניה עדיין לא בטוחה מה הזהות שלה. השנה מציינים בחבל הארץ הזה 300 שנים לכיבוש הספרדי. בדקה ה-17:14 של כל מחצית, בכל משחק בית, אוהדי ברצלונה צועקים בקטאלנית "עצמאות", זכר לאותה פלישה שהתרחשה ב-1714. אלא שרק לפני כמה חודשים יצאו המונים לרחובות והפגינו נגד אותה דרישה לעצמאות וביום שישי האחרון עבר חוק לפיו כל בית ספר בקטאלוניה מחויב ללמד 25 אחוזים מהשיעורים שלו בשפה הספרדית.
בלאגה מסביר איך אותה קטאלוניה מבולבלת רואה את מסי: "הוא קונה בסופרמרקט ארגנטינאי ומדבר עם מבטא של רוסאריו, אבל הוא כאן כבר יותר מ-15 שנים. אנחנו נהנים ממנו, אימצנו אותו לתוכנו והוא חלק גדול מתרבות הספורט שלנו, אבל במקום מסוים, ברור לכולנו שהוא לא ספרדי ושהוא בחר לשחק בנבחרת ארגנטינה, למרות שניסו לגייס אותו בעבר. לא נורא, הסתדרנו בשנים האחרונות לא רע גם בלעדיו".
עלייתו לגדולה של מסי הלכה יד ביד עם זו של בארסה כולה. השנים הקשות של תחילת המילניום נשכחו כלא היו והקבוצה חזרה לימי הזוהר הגדולים ביותר. אבל עכשיו, בתקופה האחרונה, גם היא מחפשת את הזהות שלה מחדש ושוב, קשה שלא לחשוב עד כמה גורם אחד מוביל לשני ולהיפך. בבוקר המשחק מול ולנסיה, ארבעה אוהדי האורחת, מהבודדים והאמיצים שהגיעו למשחק החוץ האבוד לכאורה הזה, נצפו משוטטים בראמבלס. "ייגמר 0:2 לנו", הם אומרים בגיחוך ובחוסר אמונה ברור.
אלא שעל ברצלונה עברו יותר מדי צרות בשנה החולפת והספינה מתקשה להישאר יציבה. חורחה, אחד המוכרים בשוק המפורסם "הבוקרייה", מגדיר את עצמו כנשיא התאחדות הכדורגל של השוק ומבהיר: "חילופי המאמנים הבלתי נגמרים פגעו מאוד בקבוצה. היה פפ, אחריו טיטו ואז רואורה ועכשיו מרטינו. יש גם עייפות בקרב השחקנים. הם כבר התעייפו מלנצח כל כך הרבה". לסרחיו, נהג מונית מקומי, יש הסבר אחר: "זה בגלל סנדרו רוסיי. טוב מאוד שהוא עזב. הוא מאפיונר, יש לו עסקים להלבנת כספים בברזיל. ככבר הוא הביא את ניימאר. הוא עבד שם על מישהו ובגלל זה איימו עליו והוא התפטר". הבלגן גדול וטרי כל כך, שבתוך המוזיאון של ברצלונה אין אפילו תמונה של הנשיא החדש ז'וספ מריה ברתומאו על "קיר הנשיאים".
רגע לפני הירידה מהמונית ואחרי שהוציא את כל העצבים, סרחיו מבקש: "רק תכתוב גם שאנחנו 'יותר ממועדון'. פה זה לא ריאל מדריד. חדר ההלבשה מאוחד ומה שקורה מחוץ למגרש לא משפיע". אבל מה לגבי מה שקורה על המגרש? סדרת הפציעות של מסי גרמה לו לאבד לראשונה אחרי ארבע זכיות רצופות את תואר השנה בעולם. מגנוס, שבדי מגודל ששותה ושותה לפני הכניסה לאצטדיון, משוכנע: "זלאטן יותר טוב מכריסטיאנו רונאלדו, ומסי עדיין יותר טוב משניהם. אבל השחקן הכי טוב בעולם היום הוא בכלל לואיס סוארס". לשאלה המתבקשת על ראדה פריצה הוא משיב: "הוא שיחק פעם בהלסינבורג או משהו כזה, לא?".
על כר הדשא, מסי כל כך רוצה. חוכמת המשחק שלו יוצאת דופן והוא כל הזמן יודע איפה הכדור הבא ייפול, כל הזמן ראשון לריבאונד. הקהל מאוהב בכל תנועה קטנה, אבל שום דבר לא הולך. בכמה מקרים שונים הוא היה חייב למסור, אבל העדיף לנסות בעיטה. למרות זאת, אחרי כל מהלך שכזה, החברים לקבוצה מוחאים לו כפיים. יש שליט אחד, יחיד וברור מאוד לברצלונה. הרגע היחיד ששובר את הקביעה הזו מגיע כאשר צ'אבי שולח את מסי להרים כדור קרן. לצ'אבי יש מעמד מיוחד והוא, ורק הוא, מרשה לעצמו לחלק למסי הוראות. "יש לנו המון חולצות של ניימאר, כמעט אותה כמות כמו של מסי, אבל אף אחד לא קונה", מספר מוכר הודי בחנות מזכרות מזדמנת, "מקום שני בחולצות שנמכרות זה בכלל צ'אבי".
בחזרה לאירוע של ג'ילט, שמתקרב לסיומו. רבע שעה בערך הקדיש מסי לסיפור, אבל גם לו וגם לכל המעורבים ברור שמדובר בעולם ומלואו והכוח שיש לארגנטינאי כיום הוא אדיר. פלה שולח ברכה מצולמת ומציג חולצה של נבחרת ברזיל עליה נכתבה הקדשה למסי. הפרעוש נשאל על ידי בלאגה האם הוא קונה מפגש מול הסלסאו בגמר המונדיאל: "אני לוקח כל יריבה, העיקר שגם אנחנו נהיה שם". כי בסופו של דבר, ליאונל מסי אולי לימד את עצמו לבצע סוויץ' בראש ולעבור מהפסד בליגה להשקה פרסומית ולהספיק לחזור בזמן לאימון הערב, אבל דברים שמלווים אותך עשור שלם. מסי רוצה את המונדיאל ושם, שם הקריירה שלו תוכל להגדיר את הזהות שלה באופן סופי.
* הכותב היה אורח של חברת ג'ילט
