"זה היה אחד המהלכים הכי רעים שראיתי", אמר ביל בליצ'יק, מאמן ניו אינגלנד, לאחר הפסד קבוצתו לדנבר ברונקוס בגמר ה-AFC לפני כשבוע וחצי. בליצ'יק כיוון למהלך בו נכנס התופס של הברונקוס, ואקס הפטריוטס, ווס וולקר, באקיב טליב ושלח את שחקן ההגנה של ניו אינגלנד לראות את המשך המשחקים מהספסל, כשהוא סובל מכאבים. השאלה האם הכניסה הזו באמת הייתה מלוכלכת או לא כבר לא רלוונטית, כי בזמן שוולקר יעלה לכר הדשא בניו ג'רזי בניסיון להשיג סוף כל סוף את טבעת האליפות שחמקה ממנו בניו אינגלנד, הפטריוטס ובליצ'יק יראו את המשחק מהספה בבית.
כל העימות הזה בין המאמן לתופס יכול היה שלא להתחולל מעולם, אם בניו אינגלנד היו נלחמים על וולקר ומשאירים אותו בקבוצה לאחר שסיים את החוזה שלו, בתום העונה שעברה. אלא שבפוקסבורו החליטו שהשחקן ניתן להחלפה, מה שנראה היום כמגוחך במיוחד, בעיקר בשל העובדה שהמחליף שהובא במקומו, דני אמנדולה, סיים את אותו משחק אליפות ה-AFC ללא אף תפיסה לרפואה.
וולקר מעולם לא סומן ככוכב פוטנציאלי ב-NFL ותמיד היה צריך להילחם כדי להביא לידי ביטוי את הקסם שלו ולהוכיח שיש לו מקום בין הטובים ביותר. למרות ששבר מספר שיאים בתיכון באוקלהומה והוביל את הקבוצה שלו לעונת עשרה ניצחונות, הראשונה שלה אחרי 30 שנים, הוא התקשה לקבל מלגה לשחק פוטבול במכללות. מאמנו בתיכון סיפר שוולקר היה עושה הכול, בין אם מדובר בלשחק בהגנה, בהתקפה או אפילו בקבוצות המיוחדות עבור הקבוצה שלו. הוא תמיד נתן את כל כולו ואף יותר מכך: "לפחות פעם במשחק הוא היה מבקש לנוח מהלך אחד כדי לשבת על הספסל ולהקיא. זה לא היה בגלל עצבים או התרגשות, הוא פשוט דחף את הגוף שלו למקסימום", אמר המאמן בראיון ל-ESPN.
רק אחרי משחק אליפות התיכונים של אוקלהומה, בו וולקר כיכב והוביל את הקבוצה שלו לזכייה בתואר היוקרתי ואחרי שמאמנו הרים כמה טלפונים עבורו, הגיעה הצעה. זה קרה ביום האחרון להחתמת מלגות, כאשר באוניברסיטת טקסס טק, אותה אימן אז מייק ליץ', שהתמחה בהתקפת ה"ספרד", החליטו ללכת עליו. למרות שליץ' ראה את וולקר מספר פעמים בקלטות לפני הגעתו לאוניברסיטה, הוא עדיין הופתע מאוד מגובהו של השחקן החדש שלו, שהתייצב בלובק, טקסס, עם 175 סנטימטרים בלבד.
וולקר לא נזקק ליותר מדי זמן כדי להשכיח מראשו של ליץ' את בעיית הגובה והמאמן הדביק לו את הכינוי "הטבעי", לאור היכולת המעולה של וולקר לתפוס כדורים. בארבע שנים בטקסס טק, וולקר תפס מעל 3,000 יארדים והוא עדיין מחזיק בשיא NCAA של שמונה החזרות פאנטים לטאצ'דאון לאורך קריירת המכללות. אלא ששוב, למרות כל היכולת המרשימה והמספרים המצוינים, הוא זכה להתעלמות.
וולקר לא זומן לקומביין שנערך לפני דראפט 2004 ובשל כך גם לא נבחר בדראפט של אותה עונה. הוא בכל זאת הצליח לקבל זימון למחנה האימונים של סן דייגו. האיכויות שלו סייעו לו לשרוד את המחנה ולקבל את חולצת ההרכב למשחק הראשון של העונה, שהתברר בדיעבד גם במשחקו היחיד במדי הצ'ארג'רס. הקבוצה מדרום קליפורניה הרגישה שהיא צריכה חיזוק דווקא בעמדת הסייפטי ואת וולקר היה לה הכי קל לשחרר. האכזבה שחש באותם רגעים התופס הצעיר, שעבר לא מעט מכשולים, הייתה עצומה ומקורבים אליו יודעים לספר שהוא מעולם לא סלח לסן דייגו על אותה החלטה. מרטי שוטנהיימר, שהיה באותם ימים מתאם ההתקפה של סן דייגו, הודה לאחרונה שהשחרור של וולקר היה הטעות הגדולה ביותר שעשתה הקבוצה.
על אף עוד מכה שנחתה עליו, וולקר הצליח להישאר ב-NFL. הוא קיבל זימון ממיאמי ועבר לשחק בקבוצות המיוחדות של הדולפינס. שנה לאחר מכן, כבר זכה בתפקיד תופס בהרכב הקבוצה ואת אותה עונה סיים עם 29 תפיסות. בסיומה של אותה עונה נפוצו שמועות לפיהן גם מיאמי עומדת לשחרר אותו, אבל לאחר שזה לא קרה, הוא השאיר הכול מאחור, פעם נוספת, וסיים את עונתו השנייה כתופס לגיטימי בליגה עם 67 תפיסות, מקום ראשון בקרב שחקני הדולפינס.
זה קרה בעונת 2006, והסופרבול שסגר את אותה שנה, זה שבו ניצחו פייטון מאנינג ואינדיאנפוליס את שיקגו, התקיים במיאמי. וולקר הזמין למשחק את מאמנו מהתיכון וזה ניבא: "בפעם הבאה שתזמין אותי לסופרבול, אתה גם תשחק בו". חודשיים לאחר מכן, הגלגלים החלו לנוע בדרך להתגשמות הנבואה ההיא. היכולת של וולקר מול ניו אינגלנד, אותה פגש במדי מיאמי פעמיים בעונה, תפסה את עיניו של בליצ'יק, ששלח תמורתו לפלורידה בחירת סיבוב שני ובחירת סיבוב שביעי. לא מעט עבור שחקן שבעצמו מעולם לא נבחר בדראפט.
לאורך שש העונות שלו במדי ניו אינגלנד, הפך וולקר משחקן משלים לאחד התופסים הטובים ביותר ולכוכב ענק ב-NFL. כבר בשנה הראשונה עם הפטריוטס הוא שבר את שיא התפיסות עבור שחקן בעונת הבכורה שלו בקבוצה חדשה, עם 112 כאלה. הפטריוטס סגרו את העונה הסדירה ללא הפסד והיו רחוקים רק תפיסת קסדה אחת וניו יורק ג'איינטס מעונה מושלמת. בסופרבול, אותו הפסידו בהפתעה עצומה, וולקר שבר את שיא התפיסות לריקוד הגדול, עם 11.
מהרגע בו הצטרף וולקר לניו אינגלנד ועד שעזב בעונה שעברה, הוא תפס 672 כדורים בעונה הסדירה, יותר מכל שחקן בליגה בפרק הזמן הזה. למרות הכול, בפגרה האחרונה צצו הבעיות והקבוצה בחרה שלא להאריך את החוזה שלו. בראיון ל"ספורטס אילוסטרייטד" לפני פתיחת העונה הנוכחית הודה וולקר שהיחסים בינו לבין בליצ'יק לא היו מושלמים ושהמאמן היה צועק עליו לעיני החברים לקבוצה: "זה היה קשה, אבל זה מסוג הדברים שאתה חייב לקבל אותם, כי ככה הבנאדם", אמר וולקר, שסירב לפרט את הסיבות לאותן התפרצויות כלפיו. ב-2011, אז עוד במסגרת הימים הטובים, בליצ'יק השעה את וולקר מהדרייב הראשון של משחק הפלייאוף מול הג'טס לאחר שהתופס התבטא בתקשורת וצחק על פרשת פטיש כפות הרגליים של מאמן הסילונים, רקס ריאן.
מעבר למה שקרה בחדרי חדרים, על המגרש היה נתון אחד בולט שפגע בוולקר ובתדמית שלו בניו אינגלנד יותר מכל: מאז הופתע הפלייאוף הראשונה שלו במדי הפטריוטס, הוא רשם יותר מדי הפלות של מסירות שיועדו לעברו. כמעט פי שתיים מכל שחקן אחר למעשה, משהו קורה ליציבות בידיים של וולקר בחודשי ינואר-פברואר והחל מ-2006 הוא הפיל רק 4.2 אחוז מהמסירות שכוונו אליו בעונה הסדירה, אבל 11 אחוז מהמסירות בפלייאוף. הזכורה ביותר הייתה בסופרבול לפני שנתיים, אז שמט, שוב מול הג'איינטס, מסירה פשוטה וקריטית במיוחד ל-23 יארד, שהייתה יכולה לקרב את ניו אינגלנד לאליפות ובמקום, הובילה לעוד הפסד בסופרבול. ההשמטה הזו לא רק סידרה לג'איינטס עוד תואר, היא גם הוציאה את גברת בריידי, הלא היא הדוגמנית ג'יזל, משלוותה והיא נתפסה מאשימה את התופסים של ניו אינגלנד בכך שהם לא מסוגלים לתפוס להתמודד עם המסירות של בעלה כמו שצריך. הכתובת לא נאמרה, אבל לכולם היה ברור שמדובר בעיקר בוולקר.
בסופו של דבר, וולקר עצמו כבר בן 32 ואחרי צמד הפסדים בסופרבול, רגע לפני הטבעת, הוא לא רצה לסיים את הקריירה ללא אליפות. לכן, הוא בחר בקיץ החולף באופציה הכי טובה עבורו דנבר. כמו כולם, גם וולקר ידע היטב איך פייטון מאנינג הוציא לאורך השנים את המיטב מצוות התופסים שלו, עוד מימי אינדיאנפוליס וגם בעונה שעברה במדי הברונקוס. התקוות אכן התממשו והעונה, יחד עם חבריו של וולקר לעמדה אריק דקר ודמאריוס תומאס, רשמה דנבר את עונת ההתקפה הטובה ביותר בתולדות הליגה, גרפה את יתרון הביתיות וניצלה אותו כדי להגיע בדיוק למקום אליו וולקר חלם לחזור, משחק אחד מהטבעת.
לאורך העונה המשיך וולקר להציג את אותו סגנון משחק שאפיין אותו והפך אותו לכוכב בעמדת ה"סלוט", התופס הקרוב ביותר לקו ההתקפה. הוא סיים את הליגה כתופס המוביל בעמדה הזו, ממנה תפס 58 כדורים, 688 יארד ושבעה טאצ'דאונים, כל זאת למרות שבשלושת השבועות האחרונים הוא כלל לא שיחק עקב זעזוע מוח. בעקבות אותה פגיעה, לפלייאוף הוא כבר עלה עם קסדה מצחיקה וגדולת ממדים, שאמורה להגן עליו טוב יותר בעתיד ולמנוע זעזועי מוח נוספים.
רגע לפני הפלייאוף וכאחד מארבע שחקנים בלבד בקבוצה שכבר שיחקו בסופרבול, וולקר תפס מנהיגות והחל להשמיע את קולו בחדר ההלבשה, במיוחד בקרב השחקנים הצעירים. בראיון לעיתון מקומי בדנבר הוא סיפר שהוא מנסה להעביר להם את המסר ולגרום להם להבין עד כמה קשה להביא את הקבוצה למקום בו היא נמצאת היום: "אני מנסה לספר להם על ההרגשה שלי ב-2007. היינו בלתי מנוצחים, אבל בסוף הפסדנו. הייתי בטוח שנחזור לסופרבול בעונה הבאה ובזו שלאחר מכן וגם בשנה שאחרי, ושנזכה לפחות בטבעת אחת. אתה לא מבין עד כמה קשה להגיע לכאן ואתה חייב להעריך את זה ולנצל את ההזדמנות". המשחק ביום ראשון הוא ההזדמנות הזו, הצ'אנס הגדול ואולי האחרון של וולקר לשים טבעת אליפות על האצבע. אם זה יקרה, כולם ישכחו את ההפלות והוא יתמקם, גם עם לא בגובה, כאחד התופסים הגדולים ביותר של הדור הנוכחי ב-NFL.