החיה שבאדם: על מרשואן לינץ'

אם יש משהו שמרשואן לינץ', הרץ האחורי האדיר של סיאטל, שונא יותר מכל, זה לדבר עם התקשורת. אחרי יותר מדי התחמקויות מעיתונאים, הליגה קנסה אותו במהלך העונה החולפת ב-50 אלף דולר, מה שלא היה מקובל על אוהדי הסיהוקס, שערכו מגבית ואספו את הסכום במטרה לשלם אותו בעצמם. בסופו של דבר, הליגה סלחה והכסף הלך לצדקה, אבל בעשירי בינואר, כאשר לינץ' סוף כל סוף הסכים להתראיין לקראת המשחק הראשון של סיאטל בפלייאוף, מול ניו אורלינס, השיחה הפכה במהרה לקלאסיקה.

שאלה: "מה דעתך על קו ההתקפה שלכם?"

תשובה: "אני אוהב אותם"

ש: "ועל ראסל ווילסון?"

ת: "אני אוהב אותו"

ש: "ועל התופסים שלכם?"

ת: "אני אוהב אותם"

ש: "ועל הפולבקים שלכם?"

ת: "אני אוהב אותם"

ש: "אתה נהנה מהריאיון הזה?"

ת: "יאפ"

ש: "אתה רוצה לעשות ראיון כזה כל שבוע?"

ת: "יאפ"

ש: "מה לגבי הפולבק מייקל רובינסון?"

ת: "הוא מיוחד"

ש: "למה הוא מיוחד?"

ת: "בגלל הראש שלו. באמת".

כמו שאפשר לזהות בקלות, מרשואן לינץ' הוא בחור לא שגרתי (וכן מצחיק). אבל זה בדיוק מה שעושה אותו טוב כל כך, חייתי כל כך על כר הדשא. עכשיו, בגיל 27 וחצי, הילד מאוקלנד ניצב בפני הזדמנות להניח טבעת אליפות על האצבע וכדי שזה יקרה, כדאי מאוד לסיהוקס שלפחות פעם אחת במשחק מול דנבר, לינץ' יעבור את הטרנספורמציה הקבועה שלו ויהפוך מעוד שחקן פוטבול, ל"ביסט מוד".

הכינוי הזה, "מצב החיה", נולד משני דברים. ראשית, הוא קשור לחיבה המוזרה של לינץ' לרכוש תכשיטי זהב לשיניים, מה שמעניק לפרצוף שלו מראה חייתי משהו. אבל הרבה יותר מזה, אלו אותן ריצות משוגעות שהוא מספק לפעמים, רגעים בהם הוא נראה בלתי עציר לחלוטין.

אחד מאותם רגעים היה גם זה שהשלים את הכניסה שלו לתודעה ואולי גם שינה לחלוטין את כל צורת המחשבה של הסיהוקס, עד לא מזמן קבוצה כושלת וכיום החבורה הכי שלמה בליגה. זה קרה שלוש וחצי דקות לסיום משחק הווילד קארד של פלייאוף 2010/11, משחק הפוסטסיזן הראשון בקריירה של לינץ', מול האלופה המכהנת, ניו אורלינס. הסיהוקס, בעזרת הקהל האדיר שלהם ואחרי שהפכו לקבוצה הראשונה אי פעם שעולה לפלייאוף עם מאזן שלילי, התעלמו מהיותם אנדרדוג גדול והובילו 30:34 בבית על הסיינטס. לכולם ביציעים היה ברור שאם דרו בריס יקבל את הכדור האחרון, בפיגור ארבע נקודות בלבד, הסיכויים לטובתו. אז לינץ' נכנס ל"ביסט מוד" שלו וניצח את המשחק. הרץ האחורי יצא לדהרה מטורפת של 67 יארדים, כמעט בלי הטעיות, רק כוח מתפרץ ובלתי נגמר. הוא שבר תשעה תיקולים בדרך, ניפנף את טרייסי פורטר עם היד וזינק אל האנדזון. ההתרגשות ביציעים הובילה לכך שבמכון הססמוגרפי הסמוך נרשמה מיני רעידת אדמה, שמיד זכתה לכינוי "Beast Quake". הסיהוקס ניצחו את אותו משחק 36:41.

הדרך של לינץ' לאותו משחק וממנו ועד למעמדו כיום כאחד הרצים הבכירים בליגה, הייתה ארוכה ומתישה. הוא היה כוכב גדול בתיכון המקומי, אוקלנד טכניקל ואת עונת 2003 סיים עם 1,722 יארד ו-23 טאצ'דאונים בשמונה משחקים בלבד, כשהוא מוסיף 375 יארד ועשרה טאצ'דאונים בצמד משחקי פלייאוף. היכולת הזו גרמה בתום אותה עונה למגזין Rivals.com להציב אותו במקום השני בארצות הברית לרצים אחוריים בני גילו. במקום הראשון היה אדריאן פיטרסון, כוכב מינסוטה.

בתיכון גם פיתח לינץ' את אחד ההרגלים הכי מוזרים כיום בעולם הספורט, אכילת ממתק סקיטלס במהלך המשחקים, בזמן המנוחה על הספסל. ב-2011, כאשר נתפס על ידי מצלמות הטלוויזיה אוכל את הממתק באמצע משחק, חברת MARS הציעה לו הספקה של סקיטלס לשנתיים ומכשיר סקיטלס ללוקר בחדר ההלבשה. האוהדים בסיאטל משליכים לעברו באהבה את הממתק בכל פעם שהוא רושם טאצ'דאון.

לינץ' המשיך להתפתח ועבר ללמוד באוניברסיטת CAL השוכנת בברקלי, עיר הקרובה למקום הולדתו בצפון קליפורניה. הוא סיים שם תואר בלימודי רווחה ובעיקר, למד את רזי משחק ההתקפה ממאמנו ג'ף טדפורד, שמונה בתחילת ינואר למתאם ההתקפה החדש של טמפה ביי באקנירס. בעונה הראשונה בקולג' הוא היה מחליפו של ג'יי ג'יי ארינגטון ולאחר שזה עזב למקצוענים, לינץ' תפס את המקום בהרכב והפך לכוכב. בלאס וגאס בול של 2005 הוא פירק את BYU עם 194 יארד ושלושה טאצ'דאונים ונבחר ל-MVP של המשחק. לפני שנת הג'וניור שלו, הכתיר המגזין ספורטס אילוסטרייטד את לינץ' כשחקן המכללות השמיני בטיבו בארצות הברית.

באותה עונה הוא סיפק עוד רגע בלתי נשכח. המשחק של CAL מול וושינגטון נכנס להארכה ושם לינץ' כבר הכריע אותו עם עוד ריצה עוצמתית ואופיינית, שהסתיימה בטאצ'דאון של 22 יארד. עם השריקה לסיום, מאושר מהניצחון, הוא זינק אל תוך המכונית הקטנה שנועדה להסעת שחקנים פצועים ודהר איתה על כר הדשא, תוך שהוא עושה סלאלום בין השחקנים ואנשי הצוות.

שלוש שנים ב-CAL הספיקו לו ולאחר שנבחר לשחקן ההתקפה של הפאק 10 בעונת 2006 הוא החליט לוותר על השנה האחרונה במכללה ולצאת ל-NFL. בדראפט 2007, ראה לינץ' את בן דודו, ג'מארקוס ראסל, נבחר בבחירה הראשונה על ידי אוקלנד. 11 מקומות לאחר מכן, בפאלו קראה בשם שלו.

המעבר לליגה של הגדולים היה די חלק. במשחקו השמיני במדי הבילס, מול סינסינטי, הוא הראה את היכולות הנפיצות עם טאצ'דאון בריצה ל-56 יארד. את העונה סיים כרוקי הראשון של בפאלו מאז 1984 שרושם למעלה מאלף יארד על הקרקע. אוהדי הקבוצה ניסו לשכוח את וויליס מגהאי, הרץ שהוביל אותם לפני לינץ' ולאחר עזיבתו טינף על העיר השוכנת בצפון מדינת ניו יורק. לינץ' היה ההיפך המוחלט ובבפאלו התאהבו בו, בעיקר לאחר ה"ראיון" המפוברק עם קני מיין מ-ESPN, שהפך לסנסציית יוטיוב ובו מספר לינץ' על חיבתו לעיר ולרשתות של מזון מהיר.

לצערו של לינץ', בסיום אותה עונה החלו גם הבעיות והוא הסתבך עם החוק בפעם הראשונה וממש לא האחרונה, כאשר הודה כי פגע בהולכת רגל עם מכוניתו בדאונטאון בפאלו ואז נמלט מהמקום. בעונה השנייה בליגה הוא שוב חצה את רף אלף היארדים ושוב נעצר, הפעם כאשר ברכבו נמצא אקדח בלתי חוקי. רוג'ר גודל השעה את לינץ' משלושת המשחקים הראשונים של עונת 2009, מה שגרם לשחקן לאבד את מקומו כרץ הבכיר של הקבוצה לפרד ג'קסון, שפרח לפתע.

לכל אורך אותה עונה לינץ' פתח רק שש פעמים וסיים עם 450 יארד חלשים. אחרי שלושה משחקים נוספים בעונה הבאה, הוא נשלח בטרייד לסיאטל. השבוע, נזכרו רבים בבפאלו באותו טרייד ובקבוצה עדיין מתקשים להאמין ששלחו שחקן מוכשר כל כך בתמורה לשום דבר פחות או יותר.

המעבר לצד השני של היבשת היה קריטי עבור לינץ', שביקש להימלט מהצרות מחוץ למגרש, צרות שהפילו שחקנים גדולים ממנו בעבר. בסיאטל הוא מצא מחדש את שותפו לחדר מימי הקולג', ג'סטין פורסט. לינץ' אפילו שימש כשושבין בחתונה של פורסט, שעזר לחברו הטוב לסדר את הראש. רון גולד, מאמן הרצים האחוריים ב-CAL, שהדריך את השניים, קרא להם "אחים" ואילו מאמן אחר בקולג' כינה אותם "באטמן ורובין". בהתחלה עוד הייתה לפיט קארול התלבטות ביניהם בעמדת הרץ האחורי של הסיהוקס, אבל המאמן, שראה את לינץ' רושם בימי הקולג' מול USC שלו שני משחקים של 88 ו-87 יארד, החליט מהר מאוד ובהמשך אף שלח את פורסט ליוסטון.

עונת הבכורה של לינץ' בסיאטל הגיעה לשיאה עם אותו טאצ'דאון מטורף מול ניו אורלינס בפלייאוף ומאז הוא מהווה חלק מהותי מהצמיחה של סיאטל, שהייתה העונה הקבוצה הטובה ביותר ב-NFC, אולי בליגה כולה. בעונה שעברה רשם לינץ' שיא קריירה עם 1,590 יארדים והוסיף 11 טאצ'דאונים. העונה הוא סיפק 1,257 יארדים ו-12 טאצ'דאונים. בין לבין, הספיק להיעצר פעם נוספת, הפעם בקרבת אוקלנד, כאשר הוא נתפס נוהג בשכרות. בימים אלה לינץ' לא נחשב אהוב במיוחד באזור המפרץ, שם משחקת היריבה הכי גדולה של סיאטל, סן פרנסיסקו פורטי ניינרס והמשטרה הואשמה כי סילפה את העובדות על מנת לתפור לו תיק.

חזרה למשחק מול ניו אורלינס, בתחילת הפלייאוף של העונה הנוכחית. 2:40 דקות לסיום, כמעט כמו לפני שלוש שנים, סיאטל צעדה ביתרון קטן מול הסיינטס, עד שלינץ' לקח כדור ל-31 יארד וטאצ'דאון שגמר את המשחק, תוך שהוא גורם לרעידת אדמה נוספת מכיוון היציעים. את אותו משחק הוא סיים עם 140 יארד ולקראת המשחק נגד סן פרנסיסקו אחיו דייויד אמר: "בסופרבול הקודם עודדנו את הניינרס, כי אנחנו מגיעים מהאזור, אבל אני לא חושב שההגנה שלהם מספיק קשוחה כדי לעצור את מרשואן".

היא בהחלט לא הייתה מספיק קשוחה. לינץ' רשם על הראש של הניינרס 109 יארד בגמר החטיבה, כולל נתון בלתי נתפס של 77 יארדים אחרי מגע. כלומר, גם כאשר היא הגיעה אליו, תפסה אותו, נתלתה לו על הצוואר ומה לא, אחת ההגנות הטובות בליגה פשוט לא הצליחה להתמודד עם ה"ביסט מוד". אם גם זו של דנבר לא תימצא פתרונות, מרשואן לינץ' כנראה יהיה אלוף בלילה שבין ראשון לשני. ואז, אז תגיע מסיבת עיתונאים מלאה בשאלות מתישות ותשובות קצרות.