אחרי מספר שנים של סינדרלות וסיפורים מהאגדות, סופרבול 48 יציג את שתי הקבוצות הטובות ביותר ב-NFL, דנבר ברונקוס וסיאטל סיהוקס. רק ב-1993 וב-2009 שתי הקבוצות שסיימו את העונה במקום הראשון של החטיבה שלהן ייפגשו במשחק הגדול, משחק שיציג התנגשות בין התקפה שוברת שיאים מול הגנה ששוברת עצמות, ואת ההתקפה שרשמה הכי הרבה נקודות מול ההגנה שספגה הכי מעט נקודות. אך לפני שאנחנו נכנסים לשבועיים של דיבורים על המאצ'אפים והסיפורים של סופרבול 48, נסתכל על שני המשחקים מיום ראשון האחרון, במיוחד זה בסיאטל שהיה אחד הגדולים בשנים האחרונות.
במהלך המשחק של סיאטל מול סן פרנסיסקו, הטלויזיה האמריקאית שידרה פרסומת חדשה לנעלי נייקי בהשתתפות קובי בריאנט וריצ'רד שרמן. היה מוזר לראות שדווקא שרמן נבחר מכל שחקני ה-NFL להופיע בפרסומת. יש עשרות שחקנים שנחשבים כשם מוכר יותר בבתי האב האמריקאיים, אך כיום ההחלטה של נייקי נראית גאונית. הקורנר של סיאטל הפך להיות השחקן הכי מדובר לקראת הסופרבול הקרוב, בזכות הראיון הבלתי נשכח לארין אנדרוז שניות לאחר הסיום. רק מספר דקות לפני כן שרמן ביצע עבודת כיסוי מעולה על מייקל קראבטרי והדף את ניסיון המסירה של קפרניק, שיכול היה לגמור את הסיפור לזכות הניינרס, אך נגמר בידיים של סיאטל. אם ארל תומאס, קם צ'נסלור או כל שחקן אחר של הסיהוקס היה מבצע את המהלך היינו מוצאים את עצמנו מדברים על הגנת סיאטל מול פייטון מאנינג, אבל הדיבורים של שרמן הסיטו לעברו את הזרקור.
כיום, לשרמן מותר לדבר כמה שהוא רוצה כי הוא הוכיח לנו בשנתיים האחרונות שהוא מצליח לגבות את כל מה שהפה שלו פולט לעבר שחקנים ופרשנים. אותם דיבורים וריצות אחרי שחקני היריב כשהמשחק כבר נגמר בכדי לצחוק להם בפנים מוציאים את שרמן כפרחח גדול, אבל הסיפור האמיתי מאחורי שחקן הסיהוקס מגלה שחקן אינטליגנט שסיים תואר מאוניברסיטת סטנפורד בהצטיינות ומודע מאוד למעשיו ודבריו. כנראה שהקלישאה שאפשר להוציא את הילד מהשכונה אבל אי אפשר להוציא את השכונה מהילד נכונה מאוד לגבי שרמן, שגדל בשכונת קומפטון בלוס אנג'לס הידועה בכנופיות ופשע.
הדיפת הכדור של שרמן שהובילה לחטיפה של מלקולם סמית' היתה הסוף של מחצית שניה משוגעת ומלאה במהלכים גדולים, ששינו את המומנטום והיתרון במשחק. המחצית השניה נפתחה מעולה עבור הסיהוקס עם ריצת 40 יארד לט"ד של מרשואן לינץ', אבל קפרניק הצליח להחזיר את הניינרס לעניינים עם מסירת הט"ד המדהימה תוך ריצה וחצי קפיצה לאנקואן בולדין, במה שהיה דומה יותר למהלך של אאוטפילדר בבייסבול מאשר ק"ב ב-NFL.
אם סן פרנסיסקו הייתה מנצחת לא היינו מופתעים. כל אחת מהקבוצות סיימה את המשחק עם כמות זהה של 308 יארדים סה"כ, כמות היארדים שנרשמו בזכות עבירות היו 66 לסיאטל ו-65 לסן פרנסיסקו, וזמן החזקת הכדור היה צמוד גם כן, עם 31 דקות לזכות הסיהוקס ו-28 לזכות הניינרס. מה שכן הכריע את המשחק היו שלושת איבודי הכדור של קפרניק ברבע הרביעי. הראשון היה פאמבל בגלל סאק אדיר של קליף אבריל, שהגיע פוזשן אחד לאחר ט"ד של סיאטל. אותו ט"ד הגיע לאחר שפיט קארול החליט ללכת על דאון רביעי ארוך לאחר שכבר שלח את סטיבן האושקה לבעוט את הפילד גול. כנראה שקארול הבין שהאושקה הוא מסוג השחקנים שמביאים אותך לגמר פנטזי פוטבול, וכדי להגיע לסופרבול האמתי צריך שבע נקודות ולא שלוש.
בפוזשן הבא של קפרניק החליט להראות את האנדי דלטון שבתוכו, כשקיבל החלטה לנסות ולמסור מעל קם צ'נסלור, דבר שפשוט לא עושים לשחקן בעלי מימדים כמו של הסייפטי של סיאטל. עקב איבוד הכדור השני הקבוצה לא הצליחה לנצל את המומנטום מעצירת הסיהוקס בדאון רביעי, אותו קיבלה בזכות טעות נוראית של השופטים לא לתת לנבארו באומן את החטיפה, למרות הנחישות יוצאת הדופן שלו להחזיק בכדור תוך כדי שהברך שלו מתפרקת. גם ההחלטה להעניק עבירה של חמישה יארדים וכדור של סיאטל על עבירה של 15 ודאון ראשון על כניסה בבועט לא עזרה לניינרס.
האיבוד השלישי של קפרניק היה בניסיון המדובר של הניינרס לרשום דרייב ניצחון. זו הפעם השניה ברציפות שבה הוא מסיים את העונה בכך שלא מצליח למצוא רסיבר באנדזון. בסופרבול האחרון ראינו שלושה מהלכי מסירה כשלוניים מקו החמישה יארדים שסיימו את המשחק. הפעם קפרניק הצליח לקדם את הקבוצה 60 יארד, ואז הגיעה ההחלטה לזרוק לעומק מ-18 יארד (ועוד לעבר שרמן). זו החלטה מוזרה כשיש עוד 31 שניות על השעון. אוהדי הניינרס המאוכזבים צריכים לזכור שקפרניק הוא פרוייקט שנמצא בעונתו השניה בליגה בלבד כק"ב פותח, ובשתי העונות האלה הוא כבר שיחק באליפות ה-NFC. במחצית הראשונה ראינו המון דברים טובים מהק"ב של סן פרנסיסקו, אף על פי שסיים אותה עם 17 יארדים באוויר בלבד. קפרניק בא מוכן עם רעב בעיינים, ובניגוד לשני המשחקים הראשונים שלו בסיאטל לא הושפע בכלל מרעש הקהל. הק"ב היה החלטי מאוד במחצית הראשונה ובשניה שלא מצא רסיבר פנוי, החליט לפתוח מעברים ולנסות לקדם את השרשראות דרך הרגליים. זה עבד כשהקבוצה ירדה ביתרון שבע נקודות להפסקה, אבל בניגוד למשחק מול קרוליינה, אז ההגנה סגרה את המשחק ולא הרשתה אף נקודה במחצית השניה, הפעם הסיהוקס רשמו 20 נקודות ב-30 הדקות האחרונות ולקפרניק יש חלק גדול בכך, כשלא הצליח לשמור על הכדור. קפרניק לא נמצא רחוק מהיום בו יצליח להשלים דרייב ניצחון במשחק פלייאוף, הוא רק יילך וישתפר. אם הניינרס יצליחו להמשיך להעמיד לידו קבוצה שלמה כמו זו של השנתיים האחרונות, הוא יקבל צ'אנס נוסף לתקן את העבר בסופרבול.
בדומה לקפרניק, ראסל וילסון היה רחוק גם הוא מהופעה "פייטון מאנינגית". נדמה היה שהק"ב של סיאטל, שהשיג הכי הרבה יארדים העונה בערבוביות, רץ לאחור יותר מאשר קדימה, אבל הצליח להשלים 64% מניסיונות המסירה שלו. מלבד הפאמבל שאיתו פתח את המשחק הוא לא מסר את הכדור לניינרס, גם אם שילם על כך מדי פעם ב"אינטנשונל גראונדינג". בנוסף, וילסון ביצע מספר מהלכים גדולים בהם היה מעורב דאג בולדווין. אם בתחילת השבוע דובר רבות על החיסרון של סיאטל בעמדת הרסיבר, בולדווין הוכיח שיש לסיהוקס ידיים לסמוך עליהן. הרסיבר סיפר לאחר המשחק שהוא מצא את עצמו רואה ESPN השבוע בדיוק כשצמד הפרשנים ותופסי העבר, קישון ג'ונסון וכריס קרטר, דיברו על צוות הרסיברים של סיאטל והגדירו אותם כמנה ראשונה ולא מנה עיקרית. "אני מסכים שאנחנו המנה הראשונה, אבל אנחנו חתיכת מנה ראשונה", אמר בולדווין, שסיים את המשחק עם 106 יארדים ואף החזיר בעיטה פתיחה ל-69 יארד.
כעת על הגנת הסיהוקס המעולה להתכונן למפגש מול פייטון מאנינג וחבריו, שלא ממש היו צריכים להזיע לאחר שניצחו את ניו אינגלנד במשחק שהציג את הבדלי הרמות בין שתי הקבוצות כבר מהפתיחה. אם נתעסק בפציעה של אקיב טאליב, ההחלטה ללכת על דאון רביעי או התצוגה של טום בריידי נעשה עוול לברונקוס, שנראו מושלמים ביום ראשון. זה מתחיל עם קו ההתקפה של דנבר, שהיה מצוין כהרגלו ולא אפשר להגנת הפטריוטס להגיע אפילו פעם אחת למאנינג, שזרק בפעם השלישית בקריירת הפלייאוף שלו ל-400 יארד, הראשון להגיע לכמות כזו בפלייאוף ללא איבוד או סאק. לפייטון היה את כל הזמן שבעולם למצוא את השחקן הפנוי, וזה השאיר את הפאנטר בריטון קולקוויט חסר עבודה, מלבד פעם אחת בתחילת המשחק שבה נקרא לבעוט. זו היתה הפעם הראשונה והאחרונה שלו עד כה בפלייאוף זה.
אחר כך זה המשיך עם קו ההגנה שהרשים מאוד, עם הלחץ על בריידי ועם המניעה מהפטריוטס את אותו משחק ריצה קטלני, שהיה סימן ההיכר של הקבוצה בשבועות האחרונים. הבולט מכולם באותו קו הגנה של הברונקוס היה טרנס נייטון, שמצליח מדי יום ראשון לשבור את חוקי הפיזיקה ולהראות קלילות וזריזות שלא מאפיינים בחור במשקל 152 ק"ג. נייטון, שמכונה "צלי בקר" על ידי שחקני הקבוצה, עשה בית ספר ללוגאן מנקינס שהיה שמיכת הביטחון של טום בריידי בשנים האחרונות, והוא האיש שהיה האשם בסאק בניסיון הדאון הרביעי של הפטריוטס ברבע השלישי. היכולת המעולה של נייטון עוזרת להשכיח את חסרונם של דרק וולף, קווין ויקרסון ו-וון מילר שגמרו את העונה עקב פציעות, ויהיה מעניין לראות האם יצליח להוריד את מרשואן לינץ' לקרקע או לגעת בווילסון.
לגבי הפטריוטס, הקבוצה עלתה ביום ראשון עם סגל שחקנים כל כך בינוני, שזה מדהים שבכלל הגיעו עד לשלב זה. כאן מגיע מלוא הקרדיט לביל בליצ'יק, שהצליח להוציא את המקסימום ממה שיש. עם זאת, הקבוצה צריכה להבין שעם אוסטין קולי לא הולכים למכולת בימים אלה, והקבוצה צריך לראות כיצד דנבר העמיסה כשרונות לצדו של מאנינג כדי להוציא את המיטב מהק"ב וזה השתלם. השחרור של ווס וולקר לא הוכיח עצמו כדבר חכם, במיוחד כשהמחליף שלו דני אמנדולה סיים את המשחק ללא תפיסה. כעת הקבוצה עומדת שוב באותה סיטואציה עם ג'וליאן אדלמן, שהיה התופס המוביל ויוצא לשוק החופשי. בריידי יתחיל את העונה הבאה כשהוא בן 37 והזכייה האחרונה שלו בסופרבול הגיעה לפני תשע שנים. החלון לשבור את שיא ההופעות לסופרבול שלו הולך וקטן. הפטריוטס חייבים לעזור לו.