ביום המשחק של הפועל באר שבע מול הפועל תל אביב, 08:00 שעון לוס אנג'לס ו-18:00 שעון חדרה, אחיו של דובב גבאי המתגורר בארצות הברית שלח לאימא גבאי SMS. "חלמתי על דובב", הוא כתב לה, "חלמתי שהוא כובש צמד". האימא השיבה בפסימיות: "זה קשה, זה הפועל בחוץ". "אימא, תהיי רגועה", האח ענה, "יש לי תחושה על דובב". האח, כמובן, טעה. גבאי לא כבש צמד מול הפועל; הוא כבש שלושער (שני פנדלים) ולקח את כל המחמאות וגם את הכדור.
את הסיפור סיפרו לו רק כמה שעות לאחר המשחק, ואז דובב שאל את האח: "את הפנדל השני שלי בטח רצית שאחמיץ, הא?".
***
דובב גבאי (אוטוטו 27) הוא מאלה שמתאכזבים כשהם לא כובשים, ולפעמים מתאכזבים גם אחרי גול, ולפעמים גם אחרי צמד. ובתקופות היובש, אבא גבאי היה אומר לבנו: "תירגע, כשזה בא אצלך, זה בא בצרורות". האבא תמיד כיוון את דובב לכבוש כמה שערים במשחק, לעולם לא להסתפק בגול אחד. השלושער מול הפועל היה השלישי של גבאי, שתגידו מה שתגידו, יודע להקשיב להורים שלו.
כמו בכל העונות האחרונות (ראו טבלה), גבאי מתעורר מאוחר, אבל בינתיים זה מספיק לו לתואר הזמני 'מלך השערים של הפועל באר שבע', בצוותא עם סיראז' נאסר. נתון מפתיע? תלוי את מי שואלים.
זה התחיל, כאמור, בבצורת. התסכול גבר, ושחקנים מספרים שגבאי נראה לפעמים כמאבד אמונה. גם אחרי ניצחונות גדולים, הוא החמיץ פרצוף כשסיים עוד משחק בלי רשת. ואחרי שהפרצוף היה קצת יותר מדי חמוץ, אלישע לוי התביית עליו וקרא לו לשיחה. "תפסיק כבר לחשוב על הגולים", הרצה לו. "הקבוצה רצה וכולם מבקיעים, ואני רואה כמה אתה רוצה לתת את הגול. אני לא מודד אותך על שערים", הפתיע המאמן. "מצדי, אל תיתן אף גול. אני לא מצפה ממך לכבוש. אל תחשוב על זה, ובסוף זה יגיע".
לוי כנראה למד היטב את הסטטיסטיקה. אותם מספרים מראים שמשום מה, ההצתה של גבאי מאוחרת בכל עונה. במכבי פתח תקוה זה היה כי לא פתח בהרכב; בעונה הראשונה בבאר שבע הסיבות היו רפואיות (ניתוח בקע מורכב) והתאוששות איטית, ובעונה שעברה זה כנראה היה התפקוד שלו באגף. "בגלל העמדה שלי, זה בא מאוחר בעונה שעברה", אומר גבאי. "חלוץ 9 ושחקן כנף לא מבקיעים אותו מספר שערים אלא אם זה כריסטיאנו רונאלדו, ורונאלדו עדיין אין לנו בבאר שבע".
העונה, האיחור של גבאי היה קצת פחות אופנתי, כשלוח התוצאות הראה גול כבר בנובמבר. הקבוצה טובה יותר, ויש יותר מצבים לכולם, כולל לגבאי. אם בעונה שעברה זה נגמר עם 14 שערים בכל המסגרות, לכו תדעו איך זה ייגמר העונה.
"הוא השתדרג המון", מחמיא אלישע. "הוא מאוד מגוון, יש לו מהירות טובה, הוא יודע לתת גולים. הוא השתפר בכמה אספקטים של המשחק, לוחץ יותר טוב, באופן כללי עובד טוב יותר במגרש. התחרות עושה לו טוב". מה שמביא אותנו לנושא הבא: התחרות.
לפי תוכנית הרכש של הפועל באר שבע אפשר היה לחשוב שגבאי לא בראש סדר העדיפויות של אלישע. ברדה הגיע בקיץ, תומר סויסה ממילא כבר היה בקבוצה ופתאום הוחתם גליינור פלט. גם היום, יש פרשנים שיגידו שההחתמה של פלט היא סימן גם לגבאי, כי לא מביאים זר כזה כדי שיישב על הספסל. אבל הנה, פלט אכן לרוב על הספסל (4 הופעות בהרכב) וגבאי על הדשא (16 הופעות בהרכב). בכלל, גבאי החמיץ רק הופעה אחת בהרכב, בגלל פציעה, והוא חלק מקבוצה של שישה שחקנים היחידים שהופיעו בכל המשחקים של באר שבע העונה (אג'ידה, אראל, ברדה, בוזגלו ונאסר).
גם כשהחתים את פלט, לוי האמין בגבאי וחשב שיש לו את היכולת לשמור על מקום בהרכב, למרות הצפיפות. בבאר שבע, בכלל, לא הרגישו צורך לקחת את גבאי לשיחה, להבהיר למה נועד הרכש. הם ידעו שגבאי לא יעשה בעיות או יבקש שיחות הבהרה. בבית משפחת גבאי הנושא עלה לדיון בארוחות לא הפחד מהדחה אלא התחרות שתהיה אבל גבאי ענה לסובבים שהוא יודע מה הוא שווה ושיהיה בסדר. גם כשהגיע לתוכנית "תמונת מחזור" עוד בספטמבר, גבאי הכריז: "אני מאמין ביכולת שלי ואם אמשיך לשחק ככה והגולים ייכנסו, אין סיבה שאצא מההרכב". גבאי צדק, ולזכות אלישע לוי ייאמר שהוא אכן לא ספר לגבאי את המשחקים בלי הכיבושים, והקרדיט המשיך להיות שם.
אז אומרים שהתחרות עושה לגבאי טוב, ויש האומרים שגם העובדה שהוא כביכול משחק בצלם של B&B (זכויות יוצרים: יעקב בוזגלו) תורמת; שכשאין עליו לחץ הוא טוב יותר. אבל אל תתנו לדעה הזו, או למופנמות או לצרידות של גבאי - שמתפרשת כמו חוסר ביטחון להטעות אתכם. גבאי שופע ביטחון. המאמן רואה את זה, החברים לקבוצה מספרים על זה וגבאי בעצמו אומר את זה. "בוא נעשה סדר", הוא מכריז. "אני שחקן מוביל בקבוצה גדולה בארץ, אין פה שאלה ואין פה ספק".
וכן, בלי קשר, הוא מסכים שהקיץ האחרון עשה רק טוב לנגב: "זה הדבר הכי נכון שעשו פה בשנים האחרונות. ברדה, בוזגלו (שתפס פיקוד בעצמו על התחום המנטלי של גבאי, א"י), גל, דג'אני, פאיוביץ', לפעמים זה מרגיש כאילו 200 שחקנים הגיעו השנה. זה שדרג את כולם, כל השחקנים שנשארו מעונות ההישרדות השתפרו בגלל זה. אנחנו במקום השני, אלישע עושה עבודה מצוינת והיחסים שלי איתו מצוינים. אנחנו מאוד קרובים. הוא נותן לי ביטחון, וגם כשפחות הלך הוא לא אמר לי 'שב בחוץ' אלא עזר לי להתפתח ולהחזיר לו".
הוא כמעט לא יוצא מהבית. "צריך להתחנן כדי שיבוא לבלות איתנו", אומר שחקן באר שבע. לא תראו אותו בפאבים או מועדונים ("אולי רק פעם במאה שנה"), הוא טיפוס שקט. אולי תתפסו אותו בקניון, מחלק חתימות. בעצם, החתימות גם מגיעות הביתה. לא פעם הוא יושב עם האישה בסלון, ופתאום דפיקה בדלת וילדים מבקשים חתימות. ככה זה בבאר שבע, עיר שכולה סביב הקבוצה והקבוצה היא העיר. בקיצור, שונה מאוד מחדרה ובטח מפתח תקוה.
לפני שלוש שנים גבאי הבין שצריך לקבל החלטה. הוא שיחק במכבי מלאבס, אבל לא ממש קיבל הזדמנויות. החוד הורכב מעומר דמארי, טל בן חיים ועומר גולן, ופרדי דוד בקושי מצא לו דקות. "מאוד החזקתי מדובב גבאי", דוד אומר היום. "לפי איך שאני הבנתי את הדברים, הוא רצה לעזוב מהרגע הראשון מכל מני סיבות, בעיקר בגלל זמן המשחק. הוא פחות רצה להתמודד ויותר רצה לשחק ואני קיבלתי את זה. נלחמתי כמה שיכולתי כדי להשאיר אותו, אבל כשאלונה הציעה מיליון שקל לא יכולתי לעצור אותו. הוא צדק, הוא היה צריך לשחק".
לגבאי היו כמה הצעות, אחת מבאר שבע. גם שינו זוארץ, כנראה כלכלית, העדיף את ההצעה של ברקת. ניר קלינגר, אוהד כהן ועודד גביש עזרו בשכנוע. בעיקר קלינגר. הוא הגיע ובמשחק הראשון כבש שלושער. העתיד נראה ורוד, המציאות הרבה פחות. גם גבאי וגם באר שבע בעיקר דידו ועברו חודשים עגומים מאוד. באותו זמן שלטה התזה לפיה בבאר שבע משלמים יותר מדי כסף עבור שחקנים שמגיעים מהמרכז, רק כי הם מהמרכז.
גם גבאי היה בקטגוריית הביקורת הזו, וכמובן שכמות השערים בתחילת הדרך לא היתה משביעת רצון. "ידעתי שאני לא בא לקבוצה שתרוץ לאליפות, אבל את מה שקרה אחרי זה לא צפיתי". מה שקרה זה שבאר שבע הסתבכה וכמעט ירדה פעמיים, אך למזלה היה לה את גבאי שכבש שערים של עוד עונה בליגת העל, ושינה את דעת הקהל מ"בזבוז" ל"שחקן של מאני טיים".
החוזה של גבאי הוא עד סוף העונה הבאה, ולפי הפילוסופיה בבאר שבע, שם פונים לשחקנים בתקופה זו של החוזה. מקורב לעניין מדבר על שתוגש הצעה לחמש עונות, אבל גבאי טוען שהוא רק קורא בתקשורת ושעדיין שום הצעה רשמית לא הוגשה. הוא גם לא מתעסק בזה, הוא אומר, רק באימונים ובמשחקים. מה הלאה? הרי באר שבע זו קבוצה גדולה כבר במונחי ארצנו, ואין הרבה לאן להתקדם בתוך הגבולות. אירופה זה חלום ילדות עבור גבאי, אבל בגיל 27, ברור שלא מדובר בהימור בטוח. "לדעתי, מתאים לו יותר לשחק בישראל", טוען דוד.
והנה מגיעות המחמאות של פרדי: "הוא אחד השחקנים הטובים בארץ. התנועה האלכסונית שלו מדהימה. הפס שלו מדויק, לא תראה אותו בועט עם רגל מלאה. הפס שלו נקי ברמה של בעיטה מלאה של ערן לוי, מבחינת העוצמה. מ-25 מטרים הוא ייתן פס והשוער אפילו לא יראה את הכדור. זו תכונה שאין לאף חלוץ כאן. תגיד דריבל, תגיד נגיחה, תגיד אחד על אחד, את אלו יש להרבה. אבל תגיד דובב גבאי, זה הפס הזה".
תשאלו את דני עמוס. לכו צפו שוב בשער הראשון של גבאי מול הפועל תל אביב. ברדה מסר מצוין, וגבאי שיגר את הפס סנטימטר מהקורה הקרובה. זה הפתיע את עמוס, והפתיע את רוב הצופים, אבל את מי שמכיר את גבאי זה ממש לא הפתיע. אחרי המשחק בטלפון חיכו הודעות רבות מחברים למקצוע, אחת מהן מטל בן חיים. "אוחח, אתה והפס הזה לקרוב, הפס הכי טוב בארץ", כתב המכביסט.
אחרי המשחק הערב, נראה מה יכתוב בויאן שראנוב.
לתגובות והצעות: orenjos@walla.co.il
