פדרו גלבאן: "לפעמים אני שואל את עצמי למה אני לא בקבוצה גדולה"

"הרגע שאני הכי זוכר מהשנים שלי בליגת העל"? פדרו גלבאן מהרהר לרגע, מהסס לעוד אחד וחושב. אשתו, פמלה, שיושבת ומשקיפה על הריאיון כולו, יודעת את התשובה: "יום הפרידה שלו מבני יהודה", היא אומרת, ופדרו מסכים.

כי אין מה לעשות. בחצי העשור האחרון, גלבאן ובני יהודה הלכו יחד, יד ביד. הם היו בצמרת של ליגת העל והיום, כשהוא במכבי פתח תקוה ונאבק מול האקסית ונגד הירידה, לא קל לו. רגע לפני עוד מפגש מול הזהובים, ביום שבת הקרוב, גלבאן מודה: "אם אכבוש מול בני יהודה שער שייפגע בקבוצה, זה יכאב לי מאוד. אבל יש לי עבודה שאני צריך לעשות. אני, לבד, לא אהיה זה שמוריד את בני יהודה ליגה. המצב שלהם היום נובע מאוסף של דברים שקרו ובעיות שנוצרו והכול מתנקז למקום אחד לא טוב. אין לי מה לעשות לגבי זה ואני חייב להתרכז רק בקבוצה שלי. השבוע אמרתי לאשתי שכואב לי, כי הייתי שם חמש שנים. המועדון הזה נתן לי הרבה מאוד ואני נתתי לו. נשארו לי המון חברים שם וקשה לי לראות אותם ככה, במקום האחרון. כל שבוע המצב הופך ליותר ויותר גרוע, אבל זו כבר לא האחריות שלי. הלוואי שהסיפור הזה יסתיים בצורה הטובה ביותר עבור כולם".

אין הרבה זרים שמכירים את הכדורגל הישראלי טוב יותר מגלבאן, שנחת כאן ב-2008 כשחקן צעיר מארגנטינה. השער הנהדר בשבת שעברה, ב-1:3 של מכבי פתח תקוה בחוץ מול הפועל עכו, היה ה-70 שלו בליגת העל, שווה לפי דריבליסט למקום הראשון בטבלת הזרים בכל הזמנים, לצד ג'ובאני רוסו. "אני שמח מאוד מכך", אומר גלבאן, "זה נתון יפה, עבורי ועבור הכדורגל כאן. אני רק רוצה להמשיך לכבוש ולעשות כל מה שאני יכול על המגרש. חשוב לכל שחקן להגיע לציוני דרך יפים כאלה".

בקריירה שלו בישראל, רוסו לקח אליפויות עם הפועל חיפה ומכבי חיפה, ושיחק גם בבית"ר ירושלים ומכבי תל אביב. אתה נשארת בקבוצות קטנות כמו בני יהודה ומכבי פתח תקוה. למה זה קרה?

"בעבר לא התעסקתי בזה, תמיד נהניתי מהרגע, מהשנים שחלפו. היום, לפעמים אני מהרהר על כך, שואל את עצמי למה. אולי בבני יהודה לא רצו שאני אעזוב. אולי אם הייתי בקבוצה גדולה יותר, גם כמות השערים שלי הייתה גבוהה יותר. אבל אני לא מתלונן, אני שמח ממה שעשיתי, בבני יהודה, במכבי פתח תקוה עכשיו. יכול להיות שבהמשך עוד תהיה הזדמנות לעבור לקבוצה גדולה יותר כמו מכבי תל אביב או מכבי חיפה. אם זה יקרה, זה יהיה נחמד מאוד. זה חלום בשבילי, אבל כרגע אני רגוע איפה שאני נמצא ומנסה לעשות את הטוב ביותר עבור הקבוצה בה אני משחק".

היו לך הצעות מקבוצות גדולות יותר בישראל?

"תמיד היו שמועות, הייתי רואה באינטרנט, אבל אף פעם לא היה משהו קונקרטי. הקבוצות שרצו אותי לא היו סגורות על עצמן אף פעם. הן התלבטו יותר מדי וזו כבר בעיה שלהן, אני עשיתי את העבודה שלי. אני כבר חמש שנים כאן וכולם יודעים איך אני משחק ומה אני תורם לקבוצה. אני מקווה שכמות השערים שכבשתי תעזור לי להגיע לקבוצה חשובה וגדולה, אבל גם אם לא, הכול בסדר מבחינתי. אני צריך להמשיך לעבוד וכל השאר כבר יסתדר מעצמו".

בסוף העונה שעברה, גלבאן כמעט הגיע לקבוצה גדולה. כמעט. הוא עזב את בני יהודה בהתרגשות והיה בטוח שהוא עובר לליגה המקסיקנית, לאטלאנטה קנקון. יום אחד, כאשר שהה בביתו בלה פלאטה, התקשרו אליו אנשי הקבוצה על מנת שיגיע לבירה בואנוס איירס, מרחק שעה נסיעה בערך וייפגש במלון עם נשיא אטלאנטה כדי לסגור את החוזה. גלבאן עלה על הרכב ודהר למקום על מנת שלא לפספס את עסקת חייו, חוזה לשלוש עונות, עם אופציה לעונה נוספת וסכומים גבוהים פי כמה ממה שהרוויח בישראל.

אז מה קרה?

"בסופו של דבר, היו בעיות בין הנהלת אטלאנטה לסוכנים שלי, שטיפלו בעסקה. ברגע מסוים הצדדים לא הגיעו להסכמות, בין היתר לגבי העמלה, וזה נפל. הכול היה סגור, הייתי אמור לעבור לשחק שם, אבל הבעיות שצצו עצרו את זה. מעבר לכך, לא קרה שום דבר יוצא דופן".

בכתבה שעשינו בתחילת העונה באתר, הדובר של אטלאנטה אמר שהוא אף פעם לא שמע עליך או ראה אותך.

"שכל אחד יגיע מה שהוא רוצה. הם משקרים. יש לי חוזה חתום, הלכתי להיפגש עם ראשי הקבוצה ואשתי יכולה להעיד על כך. מי שנתן מידע אחר, פשוט לא אומר אמת או שהוא החליט להעביר מידע שגוי משום מה".

בשלב מסוים, גלבאן ניגש לחדר הסמוך וחוזר עם תיקיית מסמכים. הוא שולף ממנה את החוזה מול אטלאנטה, עליו הוא חתם. אין הרבה מקום לטעויות. לפחות לא על פי הגרסה שלו.

בשנתיים האחרונות בבני יהודה הייתה תחושה שאתה מחפש אופציות להתקדם למקום גדול יותר. היה משהו בסין, שלא יצא לפועל ואחר כך כל הסיפור עם מקסיקו. אתה לא מרגיש רע שבסופו של דבר חזרת לישראל?

"ממש לא. ההחלטה לחזור לכאן הייתה הכי טובה שלקחתי. אחרי כל מה שקרה במקסיקו, העניינים הפכו לבעייתים והזמן התחיל להיגמר לי. הייתי חייב לחזור לשחק והאפשרות הכי טובה הייתה להגיע שוב לישראל. מכבי פתח תקוה פתחה לי את הדלת להגיע ולא היססתי לרגע. לגבי סין, אני זה שהחלטתי לא ללכת. לא הייתי סגור על עצמי שזה מה שאני רוצה ובסוף בחרתי לדחות את ההצעה הזו. הכול היה כבר סגור מול דמאיו ומול הסוכן שלי. החוזה היה מוכן, אבל הלכתי לדמאיו ואמרתי לו שאני לא רוצה ללכת. אחר כך, כשהגיעה האפשרות לעבור למקסיקו, דחיתי לא מעט מועדונים מכל מיני מקומות. איבדתי אפשרויות, כי סגרתי בשלב מוקדם יחסית במקסיקו ואחר כך נאלצתי כבר לדחות כל הצעה שקיבלתי. היו המון הצעות בשלב הזה, מבלגיה, מרוסיה ועוד, אבל בגלל מקסיקו לא יכולתי להיענות לשום דבר אחר".

בדיעבד, אתה חושב שטעית בכל ההתנהלות לגבי קנקון? אולי היית צריך לחכות לפני שסגרת שם?

"באותו רגע לא חשבתי ככה. כשראיתי את החוזה בהתחלה, לא היו לי ספקות. הסכמתי לסגור שם, כי זה התאים לי וזו הייתה אפשרות טובה. היום, אחרי שאני חושב על ההצעות שדחיתי ועל כל מה שקרה לי עם מקסיקו, התשובה היא כן. אני יודע שטעיתי. אבל אני מנסה לא לחשוב על זה יותר מדי ורק רוצה להתכונן למה שיבוא בעתיד".

אתה כועס על הנציגים שלך או על מישהו אחר שגרם להפלת העסקה מול קנקון?

"בהתחלה כעסתי, הייתי מאוד עצבני. עברתי רגעים רעים. כל המשפחה שלי עברה רגעים רעים. אבל מה כבר אפשר לעשות? קרה מה שקרה וצריך להמשיך לחיות ולהמשיך את הקריירה. אז ניסיתי לשכוח כמה שיותר מהר ולמצוא מועדון חדש והנה אני כאן".

לאורך רוב השיחה על אירועי קנקון, אשתו של גלבאן יושבת באזור ופעם אחר פעם נראית נדהמת, מסמנת לו בתנועות ידיים שלא להגיד יותר מדי, שלא לדבר על דברים עליהם יתחרט בהמשך.

"כרגע יש לי מישהו שמטפל במצב שנוצר", הוא מסכם.

כשנכנסים לבית משפחת גלבאן, החמימות באוויר. פמלה מקבלת את האורחים הזרים כמיטב המסורת הארגנטינאית, עם שתי נשיקות על הלחי. מהמרפסת בבניין היפה נשקף נוף נהדר. תל אביב, רמת גן וגם, הגג של אצטדיון המושבה, הבית החדש שלו החל מתחילת העונה.

למה חזרת למכבי פתח תקוה ולא לבני יהודה? גם הפועל באר שבע התעניינה.

"מבאר שבע התקשרו יום לפני שסגרתי סופית עם פתח תקוה. כבר היה לי הסכם מילולי מול פתח תקוה, אז אמרתי לבאר שבע תודה רבה על ההתעניינות בי, אבל שכבר נתתי את המילה שלי לפתח תקוה. התקשרו אליי כמה פעמים מבאר שבע. לבני יהודה לא חזרתי כי כבר היו שם חמישה זרים וכשאמרו לי את זה לא חשבתי שזה יהיה נחמד מצדי לגרש שחקן זר כדי לחזור לשם. הזרים כבר היו חלק מהמועדון, היה להם שם חוזה ולא רציתי להפעיל את הכוח שלי ולבוא על חשבון מישהו. הייתי צריך לקבל את המצב הזה וזהו, אז חיפשתי אפשרות אחרת ולמכבי פתח תקוה עדיין היה חסר זר. זה כל הסיפור".

דמאיו אומר שהוא הציע לך לחזור בשלושה מקרים שונים ושהוא היה מוכן לוותר על אחד הזרים שלו כדי שתחזור.

"הפעם האחרונה בה דיברתי עם דמאיו הייתה בינואר. הוא אמר לי אז שהכוונה שלו, אם אני מעוניין, היא להשאיר אותי שנה או שנתיים נוספות בבני יהודה. זו הייתה שיחה של חמש דקות ואמרתי לו שלא החלטתי שום דבר עדיין ושאני עוד לא רוצה לחשוב על המשך הדרך. קצת התעייפתי מלהיות כאן ורציתי לבדוק אם יש אפשרות לשינוי. בגלל זה, כשהעניין במקסיקו נפל, חיפשתי קודם מקום אחר. אבל אולי אני לא זוכר שדיברתי עם משה עוד פעם או שהוא אמר לי דברים כאלה. כאשר האיש שהביא אותי לישראל אמר לי שהמצב בבני יהודה הוא כזה ושיש להם כבר חמישה זרים, אמרתי שאין בעיה ושנחפש מקום אחר".

מה לגבי קשטן? אולי בגללו אתה לא שם?

"אף פעם לא היו לי בעיות איתו. הוא תמיד התנהג אליי בסדר גמור, בצורה מכובדת, כמו שמאמן צריך. לא יודע מי ממציא דברים אחרים בנושא הזה. אני החלטתי לחזור לישראל והגעתי למועדון אחר, כי הייתי חודשיים וחצי בארגנטינה וכבר נהיה מאוחר. חיפשתי קבוצה כמה שיותר מהר והמקום היחיד שהיה פנוי היה במכבי פתח תקוה. כשחזרתי, הלכתי לראות את דמאיו, אמרנו שלום אחד לשני וזהו. היחסים בינינו נמשכים כמו שהיו, רק שאני כאן והוא שם עכשיו".

בתחילת אוגוסט, אחרי שחזרת לישראל, נכתב באתר הרשמי של בני יהודה שבקבוצה גם החליטו לשנות שיטה ולשחק מהאגפים ולא מהאמצע ושבגלל זה בחרו בזרים חדשים. אתה חושב שאם היית משחק היום, עם הסגל הנוכחי שיש שם, משהו היה משתנה?

"אני הייתי משחק כמו תמיד, באותה עמדה. אולי זה היה עוזר ואולי לא, אבל ממה שאני ראיתי, לא השתנה שם יותר מדי. בני יהודה ממשיכה לשחק באותה דרך ובאותו סגנון. אם באמת החליפו שיטה והקבוצה נמצאת במצב כזה היום, כנראה שזה לא עבד יותר מדי טוב. משהו לא הלך להם. הפיתרון היחיד שם הוא להמשיך לעבוד ולחפש תוצאות טובות יותר. אין ברירה אחרת".

בבני יהודה היית מלך ועזבת כמו מלך. במכבי פתח תקוה זה עוד לא קורה. מה ההבדלים בין המועדונים? מבחינת אוהדים, ארגון ובכלל?

"בבני יהודה שיחקתי הרבה שנים ולפתח תקוה רק הגעתי לאחרונה, כך שהאוהדים קשורים יותר לשחקנים אחרים ואותי רק מתחילים להכיר. אני לא אוהב להגיד דברים רעים על מועדונים. אין הבדל גדול בין בני יהודה למכבי פתח תקוה, בשתי הקבוצות מאוד עזרו לי וטיפלו בי היטב. לגבי האוהדים? אלה של בני יהודה קצת יותר חמים, קצת יותר רגשיים. בפתח תקוה הקהל רגוע יותר, אבל גם הוא תומך בנו. יש לי רק מילים טובות".

היו גם תקופות בהן ספגת קללות מהקהל של בני יהודה. אתה חושב שלאוהדים שם יש קשר למה שקורה היום עם המועדון?

"הבעיות שהיו לי שם מול אוהדים קרו רק בשנה האחרונה וגם הן היו רק מול חלק קטן מהקהל. זה לא נמשך יותר מדי זמן ונפרדנו בצורה מאוד טובה. אני לא חושב שהאוהדים קשורים למצב של בני יהודה העונה. האחריות היא על כולם. שחקנים, מאמנים, מנהלים, כולם מפסידים ביחד וכולם מנצחים ביחד".

נכון, אבל את זה כל אוהד ופרשן מהצד יכול להגיד. אתה היית חמש שנים בתוך המערכת. איך אתה מסביר את העובדה שלבני יהודה יש שמונה נקודות אחרי חצי עונה?

"היה לנו בסיס שחקנים שרץ ביחד הרבה שנים והרבה מאוד מזה התפרק. לבנות מחדש את הקבוצה ולגרום לשחקנים להכיר אחד את השני היטב, כמו שהיה אצלנו, זה משהו שלוקח זמן. אני חושב שזה מה שקורה שם עכשיו והקבוצה משלמת על כך ביוקר. הזמן הדרוש הזה לבנייה גורם לקבוצה להפסיד משחקי מפתח וככה מוצאים את עצמך במקום האחרון".

כבר שיחקת העונה מול בני יהודה ואפילו כבשת שער. בשבת אתם שוב נפגשים. אתה חושב שיש להם סיכוי להישאר בליגה?

"אני בטוח שכן. העונה עוד ארוכה. מה שכן, המצב כל שבוע הופך לקצת יותר מסובך. הם חייבים נקודות, כי אחרת זה יהפוך לבעייתי. כשאתה אחרון, כל שבוע אתה משחק מול קבוצה שנמצאת מעליך בטבלה ומבחינה מנטאלית זה הופך הכול להרבה יותר קשה".

מה הרגשת אחרי שכבשת העונה מול בני יהודה?

"באותו רגע לא מרגישים כלום. שמחתי מהשער, אבל מתוך כבוד לא הרגשתי שזה מכובד לחגוג".

איך החיים במכבי פתח תקוה? כמה מרגישים את ההשפעה של משפחת לוזון?

"זה נורמלי. הם שם ורואים אותם באימונים ובמשחקים, אין שום בעיה עם זה. הם כמו אוהדים, שהם גם חלק מהמועדון. אפשר להבין אותם, שהם שמחים כשאנחנו מנצחים ועצבניים כשלא. מול השחקנים היחסים איתם טובים מאוד. אבי לוזון מגיע לפעמים, דוחף ומדבר עם השחקנים. הוא בסדר גמור".

אתה מרגיש שינוי אחרי חילופי המאמנים אצלכם?

"כשמגיעים אנשים חדשים יש מוטיבציה חדשה. לכל אחד יש את סגנון העבודה שלו. משה סיני עבד בדרך מסוימת וזה לא עבד לו ממש. ככה זה בתחילת עונה, כששחקנים לא מכירים אחד את השני מספיק טוב ואולי זה מה שקרה לנו ושילמנו עם תוצאות רעות והעזיבה של סיני. אני מודה לו, כי הוא נתן לי את האפשרות לחזור לכאן. עכשיו, עם ייטב לוזון וקובי רפואה יש שיפור בתוצאות, אבל עדיין צריך לצבור עוד נקודות".

התאמנת גם תחת גיא לוזון בבני יהודה. יש דימיון בינו לבין ייטב?

"דרך המחשבה שלהם אולי דומה, אבל לגיא יש סגנון ייחודי. אני רק מנסה להפיק את המיטב מכל מאמן. השנתיים עם גיא היו מאוד טובות, הוא לימד אותי הרבה מאוד והיום רואים שהוא יודע משהו. הוא מאוד מצליח בבלגיה".

באיזה מקום מכבי פתח תקוה תסיים את העונה?

"אני מקווה שהכי גבוה שאפשר. שהכול יימשך כמו עד עכשיו. כמה שיותר גבוה".

היום, אחרי שכל (או לפחות רוב) הצרות מאחור, פדרו גלבאן הרבה יותר שמח. לפני חודשיים נולדה לו בת שלישית, אמיליה, שהצטרפה לתאומות סופיה וקלרה. "הן עוד מעט בנות ארבע, הולכות לגן ישראלי", הוא אומר בגאווה. אימא שלו, אנחלינה, ואחותו הקטנה הגיעו לביקור והבית שוקק חיים. לאשתו פמלה, כמו שכבר הבנתם, יש תשובות חדות ללא מעט שאלות לגביהן פדרו מהסס.

בכמה מילים: איך ראית את ישראל ב-2008, כשהגעת לכאן ואיך אתה רואה את המדינה היום?

פמלה: "בהתחלה הוא רק רצה לעזוב". פדרו מחייך ומאשר: "כן, רציתי לחזור הביתה, אבל היום אני מודה על כך שאני כאן. ישראל נתנה הרבה למשפחה שלנו. אם רק היו מדברים כאן ספרדית, זו הייתה מדינה מושלמת".

אותה שאלה גם לגבי ליגת העל.

פדרו: "בהתחלה חשבתי שהיא קשה בטירוף, לא נגעתי בכדור בכלל. אחרי שהסתגלתי, אני חושב שזו ליגה נחמדה ותחרותית. אם יודעים לנצל אותה נכון ומפגינים יכולת גבוהה, אפשר לקבל הזדמנויות ולעבור למקומות טובים יותר".

השער הכי יפה, או הכי זכור שלך מבין ה-70?

פמלה: "השלושער נגד נתניה". פדרו: "וגם הגול מהקרן, נגד מכבי חיפה".

איפה אתה חולם לסיים את הקריירה?

"בארגנטינה. ליד המשפחה והחברים"

ומי תזכה במונדיאל הקרוב?

"ארגנטינה. אני לא יכול להגיד משהו אחר".