תקרת הזכוכית: אורן יוסיפוביץ על הניצחון של הפועל תל אביב

תג המחיר המנופח של דמארי גירד עוד כמה ג'ובות, עבדורחימי הזכיר זרים של פעם ואף ישבן בבלומפילד לא נשאר על הכיסא. אורן יוסיפוביץ על השניים שעשויים לקחת את רב"ש לגבהים חדשים (אם יתנו להם), ועל האיש הכי אומלל בהפועל חיפה

אורן יוסיפוביץ
one

ועדת ביקורת

לרווחת הצופה: רק לפני שבועיים ביקרנו במדור זה את צהיבות הדשא בבלומפילד. האחראים על העניין הבטיחו שהכול בגלל מזג האוויר הקר באופן בלתי-צפוי, ושהכול יהיה ירוק יותר בהקדם. צדקו.

קהל הפועל תל אביב: קצת יותר מ-9,000 הגיעו. גשם ומיקום של פלייאוף תחתון לא עצרו אותם, ואת זה אי אפשר לקחת מאוהדי הפועל תל אביב - קשה מאוד לגרום להם לא לצאת מהבית. קרנבל זה לא היה, והגוש המעודד נראה קטן מהרגיל, אבל זה כבר מובן. אתמול, אחרי זמן רב, הם לפחות נהנו. ציון: 8

קהל הפועל חיפה: כשאוהדים מהכרמל מזכירים יותר את קרית שמונה ופחות את באר שבע, אתה מבין את הכיוון הכללי של המועדון. ציון: 4

בפינת האנקדוטה: זו היתה הפעם השלישית העונה שהפועל תל אביב מנצחת קבוצה בהפרש של 4 שערים ויותר (0:4 על הפועל חיפה, פעמיים; 0:5 על רמת השרון). למכבי תל אביב רק ניצחון אחד כזה (0:5 על עכו), גם להפועל באר שבע (0:4 מול סכנין). יציבות? זה כבר דבר אחר.

עוד בוואלה! NEWS

קופצים למים: רונה לי שמעון וזיו שילון נפגשו לשיחה ושחייה

לכתבה המלאה

***

"תג המחיר שלי מספיק גבוה גם ככה", ענה מלך שערי הליגה באותה אגביות-קילרית שבעזרתה הוא גם כובש. "אני לא צריך לתת עוד גולים בשביל שהוא יעלה". דמארי (צילום: ברני ארדוב)

מעשה שהיה, כך היה

לעומר דמארי, אחד שלא מראה יותר מדי רגשות, פשוט נמאס. ואז, בדקה ה-83, בניסיון המי יודע כמה, הוא פשוט שיגר את הריבאונד לתוך הרשת, עשה 0:2, הוציא לשון וסימן איקס עם היד. איקס של חיסול, איקס של חלאס, איקס של גמרנו. כי למרות שזה היה המשחק הכי טוב של הפועל תל אביב העונה – בהפרש – והמשחק הכי גרוע של הפועל חיפה העונה – בהפרש – זה היה יכול להיות עוד 1:1 שיפוצץ מבפנים את רן בן שמעון. אז דמארי החליט להקדים את הפיצוץ, ובלומפילד סוף סוף חזה במשחק ביתי טוב של הפועל תל אביב.

אז זהו, שלדמארי היה. היו הרבה דברים יפים אתמול במשחק של האדומים, אבל מעל לכל היה לה את דמארי. הנשק המצוין הזה שרק משתבח עם הרכילות והדיבורים והשמועות. בום, בום והמחסנית רחוקה מלהתרוקן.

אתמול בתמונת מחזור דיברנו על יעילות של שחקנים, ולצורך כך חיברנו את השערים והבישולים לכדי טבלה. דיברנו על ערן זהבי ומאור בוזגלו, אבל דמארי השתחל למשולש הצמרת עם 13 משלו (11 גולים, 2 אסיסטים) וראוי שגם ישתחל בצמרת של מצעד שחקני העונה. מה שהוא עושה בהפועל זה לא פחות ממדהים; בעוד שכל הקבוצה סובלת מחוסר יציבות משווע, הוא מספק את הסחורה פעם אחר פעם. קילר שקט, מצרך מבוקש בצד הפחות זוהר של איילון.

מה שמביא אותנו לדיון החוזר, המתמשך, האוטוטו-מאוס. לאן יילך דמארי, ובכמה ומתי. "אעשה הכול כדי שעומר יישאר בקבוצה", הודיע רן בן שמעון בסיום, "אעשה הכול. אבל יש דברים שהם גדולים מאיתנו, כמו הצרכים של המועדון. לא יודע אם בשביל צרכים אלו עומר ישוחרר. אני רואה את עומר איתנו ומקווה שהוא ימשיך איתנו העונה".

אנחנו יודעים מה רב"ש רוצה, ואנחנו יודעים מה רמון רוצה. אנחנו גם יודעים מה דמארי רוצה. "טוב לי בהפועל ואני רוצה להישאר", אמר שוב בסיום.

נראה שהערך שלך מטפס לממדים מפחידים.

"תג המחיר שלי מספיק גבוה גם ככה", ענה מלך שערי הליגה באותה אגביות-קילרית שבעזרתה הוא גם כובש. "אני לא צריך לתת עוד גולים בשביל שהוא יעלה".

כמו התשובה, ככה דמארי. פרייסלס.

***

הוא ההפך הגמור מהתורה של רב"ש, ובדיוק מה שהתורה של רב"ש צריכה. בתוך הפועל המתודית הזו, הילד הזה בא כדי לעשות מהומה. גם שכטר אמר עליו בסיום, ולחיוב: "לא להאמין כמה בלגאן הוא עושה". עבדורחימי (צילום: ברני ארדוב)

הסטנדינג אוביישן האחרון שממש זוכרים ממשחק של הפועל תל אביב, היה ב-2 בספטמבר 2012. שנה וחצי, גיב אור טייק. אז, במחצית המשחק מול הפועל חיפה, הודיע הכרוז שגילי ורמוט חוזר מגרמניה, וחתן השמחה, שבדיוק היה במדרגות לצד שער 1, גרם לכלל הקהל לעמוד ולמחוא כף.

אתמול זו שוב היתה הפועל חיפה, שוב בבלומפילד, אבל לחתן השמחה קראו בסארט עבדורחימי. לוח התוצאות הראה אז 0:1 שביר, אבל אוהדי הפועל תל אביב היו חייבים לקום מהכיסאות כדי להודות לפרחח הנהדר הזה.

עבדורחימי מייצג את כל מה שיפה בספורט. הוא מייצג את זה שכולנו טעינו. הוא מייצג את 'לכו תדעו מה יהיה'. הרי אפילו רב"ש אמר לפני שבועות מספר ש"קשה לי לראות את עבדורחימי משתלב העונה", וקשה להאשים את המאמן. הבחור נראה כמו צל של עצמו, החזיק ברמת ריכוז של טאז על ספידים ובמחויבות טקטית לא קיימת. יותר מזה – הוא הגיע פצוע, בקושי חיבר צעד לצעד וכשסוף סוף החלים החנה את התחת על בושם ושבר את תקרת הזכוכית.

גם כששחקנים בהפועל אמרו שיש בו משהו, אף אחד לא ממש האמין. ואז עלה בדוחא, ולמרות התבוסה היה היחיד שתפקד; גם בפיגור מול באר שבע הוא סיפק את הניצוץ; גם בניצחון האחרון על מכבי פתח תקוה. ואתמול, מה שהוא עשה אתמול.

"אם נדע לאזן בין המשחק המסודר לבין המקומות שבהם צריך להיות יותר מעזים וחוצפנים, נסתדר", אמר רב"ש, והוסיף: "אני חושב שבסארט הבין את זה, והוא הוסיף לנו הרבה פלפל". בן שמעון (צילום: ברני ארדוב)

174 דקות ליגה בלבד יש לעבדורחימי הזה. אולי לא כמות מספקת כדי לשגר מסקנה, אבל לפרוטוקול ייאמר שהאיגור שקווירין המודרני הזה גורם לאנשים ליהנות בכל שנייה שהוא היה על הדשא. במשפט - הוא ההפך הגמור מהתורה של רב"ש, ובדיוק מה שהתורה של רב"ש צריכה. בתוך הפועל המתודית הזו, המניעה כדור מצד לצד, השולטת, המשעממת וחסרת המחץ, הילד הזה בא כדי לעשות מהומה. גם שכטר אמר עליו בסיום, ולחיוב: "לא להאמין כמה בלגאן הוא עושה".

הוא בשמאל, הוא בימין, הוא בועט, הוא מוסר. הוא מהיר, הוא חזק, הוא נחוש והוא בלתי-צפוי בעליל. שוב, רק 174 דקות, ולכו תדעו מה יהיה בהמשך; וכן, רב"ש, לחוץ משמעת שכמוהו, עדיין עוטף את כל היתרונות בדאגה, מדבר על שמתפקידו לשלב בין המשחק המתודי שהוא דורש לבין ההתפרעויות של הפרא הזה. "אם נדע לאזן בין המשחק המסודר לבין המקומות שבהם צריך להיות יותר מעזים וחוצפנים, נסתדר", אמר, והוסיף: "אני חושב שבסארט הבין את זה, והוא הוסיף לנו הרבה פלפל".

וכמה שהיה חסר פלפל להפועל תל אביב.

עבדורחימי הוא לא ההבדל בין העונה המוזרה שעוברת על הפועל תל אביב לבין ריצה לאליפות. הוא לא ימחוק את הפער מהמכונה של פאולו סוזה, ממש לא. אבל עבדורחימי - כמו שקווירין, כמו סימרוטיץ', כמו אוגבונה, כמו ווצ'יצ'ביץ' (מבחינת יכולת הוא בינתיים הכי מזכיר את האחרון) – נראה כמו עוד זר משיגינע שיחזיר את הצבע ללחיים של המועדון; זר שיגרום לילד לשלם כרטיס, שיגרום להפועל תל אביב להבין שהמטרה היא גם לבדר ושיש חדווה ועניין גם בעונות בלי אליפות. ובסוף, אולי, הכסף המיוחל לעו"ש של רמון יגיע בכלל מהכיוון שלו.

איזה שחקן. איזו דמות. איזה שיער.

***

"גם בדקה ה-20 זה היה יכול להיות 3:0". דורה (צילום: ברני ארדוב)

שלומי דורה כמעט נפל לבור עם תלונות נגד השיפוט, דווקא במשחק הכי נרפה שהציגה קבוצה כלשהי מליגת העל העונה. לאחר כמה משפטים תיקן כשאמר "גם בדקה ה-20 זה היה יכול להיות 3:0". כשנשאל מה ההבדל ביכולת הזו בין המשחקים מול הפועל תל אביב (פעמיים 4:0) לבין שאר הליגה, אמר "40 מיליון שקל" וגרם לכמה חיים רמונים לחייך על צרות גדולות יותר. אבל מתברר שדורה, מאמן מוכשר מאוד, פשוט לא מצליח לשחק נגד הפועל תל אביב.

אמש זה היה המשחק ה-10 של דורה מול האדומים, ולפי דריבליסט, הוא עומד על תשעה הפסדים ותיקו והפרש שערים אומלל של 20:2.

יותר מסכן מדורה היה אתמול ניב אנטמן. הבן-של עלה להופעת בכורה בליגת העל בדקה ה-79, ותוך 11 דקות הוציא שלושה כדורים מהרשת. זה הזכיר נשכחות את נובמבר 1990, כשמכבי חיפה של אבא גיורא הגיעה לנתניה וחטפה חמישייה מהאחים מנחם וממוטי איוניר. לפני 24 שנה, הבוסים הירוקים מיהרו לחייג גוביינא לוויקטור צ'אנוב; היום, בצד האדום של הכרמל בטח מקווים שהפציעה של קאלה דרשלר לא חמורה דיה, או שהופעת האימים של הילד – לא בהכרח באשמתו – לא תשאיר צלקת גדולה מדי.

אבל יותר מסכן מדורה ומאנטמן היה דריו פרננדס. הקשר האנרגטי, פעם דינמו, נראה כמו טמגוצ'י בלי בטריות. תראו את התקציר ולא תאמינו. בכל מהלך רואים אותו בפינה, מדדה, הולך. בשער השלישי הוא חצי מבשל. על השנה העצובה של פרננדס קראנו בכתבה המרגשת של אופיר סער; על האמא שנפטרה, הגירושים מהאישה, הפסד החסכונות בקפריסין והפרידה מבית"ר שהשאירה פצע פתוח. כל מי שהחליף מילה או ראה מקרוב את פרננדס בעבר, היה נדהם מהשלד שלבש אתמול את מדי הפועל חיפה. נכון להיום, קשה לראות מה יוציא את פרננדס מהשחור. כרגע, נראה שרק החולצה של בית"ר ירושלים. אולי.

אחד נפצע וכואב, השני בכלל לא שם. קאלה ופרננדס (צילום: ברני ארדוב)
דקת הדומייה לשרון ז"ל (צילום: ברני ארדוב)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully